## Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons

###### Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:1
[Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:1](https://torahapp.org/share/book/Zeroa%20Yamin%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_The%20Four%20Sons/r/4:1)

**תם מה"א מה זאת וכו'** אפשר לפרש דשאלתו היא דכל ענין יצ"מ היה לדור דעה ומתו במדבר אך באי הארץ המה ראו מעשי ה' במלחמות ל"א מלכים אשר הגדיל לעשות ולא מצינו שקבעו על זה לא י"ט ולא קבעו לספר בנסים ההם על כן בתומו הולך שאל מה זאת דאדרבה טפי הוה לן לספר בכניסת הארץ וכבושה. ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים דע והבן כי נס יצ"מ הוא העיקר והמופלא כי לא היינו ראויים והיינו גוי מקרב גוי עע"ז והדין נותן שלא תהיה גאולה ובחוזק יד הוציאנו לקיים שבועתו כמ"ש רז"ל ולכן הוא העיקר ויסוד שהכל תלוי בו כי בצאת ישראל ממצרים קבלנו התורה ובאמצעות התורה והמצוה זכינו לא"י ולכן היתה לראש פינה יצ"מ:


###### Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:2
[Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:2](https://torahapp.org/share/book/Zeroa%20Yamin%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_The%20Four%20Sons/r/4:2)

**ועוד**אפשר לומר ונקדים מ"ש בס' אור חדש שיטת פסחים לדף קי"ו על מאי דתנן וכאן הבן שואל דב' טעמים יש לאכילת מצה האחד שהוא זכר לחירות שלא הספיק בצקם של אבותנו להחמיץ ועל זה קשה דלא הי"ל לאכול מצה כי אם אחר חצי לילה שהיה החירות וכן הקשה מהרש"א. ויש טעם אחר זכר לעבדות וע"ז קשה דה"ל להקדים מצה זכר לעבדות קודם ד' כוסות שהוא זכר לחירות ובשלמא על כוס קידוש לק"מ דקידוש קודם לאכילה אך בכוס שני קשה דהי"ל לאכול מצה קודם וז"ש וכאן הבן שואל דוקא בכוס שני זהו תורף דבריו. וזה אפשר ששואל מה זאת דמקדימין כוס שני לאכילת מצה משום דשמיע לי' שהוא זכר לעבדות ואחר קידוש הי"ל לאכול מצה שהוא זכר לעבדות ואח"ך נשתה כוס ב' שהוא זכר לחירות. ואביו השיבו דלעולם המצה זכר לחירות ע"ש שלא הספיק וז"ש בחזק יד הוציאנו ה' בחפזון ולא תיקשי דהי"ל להמתין עד אחר חצות דהוא זכר בעלמא ואין לדקדק שיהיה אחר חצי לילה. ואחרי כותבי ראיתי בירושלמי דאמרו ב"ש שלא לומר בצאת ישראל ממצרים וכי יצאו ישראל ממצרים וכו' א"ל ב"ה אלו ממתין עד קרות הגבר עדיין לא הגיעו לחצי גאולה וכו' והלא לא יצאו אלא בחצי היום וכו' אלא מכיח שהתחיל במצוה אומר לו מרק וכמדומה שנעלם הירושלמי הזה וקצתו בתוספתא ממהרש"א והרב אור חדש וגם מהרב תי"ט אשתמיטיתיה כמ"ש בס' חסדי דוד ע"ש: 
**ובזה**אפשר לפרש מ"ש מצה זו שאנו אוכלים על שום מה ע"ש שלא הספיק וכו' מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כלומר דיש ב' טעמים ולכל טעם קשה דאי משום חירות לא הי"ל לאוכלה כי אם אחר חצות ואי משום עבדו' הי"ל לאוכלה אחר קידוש ומעתה שבכל טעם קשה על שום מה הוא הטעם העיקרי והשיב ע"ש שלא הספיק וכו' דזה מפורש בכתוב ול"ק דהיה לנו לאוכלה אחר חצות דזה זכר בעלמא וכיון דק"פ נאכל קודם הצות אנו אוכלים המצה עמו כדכתיב על מצות וכו' ועוד דהמתחיל במצוה וכו':


###### Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:3
[Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:3](https://torahapp.org/share/book/Zeroa%20Yamin%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_The%20Four%20Sons/r/4:3)

**ועוד**אפשר לומר דרך דרש בשאלת התם ותשובתו דב' טעמים למצה שניהם אמת דהמצה זכר לעבדות וחירות כמ"ש המפרשים דהן הן מפלאות תמים דעים כמו שהאריך הרב של"ה בפירוש ההגדה בפסק' הא לחמא דקשה דבר"ח ניסן נצטוו בערב תאכלו מצות ופסוק וישא העם את בצקו היה בט"ו אלא שהקב"ה מוציא מאפלה לאורה ומלאך רע עונה אמן והמצרים בענין ששעבדו את ישראל באותו ענין גופו הוציאם לחירות כיצד המצרים לא הניהו לישראל להמתין בלחמם להחמיץ כ"כ מהרו אותם למלאכתם ולא יוכלו לאכול חמץ וכן עתה בגאולה היה החפזון של מצרים למהר לשלחם ולא הניחו אותם עד להחמיץ עיסתם והוא ענין פלא מהגאולה בדבר אשר זדו בדבר זה תקנו על כרחם וזהו ממש מאפילה לאורה וכבר עלה ברצונו יתברך לגאלם באופן זה כשציוה בערב תאכלו מצות עכ"ל והאריך בזה עש"ב: 
**הראת**לדעת דתרוייהו איתנהו דמצה זכר לעבדות וזכר לחירות ולהגיד גדולתו יתברך שהפך הרע לטוב ואפלה לאורה וזהו ששאל התם מה זאת דהמצה זכר לעבדות וחירות עבדות שככה יאכלו את לחמם ישראל בעובדם למצרים במהירות אשר לא יתנום השב רוחם לאכול לחם חמץ כדי שימהרו לעבוד עבודה ולא ירפום עד שיחמיץ. וזכר לחירות שהוא ע"ש שלא הספיק והוו תרתי דסתרן. והשיב בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. כלומר תן דעתך כי שניהם אמת בחזק יד שימהרו לשלחנו כשם שהיו משועבדים וז"ש ממצרים מבית עבדים ותרוייהו איתנהו: 
**ובסגנון**אחר אפשר לומר כי מצה רומז לעבדו' וחירות כי על ידי שיצאנו לפני הזמן דין גרמא לישב בד' גליות להשלים שני גלות ת"ל כמ"ש המפרשים ולכן רמז החירות במצה לומר כי זה החירות גורם עבדות שהוא רמז למצה ג"כ והיינו דשאל לפי תומו מה זאת שנרמז החירות בדבר שהוא זכר לעבדות גם כן ויהי כמשיב בחזק יד לפני הזמן וזה חייב לגלות ולכן חירות ועבדות רמוזים במצה: 
**והנה**בקונט' שמחת הרגל עמדתי בחקירה א' דאמאי בכורות אינם בפדיון מאחר שמתו במצרים מהאומות והם נצולו וחתרתי להשיב ובזה פירשתי שאלת התם. ועתה ראיתי להגאון החסיד מהר"ר אלעזר זלה"ה במעשה רקח מס' בכורות שעמד בזה ויישב דהיה קטרוג למעלה לומר מה אלו אף אלו ומ"ה הזכרים שהיה הקטרוג עליהם צריכים פדיון אבל הנקבות לא היה קטרוג עליהן דבשכר נשים צדקניות נגאלנו וא"כ לא היו בסכנה למות כזכרים שהיה הקטרוג עליהם והצילם ה' ובזה פירש הרב ז"ל שאלת התם דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה וע"ז שואל מה זאת שהנקבות אינם נפדות והשיב בחזק יד הוציאנו לנו הזכרים שלא היה הדין נותן לצאת דרבה הקטיגוריא ומש"ה אנו נפדין אבל הנקבות היו צדקניות ולא היה הקטרוג עליהם עכ"ד:


###### Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:4
[Zeroa Yamin on Pesach Haggadah, Magid, The Four Sons 4:4](https://torahapp.org/share/book/Zeroa%20Yamin%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_The%20Four%20Sons/r/4:4)

**ועוד**אפשר לומר בשאלת התם מסיח לפי תומו אכן עמד טעמו. והוא במה שכתב רבינו אפרים בפירושו על התורה כ"י והבאתיו בספרי הקטן פתח עינים. כי הוא אמר דקי"ז שנים היה שעבוד מצרים ואני בעניותי כתבתי שם לדקדק החשבון להגיד כי ישר הוא. ושוב ראיתי במפרשים שהביאו מסדר עולם שכתב בפירוש מפטירת לוי עד שיצאו ממצרים קי"ז שנים. איכו השתא כאן הבן שואל הולך בתומו מה זאת כלומר מה כל החרדה הזו אשר אתם עושים כמה ענינים זכר ליציאת מצרים והלא כך הבטיח הקב"ה אל אמת לאברהם אע"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והקב"ה קיים מאמרו. ויאמר אביו טועה אתה כי אתה סובר כי ישבנו ת' שנה והגיע עת לצאת ויוציאנו ה'. לא כן הדבר בחזק יד הוציאנו ה' בחזק גימטריא קי"ז כלומר כל העבדות של ת' שנה לכי תידוק אינן אלא קי"ז שנים והקב"ה חשב מחשבות להוציאנו לפני הזמן בהזק ידו הגדולה והחזקה וגילוי רחמים גדולים והוא פלא פלאי פלאות נעשו לנו. ועל כן טעון הלל ואין אנו מספיקין להודות ולהלל על כל הטובה מאלפי רבבה הו"ד הוא בצבא: