## Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 330

###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 330:1
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 330:1](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/330:1)

**מ"א ס"ק יו"ד** דלפעמים יכול לחיות כו' ר"ל ולפ"יז גם בנעקר י"ל דאינו אלא רק מיעוטא שהוא חי ובין נעקר ובין לא נעקר רובא מיית הולד תחלה ומ"מ קורעים דשמא ימצא הולד חי דבפ"נ הולכים אחר הרוב ולכן כתב אח"כ דלא כהסמ"ע שכ' דבנעקר נוחל ומנחיל דמהפוסקים משמע דאין חילוק ואפי' בנעקר אינו ודאי שהיא מתה תחלה רק מיעוטא וכי היכי דלא תקשי מדאמרי' דאין מנחיל כלל ליורשי האב מוכח דודאי אינו יכול לחיות לזה כתב כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא אוקי בחזקת יורשי האם וה"ה אם היה ספק השקול כמ"ש בסי' ר"פ אלא דהכי קושטא דמלתא דלא הוי רק מיעוטא לבד. ומ"ש מיעוטא דמיעוטא נראה דנקט הכי עפ"י לשון הרמ"א בתשו' הנ"ל שכ' דלפעמים רחוקים כו' ע"ש. ואפשר דתיבת דמיעוטא הוא ט"ס:


###### Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 330:2
[Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 330:2](https://torahapp.org/share/book/Yad%20Ephraim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Orach%20Chayim/r/330:2)

**ס"ק ט"ו** ע"ש בספר תה"א ובר"ן ביומא ולדיעה קמייתא שם אף ספק אם כלו מחללין כההיא דסעיף ה' והכא כיון כו' כצ"ל. ומ"ש בריש ס"ק זה הקשה הע"ש וכו' דלעיל מיירי שכלו חדשיו כו' לכאורה צ"ע דהא אכתי הוי ספיקא דלמא הולד מיית ברישא רק דמחללים שמא ימצא חי כמבואר שם וכמ"ש לפי מ"ש המ"א ס"ק י"ד דלעולם קורעים אף אם לא נעקר אע"ג דהוי מיעוטא וא"כ מה בין ס' זה לס' נפל. ונ"ל דודאי לענין ס' שמא לא ימצא חי לא חיישי' כמו בכל ס' נפשות דמחללים משום דעכ"פ כבר הוא בכלל חי והא דאמרינן בעירובין מהו דתימא ה"מ היכא דאית ליה חזקת חיותא כו' קמ"ל הכי קאמר דגם זה חזקת חיותא מיקרי ואין כאן רק ס' שמא מת בריש' ה"ז כשאר אדם דמחללים על ספק משא"כ ספק נפל דכל שהוא נפל אינו בכלל אדם חי כלל וכיון שהספק הוא שמא לא נכנס בגדר בעל חי כלל בכה"ג אין מחללין ולכן ספק בן ז' או בן ח' אין מחללי' ולכן ביושבת על המשבר וכלו חדשיו שפיר מחללין דהא כבר הוא בגדר החי רק שיש ס' דלמא איהו מיית ברישא ובכה"ג שפיר מחללין.
