## Malbim on Jonah Chapter 1

###### Malbim on Jonah 1:1:1
[Malbim on Jonah 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:1:1)

**ויהי דבר ה' אל יונה** אמרו חז"ל (בפ' החליל) שיונה בן אמתי היה מצד אמו משבט אשר והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו, ושאליהו החייהו, ומצד אביו היה משבט זבולון כמ"ש בספר מלכים יונה בן אמתי אשר מגת החפר, וגתה חפר היה בגבול זבולון (יהושע י״ט:י״ג), ומבואר במלכים שם שהוא היה אשר משח את יהוא (כמ"ש חז"ל) והוא נבא לירבעם בן יואש שישיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, וכ"ז לא הועיל כי ישראל לא שבו בתשובה עד שהיו מוכנים לילך בגלות על ידי מלך אשור, וכבר היה אשור מושל עליהם, לכן אמר לו ה'.

**Sefaria Community Translation:**
**“And the word of Hashem came to Jonah.”** Our Sages said (in the chapter *HaḤalil*) that Jonah son of Amittai was descended on his mother’s side from the tribe of Asher, and that he was the son of the widow who sustained Elijah and whom Elijah revived. On his father’s side, he was descended from the tribe of Zebulun, as it is written in the Book of Kings, “Jonah son of Amittai, who was from Gath-hepher”; and Gath-hepher was within the territory of Zebulun (Joshua 19:13). It is also explained there in Kings that he was the prophet who anointed Jehu (as our Sages stated), and he prophesied to Jeroboam son of Joash that he would restore the border of Israel from Lebo-hamath to the Sea of the Arabah. Yet none of this helped, for Israel did not repent, until they were destined to go into exile at the hands of the king of Assyria, and Assyria had already begun ruling over them. Therefore, Hashem said to him:


###### Malbim on Jonah 1:2:1
[Malbim on Jonah 1:2:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:2:1)

**השאלות:** לא מצאנו בשום מקום שישלח ה' נביא מבני ישראל בפרטות שילך אל מדינה מן האומות להחזיר אותם בתשובה, כי זה רק מיוחד לישראל שחלה בם השגחה האלהית כמ"ש חז"ל. ומקרא מפורש כי העמים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וכו' ישמעו, ואתה לא כן וכו' נביא וכו' ומה נשתנה ענין נינוה ששלח אליהם את יונה?, ומדוע לא שמע יונה בקול ה' והיה לו לרוץ בשמחה להשיב בני אדם מדרכם הרעה, ומה בכך שאינם מבני ישראל?, ואיך עבר יונה על דברי ה' לכבוש נבואתו ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה?. מדוע אמר וקרא עליה ולא פירש לו מה יקרא, ובפעם השני אמר וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Nowhere do we find that Hashem sent a prophet from among the children of Israel specifically to go to a nation among the Gentiles and bring its people to repentance, for this privilege is reserved for Israel, upon whom Divine Providence rests, as our Sages stated. Scripture explicitly says: “For these nations whom you are dispossessing listen to soothsayers and diviners; but as for you, Hashem your God has not permitted you to do so. A prophet…” What, then, was different about Nineveh that caused Him to send Jonah to its inhabitants? And why did Jonah not obey Hashem’s command? He should have run joyfully to turn human beings away from their evil path. What difference did it make that they were not children of Israel? Moreover, how could Jonah transgress Hashem’s command by suppressing his prophecy, when a prophet who suppresses his prophecy is liable to death? Why did He say, **“and proclaim against it,”** without specifying what Jonah should proclaim, whereas the second time He said, “Proclaim to it the proclamation that I tell you”?


###### Malbim on Jonah 1:2:2
[Malbim on Jonah 1:2:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:2:2)

**קום לך אל נינוה וקרא עליה** שישובו בתשובה ולא היה השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל להשיב את העכו"ם בתשובה, כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא רק בישראל, רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום, רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים למלאת גזרתו על ישראל, וגם כדי שלא יאמר המתלונן למה התביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה וישראל הקשו ערפם משמוע, וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל. וכבר כתב הרי"א שמטעם זה אמרו חז"ל שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנתן נפשו עבור ישראל, (כמ"ש במכילתא פ' בא), כי בזה היה תלוי הצלת ישראל וכבודם בשני הטעמים הנזכרים. והנה בפעם הראשון לא שלח על ידו נבואה מיוחדת כמו בפעם השני שא"ל קרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך שהוא מה שקרא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, שאז לא נחתם עדיין גז"ד זה, ולא שלחו בתורת נביא מודיע גזרת עליון, שאם היה שולחו בענין כזה לא היה עובר על דברי ה', שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה. רק א"ל קרא עליה סתם, היינו שיקרא באזניהם דברי מוסר ותוכחה להשיבם מעונותיהם, ובאר לו **כי עלתה רעתם לפני,** שעת תרבה הרעה במדה גדושה תעלה הרעה לפני ה' לקטרג, ואז בא רעתם וקטגה עליהם, ובעת יחתם גז"ד אז תרד הרעה שהיא הגזרה הנחרצה מלמעלה למטה. ואז עדיין לא נחרץ גז"ד, רק הרעה קטרגה עליהם, ושלחו להוכיחם, לא להודיעם גזר דינם, ולכן חשב יונה שבזה אינו בכלל נביא הכובש נבואתו כי לא נשלח לנבאות רק להוכיח ועובר רק על מצות עשה שצוהו ה' להוכיח, ולכן.

**Sefaria Community Translation:**
**“Arise, go to Nineveh and proclaim against it”** that its inhabitants should repent. This mission was not undertaken for Nineveh’s sake, for we do not find that Hashem sent a prophet from Israel to bring idolaters to repentance, since Hashem’s Providence adhered only to Israel to the extent of sending it a prophet. Rather, Divine Providence was directed toward Nineveh for Israel’s sake. Since Assyria had been prepared to become the rod of Hashem’s anger, with which He would chastise Israel after they had become guilty before the Omnipresent, Hashem wished to bring the Assyrians to repentance so that they would be prepared to carry out His decree against Israel. He also wished to prevent the complainant from asking, “Why do You look upon traitors and remain silent when the wicked devours one more righteous than himself?” Hashem wished to demonstrate that Assyria possessed greater merit than Israel: the Assyrians listened to the prophet’s words and repented, whereas Israel stiffened its neck and refused to listen. When Jonah realized that this mission would bring evil upon Israel, he devised plans to avoid undertaking it, preferring to perish at sea rather than become the cause of harm to Israel. Abravanel has already written that this is why our Sages said that Jonah sought the honor of the son but did not seek the honor of the Father, and that he sacrificed himself for Israel (as stated in the Mekhilta, section *Bo*), for Israel’s deliverance and honor depended upon the two reasons mentioned above. On the first occasion, God did not transmit a specific prophecy through Jonah, as He did on the second occasion, when He told him, “Proclaim to it the proclamation that I tell you,” namely, what Jonah later proclaimed: “Another forty days and Nineveh will be overturned.” At the first occasion, this decree had not yet been sealed, and Jonah was not sent as a prophet announcing a decree from Above. Had God sent him in such a capacity, Jonah would not have transgressed Hashem’s command, since a prophet who suppresses his prophecy is liable to death. Rather, He told him simply, **“Proclaim against it,”** meaning that he should proclaim words of moral instruction and rebuke in their hearing so as to turn them away from their sins. He explained to Jonah, **“for their wickedness has risen before Me.”** When wickedness increases beyond measure, it rises before Hashem to accuse the sinners; thus, their wickedness had come and brought an accusation against them. When the decree is sealed, however, the evil—the definitive sentence—descends from above to below. At that time, the decree had not yet been determined; their wickedness had merely accused them, and Jonah was sent to rebuke them, not to announce their sentence. Jonah therefore reasoned that he was not included among prophets who suppress their prophecy, since he had not been sent to prophesy but only to rebuke. He would be transgressing only the positive commandment by which Hashem had ordered him to rebuke them. Therefore—


###### Malbim on Jonah 1:3:1
[Malbim on Jonah 1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:3:1)

**השאלות:** למה ברח תרשישה, ואם כדי שלא יגיענו דבר ה' הלא כבר צוהו ה' וסרב מלכת בשליחות ומה לי אם סרב פעם אחת או אם יסרב שני פעמים?, ולמה ברח אל הים ולא אל המדבר ומשם לחו"ל, והלא הים מוכן לנבואה כמ"ש שנגלה אל יחזקאל בחו"ל מפני שהיה במקום מים, ולשון באה תרשיש בלתי מתוקן, שהיה לו לומר הולכת תרשית?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Why did he flee to Tarshish? If his purpose was to prevent the word of Hashem from reaching him, Hashem had already commanded him and he had refused to undertake the mission. What difference would it make whether he refused once or twice? Why did he flee to the sea rather than to the wilderness and from there to a land outside Israel? Indeed, the sea is conducive to prophecy, as our Sages explained that God revealed Himself to Ezekiel outside the Land of Israel because he was near water. Furthermore, the expression **“a ship coming to Tarshish”** is grammatically inappropriate; it should have said, “a ship going to Tarshish.”


###### Malbim on Jonah 1:3:2
[Malbim on Jonah 1:3:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:3:2)

**ויקם יונה לברוח תרשישה,** באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה', וכבר השקיף הרי"א שיש הבדל בין מפני ה' ובין מלפני ה', שמפני ה' יאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה' ואנה מפניו יברח, אבל לפני ה' בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה' ודבק בו, ורצה לברוח לחו"ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות, והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו"ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו"ל כשחל עליו הרוח פעם א' בא"י כמ"ש על מ"ש ביחזקאל היה היה דבר ה' שנבא בח"ל מפני שנבא כבר בא"י, ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלהים בהר חורב, לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת יהיה באניה לא תחול עליו רוח ה', אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמ"ש חז"ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים שכ"ז תעכב בל תשרה השכינה עליו וז"ש **וירד בה לבא עמהם תרשישה** שרצה לבא עמהם בחברתם וכבר פי' חז"ל שנתן שכר כל האניה כמ"ש **ויתן שכרה,** וזה מבואר במ"ש **וימצא אניה באה תרשיש** שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש, רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה, ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות, אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות, אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה לא רצה שיאבדו נפשות רבות:

**Sefaria Community Translation:**
**“Jonah arose to flee to Tarshish.”** He feared that Hashem might send him a second time and place a prophetic message in his mouth, commanding him to go in the capacity of a prophet, in which case he would be compelled to obey. He therefore hastened to flee **“from before Hashem.”** Abravanel has already observed that there is a distinction between “from Hashem” and “from before Hashem.” “From Hashem” refers to His knowledge and Providence—and how could anyone flee from Hashem’s Providence, or where could one escape from Him? “Before Hashem,” however, refers to closeness to God and the resting of the Divine Presence upon a person while he stands and walks before Hashem in attachment to Him. Jonah wished to flee outside the Land of Israel, where the Divine Presence does not rest, so that he would not be sent from there to prophesy. He chose to travel by sea rather than flee outside the Land by way of the wilderness because prophecy can sometimes take effect even outside the Land of Israel when the Divine spirit has already rested upon a person once within the Land. Thus, regarding Ezekiel, Scripture says, “The word of Hashem indeed came,” for he prophesied outside the Land because he had already prophesied within it. Likewise, when Elijah fled from Jezebel into the wilderness, he beheld Divine visions at Mount Horeb. Jonah therefore boarded the ship, thinking that the spirit of Hashem would not rest upon him while he was aboard it. This was either because seafarers’ minds are unsettled by the distress of the sea until they reach dry land, as our Sages stated, or because he would be unable to enter into solitude while among the idolaters aboard the ship, all of which would prevent the Divine Presence from resting upon him. This is the meaning of **“he went down into it to travel with them to Tarshish”**: he specifically wished to travel in their company. Our Sages further explained that he paid the fare for the entire ship, as it is written, **“and he paid its fare.”** This is evident from the wording **“he found a ship coming from Tarshish.”** Scripture should seemingly have said, “a ship going to Tarshish.” Rather, the ship had just arrived from Tarshish. Shipowners do not ordinarily depart again on the very day they arrive; they remain for several days until they find enough passengers traveling that route to cover the ship’s fare. Jonah therefore hurried to pay the fare for the entire ship. He had two intentions in doing so: first, that it should depart immediately; and second, that many passengers should not be found aboard it. Since he knew that those traveling on the ship would be placed in danger, he did not wish many lives to be lost.


###### Malbim on Jonah 1:4:1
[Malbim on Jonah 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:4:1)

**וה' הטיל רוח גדולה אל הים,** באר שהרוח הזה לא היה בטבע הים אז, כי לא היה אז העת לסער, רק ה' הטילו בהשגחה, ולפעמים תבא הסערה מן היבשה ואז ינשוב הרוח בצד אחד ויגרש הספינה לצד שכנגדו, ואז ימצא הרוח בכל שטח הים, אבל רוח זה עמד בעומק הים מן המים עצמם, שלפעמים תבא הרוח מתהום המים. והיה סביב הספינה הזאת, וכבר אמרו חז"ל שהאניות האחרות עברו בשלום כי לא היה רוח כלל, ומתוך כך הרגישו המלחים שהוא עונש השגחיי, ובמ"ש **והאניה חשבה להשבר** כתב הרי"א שהאניה לא תשבר בלב ימים רק תטבע, ולא תשבר רק אם ישליכנה הרוח אל הסלעים אשר בחוף, וע"כ פי' שאנשי האניה מפחדם פן תטבע האניה בגלי הים ומשבריו חשבו מחשבות להטות האניה אל הארץ שתשבר שם, באופן שקצת ינצלו בהיותם קרובים אל היבשה, וזה דוחק גדול שהלא אח"ז אומר ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה, ומקרא מלא (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ימים, כי הרוח ישבר את התורן ומפרשי הספינה שהם עקר האניה כמ"ש בגיטין דף כ"ח:

