## Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 100

###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:1:1)

**דעו כי ה'** הוא האלהים. משום דק"ל למה אמר יעקב אני נאסף אל עמי ולא אמר אנכי מת וכמו שאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקוד יפקוד אתכם וכן אמר יעקב אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם לכן מביא את הכתוב הזה ודורש ולו אנו משלימים את נפשותינו כי ברצון טוב קבל יעקב עליו את יום המות ולכן אמר בלשון אני נאסף אל עמי דמשמע בחפץ ורצון טוב הוא הולך להאסף אל עמו. אבל אם אמר אנכי מת היינו יכולים לפרש גם בע"כ ושלא ברצון כי המיתה תבוא לאדם גם בע"כ שלא ברצונו:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:1:2)

**ולא אנחנו** בראנו את נפשנו. הנה מי פתי יפתה לבו לאמר כי הוא ברא את עצמו. ולמה לדוד להודיע לנו כזאת. אבל הטעם בזה כי יש טועים האומרים כי המציאות נמשכת מאתו ית' בחיוב ולא מרצונו ומזה הטעות חשב פרעה את עצמו שהוא אלוה. פי' כי הוא היה מחויב להברא במעלה גבוה כזו ולא ה' פעל כל זאת ברצונו. לכן כאשר בא דוד להודות לה' אמר הוא עשנו. ולמען שלא נשגה לאמר כי אנחנו מחויבים היינו להעשות מכח ההכרח וכאשר טעו ג"כ בזה קצת הפילוסופים החכמים בעיניהם לזה אמר ולא אנחנו בראנו את נפשנו מההכרח רק ה' היוצר כל ברא הכל בחכמתו כטוב בעיניו:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:1:3)

**שלשה** צווים נאמרו בענין לא גרסינן הכא:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:1:4)

**אני נאסף** אל עמי. בא לתרץ למה אמר אני נאסף ולא אמר אני מת וכמ"ש לעיל לכן מתרץ דיעקב אמר אני נאסף אל עמי בין אם תקברוני או לא תקברוני. אבל מה שאני מצוה לכם לקברני הוא רק לזכות לכם. ועמ"ש בזה הרמב"ן בסדר זה על המדרש הזה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:5
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:1:5](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:1:5)

**ג' צווים** נאמרו בענין ויצו אותם ויאמר אליהם ויכל יעקב לצוות את בניו. ויעשו בניו לו כן כאשר צום כצ"ל ומה שצריך לצוותם על עבודת כוכבים וברכת ה'. חלילה לאמר כי חשד את שבטי יה אשר אמרו פה אחד לפני מטתו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כי יתעו אחרי עבודת כוכבים ויקללו את ה' אבל פחד לבניהם אחריהם כאשר יתחזק עליהם קושי השעבוד פן יכנעו לפני המצרים וידבקו בגלוליהם. וגם במר נפשם ומרב תלאותם פן יקצפו ופנו למעלה ויקללו את ה'. לכן צוה לבניו כי יצוו לבניהם אחריהם כי יזהרו מזה וידעו כי יש תקוה לאחריתם. ולכן לא צוה אותם על שאר מצות בני נח כי אין סבה לו לירא פן ילכדו בניו לחטוא בהם:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:2:1)

**שלא יגע** ערל כו'. במ"ר פ"ב איתא כי גם על בני בניו צוה ע"ש והמדרש הזה פליג ע"ז וע"ש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:2:2)

**רבינו צווה** ג' דברים. יתכן שמובא פה כמו שיעקב צוה ג' דברים כן צוה רבינו כי נדמה לו ג"כ בשאר מילי וכדאיתא לעיל פצ"ו דקרא על נפשו ויחי יעקב. והנכון דמובא פה כי כמו שצוה יעקב שלא יגע זר במטתו כן צוה רבינו מי שנטפל בו בחייו יטפל בו במותו ולא אחר:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:2:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:2:3)

**רגלוהי** דבר נש כו'. הנכון כי זה המאמר סובב על יעקב דק"ל למה לא שב יעקב לארצו בעבור שני הרעב ולמה לו לצוות לבניו שישאו את מטתו לארץ כנען אחרי מותו. ומשני שהוכרח למות במצרים משום רגלוהי דבר נש. וגם בירושלמי נראה דקאי זה על יעקב:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:3:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:3:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:3:1)