ומ"ש וי"ל דתליא בפלוגתא כו' לכאורה צ"ע למעיין בדברי הרמב"ן דסובר בעובר לית ביה משום הצלת נפשות ואפי' כלו חדשיו דעובר ירך אמו הוא וכן משמע מהא דמייתי מנדה דדוקא בן יום א' ההורגו חייב אבל עובר לא והא דבן יום א' נמי בכלו חדשיו דוקא כמבואר שם מכלל דעובר כה"ג נמי לא רק ביושבת על המשבר שמתה אמרי' דלאו ירך אמו הוא והוי כשאר אדם. (והא דאמרינן בש"ס ספק בן ז' או בן ח' אין מחללים היינו לענין מילה כמ"ש בע"ש ע"ש) וא"כ מ"ש המג"א משמע דלהרמב"ן עכ"פ צריך שידעו כו' אפי' ביושבת על המשבר צ"ע מנ"ל הא ומ"ש דהא מייתי ראיה מדמותר להורגו (ור"ל דהתם מייתי מהא דאשה המקשה וכו' ולא יצא ראשו חותכים אותו כו') אין זה ענין לזה דאמו כעת חי' ולא הוי כלידה דבלידה דידה תלוי וה"ל ירך אמו ובכה"ג אפי' כלו חדשיו מותר להורגו משום הצלת אמו דעובר לית ביה משום הצלת נפשות משא"כ ביושבת על המשבר שמתה כיון שמתה תו לא הוי ירך אמו וכיולד הוא ובכה"ג י"ל דאף באינו ידוע אם כ"ח מחללין ומ"ש הרמב"ן שאין מחללים על נפלים לאו דוקא נקט נפלים דהא אפי' ידוע שכלו כיון דהאם חי' לית בעובר משום הצלת נפשות דאכתי ירך אמו מיקרי ומ"מ במתה דהוי כילוד מצינן שפיר למימר דאף בס' כלו מחללים ומצאתי בספר דגול מרבבה שהק' כן על המ"א ע"ש בקצרה וגם מ"ש המג"א והכא כיון דאיכא ריעותא וכו' הוא תמוה וסותר למ"ש בתחלה דאף בלא ריעותא צריך לידע דווקא אם כלו ואפשר לומר דט"ס במג"א וצ"ל וכ"ש הכא כיון דאיכא ריעותא ויותר נראה שחסר כאן וצ"ל ולדיעה קמייתא שם אף בספק אם כלו מחללים כההיא דסעיף ה' והכא כיון דאיכא כו' אבל מ"מ אכתי לא מתורצא מ"ש דהא מייתי ראיה מדמותר להורגו דאין מזה ראיה כלל דצריך לידע שכלו ביושבת על המשבר שמתה וכדכתיבנא ואפשר שגם בזה יש חסדון בפנים וצ"ל משמע דלהרמב"ן כו' אפי' ביושבת על המשבר שמתה ואם לא מתה אף בידוע שכלו אין מחללים דהא מייתי ראיה וכו' וכוונת דבריו דמלשון הרמב"ם שכ' וליכא חששא אלא דלא הו"ל חזקה דחיותא משמע דאין כאן עוד ספק דמעיקרא שמא נפל היא רק הך ספק דלמא איהו מיית ברישא כיון דלית ליה חזקה דחיותא. אך דלא תימא א"כ היאך מחלק הרמב"ן בין מתה או לא מתה דבלא מתה וכלו נמי מחללין וא"כ מאי עדיפותא דמתה והו"ל לחלק בפשיטות דוקא בכלו מחללים הא לא כלו לא לכן כ' המג"א דאם לא מתה אף בכלו אין מחללים כדמייתי ראיה מהא דמותר להורגו וההיא אפי' בכלו מיירי כמש"ל וטעמא דידיה דלית ביה משום הצלת נפשות דאכתי ירך אמו הוא ולכך שפיר מתפרשים דברי הרמב"ן ביושבת על המשבר שמתה בכלו איירי דליכא חששא רק מה דלא הו"ל חזקה דחיותא וסד"א דחיישי' דלמא איהו מיית ברישא קמ"ל דעכ"פ מחללין ומ"מ דוקא כשמתה אבל אי לא מתה אף בשכלו אין מחללים שהרי הוא ירך אמו. ואם נרצה לקיים דברי המג"א בזה כפי הנוסחא שלפנינו צ"ל דס"ל דודאי הא מלתא גופא טעמא בעי דנימא דעל עובר אין מחללין דמה בכך שספק הוא דהא כל ספק נפשות מחללין ומכ"ש לפי מ"ש דס"ל דאף בידוע אין מחללין וטעמא משום דירך אמו הוא אינו מספיק והא מ"מ סופו לקיים המצות וכמ"ש הרמב"ן בשיטת בה"ג שם שהוא דיעה קמייתא ע"ש ולכן צ"ל דס"ל דהך טעמא