## Zohar, Metzora

###### Zohar, Metzora 15:1
[Zohar, Metzora 15:1](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:1)

כְּתִיב בֵּיהּ בְּעֵשָׂו, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, אִי תֵּימָא, דְּיַעֲקֹב טִפָּה קַדְמָאָה הֲוָה, לָאו הָכֵי, דְּהָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, וְלָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא רִאשׁוֹן. וּבְגִין דְּיִצְחָק אָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, נָפַק עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, סוּמָקָא. דְּאִי יַעֲקֹב הֲוָה בּוּכְרָא, הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה נָפְקָא הָכִי סוּמָקָא. אֲבָל טִפָּה תִּנְיָינָא הֲוָה, וּבְגִין כַּךְ לָא נָפְקָא הָכֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי הֲוַת הַהִיא טִפָּה, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
It is written of Esau, “And the first came forth red” (Gen. 25, 25). Though Esau came forth first, he was not really the elder, since at the time of procreation Isaac’s thoughts were first centred on mercy, represented by Jacob, and afterwards on judgement, represented by Esau. Hence Jacob was really created first.


###### Zohar, Metzora 15:2
[Zohar, Metzora 15:2](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:2)

וְטִפָּה דְּעֵשָׂו לָא הֲוַת כְּטִפָּה דְּיַעֲקֹב, דְּדָא שְׁלִים וְדָא לָא שְׁלִים. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא, יִצְחָק הֲוָה מְכַוִּון בְּסִיוּמָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּאַפִּיק בְּסִטְרוֹי, בִּגְלִיפוֹי טְהִירִין בְּשַׁיְיפוֹי, וּבְגִין כַּךְ עֵשָׂו, זוּהֲמָא דְּאִתְהַתִּיךְ מִדַּהֲבָא.


###### Zohar, Metzora 15:3
[Zohar, Metzora 15:3](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:3)

וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּיִפּוּק בְּנִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, יִצְחָק לָא אִתְכַּוָּון. לָאו הָכֵי, אֶלָּא אִתְכַּוָּון בִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְכַּוָּון בְּסִיוּמָא דְּהַהוּא אֲתַר, וְאִשְׁתְּכַח כַּד נָפַק הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה, בְּהַהוּא אֲתַר מַמָּשׁ, וְעַל דָּא כְּתִיב, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר.


###### Zohar, Metzora 15:4
[Zohar, Metzora 15:4](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:4)

תָּא חֲזֵי, דָּוִד בִּשְׁפִירוּ דְּסוּמָקָא נָפַק, וְאִתְאֲחָד בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, (שמואל א ט״ז:י״ב) וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי. אֲבָל יַעֲקֹב בּוּכְרָא הֲוָה מִנֵּיהּ דְּעֵשָׂו, לָאו מִטִּפָּה, אֶלָּא דְּכַוָּונָה דִּרְעוּתָא, בְּאִילָנָא עִלָּאָה רַבְרְבָא וְתַקִּיף, וְעֵשָׂו בְּהַהוּא אֲתַר דְּסִיוּמָא דְּכֹלָּא, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, (עובדיה א׳:ב׳) הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד.


###### Zohar, Metzora 15:5
[Zohar, Metzora 15:5](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:5)

רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה מַתְנֵי הָכֵי. עֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ה:כ״ה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ד:ו׳) אֲנִי רִאשׁוֹן ואֲנִי אַחֲרוֹן וְאֶת אַחֲרוֹנִים אֲנִי הוּא. וְזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא רִאשׁוֹן מֵרִאשׁוֹן. וּלְמִבְנֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, (ירמיהו י״ז:י״ב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, (ישעיהו מ״א:כ״ז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּהּ הִנָּם וְלִיְרוּשָׁלַ ם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
R. Judah used to teach as follows. Esau is called “first”, and God is also called “first”, as it is written, “I am the first and I am the last” (Isa. 44, 6). The “first” will one day punish the “first” and rebuild the other “first”, to wit, “A glorious throne set on high from the first, the place of our Sanctuary” (Jer. 17, 12).


###### Zohar, Metzora 15:6
[Zohar, Metzora 15:6](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Metzora/r/15:6)

תָּאנָא, זְמִינָא יְרוּשָׁלַם, לְמֶהֱוִי שׁוּרָהָא לְעֵילָּא וּלְאִתְקָרְבָא עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ירמיהו ג׳:י״ז) בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלַ ם כִּסֵּא יְיָ'. כְּדֵּין כְּתִיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. כְּדֵין (זכריה י״ד:ט׳) בַּיוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
We have learnt: One day the walls of Jerusalem will reach on high to the throne of the King, as it is written, “At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord” (Jer. 3, 17).’