## Malbim on Nehemiah Chapter 8

###### Malbim on Nehemiah 8:2:1
[Malbim on Nehemiah 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:2:1)

**את התורה,** לא אמר ספר התורה כמ"ש ואח"כ ויקראו בו דהיינו בספר, לכלול שפי' להם גם כן התורה המסורה בע"פ שאין כתוב בספר, ועז"א לפני הקהל מאיש ועד אשה, שלפניהם נקראו דברים הפשוטים, **וכל מבין לשמוע** היינו החכמים שלפניהם נקראו דברי תורת הפה וסודותיה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**The Torah:** The verse does not say “the Book of the Torah,” as it does afterward when it says, “They read from it”—that is, from the book. This broader expression includes the fact that they also explained the orally transmitted Torah, which is not written in the book. Thus it says, **“before the assembly, from man to woman”**—the plain teachings were read before them—**“and all who could understand what they heard”** refers to the sages, before whom the teachings and mysteries of the Oral Torah were expounded.


###### Malbim on Nehemiah 8:4:1
[Malbim on Nehemiah 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:4:1)

**ויעמדו אצלו,** היה שבעה מכל צד, שעזרא נחשב לימין, ולדעת חז"ל מגילה (ד' כ"ג) היו ששה מכל צד חוץ מעזרא וזכריה משולם הוא שם אחד, ובעזרא (ח' ט"ז) ולזכריה ולמשולם ראשים, וצ"ע:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**And they stood beside him:** There were seven on each side, with Ezra counted among those on the right. According to the Sages in Megillah 23a, however, there were six on each side apart from Ezra, and “Zechariah Meshullam” is the name of a single person. Yet Ezra 8:16 says, “and Zechariah and Meshullam, the leaders,” and this requires further examination.


###### Malbim on Nehemiah 8:5:1
[Malbim on Nehemiah 8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:5:1)

**מעל כל העם,** שהמגדל היה בימה גבוה, עמדו הפסיקו מלדבר (סוטה דף ל"ט):

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**Above all the people:** The tower was a raised platform. **They stood:** They ceased speaking (Sotah 39a).


###### Malbim on Nehemiah 8:6:1
[Malbim on Nehemiah 8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:6:1)

**במעל ידיהם,** בנשיאת ידיהם, ולראב"ע הוא מפעל הכפל והמ"ם לתיקון השם כמו מורך. עמ"ש בס' התו"ה בחקותי (סי' ס"ג):

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**With the raising of their hands:** That is, by lifting their hands. According to Ibn Ezra, the word derives from a verb with a doubled root letter, while the letter *mem* serves to form the noun, as in *morekh* (“faintness”). See what I wrote in *HaTorah VehaMitzvah*, Beḥukkotai, section 63.


###### Malbim on Nehemiah 8:8:1
[Malbim on Nehemiah 8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:8:1)

**בספר בתורת האלהים,** ר"ל בספר הכתוב שהוא תורת הכתב, וגם בתורת האלהים המסורה בע"פ, וע"ז כפל ב' היחוס בכל אחד, ועל בספר אמר מפורש, ופירשו חז"ל זה תרגום שתרגמוהו בלשון העם, ונגד בתורת האלהים אמר ושום שכל שהשכילו אותם תורת הפה, ואיך נלמד תורת הפה מתורת הכתב שעז"א **ויבינו במקרא,** וחז"ל (נדרים ל"ו ובמגילה ג') אמרו ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא זו המסורת שגם הפסוקים ופסקי טעמים והקריאה הוא מתורת הפה אם לקרות בחלב אמו או בחלב, זכר עמלק או זכר, וחמשה פסוקים שאין להם הכרע כמ"ש חז"ל:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**From the book, from the Torah of God:** This means both from the written book—the Written Torah—and from the Torah of God transmitted orally. For this reason, the preposition *bet* is repeated before each phrase. Concerning **“from the book,”** the verse says “distinctly,” which the Sages interpreted as referring to translation: they translated it into the language of the people. Corresponding to **“the Torah of God,”** it says, “and they gave the sense,” meaning that they taught the people the Oral Torah. How the Oral Torah is derived from the Written Torah is expressed by **“and they caused them to understand the reading.”** The Sages (Nedarim 37b; Megillah 3a) explained: “They gave the sense” refers to the division into verses, while “they caused them to understand the reading” refers to the Masoretic tradition. The division of the verses, the punctuation of the cantillation marks, and the proper pronunciation are all part of the Oral Torah—for example, whether to read *baḥelev immo* (“in its mother’s fat”) or *baḥalav immo* (“in its mother’s milk”), and whether to pronounce *zekher Amalek* or *zeikher Amalek*. The same applies to the five verses whose syntactic division cannot be conclusively determined, as the Sages explained.


