## Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah Chapter 92

###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:1:1)

**פתח אשרי הגבר.** עיקר הדרש הובא פה לדרוש למה מזכיר פה שם שדי ולא ה' או אלהי אבי ובכ"מ שנזכר שם שדי מצינו דרש ע"ז וגם פה דרש מי שאמר ליסורי די וכדמסיים ואגב זה דריש את הכתוב אשרי הגבר המדבר ביסורין וכדרך המדרש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:1:2)

**אשריו לאדם** שתורתו יסוריו כן גרס הבדרשי. ומפרש זה המאמר על דרך מאמרם ז"ל כי אדם לעמל יולד אשרי מי שעמלו בתורה. ולישב גירסתנו י"ל אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה פי' שהיסורים מחודשים בו בהשגחה אחרי שלא היו בו לפני זה ובאו רק לכפר ולזכותו. ולא מי שיש בו יסורין מטבעו כמי שנולד פסח או עור או חולה מטבעו שאין לו שכר כ"כ ע"ז. וע"ז הביא ומתורתך תלמדנו כי היסורים שמצינו בתורה שהם מזכים את בעליהם כולם מחודשים הם כגון שן ועין דמייתי בסמוך וכן ירצו את עונם דמייתי במכילתא או ברית ביסורים שאמר בפ"ק דברכות וזה שמדייק גם ריב"ל בלישנא באמרו כל יסורין שהן באים על האדם. גם י"ל שמדייק באמרו באים עליו פי' עליו לבדו ולא במקום שהיסורים הם מכת מדינה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:1:3)

**יסורין של אהבה הן.** פי' אפשר דהם יסורים של אהבה. אבל לא דודאי הם יסורים של אהבה וכן מוכח בגמ' דברכות במה שאמרו אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו כו' ע"ש ולכן לא אמר בלשון וכל יסורים שהם באים על האדם ואין מבטלין אותו מדברי תורה יסורין של אהבה הן כמו שאמר ברישא:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:1:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:1:4)

**מי שעתיד** לומר ליסורין די. זה לעת קץ בעת הגאולה והתחיה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:2:1)

**זבדי בן לוי.** עמ"ש לעיל בפס"ב:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:2:2)

**רגליו** של אבינו יעקב. רגליו פירושו זרעו היוצא ממנו וצאצאיו הבאים אחריו ועמ"ש המורה בח"א פכ"ח והכוונה בזה שכאשר הביא את בניו על הים. הראה לו מה שעשה כדי שיראה וישמח. והכוונה שנתאמת לו הדבר בהיות באי כחו שם כאלו הוא עצמו הי' שם. וי"מ שפירושו כי בזכות יעקב נקרע לבניו הים וז"פ נטל הקב"ה רגליו פי' צדקתו ואמונתו אשר לרגל זה יקרע לבניו את הים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:2:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:2:3)

**לעת מצוי הדין.** פי' כאשר כבר נחתם גזר הדין וכמו ביוהכ"פ שאז קשה לקרוע. א"נ פירושו שיתפלל שהקב"ה יסלק מעליו הרעות השלוחות בדין. ומצוי החשבון פי' שבדברים קלים אשר כבר קבל יתמצה חשבון עונותיו וינוכה לו ולא יסבול עוד רע על עונותיו. א"נ פירושו אם יראה האדם שהוא עת מצוי חשבונו. פי' שכבר הגיע מספר מפקד העונש הראוי לו ועכ"ז הוא בצרה ראוי לו לבקש רחמים מלפני ה'. וכענין דניאל שכשחשב שכבר נשלם קץ בבל נתן אל לבו להתפלל שמא גרם החטא. וכמו כן ביעקב שראה מצוי חשבונו פירושו שיעקב חשב כמו שהוא נפרד מאביו כ"ב שנה כן יפרד יוסף ממנו כ"ב שנה. ועתה כבר נשלם הזמן הזה. שהרי בן שבע עשרה שנה נמכר יוסף ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבע שני השבע ושתי שנות הרעב וכמו דכתיב כי זה שנתים הרעב וגו' הרי כ"ב שנה ועדיין לא נמצא יוסף לכן התחיל לשפוך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים. ובזה ניחא למה אמר יעקב השם שדי כי פירושו שכבר סבלתי די לפי מספר עוני. וי"מ כן גם הכתוב כאשר שכולתי שכלתי. פי' כמספר השנים אשר הייתי שכול מאבי. אנכי שכלתי גם מיוסף:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:3:1)

**פתר** קריה בגלות. ומפרש שדי כי די בגליות מה שעברו עלינו. ואע"ג דפשטי' דקרא מדבר ביעקב ובניו מ"מ כיון שמה שאירע לאבות סימן לבנים שפיר ימצא במקרה יעקב ובניו סימן לגליות שעברו על בניו וע' מ"ש בזה הרמב"ן:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:3:2)

**לפני האיש זה הקב"ה.** ופי' הכתוב ואל שדי אשר הוא מדת הדין יכבוש כעסו ויהפך למדת הרחמים וכמ"ש בפ"ק דברכות שהקב"ה מתפלל שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי. ועמ"ש הרמב"ן כי יש בזה סוד גדול:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:3:3)

**אלו עשרת** השבטים. שהם רחוקים ויצדק עליהם הפעל ושלח. ואמר לבניו כי עוד יבוא יום אשר יפדה ה' את אחיכם ואת זרעכם מארצות העמים. וקרא יעקב לבניו בשם אחים כמו שמצינו ויאמר יעקב אל אחיו וקאי על בניו כדלעיל פע"ד:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:3:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:3:4)

**אחיכם זה** יוסף כו'. ברש"י בחומש הגירסא אחיכם זה שמעון אחר זה יוסף. וכ"ה הנכון כי יוסף הוא הנדרש מהרבוי. ולפי הגירסא דידן נראה דחשיב גם אחיכם ליתור אחרי שכבר אמר לעיל ואת אחיכם קחו היל"ל ושלח לכם את אחר. וע' ברש"י בחומש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:4:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:4:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:4:1)

**ואין הכן** אלא שבת. מפורש במקום אחר כי הכנה מקרי מיום אחד לחבירו. ואין דרך השרים לאכול מאכלים המוכנים מאתמול לכן דריש דקאי על שבת וע' בתנחומא פ' נשוא:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:4:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:4:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:4:2)

**ירידה היא** לנו כו'. בעיקר הדרש הזה ע' בזה ברא". אמנם למה אמרו ליוסף כן כי ירידה היא להם. הלא אין מדרך איש להשתבח בתפלתו. אבל אמרו לו כן להוכיח כי אי אפשר לחשדם שגנבו את הכסף אחרי שביתם היה פתוח לרוחה לכל איש ועל נדיבות קמו מעולם:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:5:1)

**יהודה שהוא** מלך כו'. ופי' הבכור כבכירתו כמו גם אני בכור אתנהו. ובתנחומא איתח בא"א ע"ש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:5:2)

**נתן לו** יוסף כו'. ע' בזה בתנחומא פ' ויגש. ואין הפירוש כי בנימין אכל חמש פעמים נגד כל איש אשר ישב על השולחן אבל פי' המנות הוא המגדנות וגם מהם אכל מכל מנה מעט והמותר נשאר על השולחן:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:5:3)

**הה"ד** ותרב משאת בנימין. וה"פ ותרב משאת בנימין ממשאת כולם עד היותה ה' ידות כנגד משאת כל אחד מהם. ונמצא שהוא מוסף עליהם ד' ידות:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:4
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:5:4](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:5:4)

**עמו שתו** חוץ ממנו לא שתו. כי כזר נחשב לפנינו שיספר הכתוב בגנות השבטים ששתו עד כי ישכרו. כי השכרות מדה מגונה היא מאד. לכן מפרש כי המה לא שתו יין חוץ ממנו ולא הורגלו ביין. ודרך האיש שאינו רגיל ביין להיות שכור גם אם ישתה מעט יין:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:6:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:6:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:6:1)

**עובדא הוה** בדרומי כו'. מהך עובדא דמייתי הכא נראה הטעם שלא יצא אדם יחידי בלילה הוא מפני הלסטים וכמ"ש רש"י בריש פסחים ובתעניות ובפ' הכונס. וע"ש בתו' וברשב"א דיש סוברים הטעם מפני הפחתים או מפני המזיקין. ובאמת כולהו איתנייהו בי' וכדאיתא בפרק היה נוטל משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים ומחיה רעה ומהלסטים:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:7:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:7:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:7:1)

**שכתובים בתורה.** ואע"ג דיש מהם ק"ו מנביאים ומכתובים קרי להם תורה כמו שמצינו כמה פעמים בגמ' דקרי לנו"ך תורה דרך העברה וכמו בחלק דיליף תה"מ מה"ת ומביא אז יבנה יהושע מזבח. אשרי יושבי ביתיך. קול צופיך נשאו קול. שאול ועוצר רחם וגו'. והטעם שהביא פה כל זה משום דלכאורה איכא למפרך. משום דנוכל לומר כי הכסף לא נחשב להם כ"כ. משא"כ הגביע שעשוי לנחש בו תשיב להם יותר. אבל לר' ישמעאל לא חשיב זאת לפירכא דסובר כי לא נחש בגביע וחולק על הא דאמר לעיל וע' ברש"י וברמב"ן ובבעל העקידה וכן בכל הק"ו המובאים פה יש למצוא קצת פירכא ולהפריד בין הדמויים ובין הצדדים אשר מהם יליף אך ר"י סובר כי הם ק"ו גמורים והחילוקים שיש לחלק בין הצדדים לא נחשבים זאת לפירכא אבל זה יש להקשות הלא מצינו כמה וכמה ק"ו בתנ"ך ולמה מנה ר"י רק עשר וכמו בירמיה כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליו אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו. וכן כתוב גבי אדום הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה ישתה. וכן הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. וכן שאול ואבדון נגד ה' אף כי לבות בני אדם. וכן לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משול בשרים. וכן זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו וכן הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חומר וכן הן בקדושיו לא יאמין וגו' אף כי נתעב ונאלח וכן עד ירח ולא יאהיל אף כי אנוש רמה וכן תחתיו שחחו עוזרי רהב אף כי אנכי אעננו. וכן הנה שני המלאכים לא עמדו לפניו ואיך נעמוד אנחנו. וכן הנה כה מבטנו אשר נתנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ואיך נמלט אנחנו. וכן הנה אשר בניתי אני הורס ואתה תבקש לך גדולות. וי"ל שכל אלו הק"ו המנויים פה באו למילף איזה דבר אשר בלעדי הק"ו לא הוה ידעינן זה. כמו בלי הק"ו של הן כסף וגו' מאין ידענו שהם לא גנבו וכן בלעדי הק"ו הן בני ישראל וגו' לא ידענו כי פרעה לא ישמע אליו. וכן הק"ו ואביה ירוק ירק בפניה מסברא לבד בלי הק"ו ובלי דיו הוה אמינן טובא. וגבי הן בעודני חי וגו' מאין ידע משה כי אחרי מותו ישחיתו את דרכם. וגבי כי את רגלים רצתה שענינו שמשכר הזכות המועט של נבוכדנאצר לבניו ילפינן לרבויי לנו בשביל אבותינו הקדושים כדאיתא בפ' חלק. בלי הק"ו לא הוה ידע. שהרי ירמיה היה מתרעם מדוע דרך רשעים צלחה וגו'. וגבי הנה אנחנו פה ביהודה וגו' בלי הק"ו למה יראו מלכת ביהודה. וכן הן צדיק בארץ ישולם וגו' בלי הק"ו לא ידענו דגם רשע ישולם אחרי שאנחנו רואים שדרכיו מוצלחים בעוה"ז. וכן הק"ו באסתר בשאר מדינות המלך בלי הק"ו משושן הבירה לא הוה ידענו זה. וכן הק"ו ביחזקאל הנה בהיותו תמים וגו' בלעדי הק"ו לא ידענו זה כי אנחנו רואים עצים רבים אשר שתי קצותיו אכלה אש. מ"מ אפשר לתקנם למלאכה קצת. אבל הגפן אשר לא יצלח גם בהיותו תמים ששיר ילפינן שלא יצלח כאשר הריח אש. אבל אלו הכתובים אשר מנינו לפני זה נוכל לדעת כל אלה גם מסברא והק"ו בכתובים הוא רק להרחיב ולחזק את המובן מזה. ובילקוט שמואל רמז קל"ב נראה שלא נמנו רק ע' ק"ו ונמצא כתוב בשם קלונימוס איש רומי וז"ל וכן פי' ביחזקאל זה הכתוב הנה בהיותו תמים וגו' ק"ו אף כי האש כו'. ונראה כי לכן נמנה הק"ו מיחזקאל באחרונה משום שהוא הגהה נוספת ולא נמצא במדרש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:8:1)