**למה מת** יוסף בפני אחיו הלא הוא היה הצעיר ביניהם ויראת ה' תוסיף ימים. ובפרק הרואה מתרץ מפני שהנהיג עצמו ברבנות והמדרש לא יחשוב זאת לו לעון כיון שהיה משנה למלך היה מוכרח להתנהג כן בפני המצרים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:5:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:5:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:5:1)

**גדול העולמים** כו'. וז"ש ויהי המחנה כבד מאד זה מחנה אלהים הידוע. אבל על העם אשר היו שם לא מצא קאי דא"כ היל"ל ויהי מחנה כי לא נזכר מחנה לפני זה. והי' שם ענן מוחש לעין ע"ד וה' הולך לפניהם יומם וזה נקרא כבוד כמו וכבוד ה' מלא את המשכן:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:6:1)

**שהיו ראוים** לדוש כאטד כדכתיב ותעבור חית השדה ותרמוס את החוח. ופי' הקרא ויבואו אל המקום אשר נעשה חסד לאטד כי הי' לגורן אשר שם מקיימין כל דבר:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:6:2)

**אזורי מתניהם** התירו. לאבל ולהספד כלומר שאזל חילם. והאומר קשרות כתפותיהם התירו פי' כי הלכו חלוצי כתף כמו שהולכין על הנשיא. ונמנו פה ד' דברים שעשו ליעקב. וזה אזורי מתניהם התירו קשורי כפתותיהן. הראו באצבע. וזקפו קומתן כנגד ד' מעלות אשר תבאנה על הארץ מהשלמים ותמימים. הא' כי המה כעיר מבצר להגן על בני דורם וכנגד זה אמר שהתירו אזור מתניהם להראות על חילם ואונם כי רפו ואין מגן בעדם. הב' כי המה ילמדו את העם ליראה את ה' ולשמור דרכי תמימים וישרים וכנגד זה אמר קשרי כתפותיהם התירו שידעו כי עירומים הם ממצות ומעשים טובים ואין להם עוד מי שיכסה אותם מערומיהם. הג' כי המה ילמדו את העם חכמה ודעת וע"ז נאמר זקפו קומתן לעמוד מפניו כמו מפני הרב. והד' הכבוד וההדר אשר יביאו לעם אשר המה יושבים בקרבו וכנגד זה אמר שהראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים כי אבד הכבוד למצרים אשר היה להם בשבת יעקב עמהם:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:6:3)

**הרי דברים** ק"ו. מדברי ריב"ש הם ודברי רבנן צריך להיות קודם דברי ריב"ש וכ"ה בירושלמי:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:6:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:6:4)

**כנגד** שבעים יום שעשו מצרים חסד. והחסד הזה היה חטאת לישראל לסבול עליו וכמו דדרשינן בב"ב על הפסוק וחסד לאומים חטאת:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:7:1)

**ומנין** לאבל שהוא שבעה. אבילות שבעת ימים לד"ה מדרבנן היא ורק דרך אסמכתא בקש למצוא מן הכתוב תדע לך דכן הוא דהא שבעת ימי אבל ביעקב היה קודם הקבורה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:7:2)

**ולמדין** דבר קודם מ"ת. זה דוקא בדבר הנלמד מקראי אבל מצוה מפורשת בתורה קיי"ל כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמר ולא לבני נח:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:7:3)

**כל תקפו** של אבל אינו אלא בשלישי. לפי גירסא זו משמע כי ביום השלישי לבד הוא תוקף של אבל משום דעד יום השלישי יש תקוה לנפש לשוב אל גופה וזה שמייתי הקרא אך בשרו עליו יכאב דדריש כשבשרו יכאב שמשתנה ומתחיל להרקיב דהיינו בשלישי אז נפשו עליו תאבל אבל בירושלמי הגי' אין תקפו של אבל אלא עד ג' ימים וגם בויק"ר ובקה"ר על פסוק ותשבר כד ג"כ גרסינן ב"ק אמר עד ג' ימים תקפו של אבל קיים למה שצורת הפנים ניכרת כו' ע"ש. וגם כאן יש לגרוס תני ב"ק כל תקפו של אבל אינו אלא עד שלישי ובכל הג' ימים תתאבל לשוב ומצטערת ואח"ז מתיאשת עוד לשוב ויחדל לה הצער והכתוב אך בשרו עליו יכאב מדרש כל זמן שהבשר יכאב ולא נרקב אז נפשו עליו תאבל ואח"ז יחדל האבל. והא דאמרינן בפ' שואל כל י"ב חדש נשמה עולה ויורדת צריכין אנחנו לפרש כי בג' ימים הראשונים לא תתפרד מהקבר כלל אלא סובבת והולכת עליו. ואחר ג' ימים עולה והולכת למעלה שמתיאשת מן הגוף וכשאינה יכולה לעלות לשמים תשוב ותרד פה על הארץ:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:7:4)