**Sefaria Community Translation:**
**“But Hashem cast a great wind upon the sea.”** He explains that this wind did not arise from the sea’s natural conditions at that time, for it was not the season for storms; rather, Hashem cast it upon the sea through particular Divine Providence. Sometimes a storm comes from the land, in which case the wind blows in one direction and drives the ship toward the opposite side, and the wind is then found across the entire surface of the sea. This wind, however, arose in the depths of the sea from the waters themselves, for wind sometimes comes from the watery abyss. It surrounded this ship alone. Our Sages already said that the other ships passed safely, for there was no wind at all around them. The sailors therefore realized that this was a punishment brought by Divine Providence. Regarding the statement, **“and the ship threatened to break apart,”** Abravanel wrote that a ship does not break apart in the heart of the sea but sinks; it breaks only when the wind hurls it against the rocks along the shore. He therefore explained that the ship’s crew, fearing that the ship would sink amid the sea’s waves and breakers, considered steering it toward land so that it would break apart there, allowing at least some of them to survive because they would be close to shore. This interpretation is exceedingly forced, however, for the verse later says, “The men rowed hard to return to dry land.” Moreover, Scripture states explicitly (Ezekiel 27:26), “The east wind shattered you in the heart of the seas,” for the wind can break the ship’s mast and sails, which constitute its essential structure, as stated in *Gittin* 28b.


###### Malbim on Jonah 1:5:1
[Malbim on Jonah 1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:5:1)

**השאלות:** הלא אחרי שראה הסכנה היה לו לשוב מחטאו לאמר חטאתי ושיאמר לבעלי האניה שיוליכוהו לדרך אשורה וימלא דבר ה', לא לאבד את עצמו בים על לא דבר?, ולמה ירד אל ירכתי הספינה והלא ידוע שבעת תטבע הספינה אז האנשים השוכבים בירכתי הספינה קודמים למות, משא"כ אלה שהם על הספינה למעלה יוכלו להנצל ע"י דף וכדומה, ולמה בקש את המות?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Once Jonah saw the danger, should he not have repented of his sin, said, “I have sinned,” and instructed the shipowners to take him toward Assyria so that he could fulfill Hashem’s command, instead of needlessly seeking to perish at sea? Why did he descend into the innermost part of the ship? It is well known that when a ship sinks, those lying in its lowest quarters are the first to die, whereas those upon the upper deck may be able to save themselves by clinging to a plank or something similar. Why, then, did he seek death?


###### Malbim on Jonah 1:5:2
[Malbim on Jonah 1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:5:2)

**וייראו המלחים,** וע"י יראתם זעקו איש אל אלהיו בשהאמינו שהזעף הזה בא ע"י קצף אלהיהם, וגם עשו תחבולות אנושיות **שהטילו את הכלים אשר באניה אל הים** כדי שתקל האניה ותעלה על מי הים ולא תטבע, אמנם **יונה ירד אל ירכתי הספינה וירדם,** והיה כונתו באשר ירא שבעת תטבע הספינה ויפול לתוך הים יש אפשרות שיצוה ה' לגלי הים שיטרדוהו מגל אל גל עד יושלך אל היבשה כמעשה דר"ע ביבמות, לכן ירד אל ירכתי הספינה. שיש הבדל בין ספינה ובין אניה שספינה נקרא החלק מן האניה שהוא ספון ומכוסה למעלה והוא החדר התחתון שבאניה שמשם לא יפול אל הים רק יבואו מי הים עליו ויטבע שם, (וכמו שהתיר בשו"ת המבי"ט את הנשים שנטבעו בעליהם בחדר הספינה שאין לו דין מים שאין להם סוף לדעתו, באשר מי הים באים אל החדר), וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה:

**Sefaria Community Translation:**
**“The sailors were afraid.”** Because of their fear, **“each cried out to his god,”** for they believed that this raging storm had resulted from the wrath of their gods. They also resorted to human measures, **“casting the vessels that were in the ship into the sea,”** so that the ship would become lighter, rise upon the surface of the water, and not sink. **“But Jonah had descended into the innermost part of the ship and fallen asleep.”** His intention was as follows: he feared that if the ship sank and he fell into the sea, Hashem might command the waves to drive him from wave to wave until he was cast onto dry land, as occurred to Rabbi Akiva in *Yevamot*. He therefore descended into the innermost part of the ship. There is a distinction between *sefinah* and *oniyah*: *sefinah* refers to the part of the ship that is enclosed and covered from above—the ship’s lowest chamber. From there, he would not fall into the sea; rather, the seawater would enter upon him and he would drown there. This resembles the ruling of the Mabit in his responsa permitting women whose husbands had drowned in the ship’s chamber to remarry. In his opinion, such a case does not have the legal status of “waters that have no end,” since the seawater enters directly into the chamber. Jonah had another reason for doing this as well. Since he knew that the storm had arisen because of him and that if he died first the storm would cease and the ship’s crew would be saved, he descended into the ship’s lowest quarters, where the water would enter first and suffocate him. The crew members standing above would then be saved.


###### Malbim on Jonah 1:6:1
[Malbim on Jonah 1:6:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:6:1)

**ויקרב אליו רב החובל** הוא המנהיג את הספינה באשר אבדה כל תקוה מאתו להנצל בדרך הטבע, וחשב כי הסער הזה המשונה שבא רק על האניה הזאת הוא מפני הגזרה שנחרצה על אנשי האניה, וכשיקראו כולם אל אלהיהם יצוייר שיתנחם ויבטל הגזרה, אבל כשאחד מהם נרדם בלתי קורא לאלהים עדן תשאר הגזרה עליו, ותטבע האניה בשבילו, ועל זה אמר **קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת** פי' שישתנו מחשבותיו אל מחשבה אחרת ויבטל הגזרה, שלא נאבד:

**Sefaria Community Translation:**
**“The captain approached him.”** He was the one who directed the ship. Since he had lost all hope of being saved through natural means, he reasoned that this extraordinary storm, which had struck only this ship, had resulted from a decree issued against the ship’s passengers. If they all cried out to their gods, it was possible that the deity would relent and revoke the decree. But if one of them remained asleep without calling out to God, the decree against that person would remain in force, and the ship would sink because of him. Therefore, he said, **“Arise, call upon your God; perhaps God will reconsider”**—meaning that His thoughts might change to a different course and He might revoke the decree, so that we do not perish.


###### Malbim on Jonah 1:7:1
[Malbim on Jonah 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:7:1)

**השאלות:** מה היה העצה בהטלת הגורלות, הלא הגורל בהכרח יפול עד אחד מהם, ואיך יבורר בזה שהוא החוטא, והלא יוכל להיות שהסער בא בשביל כולם ובכל זאת הגורל לא יפול רק על האחד לבד, ולמה אמר ונפילה גורלות בלשון רבים, ובכל מקום יאמר הפיל גורל בלשון יחיד, כי הגורל יחיד הוא במשפטו?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** What purpose was served by casting lots? The lot would necessarily fall upon one of them, so how could this establish that he was the sinner? The storm might have come because of all of them, yet the lot would still fall upon only one person. Furthermore, why did they say, **“Let us cast lots,”** using the plural form? Everywhere else Scripture says “cast a lot” in the singular, for by its very nature the lot yields a single determination.


###### Malbim on Jonah 1:7:2
[Malbim on Jonah 1:7:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:7:2)

**ויאמרו איש אל רעהו,** אח"כ הסכימו להפיל גורלות שעי"ז ידעו **בשלמי הרעה הזאת,** ופי' שיפילו גורלות רבות זה אח"ז שאם החטא תלוי בכולם יפול הגורל בכל פעם על איש אחר ואז ידעו כי כולם חייבים, ואם יפול בכל פעם על איש אחד אז ידעו כי הוא החייב, והנה יצוייר שהגם שיפול הגורל על איש אחד אינו החייב שעל ידו בא הסער, רק שהוא האיש היודע מי החייב ומה הוא הסבה להרעה, וגם זה נכלל במ"ש ונדעה בשלמי הרעה הזאת, כי האיש ההוא שעליו נפל הגורל או שהרעה בשבילו או שהוא יודע ויודיע בשלמי הרעה, וספר כי **הפילו גורלות** רבות ובכל פעם **נפל הגורל על יונה** לא על זולתו:

**Sefaria Community Translation:**
**“They said to one another.”** They then agreed to cast lots so that through them they might discover **“on whose account this calamity has come upon us.”** This means that they would cast many lots, one after another. If the sin depended upon all of them, the lot would fall upon a different person each time, and they would know that they were all guilty. But if it fell upon the same person every time, they would know that he was the guilty one. It was also possible that even if the lot repeatedly fell upon one person, he was not himself the guilty party on whose account the storm had arisen, but merely the person who knew who was guilty and what had caused the calamity. This possibility is likewise included in the words, **“that we may know on whose account this calamity has come upon us”**: the man upon whom the lot fell was either the person responsible for the calamity or the person who knew and could reveal on whose account it had come. Scripture relates that **“they cast lots”** many times, and each time **“the lot fell upon Jonah,”** never upon anyone else.


###### Malbim on Jonah 1:8:1
[Malbim on Jonah 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:8:1)

**השאלות:** (ח-ט) למה שאלו לו השאלות הרבות האלה,והוא לא השיב לכולם, ומה שאמר את ה' אני ירא אינה תשובה על שאלותיהם, ומלות באשר למי לא נודע פירושם?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** (8–9) Why did they ask him so many questions when he did not answer all of them? Moreover, his statement, **“I fear Hashem,”** does not answer their questions. And the meaning of the words **“on whose account”** and **“to whom”** is unclear.


###### Malbim on Jonah 1:8:2
[Malbim on Jonah 1:8:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:8:2)

**ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו,** שאלו שתי שאלות, א] על הצד שהוא עצמו החוטא אמרו **הגידה לנו באשר הרעה הזאת לנו,** היינו מה החטא שחטאת אשר עבורו באה הרעה, ב] ועל הצד שהוא אינו החוטא רק שהוא יודע מי החוטא אמרו **הגידה למי הרעה הזאת לנו,** ר"ל מי מאתנו הגורם זאת, והוסיפו לשאול **מה מלאכתך** וכו', באשר הקדמונים היו מאמינים כי יש על הים שר מיוחד שהוא אלהי הים. וההבילו עליו שיש לו שנאה על איזה בעלי אומניות מיוחדות שאינו מניחם לעבור בים, וע"ז שאלו **מה מלאכתך,** וכן אמרו שיש לו שנאה על מקומות פרטים ואינו מקבל אנשים שנכנסו אל הים באותן המקומות וע"כ אמרו **מאין תבא,** וכן שיש לו שנאה על ארצות מיוחדות ששונא יושביהם ועל עמים מיוחדים כנודע בהבלי הגוים הקדמונים ועל זה שאלו **מה ארצך ואי מזה עם אתה**:

**Sefaria Community Translation:**
**“They said to him: Please tell us, on whose account has this calamity come upon us?”** They asked two questions. First, assuming that Jonah himself was the sinner, they said, **“Tell us on account of what this calamity has come upon us”**—that is, what sin did you commit that caused this calamity? Second, assuming that he was not the sinner but merely knew who was, they said, **“Tell us on whose account this calamity has come upon us”**—that is, which one of us is causing it? They continued by asking, **“What is your occupation?”** and so forth, because the ancients believed that the sea had a particular guardian spirit who was the god of the sea. They entertained the foolish belief that this deity hated practitioners of certain occupations and would not permit them to cross the sea. Therefore, they asked, **“What is your occupation?”** They likewise believed that this deity hated certain places and would not accept people who had entered the sea from those locations. Therefore, they asked, **“From where do you come?”** They also believed that he hated particular lands and their inhabitants, as well as particular nations, as is known from the foolish beliefs of the ancient peoples. Therefore, they asked, **“What is your country, and from what people are you?”**


###### Malbim on Jonah 1:9:1
[Malbim on Jonah 1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:9:1)

**ויאמר אליהם עברי אנכי,** היא תשובה כללית לכל השאלות שהוא עברי שהם הולכי הים באניות ואין הים מתנגד לא להם ולא לארצם ולא למקומות שבארצם, כי הם לחוף ימים ישכנו, ועל מה מלאכתך אמר **את ה' אלהי השמים אני ירא** שהוא נביא דבק באל עליון ואין הים מתנגד אל מלאכתו ויראת אלהיו.

**Sefaria Community Translation:**
**“He said to them, ‘I am a Hebrew.’”** This was a general answer to all their questions. He was a Hebrew, and the Hebrews traveled upon the sea in ships; the sea was hostile neither to them nor to their country nor to any of the places within it, for they dwelt along the seacoast. In response to the question, **“What is your occupation?”** he said, **“I fear Hashem, the God of Heaven.”** That is, he was a prophet attached to the Supreme God, and the sea was opposed neither to his occupation nor to his fear of his God.