**עשרה** בני אדם כו'. פי' כי הוא אמר להם אשר מן הדין ראוי הוא להיות כדבריכם שעשרה שנמצאת גנבה בידם מן הדין הי' שיתפסו כולם. ולכן אמר להם גם עתה כדבריכם כן הוא. פי' כן ראוי להיות. אבל אנכי אתנהג עמכם במדת החסד ולא אעניש אלא את האיש אשר ימצא הגביע באמתחתו. וע' ברש"י. וכן הביא בעל צרור המור בשם המדרש. וז"ל גם עתה כדבריכם והלא לא השיבם כן. א"ר אידי אמר להם יפה אמרתם וכך הוא הדין עשרה בני אדם שנמצא ביד אחד מהם הגנבה הוא נהרג והשאר ניתנים בסירה שיאמר להם אלולי שקבלתם ממנו לא היה גונב ואני איני עושה כן כו'. ועי' ברמב"ן וברא"ם שהביא עוד נוסחא אחת במדרש וע"ע בבעל העקידה:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:8:2)

**ולמה** עבד כן כו'. פי' מן הסברא הי' לו לחפש באמתחת בנימין או באמתחת שמעין שהם לא הוחזקו עדנה לאנשים ישרים. משא"כ שאר האחים הלא כבר הוחזקו באמונתם כי השיבו את הכסף אשר מצאו באמתחותיהם אבל יוסף חפץ להסתיר מעשיו מהם. ולכן החלל בגדול. אבל אם החל מאמתחת בנימין אז חשדוהו כי הוא הצפין שם. ובערמה ומרמה ילך עמהם:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:3
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:8:3](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:8:3)

**מה גנבא** בר גנבתא. המדרש בא לתת טעם למה לא הפכו אחיו בזכותו כי גם הם לא ידעו אולי באמת גנב בנימין את הגביע ובתנחומא מוסף ע"ז מבין כתפיו שכן היו עומדים ומחבטין לבנימין על כתפו ואומרים לו אי גנבא ברא דגנבתא בישתנו בן אמך אתה כך ביישה אמך את אבינו כו' ע"ש. ובנימין במר נפשו אמר להם איך לא תבושו לחשוד אותי ואת אמי בגנבה. אתם שמכרתם את אחיכם ורמיתם את אביכם בדמי השעיר:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:9:1
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:9:1](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:9:1)

**מה נאמר** לאדני בכסף ראשון. ולפ"ז מפרש מה נאמר לאדני לא להרחיק משם החשד וכמי מה נדבר וגו' אך כמו מה נאמר לפניך יושב מרום הלא כל הנסתרות אתה יודע. וז"ש מה נאמר לפניך בכסף ראשון הלא הוא גלוי לפניך כי אנחנו לא אשמים בזה אחרי שהשבנו לך. וכן מה לנו לדבר בכסף שני ולהצטדק בגביע. כי לדעתנו גלוי לפניך שאנחנו לא שלחנו בהם יד. ואח"ז מביא פירוש שני על מה נאמר כי זה קאי על האלהים מצא את עון עבדיך ואמרו אף כי אין בנו עון הגניבה אבל חטאתינו מלפנים הסבו עלינו כל אלה. וזה שרמזו על עון תמר בלהה ודינה. ופי' השלישי הוא דקאי מה נאמר לאדני אבינו יעקב אם יראה ברעה אשר מצא אותו גם היום בבנימין כמו שקרה לו לפני זה ביוסף ושמעון. ולפ"ז הם פירושים שונים וכן בעל צרור המור הביא הנוסח בכל אחד דבר אחר. ובילקוט נשמט הפירוש השלישי מה נאמר לאבא שבכנען. ותחת זה הוא שם פירוש אחר ע"ש:


###### Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:9:2
[Yefeh To'ar on Bereshit Rabbah 92:9:2](https://torahapp.org/share/book/Yefeh%20To%27ar%20on%20Bereshit%20Rabbah/r/92:9:2)

**השלום** דכוליה נשפה. זה הוא מלשון נשף וחשך שבמקרא ופי' כי הוא שלום של חשך ואפלה. וכדי לסיים בדבר טוב אומר ורוה"ק צווחת שלום רב לאוהבי תורתך וכמ"ש הרמב"ם בסוף מסכת ידים: