## Tosafot on Avodah Zarah Daf 38a

###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:1:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:1:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:1:1)

אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא - פרש"י דרבנן גזור משום דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות וכן פ"ה במתני' אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים ולא הודה לו ר"ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים:

**Sefaria Community Translation:**
Rashi's commentary: The rabbis decreed [that one must not eat "stewed" or cooked foodstuffs of a non-Jew] because of the concern lest they eat impure things. And more [than this concern] it seems that the reason [for this decree] is because of [the concern] of intermarriages [between Jews and non-Jews]. And thus [in] Chapter 5 of the Mishnah, the great Rabbi Abraham son of Rabbi David said certainly lashes [are given because] the sages forbade a non-Jew from cooking in his house [for a Jew], but if he [i.e. the non-Jew] cooks in the house of a Jew, there is no suspicion of either intermarriage or of eating impure things. But Rabbeinu Tam did not agree with him, that certainly when it comes to a non-Jew cooking, the sages did not divide the general principle [of forbidding food cooked by a non-Jew] between the domain of the Jew and the domain of the non-Jew, because there is always a suspicion lest one is not careful also in the home of the Jew in the same manner that one is careful in the home of the non-Jew


###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:3:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:3:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:3:1)

איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא - פי' שאינם נאכלים חיים ואין עולין על שולחן מלכים ואור"ת דמדנקט הני ולא נקט דבש וגבינה שעולין על שולחן מלכים ונאכלים חיים ש"מ דבעי למנקט דברים שנעשה בהם לשון אחרון מוסף על הראשון ולהקל עליו דאפילו אינו נאכל חי כיון שאינו עולה לית ביה משום בישולי עובדי כוכבים ולכן פסק ר"ת דהלכתא כהני תרי לישני ואי איכא חד מינייהו או נאכל חי או אינו עולה אין בו משום בישולי עובדי כוכבים דבשל סופרים הלך אחר המיקל וראיה מדאמרינן לקמן בשמעתין (עבודה זרה לח ע"ב) גבי משחא שליקא וכן גבי דבש בסתם התלמוד (לקמן עבודה זרה לט:) אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי הוא פירוש ולא שייך ביה בישולי עובדי כוכבים אע"ג דעולה על שולחן מלכים הוי וגם ר' יוחנן עבד לקמן (עבודה זרה דף נט. ע"ש) עובדא להיתר גבי תורמוסא דשלקי עובדי כוכבים ואכלו ישראל דאסר רשב"ל וא"ל רבי יוחנן אדמקטורך עלך זיל הדר דכל שאינו עולה על שולחן מלכים אין בו משום בישולי עובדי כוכבים ואע"ג דתורמוס אינו נאכל כמו שהוא חי:

**Sefaria Community Translation:**
**There is [a practical difference] between them [concerning] small fish, mushrooms, and porridge.**Explanation: Meaning, these are items that are not eaten raw, and they do not ascend to the table of kings. 
And Rabbeinu Tam (R"t) explained that since [the Talmud] cited these specific examples and did not cite honey and cheese—which do ascend to the table of kings and are eaten raw—we can learn from this that [the Talmud] specifically wanted to cite things that fit the latter formulation, adding onto the first formulation, in order to rule leniently regarding it. Namely, that even if a food is not eaten raw, as long as it does not ascend to the table of kings, it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles (Bishul Akum).
 Therefore, Rabbeinu Tam ruled that the law follows both of these formulations [combined leniently]: if either one of the conditions is met—either it is eaten raw, OR it does not ascend to the table of kings—it is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles, because with regard to Rabbinic laws, we follow the lenient position. 
And there is proof for this from what we say later in our sugya (Avodah Zarah 38b) regarding boiled oil, and similarly regarding honey in the anonymous text of the Talmud (further on, Avodah Zarah 39b): "If it is because of food cooked by gentiles—it is eaten as it is, raw." This is the explanation, and therefore the prohibition of food cooked by gentiles does not apply to it, even though it does ascend to the table of kings.
Furthermore, Rabbi Yochanan acted later on (Avodah Zarah 59a, see there) to permit a case regarding lupines (turmusa) that gentiles boiled and Jews ate. Resh Lakish had prohibited them, but Rabbi Yochanan said to him: "While your cloak is still upon you, turn back [and retract your ruling]! For anything that does not ascend to the table of kings is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles." And this is so even though a lupine is not eaten as it is, raw.