###### Malbim on Nehemiah 8:9:1
[Malbim on Nehemiah 8:9:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:9:1)

**כי בוכים,** יל"פ שקרא לפניהם פרשת היום והבינם כי היום הוא יום הדין וע"כ בכו מאימת הדין, וגם רצו להתענות, וא"ל נגד התענית **לכו אכלו משמנים,** ונגד הבכי **ואל תעצבו,** וכמ"ש במדרש שישראל יש להם דין והם עושים יו"ט שבטוחים שה' יוציא משפטם לזכות, וז"ש **שחדות ה' היא מעוזכם,** בזה תראו כי עוז לכם בה' שייטיב חסדו עמכם, וגדר שם חדוה על השמחה הרוחנית ושמחה זו היא מעוזכם שהיא שמחת הנפש על דבוקה בה' עוז לה וה' עוזה ומעוזה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**For they were weeping:** It may be explained that Ezra read before them the Torah portion appropriate to that day and taught them that it was a Day of Judgment. They therefore wept from fear of the judgment and also wished to fast. In response to their desire to fast, he told them, **“Go, eat rich foods,”** and in response to their weeping, **“Do not grieve.”** As the Midrash explains, when Israel faces judgment, they celebrate a festival because they trust that God will render a favorable judgment for them. This is the meaning of **“for the joy of Hashem is your strength”:** through this joy, you demonstrate that your strength lies in God and that He will bestow His kindness upon you. The term *ḥedvah* specifically denotes spiritual joy. This joy is your strength—the soul’s joy in cleaving to God gives it strength, for God is its strength and its stronghold.


###### Malbim on Nehemiah 8:11:1
[Malbim on Nehemiah 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:11:1)

**הסו כי היום קדוש,** מפני שתחלה (פ"ט) אמר היום קדוש הוא לה' אלהיכם, וכמ"ש חז"ל חלקהו חציו לה' וחציו לכם, ושם דבר על חצי יום העבר שהקדישו לה', ועתה שצוה אותם ללכת לביתם לאכול משמנים הוסיפו הלוים שגם חציו השני הוא קדוש, ע"י שיקיימו בו שמחת החג, ועז"א היום קדוש סתם:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**Be still, for the day is holy:** Earlier, in verse 9, he said, “This day is holy to Hashem your God.” As the Sages taught, “Divide it—half for Hashem and half for yourselves.” There he referred to the first half of the day, which they had consecrated to God. Now, when he instructed them to return home and eat rich foods, the Levites added that the second half of the day was also holy, because they would fulfill the commandment of rejoicing on the festival. Therefore, they said simply, **“The day is holy.”**


###### Malbim on Nehemiah 8:12:1
[Malbim on Nehemiah 8:12:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:12:1)

**כי הבינו,** שמצוה לשמוח ולשמח גם העני והגר והיתום והאלמנה, ולכן שלחו מנות ועשו שמחה גדולה שישמחו על העם העני והעשיר יחדו:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**For they understood:** They understood that it was a commandment both to rejoice and to bring joy to the poor, the stranger, the orphan, and the widow. They therefore sent portions of food and celebrated with great joy, so that all the people—poor and wealthy alike—would rejoice together.


