## Zohar, Vayikra

###### Zohar, Vayikra 12:1
[Zohar, Vayikra 12:1](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayikra/r/12:1)

כְּתִיב (שמות י״ט:י״ט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, בַּאֲתַר דָּא אִתְכְּלִלוּ מִלִּין עִלָּאִין, הָא אוּקְמוּהָ וְהָאֱלֹהִים יַעֲנְנּוּ בְקוֹל, בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, בְּהַהוּא קוֹל דְּאָחִיד בֵּיהּ מֹשֶׁה. הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא דְּהָא אִפְּכָא הֲוָה, דִּכְתִּיב (שמות כ׳:א׳) וַיְדַבֵּר אֱלהִים, וְהָכָא כְּתִיב מֹשֶׁה יְדַבֵּר.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
It is also written in the same passage: “Moses spake and God answered him by a voice” (*Ibid.* \9). This voice, as has been elsewhere explained, is the voice of Moses, the Voice to which Moses attached himself. It may be asked, does it not say further on that “God spoke” (*Ibid.* xx, I), and not Moses?


###### Zohar, Vayikra 12:2
[Zohar, Vayikra 12:2](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayikra/r/12:2)

אֶלָּא אִית דְּאַמְרֵי, בְּגִין דִּכְתִּיב, (שמות כ׳:ט״ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים. וְעַל דָּא מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלהִים יַעֲנֶנּוּ. בְּגִין דְּלָא אִשְׁתְּכַח מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא מִפּוּמָא דְּמֹשֶׁה (רס"ו) בִּלְחוֹדוֹי, וְדָא הוּא דְּאוּקְמוּהָ, קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אַמָרָן. מֵעַצְמוֹ לָא תָּנֵינָן, אֶלָּא מִפִּי עַצְמוֹ, הַלָּלוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְהַלָּלוּ מִפִּי עַצְמוֹ, מִפִּי הַהוּא קוֹל דְּאָחִיד בֵּיהּ, דְּאִקְרֵי הָכִי. וְשַׁפִּיר מִלָּה.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
Some explain that the reason was because the people said to Moses: “Speak thou with us and we will hear, but let not God speak with us” (*Ibid.* 19). But, in fact, there is no word in the Torah which Moses spoke on his own authority. Hence it says, “Moses spoke” with his own voice, “and God answered him with that mighty Voice”, confirming what he said.’


###### Zohar, Vayikra 12:3
[Zohar, Vayikra 12:3](https://torahapp.org/share/book/Zohar/s/Vayikra/r/12:3)

וּבְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא דְּבֵי רַב אַמְרֵי, אַף עַל גַּב דְּאוֹרַיְיתָא מִפִּי הַגְּבוּרָה אִתְּמַר כּוּלָהּ, מִפִּי עַצְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּמוֹ כֵּן אִתְּמַר. וּמַאי אִיהוּ. כְּגוֹן קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וּלְבָתַר אִתְּכְּלִילָן בִּגְבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. מֹשֶׁה יְדַבֵּר, דָּא קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל, דָּא גְּבוּרָה, דְּאוֹדֵי לֵיהּ לְהַהוּא קָלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל בְּהַהוּא קוֹל דְּמֹשֶׁה. והַשְׁתָּא מַאן דְּפָתַח בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, (אנן אחדי נודן ליה, אמהו נסיב ומאן דפתח) לִיפְתַּח ויֵימָא, יָתְבוּ.

**The Zohar; London, Soncino Press, 1933:**
They asked R. Abba to continue, so he went on with the verse: