## Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 7

###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:4:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:4:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/7:4:1)

**כשנוטל**
**ידיו מברך על נטילת ידים.** כתב הטור סי' ד' וז"ל וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטילת ידים וכו'. ועיין מ"ש הב"ח שם. ועני הדיוט לא מצאתי כן בדברי הרא"ש סוף פרק הרואה דלא כ"כ אלא כשמקנח ידיו בעפר מברך על נקיון ידים ואין לומר דמדכתב דמקנח בעפר יברך על נקיון מכלל דבמים הפסולים לנטילת ידים לסעודה מברך דאדרבא נידוק איפכא הא במים פסולים אינו מברך כלל וכדעת הרא"ה. ואפשר דדייק כן מדכתב הרא"ש דראוי היה דיברך על נקיות אף אם רוחץ במים אלא כיון דתקנו בנט"י דסעודה לברך על נטילת ידים משום הכלי דשמו נטלא תקנו ג"כ בנט"י דשחרית לברך על נט"י עכ"ל, משמע מדבריו דאע"פ דעיקר נטילה הוא בכלי ועיקר הברכה דנט"י הוא על שם זה אפ"ה מברך על נט"י בשחרית כיון דלשחרית שפיר חזי שלא בכלי וכבר תקנו נוסח דנט"י דסעודה לברך על נט"י תקנו נמי לנט"י דשחרית א"כ ה"ה והוא הטעם למים הפסולים לנט"י דסעודה דכיון דהם כשרים לנט"י דשחרית שפיר מצי לברך על נט"י מאחר דכבר תקנו נוסח זה בנט"י דסעודה. ועיין בב"י שכתב על דברי הרא"ש וז"ל ומשמע מדברי הרא"ש דלא בעינן כלי לנט"י דשחרית וכו' דה"ה לשאר דברים המעכבים לנט"י דסעודה וכו' יעו"ש.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:5:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:5:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/7:5:1)

**ואחר**
**שיצא מברך אשר יצר.** עיין מ"ש הגהות מיימוני כאן ופ"ז מהל' ברכות ובטור או"ח סי' ז' ומ"ש מרן על שם מהר"י אבוהב דמ"ש הטור וכ"ש אם רוצה ללמוד אחר הגדולים דקאי לב' הסברות וכתב עליו מרן ב"י דאינו הכרע יעו"ש, וכתב עליו הרב בית חדש וז"ל ולענ"ד נראה דמ"ש מהרי"א ללמוד אחר קטנים מבעי ליה אינו ר"ל לחוד דא"כ יהיו דבריו סותרים שהרי פי' דלא נקט רבינו וכ"ש אם רוצה ללמוד אלא לאפוקי מדברי הרא"ש והשתא איכא למימר נמי הא דנקט גדולים הוא לאפוקי מדברי הרא"ש דס"ל דאפילו בגדולים אין צריך לברך על נט"י אלא ודאי דמהרי"א הכי קאמר דאמאי נקט אחר גדולים לחוד גדולים וקטנים מיבעי ליה. ולפי"ז אין ממש בדברי הב"י וחס ליה למרן שיאמר דברים כאלו דבשלמא במאי דנקט וכ"ש אם רוצה ללמוד שהוא דבר פשוט אמרינן דנקט כן לחידושא דהרא"ש דאפ"ה לא היה מברך על נט"י אלא כשהיה מתפלל, ברם במאי דנקט גדולים לא שוה זה, דשפיר מצי למימר כן וכ"ש אם רוצה ללמוד אחר קטנים דצ"ל על נט"י וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מברך אף לגדולים והוי פלוגתייהו מן הקצה אל הקצה ואדרבא לשון זה שפיר נאה ומתקבל ואשמועינן חילוק דבריהם וא"כ דברי מהרי"א לא סתרי אהדדי וא"כ מ"ש מהרי"א שאל"כ וכו' ללמוד אחר קטנים מבעי ליה הוי קטנים לחוד כמו שהבין מרן בדעתו ומשו"ה כתב עליו אין כאן הכרע.
**אמנם** יש לגמגם בדברי מרן דהן אמת דאפשר לומר כן דנקט הכי במכל שכן טפי ברם במקום מסוכן כזה דיש לטעות דנקט בדוקא אבל קטנים לא לפי דקאי ליש אומרים קמא יותר היה לו לכתוב קטנים וכ"ש גדולים ולא לכתוב גדולים כי היכי דליתי במכל שכן טפי ודין חיליה דמהרי"א לענ"ד. שוב ראיתי להר"מ מטיוולי כתב כן הביאו הרב יד אהרן יצ"ו, וכתב עליו הרב וז"ל ונ"ל דבין הכי ובין הכי ילפינן דבין אחר הקטנים בין אחר הגדולים אם רוצה ללמוד צריך לברך על נט"י א"כ עדיף טפי לומר כ"ש אחר גדולים כי היכי דליתי במכ"ש טפי עכ"ל ולפי הנ"ל בכוונת מהר"ם הנז' אין מובן לדבריו.
**ומרן** בספרו הקצר סי' ז' ס"א כתב כל היום כשעושה צרכיו בין גדולים בין קטנים מברך אשר יצר לחוד ולא על נט"י אף אם רוצה ללמוד ולהתפלל מיד. וכתב עליו הט"ז דוקא בשחר תקנו כן קודם תפילה משום דרוב פעמים ידו נגע במקום מטונף ולהרשב"א משום בריה חדשה עכ"ל. ואנכי לא ידעתי לאיזה טעם כ"כ דרוב פעמים נגע וכו' אם הוא להרא"ש דלא ס"ל טעמא דבריה חדשה אין לו לכתוב זה כאן בדין זה דהוי דלא כוותיה דהא להרא"ש אם עשה צרכיו קודם תפילה מברך על נט"י ומרן פסק דזה אינו מברך על נט"י והיינו כר"י ור"ת יעו"ש בב"י מי הם בעלי הסברות ולדידהו ודאי טעמא כטעם הרשב"א לפי שהוא בריה חדשה וכן דעת ר"ת הרי דדין זה שכתב מרן אינו אלא מאותם הסוברים דטעם ברכה זו הוא משום בריה חדשה וא"כ מה לו לכתוב טעם דנגע ידו ועוד שכתב דרוב פעמים נגע מה לי פעם א' מה לי שנים.
**עוד** כתב מרן שם ס"ג הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל עוד ואח"כ נמלך והטיל פעם ב' צריך לברך ב' פעמים אשר יצר עכ"ל. וכתב הלכות קטנות והמני"ח בנו בח"א סי' פ"ו דבשותה הפורג"א וכיוצא דיש בדעתם לפנות הבני מעים עד שתכלה הזוהמה מהם הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו ולא יברך אלא פעם אחת יעו"ש. והרב יד אהרן נר"ו בסי' זה חלק עליהם באומרו כיון דאינו יודע כמה פעמים יצא ובאיזה זמן יגמור הזוהמא א"כ באיזה פעם יברך ולא באתי לכוונתו שדברי השלמים נכונים שימתין עד כדי שידע שלא יצטרך עוד לנקביו ואין קפידת הזמן בזה דבאיזה זמן שיהיה חשיב זימניה דהוי הודאה וכמ"ש הוא עצמו לעיל סי' ו' בהגהת הטור על דברי הר"ן שפירא יעו"ש והיא סברא נכונה, ואה"נ דאי אחר שנראה לו שלא יצטרך עוד לנקביו ובירך ושוב הוצרך יברך שנית ברם הא הרווחנו שלא יברך עוד פעמים ג' הן חסר הן יתר ולפי דעתו אזלינן, באופן לענ"ד הדין אמת כמ"ש הלק"ט והמני"ח בנו.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:5:2
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 7:5:2](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Prayer%20and%20the%20Priestly%20Blessing/r/7:5:2)

**חלולים**
**חלולים וכו'.** ובטור או"ח סי' ו' כתב דלא יאמר חללים בלא וא"ו. וכתב שם הב"י שטעמו דבחלל לא שייך בריאה שאין בו ממש יעו"ש. והקשה עליו הב"ח דהלא כתיב ובורא חשך וחשך אינו כי אם העדר האור עכ"ל. ולענ"ד טעם מרן נכון ושאני חשך דשייך ביה בריאה ואינו העדר האור דהא מצינו במצרים דכתב קרא וימש חשך ופי' רש"י ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה וכו' ואם החשך הוא העדר האור מה שייך חשך יתירא ומה גם לפי דרשת רז"ל שהיה החשך עב כדינר שהיה בו ממש א"כ שפיר שייך למימר בורא חשך דלא הוי העדר האור, לא כן בחלל דלא שייך בריאה. וכפל דחלולים חלולים כתב מרן שם משום דנקבים טובא איכא בגוף האדם וכן אברים חלולים טובא איכא בגוף האדם ולהורות על רבויים כפלם, אלו דבריו. והרב בני חיי הביא משם מ"כ ויש להקשות דאמאי צריך לטעם זה שהרי כתב הטעם הטור להורות על רמ"ח אברים שבאדם ומנא לן שהוא להורות על רבויים ועי"ש מה שנדחק טובא. ולי קושיא מעיקרא ליתא דלא כתב הטור אלא רמז לדבר מאחר דאיצטריך הכפל מטעם מרן והוא אמת דהא איצטריך טעם זה לנקבים נקבים וה"ה לחלולים אלא לכדי שלא יאמרו חללים בלא וא"ו רמז לדבר וק"ל.