###### Malbim on Nehemiah 8:14:1
[Malbim on Nehemiah 8:14:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:14:1)

**אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג,** זה דבר זר מאד שישראל לא עשו סכות מימי יהושע ועד עתה כמ"ש לקמן כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן, וכמו שהתפלאו ע"ז בערכין (דף ל"ב). ונראה לפמ"ש הרמ"א בא"ח סי' תרל"ז שאין לעשות סוכה ברה"ר, א"כ כיון דקיי"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, לא נמצא שם רה"י כמו דאין משכירים בתים בירושלים מפני שאינו שלהם, א"כ לא יכלו לעשות שם סוכה, ובאשר בימי עזרא קנו שנית את א"י בחזקה וקדשוה התנו הב"ד שיעשו סכות בירושלים ובשאר רה"ר, וכמ"ש בתוספתא (דב"ק פ"ו) שתנאי ב"ד שיהיו מסככים ברה"ר, ור"ל שזה התנו ב"ד של עזרא באותו זמן שאל"כ לא היו יכולים לעשות סכות בירושלים, ומבואר בפי' שעשאום בחצרות בית האלהים וברחוב שער המים שהוא רה"ר, ממש, והתוספתא מדברת בא"י ששם היה תנאי ב"ד של עזרא בעת שקדשו את הארץ, אבל בחו"ל לא הותנה, בפרט במקום עכו"ם. וכמו שחקר בזה במג"א שם, והנה גם יהושע היה יכול לתקן תקנה זו בעת שקדש את הארץ בפעם הראשון שאז היה ביד ב"ד להנחיל את הארץ ע"מ כן שמקום הסוכה תהיה רה"י תמיד, ויהושע לא עשה כן ומימיו עד עזרא לא עשו כן בני ישראל היינו לא ישבו בסוכה הנעשית ברה"ר, וכן בימי דוד ושלמה לא נעשו סוכות בירושלים מטעם הנ"ל מפני שלא נתחלקה לשבטים, ומ"ש ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם, שיודיעו גם ביתר ערים יוכלו לעשות סכות ברה"ר, ובזה נבין מ"ש בערכין שם שמ"ש כי לא נעשה כן מימי יהושע בן נון היינו שעזרא קדש את הארץ פעם שניה, ואיך נוציא זה מהלשון כי לא עשו מימי יהושע כן?, רק שמזה בעצמו מבואר שעזרא קדש את הארץ מחדש והיה כח בידו להתנות תנאים כמו בימי יהושע, ומזה מוכיח בגמרא שם דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**That the children of Israel should dwell in booths during the festival:** This is exceedingly puzzling, for it would imply that Israel had not observed the commandment of sukkah from the days of Joshua until then, as stated below: “The children of Israel had not done so since the days of Joshua son of Nun.” The Sages likewise expressed astonishment at this in Arakhin 32b. It appears, however, in light of the Rema’s ruling in *Orach Chayim* 637 that one may not build a sukkah in the public domain, that the matter can be explained as follows: since we maintain that Jerusalem was not divided among the tribes, no true private domain existed there. Just as houses in Jerusalem could not be rented out because they did not belong to their occupants, so too it was impossible to build sukkot there. When, in Ezra’s time, the Israelites acquired the Land of Israel anew through possession and sanctified it, the court stipulated that sukkot could be built in Jerusalem and in other public domains. Thus the Tosefta (Bava Kamma, chapter 6) states that one of the court’s stipulations was that people may roof sukkot in the public domain. This means that Ezra’s court enacted this stipulation at that time; otherwise, they could not have built sukkot in Jerusalem. The verse explicitly states that they built them in the courtyards of the House of God and in the square of the Water Gate, which was literally a public domain. The Tosefta refers specifically to the Land of Israel, where this stipulation was enacted by Ezra’s court when they sanctified the land; no such stipulation was enacted outside the Land, especially in places belonging to non-Jews, as the Magen Avraham discusses there. Joshua could likewise have enacted such an ordinance when he sanctified the land for the first time, since the court then had authority to apportion the land on the condition that the place occupied by a sukkah would always become a private domain. Joshua did not do so. Therefore, from his time until Ezra’s, the children of Israel “had not done so”—meaning that they had not dwelled in sukkot constructed in the public domain. Even in the days of David and Solomon, sukkot were not built in Jerusalem for the reason stated above: Jerusalem had not been divided among the tribes. The words “that they should proclaim and circulate an announcement throughout all their cities” mean that the people were to be informed that in the other cities as well, they could build sukkot in the public domain. We can now understand the teaching in Arakhin that the statement “this had not been done since the days of Joshua son of Nun” means that Ezra sanctified the land a second time. How is this conclusion derived from the words “they had not done so since the days of Joshua”? The very comparison demonstrates that Ezra sanctified the land anew and therefore possessed the authority to enact conditions just as Joshua had in his time. From this, the Gemara there proves that the first sanctification did not sanctify the land permanently.