###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:4:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:4:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:4:1)

דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים - פי' אם בישלן עובד כוכבים אחרי שמלחן ישראל שרו כיון שקודם בישולם היו נאכלים מחמת מלחם אמר רב יוסף ואם צלאן סומך עליהם משום עירובי תבשילין ולא גרס עובד כוכבים עד ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא כפר"ח והשתא ניחא דלא תקשי לקמן דר' יוחנן דאסר דג מליח וביצה צלויה דהתם מיירי במלחו עובד כוכבים והכא מיירי במלחו ישראל ודגים קטנים מלוחים נאכלין כמו שהם חיים אומר רבי יהודה דמדקאמר מלוחים דמשמע שאין מלוחים אסירי א"כ צ"ל דמיירי בגדולים קצת שעולים לפעמים על שולחן מלכים דאי לא תימא הכי תקשי לן להא דאמר איכא בינייהו דגים קטנים פי' דלמ"ד נאכל כמו שהוא חי יש בו משום בישולי עובדי כוכבים ולמ"ד אינו עולה דגים קטנים אין בו משום בישולי עובדי כוכבים והלכתא כתרוייהו לקולא וא"כ אמאי נקט מלוחים אפילו אין מלוחים נמי:


###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:5:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:5:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:5:1)

קא משמע לן קימחא עיקר - מכאן היה ר"ת מתיר קנוי"ש ואובליא"ש של עובדי כוכבים לאותם שאין נזהרים מפת של עובדי כוכבים דלמאי ניחוש אי משום דם ביצים רוב ביצים שלנו אין בהם דם ואי משום ביצי עוף טמא הרי אינם מצויים בינינו ואי משום בישולי עובדי כוכבים קימחא עיקר והוי כמו פת [וע"ע תוס' חולין סד. ד"ה סימנין ותוס' ביצה טז: ד"ה קמ"ל]:


###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:8:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:8:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:8:1)

לעולם דלא ידיע הי טמא והי טהור - משמע הא אי הוה ידיע הי טהור הוה שרי ומכאן ראיה להתיר חגבים בלא שחיטה ועוד ראיה דעופות לא הוצרכו שחיטה. אלא מפני שהוטלו בין בהמה לדגים והלכך לפטרן בולא כלום א"א שכבר הוקשו לבהמה משמע הא לאו הכי פטירי משום דהוקשו לדגים וכל שכן חגבים שהוזכרו אחר דגים כדתנא בתוספתא וכל נפש חיה הרומשת במים אלו דגים ולכל הנפש השורצת על הארץ אלו חגבים ועוד תניא בתוספתא אוכל אדם חגבים בין חיין בין מתין ואינו חושש וא"ת וחיין היכי שרו הא איכא בל תשקצו דאמרינן ס"פ ר' עקיבא (שבת דף צ:) רב חזייה לרב כהנא דקא מעבר שושיבא אפומיה א"ל שקליה דלא לימרו קא אכל ליה וקא עבר משום בל תשקצו וי"ל דהא דשרי בתוספתא חיין היינו היכא שחתך ממנו אבר אחד ורחצו היטב דליכא בל תשקצו באותו אבר [עי' תוס' חולין סו. ד"ה במאי ותוס' שבת צ: ד"ה דלא]:


###### Tosafot on Avodah Zarah 38a:9:1
[Tosafot on Avodah Zarah 38a:9:1](https://torahapp.org/share/book/Tosafot%20on%20Avodah%20Zarah/r/38a:9:1)

קא משמע לן לשרורי מנא קא מיכוין - ואע"ג דאמרינן בפ' כלל גדול (שבת דף עד: ושם ע"ש) האי מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל היינו לענין שבת דאע"ג דלשרורי מנא קא מיכוין מ"מ הוא מבשל קצת וגם לאותו בישול גרוע הוא מתכוין וגבי שבת החמירו להחשיבו אבל לענין בישולי עובדי כוכבים לא חשיב ואינו (חייב) עד שיתכוין לבישול גמור: