## Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 5

###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:4:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:4:1)

**משתשקע**
**וכו'.** ועיין מ"ש מרן על שם הרמ"ך ומה שתירץ לקושיתו דחד שיעורא הוא. ולפי"ז נתישב מה שהקשה הלח"מ בסוף לשונו שכתב וז"ל גם יש קצת תימה בדברי רבינו איך לא הזכיר כאן מה שאמרו בגמ' כוכב אחד יום ב' לילה אחר שכך הלכה כדמשמע מדברי הרב המגיד עכ"ל ועפי"ז לא קשה דכיון דשניהם חד שיעורא והך דכוכב אחד יום ב' בין השמשות ר' יהודה אמר שמואל וחד שיעורא נינהו ודוק.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:6:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:6:1)

**הכורך**
**דבר שמדליקין וכו'. ואם להקשות הפתילה וכו'.** והרב המגיד אחר שהביא לשון הש"ס כתב ופי' רבינו להדליק להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה וכ"כ בהלכות לשון זה וכו' מבואר מדבריו ז"ל דהוה גריס כן בהרי"ף דלא כנוסחי דידן וס"ל דכל שכיון להדליק אסור וליכא היתירא אלא להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת וכן נ"ל דהוה גריס הרא"ש ג"כ שכתב וז"ל והרי"ף פי' דכורך אותו תוך ראש הפתילה וכו' מיהו קשה דהיינו להדליק כיון שכרך אותה וי"ל דבכוונה תליא מילתא והיכא דכיון להקפות ליכא למגזר ואי גריס כגירסא דידן לא יתכנו דבריו ואף שיש להעמיס בדברי הרא"ש דגריס עדיין כנוסחי דידן מ"מ האמת יורה דרכו ומ"ש הרא"ש בשם הרי"ף אינו העתק לשונו אלא הוא לשון דידיה וגריס כגירסת הרה"מ וכן דעת ריא"ז בשלטי הגיבורים שדעת רבינו כך הוא ונמצא לדעת הרה"מ שהרי"ף והרא"ש ורבינו סברי הכי וא"כ מ"ש הרה"מ אח"כ להקפות וכו' וכן פרש"י הכונה להביא דפי' להקפות הוא להקשות ואהא מביא פי' רש"י ז"ל שמביא ראיה לזה מויצף הברזל דמתרגמינן וקפא פרזלא וה"ה לרבינו דכדי שלא ישלשל למטה ויצף למעלה נקרא להקפות ופשוט וראיה לזה שלא הביא מפי' רש"י אלא מ"ש להביא מאיזה לשון נקראת להקפות ולא עוד.
**ומן** התימה על המאורות הגדולים שהעמיסו פי' אחר בדברי הרה"מ דמרן סי' רס"ד כתב וז"ל אבל מדברי הרה"מ נראה שהוא גורס כהרי"ף וכו' וכתב הרה"מ דהיינו כפי' רש"י שהוא סובר שלא היה מדליקו דקאמר רש"י היינו שלא היה מכוון להדליקו עכ"ל ולשון רש"י אינו סובלו דשלא היה מדליקו לא משמע הכי גם תבת עליה דכתב רש"י לא משמע הכי גם הלח"מ כתב לדעת הרה"מ שדעתו להסכים פי' רש"י עם פי' רבינו ז"ל והוא דוחק גדול בדברי רבינו וכמו שהרגיש ג"כ הוא ועוד קשה דא"כ הוא כונת הרה"מ אמאי הביא דעת ההלכות על דברי רבינו שדבריו אי אפשר לזווגם עם פי' רש"י וראיתי להט"ז השיא דברי הרה"מ לכונה אחרת וגם הוא דוחק גדול ולכן נראה אמת כדכתיבנא ושבחהו רבנן.
**והלח"מ** ז"ל אחר שהעתיק לשון הרא"ש שסיים דבכונה תליא מילתא כתב ולדעת רבינו אי אפשר לתרץ הטעם משום גזרה אלא מפני שאינו דולק כמו שכתב למטה גבי שמנים ועוד א"כ דבתר כונה אזלינן וכו' עד ואזלינן בתר כונה עכ"ל והנה תירוץ זה לא זכינו להבינו דאי הוה מדרבנן מה טעם יש לילך אחר הכונה לא ימנע כיון דהמעשה נעשה מה לי אם כונתו לכך או לכך כיון דאין הטעם משום גזרה.
**ולעיקר** קושיא ב' אחר נשיקת ידיו ורגליו לא קשה מידי והוא דרבינו הכי מפרש הש"ס גם לפי פירושו דמפרש דמ"ש בש"ס לפי שאין מדליקין לפי שאינן נדלקין ואהא אותביה ליה מדרשב"ג ומשני בחילוק דלהדליק להקפות דלעולם דאינן נדלקין אלא כשהוא להקפות כיון שלא כיון להדליק אם מחשיך מחמת שאינו מדליק לא יבא להטות דאדעתא דהכי כרכו תוך הפתילה לא כן כשכרכו להרבות אורה בהבין דידלק מה שבתוכו כיון שאינו מרבה אורה לפי שאין נדלקין יבא להטות דלא נעשה רצונו ונמצא א"כ דלעולם משום גזרה ונכון אך קשה למרן בספרו הקצר סי' רס"ד שהעתיק דברי רבינו וכתב עליו ומטעם זה מותר לכרוך וכו' דזה מורה דס"ל לדעת רבינו דהוי מטעם גזרה אטו בעיניה.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:7:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:7:1)