###### Malbim on Nehemiah 8:15:1
[Malbim on Nehemiah 8:15:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:15:1)

**והביאו עלי זית,** פי' חז"ל בסוכה שעלי זית ועץ שמן לסכך, ועלי הדס ועלי תמרים ללולב, ועלי עץ עבות, הדס שוטה לסכך, והגם שלא היה עקר כוונתו להזהיר על ד' מינים שא"כ היה לו להזכיר גם פרי עץ הדר וערבי נחל, מפני שהיו בין החכמים שדרשו כר"י דסוכה אין נעשית רק מד' מינים (כמ"ש בסוכה ל"ו), למד להם שיוכלו להביא עלי הדס ועלי תמרים שיקחו מהם בל"ז לצורך ד' מינים, ובכ"ז יביאו גם עלי זית ועלי עץ שמן (הוא אילן סרק כמו ועצי שמן, מלכים א ו׳:כ״ג) כדי שלא יקבעו הלכה דצריך שיהיה הסכך מד' מינים מפני הק"ו, שעז"א **לעשות סכות ככתוב,** ר"ל שלא נדרוש ק"ו שיהיו רק ד' מינים רק ככתוב:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**And bring olive branches:** The Sages explained in tractate Sukkah that olive branches and branches of the oil tree were intended for roofing the sukkah; myrtle and palm branches were for the lulav; and branches of a thick-leaved tree refer to the wild myrtle, which was used for roofing. Although the verse’s primary purpose was not to command them concerning the four species—for if it were, it should also have mentioned the fruit of the citron tree and willows of the brook—there were sages among them who followed Rabbi Judah’s interpretation that a sukkah may be made only from the four species, as stated in Sukkah 36b. Ezra therefore taught them that they could bring myrtle and palm branches, which they would be gathering in any event for the commandment of the four species, but that they should also bring olive branches and branches of the oil tree—the latter being a non-fruit-bearing tree, as in “wood of the oil tree” (I Kings 6:23). This would prevent them from establishing as law, through an inference from minor to major, that the sukkah’s roofing must consist of the four species. Thus the verse says, **“to make sukkot as it is written”**—meaning that we should not derive through such an inference that only the four species may be used, but should follow the law as it is written.


###### Malbim on Nehemiah 8:17:1
[Malbim on Nehemiah 8:17:1](https://torahapp.org/share/book/Malbim%20on%20Nehemiah/r/8:17:1)

**ויעשו כל הקהל,** הוא כמ"ש שעשו ברה"ר שהוא סוכת הקהל, שכן היה עתה תנאי ב"ד, ולכן **וישבו בסכות,** כי עד עתה רבים שלא ישבו בסכות מפני שלא היה להם רה"י:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**And the entire assembly made them:** This accords with what was explained above: they built the sukkot in the public domain, which served as a communal sukkah, for the court had now enacted a stipulation permitting this. Therefore, **they dwelled in the sukkot,** whereas previously many had not dwelled in sukkot because they had no private domain in which to build one.