**הפה והכרס** זה הכל בד"מ כי הפה מרשיע את הכרס הלא בך נמצא הגזל. והכרס תרשיע את הכה כי על שמך תקרא הגזלה כי כל עמל האדם לפיהו ואתה הוא הגורם או במה שמרמה את האנשים בפיו לגזול מהם. ודרש ותשבר כד על המבוע ע' בפ' שואל כי שם מבואר יותר:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:5
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:7:5](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:7:5)

**זקיפה הוא** זקיפת המטה בשבת ונעילה היא נעילת הסנדל:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:8:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:8:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:8:1)

**והיכן צוה** לא מצינו שצוה ואע"ג דמצינו כמה מילי דלא כתיבי בדוכתייהו וילפינן להו מספורים אחרים כמו ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו שלא נזכר כן במקומו וכאלה רבים. י"ל כיון דשבח יעקב הוא שדאג מראש לפני מותו כי יהיה שלום ביניהם. ולא סמך על לב יוסף אף כי טוב הוא. לא היה לו להכתוב לשתוק מזה. כי אין דרך הכתובים להעלים מה שהוא שבח לצדיקים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:9:1)

**וכי יש לך** אדם שמדבר על הלב. ומה דכתיב וידבר על לב הנערה גם זה מפרשי לעיל דברים המישבים את הלב:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:9:2)

**נמשלתם בעפר** כו'. הנה מפני שלשה דברים א"א לכלות את ישראל. הא' מצד שיש לעולם צורך בהם וכמ"ש קטיעא בר שלום כשם שאי אפשר לעולם בלא ד' רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל כדאיתא בפ"ק דע"ז וכנגד זה אמר נמשלתם כעפר אשר בלי עפר אין תבל. הב' מצד שהם מפוזרים בין כל העמים וכמו"ש בפרק האשה בפסחים צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרם בין האומות ואין יד אחת שולטת בהם לכלותם. וכנגד זה אמר ומי יכול לסייף את חית השדה אשר הטעם שא"א לכלותם הוא מפני שהם מפוזרים בכל היערים ומי יקבצם. הג' מצד ששמו של הקב"ה דבק בהם וכמ"ש אני ה' לא שניתי ואת עמי לא כליתי וכן אמרו בירוש' תענית על הכתוב ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו. וכנגד זה אמר מי יוכל לסייף את הכוכבים כי מלבד שהם רחוקים ואין יד אדם שולטת בהם. גם הם מחומר קיים בלתי מקבל פירוק חבור והפסד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:9:3)

**וכנגד שנים** עשר מזלות עי' בזה בעקרים בשער ל' דברים נחמדים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:9:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:9:4)

**היו קוראים** אותו עבד ומרננים אחריו כדאיתא בשוח"ט על פסוק לאסור שריו בנפשו:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:11:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:11:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:11:1)

**שומע אני** מיד. לאו דוקא אלא לומר קודם פקידה אחר שיתעכל הבשר. דהא והעליתם את עצמותי אמר משמע דוקא עצמותיו ואף על גב דכתיב בקרא פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי משמע דוקא בעת פקידה. י"ל דיתפרש הכא מאחר שאלהים יפקוד אתכם ותעלו לא"י לכן תעשו לי הנחת הזה שתעלו את עצמותי שמה. אבל העלאה זו תהיה מיד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:12:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:12:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:12:1)

