## Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor Chapter 7

###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Gifts to the Poor 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Gifts%20to%20the%20Poor/r/7:5:1)

**בא**
**העני וכו'.** הנה כתב רבינו בפי' המשנה ריש פאה וז"ל בממונו יש לו שיעור והוא חמישית ממונו ולא יתחייב לתת יותר מחמישית ממונו לבד אם עשה כן במידת חסידות וביאור זאת ההלכה כשיראה וכו' יעו"ש. והקשה מהר"ש יפה ביפה מראה מההיא דפרק נערה דאל יבזבז יותר מחומש ומעשה באחד וכו' ולא הניחוהו חביריו. גם למ"ש פ"ז מהלכותיו דחומש מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בינונית וכו' והא על כרחו יתן חומש. ולזה כתב וז"ל הלכך נראה נמנו באושא היינו שלא יוסיף על חומש אבל אי בעי למיהב חומש או בציר הרשות בידו והיינו דבעי עד היכן וכו' יעו"ש דבריו, ואנכי לא ידעתי תנא היכא קאי דאי למ"ש רבינו בהל' מתנות עניים ליתא דשם כתב בא העני ושאל די מחסורו וכו' הרי דלא איירי בבא לחלק סתם לעניים ואי למ"ש בפי' המשנה ליתא דהרי כתב בפירוש דאפי' לפדיון שבוים דאינו חייב יותר מחומש ולא די מחסורו, ואי כתב זה לעצמו דלא כמ"ש רבינו בב' המקומות איך בחר דרך לעצמו דלא כרבינו מכל וכל.
**ולענ"ד** דבריו שבפי' המשנה הם חלוקים מספר היד והוא דבפי' המשנה ס"ל דחייב בחומש והיינו די מחסורו וכשבא להפריש ג"כ צריך חומש ובמידת חסידות יותר מחומש אפי' אם ירצה יתן ובספר היד סבירא ליה דיותר מחומש אינו יכול ליתן אלא חומש או פחות וז"ש דהיינו או חומש או עשר והקפידא היא שלא יתן יותר מחומש וזה תלוי בההיא דערכין דף כ"ח דתנן מחרים וכו' אמר ר' אלעזר בן עזריה וכו' ותהי בש"ס היינו ת"ק איכא בינייהו הא דבאושא התקינו אל יבזבז וכו' נמצא דהך תקנה במחלוקת היא שנויה דלמר אל יבזבז יותר מחומש ולמר יבזבז ולכן בס' היד קאי כמ"ד אל יבזבז יותר אלא או חומש או פחות דהיינו עשר כרצונו אבל בפי' המשנה קאי דיכול לבזבז יותר מחומש כמו שירצה דהוי מידת חסידות כיון דלא מצינו כי אם עשר אעשרנו לך הוי במידת חסידות וכזה מצינו לו כמה פעמים מספר היד לפי' המשנה ולפי האמור אין מקום למה שהקשה עליו מפ' נערה דאל יבזבז יותר מחומש וההיא דלא הניחו לו חבריו דההיא כמ"ד בערכין דיותר מחומש לא גם אין מקום למה דהוה קשיא לי מזה שנים מההיא דמר עוקבא דבזבז לפלגא דממוניה והקשו שם מהא דאל יבזבז יותר מחומש ומאי קשה אימא במידת חסידות, וכן ממ"ש רבינו סוף הל' ערכין לעולם וכו' וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה וכו' אלא אל יפזר יותר מחומש וכו' והייתי מתרץ כמ"ש רבינו שם שהוא שטות היינו למי שמבזבז כל נכסיו כמו שהתחיל ולאו דוקא כל נכסיו אלא כל מי שמבזבז יותר מדאי כמו רוב או מקצת ממונו ואח"כ כתב שהדרך הנכון הוא שיבזבז חומש דוקא אבל ביותר מחומש לא ביאר שהוא מידת חסידות ולא פליג דידיה אדידיה ומה שהקשו שם למר עוקבא היינו משום דבזבז מקצתו והוי הון רב, וכעת נראה דמ"ש בהל' ערכין אזיל לשיטתיה שכתב בספר היד כדכתיבנא וההיא דמר עוקבא בלא"ה תיקשי לך דמאי קשיא איהו ס"ל כמ"ד דיכול לבזבז, ומהך ש"ס דערכין תברא למה שמצאתי כתוב בב"י בשם אשל אברהם על מ"ש בירושלמי מעשה בר' ישבב שחילק כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חומש למצוה ופריך בירושלמי ורבן גמליאל לא קודם לאושא הוה רבי בון בשם ר' לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דברי הראשונים וכתב מהר"ש יפה שגם מימות ר"ג נתקנה תקנה זאת אלא ששכחוה וחזרו ויסדוה באושא ואינן דברי טעם דכך היתה הלכה בידם אינה תקנה אלא דין תורה ואפשר הלכה למשה מסיני ומדאורייתא היא מקרא דעשר אעשרנו לך ואמרינן התקינו שנשתכחה הלכה זאת מישראל וחזרו ויסדוה באושא וכו' עכ"ל. ולפי מה שהקדמנו שזו היא מחלוקת קדום מתנאים אי יכול לבזבז יותר מחומש או לא איך נאמר דהוי דאורייתא ונשתכח אלא ודאי כמ"ש מהרש יפה דהיתה תקנה קדומה ונשתכחה ומר פליג על עיקר התקנה.