**נותנין**
**וכו'.** עיין להרב בני חיי סי' רנ"ה מ"ש בזה ומ"ש לעיל פ"ג הי"ט.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:8:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:8:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:8:1)

**אבל**
**וכו' כגון זפת ושעוה וכו'.** ועיין מ"ש הרב המגיד ובש"ס אמרו על המשנה עד כאן פסול פתילות וכו' פשיטא שעוה אצטריכא ליה מהו דתימא לפתילה נמי לא והביא דברי תשובת הרי"ף יעו"ש והרא"ש בפסקיו יחס פי' רש"י להרי"ף נראה דנעלם ממנו דברי תשובת הרי"ף אלו ומרן סי' רס"ד כתב וז"ל וכבר הזכיר תשובות אלו ונראה שלא סמך עליהן עכ"ל ולא נהירא דלא שייך לומר לא סמך עליהן אלא כשחולק עצמו ממקום למקום דאז סמכינן אחד מינייהו ברם כשיש לומר דלא פליג דידיה אדידיה דיש לפרש ולכוון מה שכתב בפסקיו עם מה שכתב בתשובותיו ודאי מזווגינן להו.
**עוד** כתב הרב המגיד וזה דעת רבינו ומתוך כך לא הביא התר שעוה וכו' עכ"ל ומרן ז"ל כתב על דברי הרה"מ וז"ל ואיני רואה הכרח בדברי רבינו וכו' אין כאן הכרח עכ"ל ולא יכולתי הבינו דמכלל דבריו משמע דלפי דברי הרה"מ יבא לשון רבינו מרווח ואינו דכשם דצריך לומר ולישב לשונו כשנאמר דס"ל כרש"י והוא הכי דרבינו קאי בשעוה דומיא דשאר שמנים שהם בכלי ומשימים פתילה בצד הכלי אבל דרך פתילה דהיינו שכורכין על הפתילה שעוה שרי ולא הביאו רבינו כיון שלא נזכר פיסולה בפתילות כן צריך לידחק לפי' הרה"מ ולומר דלא הביא התר שעוה לעשותה פתילה שלא הוזכר פיסולה בפתילות וכמ"ש הרה"מ בפי'.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:8:2
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:8:2](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:8:2)

**ומפני**
**מה אין מדליקין וכו' ויטה.** ובפירוש המשנה כתב רבינו שמא יהיה אור הנר אפל וילך לחוץ ויניחהו וחובה עליו לישב לאור הנר וכו' יעו"ש וקשה דבש"ס לא אמרו טעם זה אלא בעיטרן שריחו רע ויניחנה ויצא לא בכל אלו השמנים והפתילות דאי בכל הנך ג"כ הוו מטעם זה מה הקשו בש"ס בעיטרן ויניחנה ותיקשי ליה בכל הנך דמתני' אלא וודאי דבכל הנך הטעם ידוע שמא יטה.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:12:1)

**לא**
**יתן אדם כלי מנוקב וכו'. שהרי לא נמאס בנר.** פי' בין של חרס בין של שפופרת ומשום הכי נקט לשון כולל וקא יהיב טעמא משום שלא נמאס בנר פי' שלא נגע במקום האור ומשום הכי לא נמאס ואתי להסתפוקי מיניה וזה פשוט לענ"ד וראיתי למהר"ח אלפ'אנדרי בס' בני חיי סי' רס"ה שתמה על רבינו שכתב ולפי"ז אין מקום להרמב"ן שפסק כת"ק לכתוב טעמא דהרי לא נמאס וכו' ועפ"י מ"ש לא קשה מידי ועוד קשה על דבריו דהיכי תלי קושיא זאת בדברי רבינו עפ"י דרכו בדברי הש"ס יעו"ש הא בלא"ה איתא קושיא זאת והישוב הוא כדכתיבנא.
**והלח"מ** ז"ל כתב וז"ל קשה דאמאי לא כתב רבינו דהטעם הוי משום מכבה וכו' כמ"ש פי"ב וי"ל וכו' ע"כ והרב מעיל שמואל בנימוקיו על רבינו כתב ותירוץ הלח"מ צריכא לי לימוד אם אין בו ט"ס ואחרי המחילה רבתי הכונה מבוארת דשאני התם בפי"ב שהוא בנר עצמו אבל כאן שהוא כלי אחר על גבו אינו חייב משום מכבה אלא משום מוקצה וזהו שכתב שאין השמן הנותר בכלי כלומר אלא בכלי אחר על גביו וק"ל. אך קשה מאי שנא זה מזה דהתם פי"ב היינו טעמא משום דממהר הכבוי וגם כאן ממהר הכבוי ומה הפרש יש ביניהן ולענ"ד איכא חילוק נאה ומתקבל ובהקדים מ"ש התוס' בביצה דף כ"ב ע"א וז"ל והמסתפק ממנו חייב משום מכבה אינו ר"ל מפני שממהר הכבוי דלא הוי אלא גרם כבוי וגרם כבוי ביו"ט שרי וכו' אלא היינו טעמא הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה מכבה קצת ומכסה אורו דאינו יכול לאנהורי כולי האי כי איכא שמן מועט ולכך נראה ככיבוי עכ"ל וכפי דברי התוס' הללו יבא על נכון דהכבוי הוא בשעה עצמה שמכסה אורו וא"כ כשהוא בנר עצמו ששם השמן כיון שנטל השמן מכסה אורו קצת אבל כשהוא כלי מנוקב עפ"י הנר כשנטל אינו גורם כבוי לאלתר דהיינו כיסוי אור דמה לי שיהא מלא השפופרת מה לי שיהא חסר כיון דטיף טיף יורד וקערה נמי כיון שהוא כלי אחר אין חילוק אם יש הרבה שמן או לא דכיון דהשמן היא בכלי אחר לעולם האור אפל ועוד דאין הפתילה יכולה לשאוב יותר מפני שיש שמן הרבה והכל אחד.
**והרא"ש** שם בביצה כתב על דברי התוס' וז"ל ומיהו ההיא דשפופרת עפ"י הנר דאסור דילמא אתי לאסתפוקי מיניה היינו על כרחך מפני שממהר וכו' ואף רבנן דר' יוסי מודו בהאי גרם כבוי דחייב עכ"ל וכתב מהרש"ל על דבריו וז"ל מה שהקשה לדברי התוס' נראה בעיני ברור וכו' ועיין להט"ז סי' תקי"ד ס"ק ו' מ"ש עליו ואצלי קשה על דבריו טובא חדא דא"כ הוי גזרה לגזרה ועוד דהיכי יבא האדם להדמות זה לזה חדא דע"ג הנר הוא מקום שאינו נמאס מחמת האור וחיישינן דאתי לאסתפוקי לא כן כשהוא בנר עצמו דנמאס וכמ"ש רבינו שהרי לא נמאס בנר ובסברא זאת שהוא נמאס מחמת האור לא מצינו מי שיחלוק על רבינו ועוד דליכא למיחש לזה דהפרש ברור יש ביניהן דבנר עצמו מיד מכחיש אור הנר לא כן בשפופרת וקערה והיכי נגזור שפופרת אטו נר עצמו ועוד דתני מתני' ואם חברה היוצר מתחילה מותר מפני וכו' וכתב רש"י דמשום איסור שבת בדיל מיניה הרי דאפילו על גביו לא אסרינן כיון שמחובר כ"ש בנר שהפתילה בתוכה דבדיל אשר על כן נ"ל דס"ל להתוס' דטעמא דכלי מנוקב היינו משום מוקצה וכמ"ש הלח"מ לדעת רבינו דכבוי ליכא כיון דהוי גרם כבוי ושרי.
**והטור** כתב אין נותנין כלי מנוקב וכו' וכן לא ימלא אדם קערה וכו' וכתב הב"ח דלא זו אף זו קתני וכו' עד כמבואר ממ"ש בפירוש המשנה עכ"ל ויגעתי ולא מצאתי בכל הדפוסים נוסחא כזאת בפירוש המשנה לרבינו ואדרבא היפך מצאתי וז"ל ואילו השמיענו המחלוקת באלו השנים היינו אומרים כאן התיר ר' יהודה כי אין ביניהן ובין הנרות חיבור פתילה אבל קערה שיש בינה ובין הנרות חיבור אסור ע"כ הודיענו שהן חולקין בכולן עכ"ל. והן אמת שאף לפ"ז צ"ל דרבינו לא היה גורס בש"ס כגירסתינו אלא במקום דמיפסקא דלא מיפסק ובמקום דלא מיפסק דמיפסקא מ"מ ליכא נוסחא זאת בדברי רבינו בפירוש המשנה.
**ולענ"ד** נראה לומר בהבין דברי רבינו דמוכרח דכונת רבי' כמו שהבין הוא ז"ל דאי כמו שכתוב בנוסחא דידן יוצא מפי' דבריו דלדעת ר' יהודה דמתיר הוא להסתפוקי מיניה וזה קשה טובא ממ"ש בגמ' וצריכא דאי אשמועינן שפופרת בהא קאמרי רבנן דכיון דלא מאיסה אתי לאסתפוקי מיניה אבל של חרס דמאיסה אימא מודה לר"י ואי אשמועינן וכו' אשר מזה מוכח בבירור דמה שאמר ר"י מתיר היינו משום דלא חייש דאתי לאסתפוקי אבל במסתפק מודה ר"י דאסור ונמצא פי' דברי רבינו היפך מהש"ס ומשום הכי הוכרח הב"ח ז"ל להגיה בדברי רבינו בפי' המשנה ובמקום ר"י צ"ל רבנן ולבסוף במקום אסור צ"ל מותר וכך הם דברי רבינו לדעת הב"ח ואילו אשמיענו המחלוקת באלו הב' היינו אומרים כאן אסרי רבנן כיון דאיכא בינו ובין הנרות חיבור לא חיישינן שיבא לאיסתפוקי מיניה ויהא מותר קמ"ל ואילו אשמיענו המחלוקת בקערה הוה אמינא דוקא קערה התיר ר"י כיון שיש חיבור פתילה ולא חיישינן שיסתפק ממנו דבדילי מיניה אינשי אבל אלו הב' דאין ביניהן ובין הנר הדולק חיבור פתילה חיישינן שיסתפק ממנו קמ"ל דשרי ולפי זה צריך לשנות הנוסח בש"ס באופן אחר.
**עוד** כתב הב"ח וז"ל ואיכא למידק אמאי גזרו חכמים שמא יסתפק ממנו וחייב וכו' עד כמו שהיה קודם שנסתפק וכו' עכ"ל ולא באתי לכונתו דמה שהקשה הרב היא קושית התוס' ז"ל שזכרנו לעיל וכבר תירצו ז"ל ושפופרת אינו דומה להטיית הנר וכמ"ש לעיל והרא"ש לא נראה לו תירוץ התוס' ותירץ באופן אחר וכמש"ל משמו יעו"ש וא"כ מאי קא קשיא ליה ותירוצו יותר תמוה דאיך כתב דמיד שמסתפק מחשיך אור הנר ואינו דבכלי מנוקב אינו מחשיך מיד אלא ממהר הכבוי לבסוף וכמש"ל וזה דבר נראה בחוש הראות ומן התימה על היד אהרן נר"ו שכתב דתירוץ הב"ח הוא תירוץ התוס' וליתא דאי כתבו כן התוס' היינו בהטיית הנר לא כן בכלי מנוקב ודעתם ז"ל בכלי מנוקב כדעת רבינו משום מוקצה וכדכתיבנא לעיל ואולי סובר דטעם דכלי מנוקב היינו משום שמא יטלנו כולו והוי מכבה ממש וכמ"ש מהרש"ל לדעת התוס' שכתבנו לעיל וזהו שכתב היד אהרן נר"ו דתירוץ הב"ח היא תירוץ התוס' ז"ל וא"כ הוא הו"ל להב"ח לבאר.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:2
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:12:2](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:12:2)

**ואם**
**חיבר הכלי וכו' מותר וכו'.** וכתב הב"ח סימן רס"ה וז"ל וקשה דמאי פריך וכו' וי"ל וכו' והוא דוחק ולענ"ד הוא פשוט דאי היוצר קאי לא הו"ל למימר ואם חיברה בסיד ובחרסית דודאי דהיוצר כך הוא מחברו לא באופן אחר אלא וודאי מדאמר בסיד ובחרסית מורה דלאו היוצר קאי ומקפיד עליו שלא יחבר אותן באופן אחר ומשום הכי קשיא להו והא אנן יוצר תנן ומשני כעין יוצר וק"ל.
**עוד** כתב הב"ח על מ"ש הטור ואם חברו לו בסיד וכו' וז"ל ורבינו דק וכתב ואם חברו לו לומר שהבעה"ב חיברה לו לעצמו יעו"ש ואצלי גם זה לא היה צריך הטור לרומזו דבאומרו לישנא דברייתא די דמהא דקדק בש"ס דאפי' חיברה הבעה"ב שפיר דמי אלא תבת לו הוא השגרת לישן וקאי אל הנר המוזכר קודם וה"פ אם חיבר הכלי מנוקב אל הנר האמור מותר וק"ל.
**והנה** רבינו כתב דין זה דמתני' דאם חיברה וכו' אחר שכתב כל המשנה גם דין דקערה וטעמו ונימוקו עמו דהך דינא ודאי הוי ג"כ בקערה דמה לי על גבו מה לי מצידו אך במתני' יש לחקור אמאי תני לה באמצע ולא ראיתי מי שהרגיש בזה.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:14:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:14:1)

**ואם**
**היו שנים עד אם שכח.** הקשה בס' פני יצחק סדר אמור משם מהר"א קשטיל דמאי שנא זה ממה שכתב רבינו הל' כלי המקדש פ"ה ה"ה מת לו מת אינו יוצא אחריו ואינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש וכתב מרן דטעמו דלא ליתי למנגע אגב מרריה יעו"ש והלא איכא שם כמה אנשים ומזהיר לו שלא יגע והרי דומה לנידון דידן דאיכא שנים כל אחד מזכיר לחבירו ושרי ומה שתירץ שם המחבר דלא דמי נידון דידן לדהתם דבשבת שניהם מוזהרים וכו' אבל הכא בכהן גדול הוא מוזהר שלא יגע אבל כו"ע אינן מוזהרים וא"כ איכא חשש שלא יזכירהו דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה אלו תוכן דבריו. לענ"ד לא נהירא דהא כמה כהנים יהיו עמו ויזהרו לו דהוא לבדו בלי שום כהן לא היה הולך כי כבוד עשו לו וכיון שהם מוזהרים יהבי דעתייהו עליה ולי נראה דאף דאיכא כהנים אחרים מ"מ כיון דהם אינם מוזהרים מלטמא על מתם לא יהבי דעתייהו על כהן גדול שמוזהר מלטמא על מתו ומתדמי להו דגם הכ"ג אינו מוזהר לא כן בשבת דשניהם מוזהרים ויזכרו זה לזה ועוד י"ל דבשלמא כאן לא אמרינן דשרי לקרות אלא בשנים קורין בענין אחד אבל בב' עניינים לא דלאו אדעתיה הרי דכל שאינן עסוקים בענין אחד לאו אדעתיה לא כן גבי כ"ג דלאו בענין אחד הם עסוקים וזה פונה להכא וזה להכא איכא למיחש שלא יגע אגב מרריה. אך קשה לסברא שהביא מרן ז"ל בב"י ופסקה בספרו הקצר סי' רע"ה דאם יש אחר עמו אפי' אינו קורא ואומר תן דעתך שלא אטה מותר וה"ה לאשתו עכ"ל קשה דיאמרו לכמה בני אדם שהולכים עם הכ"ג שיתנו דעתם עליו שלא יגע במטה וצ"ל בהכרח דאגב מרריה שאני א"נ בקריאה התירו אבל לא בענין אחר וכמ"ש המג"א ס"ק ה' יעו"ש. ויש להקשות על רבינו למה לא הזכיר הא דאמרו בש"ס דבמדורה אפי' עשרה אסור גם מה שחילקו בין אדם חשוב לשאינו חשוב וכן הקשה הלח"מ לקמן הט"ז.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:16:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:16:1)

**כלים**
**הדומים וכו'. עד שמא יסתפק ממנו.** ואיכא למידק דהרי כתב רבינו לעיל הל' י"ב גזרה שמא יקח מן השמן שבכלי שהרי לא נמאס וכו' דמשמע דכל שהוא בנר לא גזרינן כיון שהוא נמאס ויש ליישב ודוק.


###### Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:17:1
[Yitzchak Yeranen on Mishneh Torah, Sabbath 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Yitzchak%20Yeranen%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/5:17:1)

**נר**
**שאחורי הדלת וכו'.** עיין בשבת דף ק"כ מ"ש רש"י והתוס' ד"ה פותח וכו' שמכחיש אורו קצת דאזלי לשיטתם שכתבו בביצה דף כ"ב ע"א יעו"ש דס"ל דזה חשיב כבוי גמור ולפי"ז אין מקום למ"ש הרשב"א בחי' על התוס' דהיכי קרי ליה פסיק רישיה דדילמא לא מכבה בנדנודו דהא הכרחנו דכבוי זה לדעת התוס' הוא שמכחיש האור בשעה שמתרחק השמן וכמ"ש בביצה יעו"ש ודעת רבינו כדעת התוס' ממ"ש בשעה שנועל דלא כהרב המגיד שהשיא דעת רבינו לדעת ר"ח וכבר קדמוני המפרשים בזה אך קשה דהרא"ש בביצה הכריח דלא כפי' התוס' יעו"ש וכאן העתיק דבריהם ואפשר דלחומרא חושש לה.