## Zohar, Metzora

###### Zohar, Metzora 14:1
[Zohar, Metzora 14:1](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/14:1)

עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (בראשית ל״ב:ב׳-ג׳) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, דְּהֲוָה אָזִיל לָקֳבֵל אֲבוּהִי. תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא, דְּיַעֲקֹב אִשְׁתְּכַח לְגַבֵּיהּ דְּלָבָן לָא מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, (ולא אשתכח לגביה) וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב, (בראשית ל״א:ג׳) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְגוֹ'. הַאי בְּסוֹפָא הֲוָה, בְּזִמְנָא דְּבָעָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִלָּבָן וְכַד אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, אָתוּ לָקֳבְלֵיהּ אִינּוּן מַלְאֲכֵי וְאוֹזְפוּהוּ בְּאוֹרְחָא.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
and R. Eleazar discoursed on the verse: “And Jacob went on his way, and the angels of God met him” (Gen. 32, 1). ‘Observe’, he said, ‘that all the time that Jacob was with Laban God did not speak with him (save at the very end, when he was about to depart), but as soon as he had left him the angels came to meet and to escort him.


###### Zohar, Metzora 14:2
[Zohar, Metzora 14:2](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/14:2)

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ. וַיִּפְגַּע בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי בוֹ. אֶלָּא אִינְהוּ אָתוּ לְאִתְכַּלְּלָא בֵּיהּ (ואוזפוהו באורחא). מַאי לְאִתְכַּלְּלָא בֵּיהּ. אֶלָּא אִינּוּן מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה קָאַתְיָין, דִּכְתִּיב מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, וְחָמָא מִסִּטְרָא אָחֳרָא מַלְאֲכֵי דְּרַחֲמֵי, וְאִתְכָּלְלוּ בֵּיהּ רַחֲמֵי וְדִינָא.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
It says that the angels met him (bo, lit. in him), not that he met them. This is to indicate that they were some from the side of mercy and some from the side of judgement, and they met and were united “in him”.


###### Zohar, Metzora 14:3
[Zohar, Metzora 14:3](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/14:3)

תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא, מַחֲנֶה אֱלֹהִים, זֶה חַד. לְבָתַר וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם, תְּרֵי. חַד מִסִּטְרָא דְּדִינָא וְחַד מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, מַלְאֲכִין מֵהַאי גִּיסָא, וּמַלְאָכִין מֵהַאי גִּיסָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, וַיִּפְגְּעוּ בוֹ. בוֹ, דַּיְיקָא. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, רָאָה אוֹתָם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי רָאָם. אֶלָּא חָמָא לוֹן כְּלִילָן כַּחֲדָא, מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, מִתְחַבְּרָן דָּא בְּדָא, וְעַל דָּא כְּתִיב רָאָם, וְכֻלְּהוּ אָתוּ לְאוֹזְפָא לֵיהּ וּלְשֵׁיזָבָא לֵיהּ מִידָא דְּעֵשָׂו.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Hence he called the place *mahanaim* (lit. two camps).