שסופו לקיים המצות ואמרינן מוטב שיחלל וכו' אינו אלא כשכבר נכנס ודאי בגדר חי וכמש"ל וכל שהוא בכלל ס' נפל לא נכנס בגדר החי כלל לחלל עליו מס' שמא יהיה בגדר החי. ולכן אף בידוע שכלו כיון שעדיין הוא צריך לאמו שיהא נפטר רחמה לצאת חי לאויר העולם ויכול להיות שבעת צאתו מרחם אמו לא נותר בו עוד נשמה ויהיה כנפל שלא ראה אור עולם לכן עדיין לא נכנס כלל בגדר החי לחלל עליו ובזה א"ש לישנא דהרמב"ן שדייקתי לעיל שכ' דאין מחללים על נפלים משום דגם בידוע שכלו דאין מחללין הוי טעמא משום דאין מחללים על ספק נפלים ואף דהשתא אית ביה חיותא הך חיותא שיש בו כירך אמו הוא רק כשמתה דלאו בדידה תלוי וגופא אחרינא הוא וחי הוא רק שהדלת ננעל בפניו כו' ולפ"ז ע"כ דגם במתה צריך שיהיה ידוע דכלו שאל"כ אכתי לא פלטי' מספיקא שמא נפל הוא מעיקרא דהא אפי' שידוע שכלו אם אמו תי' נכנס לכלל ספק נפל מחמת שצריך ללידת אמו ושמא יצא מת ומכ"ש בס' שמא כל חיותו אינו רק כחיות נפל בן ח' ואף שמתה אמו וא"צ ללידתה מ"מ ספק נפל הוא מצד עצמו והשתא א"ש מ"ש המג"א מדמייתי ראיה דמותר להרגו ואף דהתם באמו חי' מיירי מ"מ כיון דהתם מותר להורגו ולית ביה משום הצ"נ אף שי"ל דלמא כלו ומכ"ש לפי מ"ש י"ל דמיירי אף בודאי כלו ומתירים להורגו לכתחלה משום הצלת נפש אמו מכלל דבכה"ג שי"ל שלא יבא לאויר העולם חי אינו בגדר חי עדיין וא"כ אפי בישבה על המשבר שמתה אם אינו ידוע שכלו דאיכא לאסתפוקי ביה שמא אינו בגדר החי עדיין אין מחללין ולפי"ז י"ל דגם מ"ש המג"א אח"כ והכא כיון דאיכא ריעותא א"ש כפשוטו דאף שהכריע דמשמעות הרמב"ן דבעי' כלו אף ביושבת על המשבר שמתה מ"מ היכא שנולד ממש אף שהיא ספק כלו שפיר הוה בגדר החי והספק בו כספק בבעל חי ולכן כ' והכא כיון דאיכא ריעותא אבל לא מחוור כיון שלהרמב"ן מתה כילוד דמי ואפ"ה אמרי' דבספק כלו הוי כספק אם נכנס בגדר החי א"כ אף בנולד ממש כיון שספק אם כלו הרי יש כאן ספק אם נכנס מעולם לגדר החי ומחוורתא כדכתיבנא דהך והכ' כו' אדיעה קמייתא דהתם קאי דגם לדידהו א"ש אף דלדידהו ובהך דיושבת על המשבר מחללים אף בספק כלו מ"מ הכא גרע משום ריעותא וראיתי בהג"ה שבסוף ס' מקור חיים שתפס הדברים כפשטן וכ' דטעמא דלהרמב"ן צריך שידעו כו' הוא משום דבלא ילדה לא שייך רוב יולדת אין מפילות משא"כ הכא דילדה לכן צריך ריעותא שלא גמרו כו' עכ"ל ולא מחוור דאי מהאי טעמא אתינא עלה לפי דליכא רובא במיעוטא נמי סגי דהא לא הלכו בפ"נ אחר הרוב וגם דאף דליכא רובא מ"מ מיעוטא נמי לא הוי רק ספק השקול אלא ודאי אי בעי' כלו לענין לחלל עליו' הוא מטעמא דכתיבנא דאין סיפק זה דומה לספק אחר דהכא ספק שמא אין עליו שם חי כיון שהוא ספק נפל ואם נפשך לומר דמ"מ בילדה איכא רובא ואית לן למיזל בתרה ולזה הוצרך לו' מטעם ריעותא זה אינו דאין זה ענין למ"ש לפניו והו"ל למינקט מלתא באנפי נפשיה דהא לא אזלינן בתר רובא היינו משום ריעותא וע' באבן העזר סי' תנ"ו אך לענ"ד בלא"ה לא שייך למיזל בזה בתר רוב יולדת אין מפילות דזה דוקא אם יולדת לט' אבל בכאן דמיירי ספק בן ז' או בן ח' אזדא ליה רובא דהא רובא לתשעה יולדן כמבואר ביבמות: