A Lifetime Companion to the Laws of Jewish Family Life, Part One; The Study Guide, Chapter 4; The Cessation of the Niddah Status; Mikveh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אֵין הַנִּדָה וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדת עוֹלוֹת מִטּוּמְאָתָן בְּלֹא טְבִילָה, שֶׁאֲפִילּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּיב כָּרֵת הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן טָבְלוּ כָּרָאוּי בַּמִּקְוֶה הָרָאוּי. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצז:א)
אֲסוּרָה לִטְבּוֹל בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי; וַאֲפִילּוּ אִם מַמְתֶּנֶת מִלִּטְבּוֹל עַד יוֹם הַשְּׁמִינִי אוֹ תְּשִׁיעִי, אֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבּוֹל בַּיוֹם מִשׁוּם סֶרֶך בִּתָּהּ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצז:ג)
הֵיכָא דְּאִיכָּא אוֹנֶס– כְּגוֹן שֶׁיְּרֵאָה לִטְבּוֹל בַּלַּיְלָה מֵחֲמַת צִינָה אוֹ פַחַד גַּנָּבִים וּכְיוֹצֵא בוֹ, אוֹ שֶׁסּוֹגְרִין שַׁעֲרֵי הָעִיר – יְכוֹלָה לִטְבּוֹל בַּשְּׁמִינִי מִבְּעוֹד יוֹם; אֲבָל בַּשְּׁבִיעִי לֹא תִטְבּוֹל מִבְּעוֹד יֹום, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אוֹנֶס. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצז:ד)
צְרִיכָה שֶׁתִּטְבּוֹל כָּל גּוּפָהּ בְּפַעַם אַחַת; לְפִיכָךְ, צָרִיך שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלֶיהָ שׁוּם דָּבָר הַחוֹצֵץ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצח:א)
נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הַעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. (ויקרא כב:ו–ז)
דַּאֲמַר רַבִּי יִצְחַק: דְּבַר תּוֹרָה, רוּבּוֹ וּמַקְפִּיד עָלָיו – חוֹצֵץ, וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו – אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְגָזְרוּ עַל רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד, וְעַל מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד מִשּׁוּם רוּבּוֹ הַמַּקְפִּיד. וְלִיגְזוֹר נַמִי עַל מִיעוּטוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד מִשּׁוּם מִיעוּטוֹ הַמַּקְפִּיד, אִי נַמִי מִשּׁוּם רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד! הִיא גּוּפָהּ גְּזֵירָה, וְאֲנַן נֵיקוֹם וְנִיגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה? (תלמוד בבלי, עירובין ד:)
וַאֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא – אִם דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִפְעָמִים לְהַקְפִּיד עָלָיו – חוֹצֵץ. אֲפִילּוּ אִם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלָיו עַתָּה, אוֹ אֲפִילוּ אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עָלָיו לְעוֹלָם – כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶך רוֹב בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד עָלָיו – חוֹצֵץ. וְאִם הוּא חוֹפֶה רוֹב הַגּוּף, אֲפִילּוּ אֵין דֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לְהַקְפִּיד בְּכָךְ – חוֹצֵץ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצח:א)
וּלְכַתְּחִלָּה לֹא תִּטְבּוֹל אֲפִילוּ בִדְבָרִים שֶׁאֵינָם חוֹצְצִין, גְּזֵרָה אָטוּ דְבָרִים הַחוֹצְצִים. (רמא; שם)
לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם בְּתוֹך בֵּיתוֹ שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מְדִיחָה קְמָטֶיהָ וְכָל בֵּית סְתָרֶיהָ בְּמַיִם וְשֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ וְשֶׁתְּהֵא סוֹרֶקֶת יָפֶה בְמַסְרֵק שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִדְבָּקִין זֶה בְזֶה, שֶׁזוֹ הִיא מִתַּקָּנַת עֶזְרָא שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בִּשְׁעַת טְבִילָה... וְנָהֲגוּ בְנוֹת ישְׂרָאֵל לִרְחוֹץ וְלָחוּף כָּל גּוּפָן בְּמַיִם וּמִנְהָג כָּשֵׁר הוּא... דִּין תּוֹרָה שֶׁתְּהֵא הַטּוֹבֶלֶת מְעַיֶּינֶת בְּעַצְמָהּ סָמוּךְ לִטְבִילָה וּבּוֹדֶקֶת כָּל גּוּפָהּ שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהּ דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בִּטְבִילָה. וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִקְּנוּ שֶׁתְּהֵא חוֹפֶפֶת בְּכָל מְקוֹם שֵׂעָר שֶׁבָּהּ בְּמַיִם חַמִּין וְסוֹרֶקֶת אוֹתָן אוֹ מְפַסְפֶּסֶת אוֹתָן בְּיָדֶיהָ יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתַּתִּיר שְׂעָרוֹתֶיהָ אִם יֵשׁ בָּהֶם קֶשֶׁר. (טור; יורה דעה, קצט)
וְכֵן מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁאַף עַל פִי שֶׁחָפְפָה, תִּשָּׂא עִמָּהּ מַסְרֵק לְבֵית הַטְּבִילָה וְתִסְרוֹק שָׁם. (שלחן ערוך; יורה דעה, קצט:ג)
אִם בַּעְלָהּ בָּעִיר, מִצְוָה לִטְבּוֹל בִּזְמַנָּהּ שֶׁלֹּא לְבַטֵּל מִפִּרְיָה וְרִבְיָה אֲפִילּוּ לַיְלָה אַחַת. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצז:ב)
וּמוּתֶּרֶת לִטְבּוֹל לֵיל שַׁבָּת... וְדַוְקָא אִם בַּעֲלָהּ בָּעִיר, אֲבָל בְּלָאו הָכִי [(אִם) לֹא כָּךְ] אָסוּר. (רמא; שם)
אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאִשָּׁה לֹא תִּטְבּוֹל אֶלָּא דֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ. כְּדִתְנַן: ...אִשָּׁה נִרְאֵית כְּאוֹרֶגֶת וּכִמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. (תלמוד בבלי, נדה סז.)
צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל גַבָּהּ יְהוּדִית גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד בְּשָׁעָה שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת, שֶׁתִּרְאֶה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשְּׂעַר רֹאשָׁהּ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצח:מ)
כְּשֶׁפּוֹשֶׁטֶת מַלְבּוּשֶׁיהָ, כְּשֶעוֹמֶדֶת בַּחֲלוּקָהּ, תְּבָרֵךְ: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתַיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה", וְתִפְשׁוֹט חֲלוּקָהּ וְתִּטְבּוֹל; וְאִם לֹא בֵרְכָה אָז, תְּבָרֵךְ לְאַחַר שֶׁתִּכָּנֵס עַד צַוָּארָהּ בַּמַיִם; וְאִם הֵם צְלוּלִים, עוֹכַרְתָּן בְּרַגְלֶיהָ וּמְבָרֶכֶת. (שולחן ערוך; יורה דעה, ר)
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּבָרֵךְ עַד אַחַר הַטְּבִילָה; וְכֵן נוֹהֲגִים שֶׁלְּאַחַר הַטְּבִילָה – בְּעוֹדָהּ עוֹמֶדֶת תּוֹךְ הַמַּים – מְכַסֵּית עַצְמָהּ בְּבִגְדָהּ אוֹ בַחֲלוּקָהּ, וּמְבָרֶכֶת. (רמא; שם)
...אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה.
“…Who has sanctified us with His commandments and commanded us on immersion.”