**וזאת אשר** דבר להם אביהם כו'. בתנחומא הגירסא אליהם אין כתיב כאן אלא להם. ופירוש הדברים כי כל לי לו ולהם הסמוכין אצל דבור מתפרש בלשון על וכדפירש"י גבי ואשר נשבע לי ולכן אה היה כתיב אליהם היינו מפרשים עמהם וכפשוטו ומדכתיב אשר דבר להם דמתפרש כמו עליהם מדריש כמו וזאת אשר ידבר עליהם עוד אביהם וזה משה אבי ישראל. ובא פה דבר עבר במקום עתיד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:12:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:12:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:12:2)

**וממקום** שפסקתי הוא מתחיל. לכאורה אם האחד למד ממי שלפניו ומזקנים אתבונן היה לו ג"כ להתחיל ממה שהתחיל הוא ולא ממה שפסק. וגם טעם הדברים זר הוא מהבין. אבל הענין הוא כי החיתום הוא העיקר והשרש ולכן יתבונן האחרון במה שחתם המברך אשר היה לפניו. כדי לעשות מזה יסוד ועיקר לברכותיו וזה מזקנים אתבונן. והנה אברהם חתם בנתינה כדלקמן בד"ר ריש ברכה ללמד לנו כי אין אדם כדאי בזכותו אל הברכות ורק במתנה הן לו וע"ז הודה יצחק ועשה זה לשורש והתחיל ויתן לך והוסיף עוד שורש אחד במה שסיים ויקרא בקריאה לאמר כי המתברך צריך להכין לבו ונפשו אל הברכות כדי שתחול עליו. ואת זה הודה יעקב ועשה זאת לעיקר והתחיל בקריאה כדי שיכינו לבבם ונפשם לזה. ויעקב הוסיף עוד על זה כי מלבד אשר המתברך צריך להכין לבו ונפשו לזה צריך עוד לדעת כי לא כל דבר אשר יבקש בלבו ונפשו הוא הטוב האמיתי. ופעמים יבקש אדם דבר הנאה בעיניו ונתעב לה' ולכן סיים בוזאת לרמז אל התורה שנקראת זאת ולבקש רק דבר אשר טוב ויפה הוא גם לפי התורה. ומשה הודה ע"ז ועשה זאת לשורש ויסוד לברכותיו והוסיף עוד כי לא טוב לאדם לבקש רק אושר זמני אשר יעוף כצל רק יבקש אושר נצחי ולכן מסיים בלשון אשריך בל"ר דקאי גם על אושר נצחי ודוד הודה לו בזה והתחיל ג"כ בלשון אשרי בל"ר הכולל ג"כ אושר נצחי וקיימי:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:13:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:13:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:13:1)

**ולמה עושים** שבעה. כבר פירשתי למעלה כי זה רק אסמכתא דהא אבילות מדרבנן ולכן מקשה למה עושין שבעה ולא ראו למעט את ימי הצער והאבל כי כל המתקשה על המת יותר מדאי הוא נענש. ומשני כנגד ז' ימי המשתה וימי המשתה שיהיו ז' ילפינן משמשון כדאיתא בפר"א. ויען כי טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה. ולב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית המשתה לכן השוו מספר הימים של שניהם. ואולי הוא הטעם במה שקבעו מספר שבעה בתחלת היותו לאיש לבנות את הארץ ובאחריתו בצאתו ממנה יען דמספר שבעה הוא המספר המקיף את כל העולם וכמו שהאריך בזה בעל העקרים בשער נ"ט. ויש לתת עוד טעם לזה כי ימי המשתה יש להם שייכות לימי הקבורה. כי באשר האדם מעותד למות לכן מוכרח הוא להוליד בנים ולהשאיר אחריו זרע וכמ"ש על המאמר בברכות ווי לן דמיתנא ווי לן דמיתנא ששרו בעת החתונה. כי הקבורה והחתונה אחוזות יחד וכמו שכתבנו. ולכן קבעו ימי האבל שבעה אחרי הקבורה כמו שבעת ימי המשתה אחר החתונה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:13:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 100:13:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/100:13:2)

**א"ל הקב"ה** בעוה"ז כו'. כדי שלא לסיים בעניני אבל מובא פה הפסוק והפכתי אבלם לששון כדי לסיים בדבר טוב. וגם באשר הכתוב הזה סיומו הוא מיגונם לכן לא חפץ להשאר בכתוב זה ומסיים כשם שאני מנחם אתכם כדי לסיים בקרא ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה: