## Malbim on Jonah Chapter 3

###### Malbim on Jonah 3:1:1
[Malbim on Jonah 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:1:1)

**ויהי דבר ה' אל יונה שנית,** הרי"א כתב עמ"ש חז"ל ששנית דבר עמו לא שלישית, שזה מוכרח ממ"ש בסדר עולם שיונה משח את יהוא בשנת ג"א ס"ב לבריאת עולם וחיה עד זכריה שמלך ג"א קקס"ד, הרי חיה מיום שהתחיל להתנבאות מאה ושתים שנה ולא מצאנו לו נבואה אחרת במשך הזמן הזה כי אם שתי הנבואות שנבא על נינוה מזה ידענו שנחדלה ממנו הנבואה מני אז, וראוי היה להעשות כן אחר שהוא נאץ את הנבואה ולא רצה למלאות דבר ה', ויפלא שהוא סותר א"ע מ"ש אח"ז בסמוך שנבואת יונה על נינוה היתה שש שנים לפני חורבן שומרון שזה היה בימי הושע בן אלה וא"כ נבא עוד י' שנים בימי מנחם בן גדי, ב' שנים בימי פקחיה בנו, כ' שנים בימי פקח, ושלש של הושע, הרי נמשך זמן נבואתו קל"ז שנה, וגם הלא נבואת נינוה היתה בסוף ימיו ואיך נביא ראיה ממה שלא דבר עמו ה' קודם למעשה זו לאמר שהיה עתיד ליקח הנבואה ממנו, ואז לא סרב עדיין בשליחות, עוד יתפלא שבס' נחום כתב שארבעים שנה מאותו זמן שנבא יונה היה חורבן שומרון ועוד יתחברו אל זה שמונים שנה והיה חורבן נינוה, והלא מן חורבן שומרון עד חורבן נינוה שהיה בשנת ד' ליהויקים היה קי"ד שנה, וגם סותר למ"ש שנבואת יונה היתה שש שנים לפני חרבן שומרון:

**Sefaria Community Translation:**
**“The word of Hashem came to Jonah a second time.”** Regarding the statement of our Sages that God spoke with him a second time but not a third, Abravanel wrote that this necessarily follows from what is stated in *Seder Olam*: Jonah anointed Jehu in the year 3062 from Creation and lived until the time of Zechariah, who reigned in the year 3164. He thus lived for 102 years after he began prophesying, yet throughout this period we find no other prophecy of his except the two prophecies that he delivered concerning Nineveh. From this, Abravanel concludes that prophecy ceased from Jonah from that time onward. This would have been fitting after he had treated prophecy with contempt and refused to fulfill Hashem’s command. It is astonishing, however, that Abravanel contradicts what he himself writes immediately afterward—that Jonah’s prophecy concerning Nineveh occurred six years before the destruction of Samaria, which took place in the days of Hoshea son of Elah. If so, Jonah prophesied for an additional ten years during the reign of Menahem son of Gadi, two years during the reign of his son Pekahiah, twenty years during the reign of Pekah, and three years during the reign of Hoshea. His prophetic career would therefore have lasted 137 years. Moreover, the prophecy concerning Nineveh occurred near the end of Jonah’s life. How, then, can proof that prophecy would later be taken from him be brought from the fact that Hashem did not speak with him before this incident, when Jonah had not yet refused the mission? It is further astonishing that in his commentary on Nahum, Abravanel writes that Samaria was destroyed forty years after Jonah’s prophecy and that another eighty years then passed before Nineveh was destroyed. Yet from the destruction of Samaria until the destruction of Nineveh, which occurred in the fourth year of Jehoiakim, there were 114 years. This also contradicts his statement that Jonah’s prophecy occurred six years before the destruction of Samaria.


###### Malbim on Jonah 3:2:1
[Malbim on Jonah 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:2:1)

**השאלות:** למה שינה בפעם הזאת ואמר וקרא את הקריאה אשר אנכי דובר אליך ולא אמר כלשון שאמר לו בפעם הראשון?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Why did He alter His wording on this occasion and say, **“Proclaim to it the proclamation that I tell you,”** instead of using the language He had employed when first commanding him?


###### Malbim on Jonah 3:2:2
[Malbim on Jonah 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:2:2)

**קום לך,** בפעם הזאת כבר נחתם גזר דינם לכן לא אמר כי עלתה רעתם לפני, רק שלחהו בדרך נבואה שיודיע להם את אשר נגזר עליהם שנינוה תהפך בעוד ארבעים יום:

**Sefaria Community Translation:**
**“Arise, go.”** On this occasion, their sentence had already been sealed. He therefore did not say, “For their wickedness has risen before Me.” Instead, He sent Jonah as a prophet to inform them of what had been decreed against them: that Nineveh would be overturned in another forty days.


###### Malbim on Jonah 3:3:1
[Malbim on Jonah 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:3:1)

**ויקם וילך אל נינוה כדבר ה'.** מפני שבפעם ראשון צוה שיקרא להם דברי תוכחה שישובו מעונותיהם, ובפעם הזה צוה שינבא להם את גז"ד שנגזר עליהם, היה ספק אצלו אם יקיים גם הדבור הראשון ויודיע להם היעוד של ההפיכה וגם יוכיחם על עונותיהם, באר שעתה לא קרא רק כדבר ה' שדבר לו עתה, שאחר שהודיע לו הגז"ד חשב שלא תועיל להם עוד תשובה ושנבטל הדבור הראשון, **ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים** יחסה אל האלהים מפני גדלה כמו הררי אל שלהבת יה, או ר"ל שהיתה חשובה בעיני אלהים לעיר גדולה עד שלכן חס עליה מהשחיתה:

**Sefaria Community Translation:**
**“He arose and went to Nineveh according to the word of Hashem.”** On the first occasion, Hashem had commanded Jonah to proclaim words of rebuke to its inhabitants so that they would repent of their sins; on this occasion, He commanded him to prophesy to them the sentence that had been decreed against them. Jonah was therefore uncertain whether he should also fulfill the first command—both informing them of the foretold destruction and rebuking them for their sins. Scripture clarifies that now he proclaimed only **“according to the word of Hashem”** that had presently been spoken to him. Once God had informed him of the final sentence, Jonah thought that repentance would no longer help them and that the first command had been annulled. **“Now Nineveh was an exceedingly great city.”** Scripture associates its greatness with God, as in the expressions “mighty mountains” and “a mighty flame,” which literally invoke the Divine Name to indicate greatness. Alternatively, it means that Nineveh was regarded by God as a great and important city, and for that reason He had compassion upon it and did not destroy it.


###### Malbim on Jonah 3:4:1
[Malbim on Jonah 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:4:1)

**השאלות:** למה המתין יונה מלקרות עד שהלך בעיר מהלך יום אחד?:

**Sefaria Community Translation:**
**Questions:** Why did Jonah wait to deliver his proclamation until he had traveled a full day’s journey into the city?


###### Malbim on Jonah 3:4:2
[Malbim on Jonah 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:4:2)

**ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד ויקרא,** מפני שהיה מסתפק מתי יתחילו זמן הארבעים יום אחר שהיתה מהלך ג' ימים ואם היה קורא תיכף, ביום הראשון יתחילו היושבים בקצה העיר לחשב הארבעים יום מאותו יום והיושבים בקצה השני יתחילו לחשב מיום השלישי, לכן המתין עד שהלך מהלך יום אחד וקרא ביום השני וחשב שמאותו יום יתחיל החשבון שהוא יום הממוצע, **ויקרא עוד ארבעים** חוץ מיום זה, שהוא ארבעים עם יום האחרון, ובזה תתקיים נבואתו בכל אופן, והרי"א חשב בכאן חשבונות רבים איך לא נתקיימה נבואת יונה, ופי' שמ"ש ונינוה נהפכת נתקיים בכל אופן שהיה הכוונה או שתתהפך במעשיה ותכונתה מרעה לטובה או שתתהפך ממש, עוד כתב שנתקיים הדבר שפי' ארבעים יום היינו ארבעים שנה וחשבון **עוד** שמספרו שמונים. ור"ל עוד וארבעים היינו ק"ך שנה שק"ך שנה אח"ז נחרבה ע"י נבוכדנצר, וכבר כתבתי שיש סתירה בחשבונותיו אלה, ובאמת א"צ לכל זה, כי היעודים האלהיים הם תנאים, אם לא ישובו מדרכם הרע נינוה נהפכת, כמ"ש רגע אדבר על גוי וכו' לנתוש ולנתוץ וכו' ושב הגוי ההוא וכו', ומה ששאל שהיה לו ליונה לפרש שתהיה נהפכת אם לא ישובו בתשובה, אינה קושיא כי כבר ידעו זאת ממה ששלח להם נביא להתרות בם, שאם היתה הגזרה חרוצה בלי השנות לא היה צריך להודיע זה ע"י נביא שהנביא לא ישולח רק להשיב את העם בתשובה ולבטל הגזרה, ובאמת היה ראוי ליונה עצמו לעשות כן שכן נצטוה בפעם הראשון, רק הוא לא מלא כל הדברים ולא הכריז רק הגזרה שבאה אליו בדבור השני מפני שהיה רצונו שיטעו ולא יעשו תשובה, ואם נרצה לומר כדברי הרי"א שנתקיים הגזרה אחר שנים, י"ל שהיה שליחות יונה בימי מנחם בן גדי ונתקיים הגזרה קצת על מלכות אשור בשנת ט"ו לחזקיה שהיה ארבעים שנה אחר שליחות יונה שיצא מלאך ה' והפך את מחנה אשור שנינוה היתה ראש מלכותו, ובני המלך הכוהו בחרב, ונתקיים היעוד קצת:

**Sefaria Community Translation:**
**“Jonah began to enter the city, a journey of one day, and he proclaimed.”** He was uncertain when the counting of the forty days should begin, since Nineveh was a three-day journey across. Had he proclaimed immediately upon entering, those living at the near end of the city would have begun counting the forty days from the first day, while those living at the far end would have begun counting from the third day. He therefore waited until he had traveled one day’s journey into the city and made his proclamation on the second day, reasoning that the count should begin from that day, the middle day. **“He proclaimed, ‘Another forty days’”**—forty days apart from that day but including the final day. In this way, his prophecy would be fulfilled under every reckoning. Abravanel presents many calculations here to explain how Jonah’s prophecy could be considered fulfilled. He explains that the words “Nineveh will be overturned” were fulfilled in either event: it would either be transformed in its deeds and character from evil to good, or it would be physically overturned. He further writes that the prediction was fulfilled because “forty days” means forty years, while the numerical value of *od*, “another,” is eighty. Thus, “another and forty” signifies 120 years, and Nineveh was destroyed by Nebuchadnezzar 120 years later. I have already written that these chronological calculations contradict one another. In truth, none of this is necessary, for Divine predictions are conditional: if the inhabitants did not turn away from their evil path, Nineveh would be overturned. Thus it is written, “At one moment I may speak concerning a nation … to uproot and to demolish … but if that nation turns away….” The objection that Jonah should have explicitly stated that Nineveh would be overturned only if its inhabitants failed to repent is no objection. They already understood this from the very fact that a prophet had been sent to warn them. If the decree had been irrevocably determined, there would have been no need to announce it through a prophet, for a prophet is sent only to bring the people to repentance and thereby annul the decree. Jonah himself should indeed have acted accordingly, for this was what he had been commanded on the first occasion. However, he did not fulfill the entire command and proclaimed only the decree communicated to him in the second Divine message, because he wanted them to misunderstand and fail to repent. If we nevertheless wish to follow Abravanel’s view that the decree was fulfilled years later, we may say that Jonah’s mission occurred during the reign of Menahem son of Gadi and that the decree was partially fulfilled against the kingdom of Assyria in Hezekiah’s fifteenth year, forty years after Jonah’s mission. The angel of Hashem then went forth and overturned the Assyrian camp, whose royal capital was Nineveh, and the king’s sons struck him down with the sword. The prophecy was thereby partially fulfilled.


###### Malbim on Jonah 3:5:1
[Malbim on Jonah 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:5:1)

**ויאמינו אנשי נינוה באלהים,** והיה החדוש שהאמינו תיכף ולא בקשו אות או מופת ותיכף התחילו בתפלה ע"י שלבשו שקים לתענית והכנעה, והעם לא התעוררו לתשובה כי לא עלה על דעתם שהם חוטאים כי יונה לא הודיעם זאת כנ"ל:

**Sefaria Community Translation:**
**“The people of Nineveh believed in God.”** The remarkable point was that they believed immediately, without requesting a sign or miracle. They at once began to pray, putting on sackcloth as an expression of fasting and submission. The people were not yet stirred to repentance, however, because it did not occur to them that they were sinners, since Jonah had not told them this, as explained above.


###### Malbim on Jonah 3:6:1
[Malbim on Jonah 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:6:1)

**ויגע,** אבל בעת שהגיע הדבר אל המלך אז התעורר גם הוא, אם להכנע בעצמו במה **שקם מכסאו ויעבר אדרת מלכות מעליו** ותחת אדרת **ויכס שק,** ותחת הכסא **וישב על האפר**:

**Sefaria Community Translation:**
**“And the matter reached.”** But when the matter reached the king, he too was stirred to humble himself: **“He arose from his throne and removed his royal robe from upon him.”** In place of the robe, **“he covered himself with sackcloth,”** and in place of the throne, **“he sat upon ashes.”**


