## Zohar, Vayechi

###### Zohar, Vayechi 36:1
[Zohar, Vayechi 36:1](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:1)

וַיְבָרֶךָ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר וְגו', בְּהַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף, דְּלָא אַשְׁכְּחָן הָכָא בְּרָכָה דִּבְרִיךְ לֵיהּ לְיוֹסֵף אֶלָּא לִבְנוֹי. אִי לִבְנוֹי, וַיְבָרַכֵם מִבָּעֵי לֵיהּ, מַהוּ וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף, וְלָא אַשְׁכְּחָן הָכָא דְּאִתְבְּרִיךְ יוֹסֵף.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
AND HE BLESSED JOSEPH AND SAID. This statement seems inaccurate, since on reading further we find that he did not bless Joseph at all, but only his sons. If he blessed the sons, it should have said “and he blessed them”, so why does it say “and he blessed Joseph” when we find no blessing given to Joseph?


###### Zohar, Vayechi 36:2
[Zohar, Vayechi 36:2](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:2)

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אֶת דַּיְיקָא, כְּתִיב אֶת יוֹסֵף, בִּרְכְתָא דִּבְנוֹי הֲוָה, וְכַד אִתְבָּרְכָאן בְּנוֹי, אִיהוּ מִתְבָּרֵךְ. דְּבִרְכְתָא דִּבְנוֹי דְּבַר נָשׁ בִּרְכָתֵיהּ אִיהִי.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
R. Jose solved the difficulty by stating that in blessing the sons Jacob blessed Joseph also, since the blessing of a man’s sons is his own blessing.


###### Zohar, Vayechi 36:3
[Zohar, Vayechi 36:3](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:3)

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף, אֶת דַּיְיקָא, דְּבָרִיךְ לְאָת קַיָּימָא, רָזָא (נ"א דברית בגין דכיון דאמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, כדין בריך לההוא אתר רזא) דִבְרִית דְּנָטַר יוֹסֵף, וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי צַדִּיק, אֶת דְּיוֹסֵף, רָזָא דִּבְרִית דְּקָיְימָא בַּהֲדֵיהּ דְּיוֹסֵף:

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
R. Eleazar said that the object of the verb “blessed” is the particle *eth*, which alludes to the sign of the covenant. When Joseph said “they are my sons”, Jacob blessed that place which symbolizes the Covenant that Joseph kept.


###### Zohar, Vayechi 36:4
[Zohar, Vayechi 36:4](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:4)

הָאֱלהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו. הָאֱלהִים, דָּא רָזָא דִבְרִית קַדִּישָׁא, קְיָימָא קַדִּישָׁא. אֲבוֹתַי לְפָנָיו, דַּיְיקָא לְפָנָיו, דְּאִינוּן קַדְמָאֵי עִלָּאֵי, מִקַּמֵּי רָזָא דְנָא, אַבְרָהָם וְיִצְחָק, דְּהָא מִנְּהוֹן אִתְּזָן וְיָנְקָא הַהוּא (נ"א מההוא) אֲתַר.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
In the next words, “The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk”, the word God alludes to the holy Covenant, and the elder patriarchs Abraham and Isaac were literally “before” this, because that place derives nourishment and sustenance from them.


