## Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 19

###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:1:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:1:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:1:1)

**מרבה עליו כעס.** כי לא נוכל לפרש שמרבה לכעוס על אחרים כי כעס על אחרים בחיק כסילים ינוח. ומה דאמרו בפ"ק דתענית האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתח ליה. זה רק לפעמים שהתורה מחממת לבו אבל הוא צריך להרגיל נפשו בנחת כדאיתא שם. לכן מפרש כי במדה שאדם מרבה חכמה על נפשו. ירבה גם על נפשו כעס וכמו שהביא המשל משלמה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:2:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:2:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:2:1)

**שפתחו באף כו'.** אף כי הוא איננו מלשון אף וחמה מ"מ ברית כרותה לשפתים ואין לפתוח בדבר המשמש להוראה רעה ע"ד אל יפתח אדם פיו לשטן. וטוב להתחיל בלשון נאה משום פתח דברך יאיר כדלעיל בפ' ג' ובפ' א'. כמו שאסור לסיים בדבר רע כדלעיל בסוף פי"ח. והנה בשביל ד' דברים יכופר העון. הא' אם כבר לקה בפשעו וכמו בדיני מלקות ויסורין. וע"ז מביא את הנחש אף כי כבר קולל בחטאו ללכת על גחונו. ולאכול עפר כל ימי חייו מ"מ גבר עליו האף ולא יסור עד כי ישוף ראש וימות. הב' בתורת חסד כי יום רצון הוא. וע"ז מביא את שר האופים אשר אז היה יום גינוסיא של פרעה כדלקמן בפ' פ"ז. והיתה השעה ראויה לעבור על פשע מ"מ לא סר ממנו האף ויצו לתלות אותו על עץ. הג' שלא יגועו עמדו גם נקיי עון. ולא יענשו צדיקים עם הרשעים. וע"ז מביא כי בעדת קרח גבר האף. כי גם המוטלים בעריסה נבלעו באדמה. ולא נתכפר להם העון בזכות הילדים החפים מפשע. והד' כי כפר נפש איש עשרו. וע"ז מביא את המן אשר היה לו הון רב ולא עמד לו ביום אף. ומזה ילמוד האדם לשמור את פיו ולשונו מדבר רע. ואל יחשוב כי תמצא לו איזה זכות להנצל:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:2:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:2:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:2:2)

**עדת קרח אף לא וגו'.** מקום הפסוק הזה הוא לפני הפסוק המעט כי העליתנו וגו'. כי מדרך המתלונן להחל מן הקל אל הכבד. ולהמיתנו במדבר הוא רע יותר מאשר לא הביאם אל ארץ זבת חלב ודבש. וכ"כ רש"י כי הוא שלא במקומו אך העתיקו למקום אחר ע"ש. ולפ"ז התחילו באף. וכ"ה גבי המן כי ויאמר המן אף לא הביאה היה דבור שני ובזמן אחר. ואז התחיל את דבריו באף:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:3:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:3:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:3:1)

**שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר.** בא במשל הזה לברר לנו כי באמת מצוה לעשות גדר וסייג לדברי התורה וכמו שאמרו רז"ל עשו משמרת למשמרתי וכן אסרו לנו רז"ל הנגיעה בעריות משום גדר קורבה. אבל אזהרה של אל תוסיף היא שלא יעשה ההוספה והגדר יותר או גם בשוה אל העיקר. וחטאת חוה היתה בזה כי אמרה אשר על הנגיעה יש עונש מיתה כמו על האכילה ואם אמרה כי הנגיעה אסורה לנו בוודאי לא נלכדה בדבריה. וגם רז"ל בסייגיהם ובגדריהם אף כי החמירו מאד ואמרו כל העובר על דברי חכמים כו'. מ"מ החמירו בדברים האסורים מה"ת רב מאד מאסורי דרבנן. ולא השוו אותם במדרגה אחת ובעונש אחד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:3:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:3:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:3:2)

**נטלה ודחפה עליו.** חוה חשבה כי המיתה לא תבוא על אכילת הפרי בשביל עונש לעובר על צווי הקב"ה. דא"כ אין ראיה מזה מה שלא מתה בדחיפת הנחש דזה היה באונס ואונס רחמנא פטריה. אבל חשבה כי מטבע העץ הוא להמית את האוכלים את פריו והנוגעים בו. ולכן הערים הנחש להוכיחה כי אין סם המות בעץ הזה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:4:1)

**דלטוריא על בוראו כו'.** ולפ"ז אמר לה והייתם כאלהים לברוא עולמות. וגם והייתם יודעי טוב ורע. וגם מ"ש הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. ע"כ לא יתפרש כי בטעמו הוא טוב לאוכל דהא עדנה לא אכלה ממנו ולא ידעה את טעם הפרי. אבל פירושו ותרא האשה כי ראתה בתבונתה כי טוב העץ למאכל לברוא בו עולמות. ולפ"ז יש כח סגוליי בעץ הזה אשר ממנו אכל הבורא. והעץ איננו מכלל הנבראים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:4:2)

**כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו.** כי כל המאוחר הוא יותר שלם ולכן הראשון משמש להאחרון:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:4:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:4:3)

**ואדם נברא אחר הכל כו'.** ומה שלא מנה את הבהמה והחיה דלא חשיב רק עיקר מעשה היום ואע"ג דעשרה דברים נבראו בע"ש בהש"מ ומאוחרים הם מאדם ובכ"ז לא ישלטו בו. אבל לא חשיב רק בקדימת ואיחור בימים ולא בשעות אשר ביום אחד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:5:1)

**סחטה ענבים כו'.** כי אם נתנה לו הפרי ידעה שלא אכל. אחרי כי הוא לא נתפתה מהנחש. ולכן הצטדק לפני ה' האשה אשר נתתה עמדי וגו' פי' כי בערמה הביאה לתוך פי ואין בי אשם בזה. ומה שנענש ע"ז. הטעם כי אדם מועד לעולם והיה לו לבדוק אחרי מעשי אשתו. וז"ש הכתוב כי שמעת לקול אשתך מבלי לדרוש ולחקור אחריה. ור"ש סובר כי לא בערמה האכילתהו אך ביישוב הדעת ובטענה שכלית בארה את דבריה ואכל:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:5:2)

**מה את סבור שאני מתה כו'.** בפר"א איתא שמיד (אחרי אכלה) ראתה מלאך המות בא כנגדה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:5:3)

**ואת יושב הטליס.** דריש ותתן גם לאישה עמה. מלת עמה כי האיש צריך להיות עם אשתו למות ולחיים. ורעה עינה בבעלה פן ישב עם אשה אחרת אחרי מותה וכן רעה עינה בכל בעלי חיים שישארו בחיים והיא תמות ולכן האכילה גם את הבהמה ואת החיה ואת העופות:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:5:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:5:4)

**חוץ מעוף אחד ושמו חול.** ומ"ש בחלק ק"ח כי מברכת נח זכה החול לחיים. י"ל דמדרשות חלוקות הם. או דנח ברכו כי לא ימות גם ע"י חץ. והא דנשרף אחר אלף שנים הוא רק כדי שיחזור לימי עלומיו. ויסור ממנו רפיון הזקנה. ואולי היה גם באדם כן אם לא חטא. ואם הדברים אינם כפשוטן י"ל דהעוף חול הוא רמז אל תעופת השכל אשר הוא לא יכלה ויקרא חול בשביל רבוי השגותיו כחול ים ואף כי חלקי הבהמיות בקרבו וחום החיות יכלו וימותו. אבל שכלו עוד יפרח וישגה אחרי מותו לנצח. כי חטאת האדם היתה רק בחלקי החומר. ולא בשכל הנבדל וכמו שאמרו רז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:6:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:6:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:6:1)

**נתערטלו הימנה.** כי המצוה היא כמו לבוש אל הנפש ותגן עליה. ובחטאו נשארו ערום מבלי הגנה. וכמו"ש רז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה. כי הלבוש הנעשה לנפשו באותה מצוה יוסר ממנו:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:6:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:6:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:6:2)

**קלקלת עובדך סב חוט וחייט.** בא לרמז לנו תוכחת מוסר כי גם אם יחטא איש אל יאמר נואש. ויוסיף לחטוא. אבל בכל מה דאפשר לתקן הקרע שלא יתרחב יותר טוב לתקן:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:7:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:7:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:7:1)

**עיקר שכינתו בתחתונים.** כי הקב"ה מחבב את התחתונים ופי' אף שמלא כל הארץ כבודו מ"מ היתה עיקר השגחתו בתחתונים. ומשם התפשטה השגחתו על כל הצורים ומשחטאו נתרחקה השגחתו ממדרגה למדרגה עד שכמעט היו בהסתר פנים לגמרי. ובזכות הצדיקים חזרה מדרגה אחר מדרגה והמדרש דידן אתי כדעת רשב"י במ"ר פ' י"ב. ומה שאמרו בשמ"ר פי"ב כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' וגו' אתי כדעת רב דסובר במ"ר שם שהשכינה במשכן היה דבר מחודש. ולפני זה לא היתה מעולם בתחתונים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:7:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:7:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:7:2)

**ורשעים מה יעשו כו'.** קשה ליה בקרא דכתיב וישכנו לעד עליה. ולא כתיב וישכנו לעד בה ולכן מקשה אטו רשעים פורחים באויר הלא גם המה במעט ימיהם ישכנו עליה. ולכן דריש וישכנו כמו וישכינו:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:8:1)

**מחיה לו את היום.** וכמו שנאמר מיתה על היום ויקרבו ימי ישראל למות. הן קרבו ימיך למות. כי הימים מתים לפניו. לכן אמר כי לאדם אמר ה' שמחיה לו את היום:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:8:2)

**הה"ד ימי שנותינו בהם.** פי' בתוך האלף שנים. מהם חי אדם תתק"ל ונשארו מהם לסתם בני אדם רק שבעים שנה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:8:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:8:3)

**לרוח מזרחית** פי' לצד מזרחית שהשמש עדיין עומד בצד המזרח וזה קודם חצות. ומ"ש בפ' אד"מ. שאדם סרח בעשירי אתי כזבדי בן לוי:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:9:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:9:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:9:1)

**אתמול לדעתי.** ע"ד ההעברה יקראהו אתמול. כי כל מעשה זה היה ביום הששי:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:9:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:9:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:9:2)

**קוננתי עליו איכה כו'.** בירושלמי פ' ואלו מגלחין איתא שהקב"ה שמר ימי אבלו קודם שהביא המבול. ופריך וכי מתאבלים על המת קודם שימות ומשני אדם שאינו יודע מתי ימות המת אינו מתאבל עליו עד שימות. הקב"ה שיודע מתי ימותו מתאבל תחלה ע"ש. ולכן קנן הקב"ה על האדם מתחלה. והטעם בזה כדי שימהר לשוב בתשובה. וכן מגילת איכה נכתבה קודם. ונתנה ליהוקים פן ישובו מחטאם:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:12:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:12:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:12:1)

**אבל בלבו חטא.** שהרהר בלבו שנענש שלא כדין:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:12:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 19:12:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/19:12:2)

**עד שחירף וגדף.** ומ"ש בפ' עושין פסין אדם הראשון חסיד גדול היה. זה היה אחר שנגרש מג"ע והרגיש בנפשו כו כחותיו ימעטו והוא הולך למות אז חזר בתשובה שלמה: