## Zohar, Tzav

###### Zohar, Tzav 13:1
[Zohar, Tzav 13:1](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Tzav/r/13:1)

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כְּתִיב. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ'. תָּא חֲזֵי, חַיָּיבֵי עָלְמָא, גַּרְמִין לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְאִסְתַּלְּקָא מִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ט״ז:כ״ח) אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. מַאן הוּא אַלּוּף. דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (דאיהו אלופו של עולם), כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ירמיהו ג׳:ד׳) אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה. וְאִינּוּן (חייבי) מַפְרִישִׁין לְזֹאת מִזֶּה, דְּאִיהוּ שְׁלָמָא דְּבֵיתָא, וְאִינּוּן זִוּוּגָא חֲדָא.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
THIS (zeh) IS THE OBLATION OF AARON AND HIS SONS WHICH THEY SHALL OFFER UNTO THE LORD. Sinners cause the Holy One, blessed be He, to part from the Community of Israel; they separate *zeh* (this, masc.) from *zoth* (this, fem.), who should form one pair.


###### Zohar, Tzav 13:2
[Zohar, Tzav 13:2](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Tzav/r/13:2)

אָתָא אַהֲרֹן קַדִּישָׁא וּבְנוֹי, וְעַל יְדַיְיהוּ מִתְקָרְבִין תַּרְוַויְיהוּ, וְאִזְדְּוַוג זֶה בְּזֹאת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא ט״ז:ג׳) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. זֶה קָרְבָּן אַהֲרֹן וּבָנָיו. וְאִינּוּן מְזַוְּוגֵי לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְעַל יְדַיְיהוּ מִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּמִשְׁתַּכְחִין בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, וְאִשְׁתְּכַח כֹּלָּא חַד בְּלָא פִּרוּדָא.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
So the holy Aaron comes with his sons, and through them they are brought together again, and *zeh* is united with *zoth*; hence it is written, “with this (*bezoth*) shall Aaron come to the holy place” (Lev. 16, 3).


###### Zohar, Tzav 13:3
[Zohar, Tzav 13:3](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Tzav/r/13:3)

וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי לָא כְּתִיב זֹאת קָרְבָּן, לְקָרְבָא זֹאת לְאַתְרֵיהּ. לָאו הָכֵי, דְּהָא כַּהֲנָא מֵעֵילָּא קָא שָׁרֵי לְאַיְיתָאָה זִוּוּגָא לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עַד דְּמָטֵי לְהַאי זֶה, לְאִזְדַּוְּוגָא בְּזֹאת וּלְקָרְבָא לוֹן כַּחֲדָא. וּבְגִין כָּךְ כַּהֲנָא אַשְׁלִים קָרְבְּנָא וְקָרִיב זִוּוּגָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
You might ask, then, why is it not written here, *zoth* (this) is the offering of Aaron, to restore *zoth* to its place? The reason is that the priest commences from above, bringing the *zeh* to unite with the zoth-happy is his portion in this world and the next!