###### Zohar, Vayechi 36:5
[Zohar, Vayechi 36:5](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:5)

הָאֱלהִים הָרוֹעֶה אוֹתִי, מַאי טַעְמָא זִמְנָא אָחֳרָא הָאֱלֹהִים. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ, וְהָכָא בָּרִיךְ לְהַהוּא אֲתַר, בְּרָזָא דְּאֱלהִים חַיִּים, מְקוֹרָא דְחַיֵּי, דְּמִנֵּיהּ נָפְקִין בִּרְכָאן. וּבְגִין דָּא אַדְכַּר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי אֲתַר, וְאָמַר, הָאֱלהִים הָרוֹעֶה אוֹתִי, בְּגִין דְּכָל בִּרְכָאן דְּנָגְדֵי מִמְּקוֹרָא דְחַיֵּי, יַעֲקֹב נָטִיל לוֹן. וְכֵיוָן דְּנָטִיל לוֹן אִיהוּ, הַאי אֲתַר נָטַל בִּרְכָאן, וְכֹלָּא אִיהוּ תַּלְיָיא (נ"א בדכורא) בְּדִבּוּרָא. וְעַל דָּא וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף כְּתִיב.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Jacob continued: THE GOD (*Elohim*) WHICH HATH FED ME. In repeating the word *Elohim*, he blessed that place with a reference to *Elohim Hayyim* (Living God), the source of life and of blessing. On that account he mentioned himself at this point, saying, “the God who blessed me”, because all blessings that flow from the source of life are first received by Jacob, and thereupon this place is blessed, and all is made dependent on the male.


###### Zohar, Vayechi 36:6
[Zohar, Vayechi 36:6](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:6)

בְּגִין כָּךְ, בְּכָל אֲתַר דְּבִרְכָאן אִצְטְרִיכוּ לְבָרְכָא, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְבָּרְכָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר אִתְבָּרְכוּ אָחֳרָנִין, וְאִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְבָּרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, אִינוּן בִּרְכָאן לָא מִתְקָיְימִין.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
From here we learn that wherever blessings are to be bestowed, God should be blessed first; otherwise the blessings will not be fulfilled.


###### Zohar, Vayechi 36:7
[Zohar, Vayechi 36:7](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:7)

וְאִי תֵימָא, הָא יַעֲקֹב דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהָ, וְלָא בָּרְכֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּבָרִיךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לָא בָּרְכֵיהּ, עַד דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא. כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא, בָּרְכֵיהּ לְיַעֲקֹב. מְנָא לָן, דִּכְתִיב (בראשית כ״ו:י״ב) וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ ה'. הָכָא קִיֵּים בְּרָכָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דִּכְתִיב, אֲשֶׁר בֵּרַכוֹ ה', אִתְבָּרֵךְ בְּקִיּוּמָא דְּבִרְכָאן, וּלְבָתַר כְּתִיב בַּתְרִיהּ, וְיִתֶּן לְךָ וְגו'. כֵּיוָן דְּהַהוּא שָׂדֶה אִתְקְיַּים בְּקַיְימָא דְּבִרְכָאן, (ס"א בברכוי, מיד ברכיה, ויתן לך האלהים, דההוא שדה רזא) דְּנָפְקֵי מִינֵיהּ בִּרְכָאן, לְבָתַר דְּאִיהוּ אִתְקְיַּים בְּבִרְכוֹי. כְּגַוְונָא דָא בָּרִיךְ יַעֲקֹב בְּקַדְמִיתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר בָּרִיךְ לִבְנוֹי. תָּא חֲזֵי, בְּצַפְרָא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַקְדָּמָא בִּרְכָאן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְבָתַר לִשְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא, וְהָא אוֹקִימְנָא דִּכְתִיב בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְגו'.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
The blessing which Isaac bestowed on Jacob is no exception to this rule, because he said first, “behold the smell of my son is like the smell of a field which the Lord hath blessed”, where the field is an allusion to that field which is the source of blessings. Note that in the morning a man should first bless God and only then give his greeting to his fellow-men.


###### Zohar, Vayechi 36:8
[Zohar, Vayechi 36:8](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:8)

וְתָּא חֲזֵי, כַּד בָּעָא יַעֲקֹב לְבָרְכָא לְאִינוּן בְּנֵי יוֹסֵף, חָמָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא דְּזַמִין לְנָפְקָא מֵאֶפְרַיִם יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. פָּתַח וְאָמַר, מִי אֵלֶּה. מַשְׁמַע (ס"א מאי שנא) דְּאָמַר בַּעֲבוֹדָה דָא דְסִטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה (שמות לכ) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא רָזָא אִיהוּ, כָּל אִינוּן סִטְרִין דְּהַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא, וּמִסִּטְרָא דְּהַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא הַהוּא חִוְיָא. (שמות רל"ו ע"ב) וְאִית מַאן דְּרָכִיב עֲלֵיהּ, וְכַד מִזְדַּוְוגָן, אִקְרוּן אֵלֶּה. וְאִינוּן מִזְדַּמְּנִין בְּעַלְמָא, בְּכָל אִינוּן סִטְרִין דִּלְּהוֹן.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
When Jacob was about to bless Joseph’s sons, he saw by the Holy Spirit that Jeroboam the son of Nebat would issue from Ephraim, and he exclaimed, “Who are these?”, the word “these” (*eleh*) being an allusion to idols. The reason is that besides the evil serpent there is one that rides on it, and when they are joined together they are called “these”, and they visit the world with all their hosts.