###### Malbim on Jonah 3:7:1
[Malbim on Jonah 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:7:1)

**ויזעק,** וחוץ מזה צוה להכריז, **מטעם המלך וגדוליו** ועצתיו יצא הכרוז לאמר, א] **האדם והבהמה** (היינו הבהמה הנמצאת בבית האדם) **אל יטעמו מאומה, ב] והבקר והצאן** הרועים בשדה **אל ירעו,** וכולם **מים אל ישתו**:

**Sefaria Community Translation:**
**“He caused it to be proclaimed.”** In addition, he ordered an announcement to be made. The proclamation was issued **“by decree of the king and his nobles”** and with their counsel, declaring: First, **“neither man nor beast”**—meaning the animals kept within people’s homes—**“shall taste anything.”** Second, **“the cattle and the flocks”** that graze in the fields **“shall not graze,”** and none of them **“shall drink water.”**


###### Malbim on Jonah 3:8:1
[Malbim on Jonah 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:8:1)

**ויתכסו,** גם בכסוי השק יכללו גם הבהמה והוסיף א] תפלה, **שיקראו אל אלהים בחזקה,** ב] תשובה **שישובו כל איש מדרכו הרעה ומן החמס,** כי על החמס אין מועיל הוידוי והחרטה עד שישיב את החמס הנמצא בכפיו, אל בעליו:

**Sefaria Community Translation:**
**“Let them be covered.”** The animals were also included in the wearing of sackcloth. He further added: first, prayer—**“Let them cry mightily to God”**; and second, repentance—**“Let each person turn from his evil way and from the violence in his hands.”** For in the case of robbery, confession and remorse do not suffice until the stolen property still in the robber’s possession is returned to its owner.


###### Malbim on Jonah 3:9:1
[Malbim on Jonah 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:9:1)

**מי יודע ישוב,** שכל אחד ישוב מן העון שיודע, בענין שחייבם לעשות תשובה על הנסתרות ג"כ, וכמו שיתחרטו המה, כן **ונחם האלהים** מן הגזרה, ובזה הבטיחם **שישוב האלהים מחרון אפו,** כי ממה ששלח אליהם נביא הבין שיש להם תקנה בתשובה:

**Sefaria Community Translation:**
**“Whoever knows shall turn.”** Each person should turn away from the sin of which he is aware. In this way, the king obligated them to repent even of sins committed in secret. Just as they would feel remorse, so too **“God will relent”** from the decree. He thereby assured them that **“God will turn away from His fierce anger,”** for from the fact that He had sent them a prophet, the king understood that repentance could still save them.


###### Malbim on Jonah 3:10:1
[Malbim on Jonah 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Jonah/r/3:10:1)

**וירא האלהים את מעשיהם,** ר"ל שתחלה ששבו אנשי נינוה היה רק חרטה אבל לא שבו במעשה שיתקנו החטא העבר ע"י מעשה, אבל אחר פקודת המלך ראה אלהים את כל מעשיהם כי שבו, ששבו במעשה שהשיבו את הגזל ואת העשק בפועל, לכן **וינחם האלהים על הרעה,** והגם שלא שבו רק על חטא הגזל לא על ע"ז, בכ"ז אחר שגז"ד נחתם על הגזל וזה תקנו, **לא עשה את הרעה,** ר"ל שאם היתה הרעה מוכנת לבא עליהם בטבע עפ"י המערכה היתה באה עליהם גם אז, אחר שעדן עבדו ע"ז והיו תחת המערכה לא ישדד ה' הטבע לעובדי ע"ז, אבל אחר שמצד הטבע לא היתה הרעה עתידה לבא עליהם רק ה' יעד לעשות הרע ע"י עונש השגחיי, וכששבו על חטא גזל לא עשה, והניחם להתנהג על פי הטבע והמערכה:

**Sefaria Community Translation:**
**“God saw their deeds.”** That is, when the people of Nineveh initially repented, their repentance consisted only of remorse; they had not yet repented through action by correcting their previous sins with concrete deeds. After the king’s decree, however, God saw all their deeds and that they had truly repented, for they acted by returning what they had robbed and extorted. Therefore, **“God relented concerning the calamity.”** Although they repented only of the sin of robbery and not of idolatry, nevertheless, since their sentence had been sealed because of robbery and they had corrected that sin, **“He did not bring about the calamity.”** That is, had the calamity been naturally destined to befall them according to the arrangement of the stars, it would have come upon them even then. Since they still practiced idolatry and remained subject to the natural order, Hashem would not overturn nature for idolaters. But the calamity was not naturally destined to befall them; rather, Hashem had intended to bring it upon them as a punishment through particular Divine Providence. Once they repented of robbery, He did not bring it about, but left them to be governed by nature and the arrangement of the stars.