###### Malbim on Jonah 1:9:2
[Malbim on Jonah 1:9:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:9:2)

**באשר ה' עשה את הים ואת היבשה** והוא מושל בגאות הים, וזה היתה התשובה על הארבע שאלות האחרונות, ובודאי השיב גם על עקר השאלה ששאלו על מה הרעה הזאת והודיעם כי מלפני ה' הוא בורח, וכמ"ש בפסוק שאח"ז, והרי"א פי' שמ"ש את ה' אני ירא היינו שאני ירא מענשו על שברחתי מלפניו:

**Sefaria Community Translation:**
**“For Hashem made the sea and the dry land,”** and He rules over the surging of the sea. This was Jonah’s answer to their last four questions. He certainly also answered their principal question concerning the cause of this calamity, informing them that he was fleeing from before Hashem, as stated in the following verse. Abravanel explained that Jonah’s statement, **“I fear Hashem,”** means: I fear His punishment because I fled from before Him.


###### Malbim on Jonah 1:10:1
[Malbim on Jonah 1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:10:1)

**וייראו האנשים יראה גדולה,** כי מ"ש תחלה וייראו המלחים היתה יראת הסכנה. אבל יראה זו היתה יראת ה' שהיא גדולה למעלתה לפי גדולת העצם שהתיראו ממנו, **ויאמרו אליו מה זאת עשית,** עי' המפרשים שהוכיחו אותו על רוע מעשהו, ר"ל איך עשית כדבר הרע הזה לברוח מלפני ה', ומפרש **כי ידעו זאת מפני שהגיד להם** כנ"ל בפסוק הקודם:

**Sefaria Community Translation:**
**“The men feared with a great fear.”** When Scripture previously said, “The sailors were afraid,” it referred to their fear of danger. This fear, however, was fear of Hashem, which was great in its spiritual stature, corresponding to the greatness of the Being whom they feared. **“They said to him, ‘What is this that you have done?’”** The commentators explain that they rebuked him for the wickedness of his deed. That is, how could you have done such an evil thing as to flee from before Hashem? Scripture explains that **“they knew this because he had told them,”** as stated in the preceding verse.


###### Malbim on Jonah 1:11:1
[Malbim on Jonah 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:11:1)

**השאלות:** ומהו השאלה מה נעשה לך הלא כבר הפילו גורלות לדעת את מי ישליכו אל הים כמנהגם, ואם היה משיב שהוא לא חטא מאומה ג"כ היו משליכים אותו:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** What was the purpose of asking him, **“What shall we do to you?”** Had they not already cast lots to determine whom they should throw into the sea, according to their custom? Even if Jonah had answered that he had committed no sin at all, they would still have thrown him overboard.


###### Malbim on Jonah 1:11:2
[Malbim on Jonah 1:11:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:11:2)

**ויאמרו אליו מה נעשה לך,** שאלוהו אם רוצה לשוב בתשובה ולקבל עליו ללכת לנינוה, ואולי יהיה להם תקנה ע"י שישובו עמו ללכת אל חוף המוליך לנינוה, או שישיבוהו לא"י בחזרה ובזה **ישתוק הים מעלינו**:

**Sefaria Community Translation:**
**“They said to him, ‘What shall we do to you?’”** They asked whether he was willing to repent and undertake to go to Nineveh. Perhaps they could remedy the situation by traveling with him toward the coast leading to Nineveh, or by returning him to the Land of Israel. In this way, **“the sea might become calm for us.”**


###### Malbim on Jonah 1:12:1
[Malbim on Jonah 1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:12:1)

**ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים,** ר"ל אין אני רוצה לשוב ולא ללכת לנינוה, וא"כ אין הסער כדי להשיבני לארצי או לנינוה, כי הסער בא לענוש אותי על העבר על שמריתי את פי ה', וזה **יודע אני** בבירור שאין הסער בשבילכם לענוש אתכם על מה שאתם מוליכים אותי לתרשיש כי אין זה מכונת ה', רק **בשלי הסער מגדול הזה עליכם** לענוש אותי לבד לא בשבילכם, וכשאטבע בים ישתוק הים מעליכם:

**Sefaria Community Translation:**
**“He said to them, ‘Lift me up and cast me into the sea.’”** That is, I am unwilling to repent or go to Nineveh. The storm has therefore not come to return me to my land or to Nineveh; rather, it has come to punish me for the past—for having rebelled against Hashem’s command. **“For I know”** with certainty that the storm has not arisen because of you, to punish you for carrying me to Tarshish, since this is not Hashem’s intention. Rather, **“this great storm has come upon you because of me,”** to punish me alone and not you. Once I drown in the sea, the sea will become calm for you.


###### Malbim on Jonah 1:13:1
[Malbim on Jonah 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:13:1)

**השאלות:** ולמה חתרו עתה להשיב אל היבשה ולא עשו זה תיכף?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Why did they now row hard to return to dry land instead of doing so immediately?


###### Malbim on Jonah 1:13:2
[Malbim on Jonah 1:13:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:13:2)

**ויחתרו האנשים,** והם רצו לנסות זה במה שחתרו **להשיב אל היבשה** וללכת בחזרה ליפו, ואם עקר כונת ה' להשיבו אל ארצו שברח משם הלא ראוי שיוכלו לשוב אל היבשה ולהשיב הבורח אל אדוניו, **ולא יכלו כי הים הולך וסער** אחר שיונה לא שב בתשובה, לא הקים סערה לדממה:

**Sefaria Community Translation:**
**“The men rowed hard.”** They wished to test this possibility by rowing **“to return to dry land”** and sail back to Jaffa. If Hashem’s primary intention was to return Jonah to the land from which he had fled, they reasoned, they should be able to reach dry land and return the fugitive to his Master. **“But they could not, for the sea grew increasingly stormy.”** Since Jonah had not repented, Hashem did not still the storm into silence.


###### Malbim on Jonah 1:14:1
[Malbim on Jonah 1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:14:1)

**ויקראו וכו' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה",** ר"ל אם לא נשליכהו אל הים הלא נאבד אנחנו ע"י נפש האיש הזה, שע"י נפשו החטאת נאבד כולנו וזה אין מן הראוי, ואם נשליכהו אל הים על צד זה נבקש **אל תתן עלינו דם נקי** להעניש אותנו על הטבעתו, (כי גם המחוייב עונש בידי שמים ויקבל ענשו ע"י בני אדם יענש הרצח אותו כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, וכמו שאמרו על והאלהים אנה לידו).

**Sefaria Community Translation:**
**“They cried out … ‘Please, let us not perish on account of this man’s life.’”** That is, if we do not cast him into the sea, we ourselves will perish because of this man’s life—because of his sinful soul, all of us will be destroyed—and this would not be just. If we do cast him into the sea, however, we ask: **“Do not hold us guilty of innocent blood”** by punishing us for causing him to drown. For even when a person is liable to punishment at the hands of Heaven and receives his punishment through human beings, the one who kills him is nevertheless punished, as it is written, “But also the nation whom they shall serve, I will judge,” and as our Sages explained concerning the verse, “And God caused it to come to his hand.”


###### Malbim on Jonah 1:14:2
[Malbim on Jonah 1:14:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:14:2)

**כי אתה ה' כאשר חפצת עשית** ר"ל כי המעשה הזה לא תתיחס אלינו רק אליך שהקימות את הסער וחפצת להטביעו בים ואתה עשית, כי אנו מוכרחים לעשות זאת אחר שאם לא נשליכהו אל הים נטבע כולנו, א"כ המעשה מיוחס לך לא לנו:

**Sefaria Community Translation:**
**“For You, Hashem, have done as You desired.”** That is, this deed should not be attributed to us but to You, for You raised the storm, desired that he be drowned in the sea, and brought this about. We are compelled to do it, since if we do not cast him into the sea, we will all drown. The deed is therefore attributed to You, not to us.


###### Malbim on Jonah 1:15:1
[Malbim on Jonah 1:15:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/1:15:1)

**וישאו את יונה ויטילהו אל הים,** פי' חז"ל שהטילו תחלה קצת גופו ושתק הים וכשהעלוהו חזר הסער, וזה רמז במ"ש **וישאו ויטלוהו,** שלא הטילוהו תיכף רק נשאו אותו תחלה בידם ועשו בו נסיונות רבות וראו שע"י הטלתו עמד הים מזעפו, בענין שלא הטילוהו לים בלא הבחנה, שהיה להם הבחנות רבות, אם מאיכות הסער שהיה רק על האניה זאת, ואם מריבוי הגורלות שכולם נפלו על יונה, ואם מהודאת עצמו, ואם מן הנסיון האחרון שכל עת שטבלו אותו בים עמד מזעפו:

**Sefaria Community Translation:**
**“They lifted Jonah and cast him into the sea.”** Our Sages explained that at first they lowered part of his body into the sea, whereupon the sea became calm; but when they raised him again, the storm returned. This is indicated by the words **“they lifted him and cast him,”** teaching that they did not cast him in immediately. They first held him in their hands and conducted numerous tests, observing that whenever they lowered him into the sea, it ceased from its raging. Thus, they did not cast him into the sea without careful verification; they possessed several forms of evidence: the unusual nature of the storm, which affected only their ship; the repeated lots, all of which fell upon Jonah; Jonah’s own admission; and the final test, in which the sea ceased from its raging whenever they immersed him in it.