###### Zohar, Vayechi 36:9
[Zohar, Vayechi 36:9](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:9)

וְרוּחַ דְּקוּדְשָׁא אִקְרֵי זֹאת, דְּאִיהוּ רָזָא דִּבְרִית, רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִשְׁתַּכַּח תָּדִיר בְּבַּר נָשׁ, וְכֵן (שמות ט״ו:ב׳) זֶה אֵלִי וְאַנְוִהוּ, (ישעיה כה) זֶה ה'. (ס"א הוא יי) אֲבָל אִלֵּין, אִקְרוּן אֵלֶּ"ה, וְעַל דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
The Holy Spirit, on the other hand, is called “this”, and is symbolized by the covenant of the holy imprint which is ever on a man’s body.


###### Zohar, Vayechi 36:10
[Zohar, Vayechi 36:10](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:10)

וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, (ישעיהו מ״ט:ט״ו) גַּם אֵלֶּה תִּשָּׁכַחְנָה, וְאָנֹכִי רָזָא דְזֹאת, לא אֶשְׁכָּחֵךְ. וּכְתִיב, (איכה א׳:ט״ז) עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָה, דְּהַהוּא חוֹבָא גָּרְמָא לוֹן לְמִבְכֵּי כַּמָּה בְּכִיָּין. דָּבָר אַחֵר עַל אֵלֶּה אֲנִי, מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּאִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְאֲתַר דָּא לְשַׁלְּטָאָה עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְחָרָבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא, וּבְגִין דְּאִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה, (ס"א כתיב, (איכה א׳:ט״ז) על אלה אני בוכיה, רזא דמלה דא סטרא דמסאבא דאתייהיב לון רשו לשלטאה) אֲנִי בּוֹכִיָה, דָּא רוּחַ קוּדְשָׁא דְּאִקְרֵי אֲנִי.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Hence we find written, “These also shall forget” (Is. 49, 15), and again, “For these I am weeping” (*Ibid.* 16), that sin being the cause to us of endless weeping; or alternatively, because this place was allowed to gain dominion over Israel and to destroy the Temple, the word “I” (*ani*) in this case referring to the Holy Spirit.


###### Zohar, Vayechi 36:11
[Zohar, Vayechi 36:11](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:11)

וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב, (דברים כ״ח:ס״ט) אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּכָל אִלֵּין לָא מִתְקַיְימֵי, אֶלָּא מִגּוֹ אֵלֶּה, דְּתַמָּן כָּל לְוָוטִין שָׁרְיָין, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דְּאִיהוּ אָרוּר. וּבְגִין דָּא אַקְדִּים וְאָמַר אֵלֶּה, דְּקָיְימָא לְמַאן דְּעֲבַר דִּבְרֵי הַבְּרִית.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
It may be asked, on this hypothesis, what are we to make of the words “These are the words of the covenant”? The answer is that the word “these” is here also appropriate, because the words of the covenant are established by “these”, since they are the abode of all curses, which await all who transgress the covenant.


###### Zohar, Vayechi 36:12
[Zohar, Vayechi 36:12](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:12)

(ויקרא כ״ז:ל״ד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה', בְּגִין דְּכָל פִּקּוּדָא דְאוֹרַיְיתָא לְאִתְדַּכָּאָה בַּר נָשׁ, וְלָא יִסְטֵי מֵאוֹרְחָא דָא, וְיִסְתַּמַּר מִתַּמָּן, וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ. וְאִי תֵימָא (בראשית ו׳:ט׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ. הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא נָפַק חָם, דְּאִיהוּ אֲבִי כְנַעַן, וּכְתִיב, (בראשית מט) אָרוּר כְּנַעַן וְאִיהוּ רָזָא דָא דְאֵלֶּה.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Similarly it is written, “These are the precepts which the Lord commanded”, because the object of all the precepts is to purify man so that he should not stray from the right path and should keep far away from there. Hence, too, it is written, “These are the generations of Noah”, because they included Ham the father of Canaan, who was accursed.


###### Zohar, Vayechi 36:13
[Zohar, Vayechi 36:13](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:13)

וְעַל דָּא (ס"א כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ועל דא כתיב מי אלה, ישראל כד עבדון עגלא) כְּתִיב וַיֹּאמְרוּ אֵלֶה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַנֵּי הִתּוּכָא סוֹסְפִיתָא דְּדַהֲבָא. אַהֲרֹן קָרִיב דַּהֲבָא, דְּאִיהוּ סִטְרָא דִילֵיהּ, דְּכָלִיל אִיהוּ בְּתוּקְפָא דְאֶשָׁא, וְכֹלָּא חַד, וְסִטְרָא דָא דַּהֲבָא וְאֶשָּׁא. (ד"א ל"ג לאתתקפא) רוּחַ מְסָאֲבָא, דְּאִשְׁתַּכַּח תָּדִיר בְּמַדְבְּרָא, אַשְׁכַּח אֲתַר בְּהַהוּא זִמְנָא, לְאַתְקָפָא בֵּיהּ.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
The spirit of *eleh* is the “dross of gold”. Aaron in the wilderness offered gold, which was his own affinity, since he was endowed with the strength of fire, and fire and gold are all one, but the unclean spirit which haunts the wilderness found at that time a place on which to fasten,


###### Zohar, Vayechi 36:14
[Zohar, Vayechi 36:14](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:14)

וּמַה דְּהֲווּ יִשְׂרָאֵל דָּכְיָין מֵהַהוּא זוּהֲמָא קַדְמָאָה דְּאַטִיל בְּעַלְמָא, דְּגָרִים מוֹתָא לְעַלְמָא, כַּד קָמוּ עַל טוּרָא דְסִינַי, לְבָתַר אַהֲדָרוּ, וְגָרִים לוֹ כְּמִלְּקַדְּמִין, לְסָאֲבָא לוֹן, וּלְאִתְתַּקְפָא עֲלַיְיהוּ. וְגָרִים לוֹן מוֹתָא, וּלְכָל עַלְמָא, לְדָרֵיהוֹן בַּתְרַיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים פ״ב:ו׳) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלהִים אַתֶּם וְגו' אָכֵן כְּאָדָם וְגו'.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
and so Israel, after being freed at Mount Sinai from the primeval defilement which brought death into the world, afterwards incurred it again and brought death upon themselves and all their descendants.


###### Zohar, Vayechi 36:15
[Zohar, Vayechi 36:15](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayechi/r/36:15)

וְעַל דָּא כַּד חָמָא יַעֲקֹב לְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט דְּעֲבַד כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאָמַר אֵלֶּה אֱלהֶיךָ, אִזְדַּעְזַע, וְאָמַר מִי אֵלֶּה. כַּד בָּעָא לְבָתַר לְבָרְכָא לוֹן, בָּרִיךְ לֵיהּ (ס"א לשכינתא בקדמיתא, ולבתר) בָּרִיךְ (לון) לִבְנוֹי. כֵּיוָן דְּבָרִיךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא, לְבָתַר מֵהַהוּא אֲתַר דְּבָרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, בָּרִיךְ לוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע וְגו'.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Hence, when Jacob saw in his mind’s eye Jeroboam son of Nebat, who made an idol and said, “These are thy gods, O Israel”, he trembled and said, “Who are these?”. Hence when he came afterwards to bless them, he first blessed *Elohim* and then blessed them from that source.