וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם.. (ויקרא טו:לא)

בְּרְאִיַּת הַיָּמִים, שֶׁהִיא לְיָמִים יְדוּעִים לַחֹדֶש, מִיָּד אַחַר שֶׁרָאֲתָה פַעַם אַחַת לְיוֹם יָדוּעַ לַחֹדֶש, כְּגוֹן כ"א אוֹ כ"ה בּוֹ, חוֹשֶׁשֶׁת לְפַעַם אֲחֶרֶת לְזֶה הַיּוֹם, וַאֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ כָּל אוֹתָהּ הָעוֹנָה. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:ב)

מִיָּד אַחַר שֶׁרָאֲתָה פַעַם אַחַת לְסוֹף עֶשְׂרִים חוֹשֶׁשֶׁת מִכָּאן וְאֵילַךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ עֶשְׂרִים. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:ב)

כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, חוֹשֶׁשֶׁת לְיוֹם שְׁלוֹשִׁים לִרְאִיָּיתָהּ שֶׁהוּא עוֹנָה בֵינוֹנִית לִסְתָם נָשִׁים. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:א)

וְעוֹנָה בֵינוֹנִית, שֶׁהִיא לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, דִּינָהּ כְּוֶסֶת קָבוּעַ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:ד)

וְלֹא אָמְרוּ שֶׁצָּרִיך לְקוֹבְעָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶלָּא לְעִנְיַן עֲקִירָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁקּוֹבַעְתּוֹ בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֵינוֹ נֶעֱקָר בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא עֲקָרַתּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים צְרִיכָה לָחוּשׁ לוֹ. אֲבָל לֵיאָסֵר, אֲפִילּוּ בְּפַעַם אַחַת חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ פַעַם שְׁנִיָּה. וּמִיהוּ אַף עַל פִּי שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת לוֹ, נֶעֱקָר בְּפַעַם אַחַת, אֲפִילּוּ קוֹבַעְתּוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים – שֶׁאִם רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים לְיוֹם יָדוּעַ, וּבַשְּׁלִישִׁית לֹא רָאֲתָה – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ עוֹד. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:ב)

עוֹד יֵשׁ חִילּוּק בֵּין קוֹבַעְתּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְלֹא קוֹבַעְתּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: שֶׁהַקָּבוּע – אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ וְלֹא הִרְגִּישָׁה, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק וְתִמָּצֵא טְהוֹרָה. וְשֶׁלּא קוֹבַעְתּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – אִם הִגִּיעַ זְמַן הַוֶּסֶת וְלֹא בָדְקָה וְלֹא רָאֲתָה, כֵּיוָן שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ, מוּתֶּרֶת. וְעוֹנָה בֵינוֹנִית, שֶׁהִיא לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, דִּינָהּ כְּוֶסֶת קָבוּעַ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:ד)

יֵשׁ קוֹבַעַת וֶסֶת עַל יְדֵי מִקְרִים שֶׁיְּאָרְעוּ בְגוּפָהּ כְּגוֹן:

שֶׁמְּפַהֶקֶת – דְּהַיְינוּ כְאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט זְרוֹעוֹתָיו מֵחֲמַת כּוֹבֶד, אוֹ כְאָדָם שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו מֵחֲמַת כּוֹבֶד, אוֹ שֶׁמּוֹצִיא קוֹל דֶּרֶך הַגָּרוֹן, וְכֵן אִם מִתְעַטֶּשֶׁת דֶּרֶךְ מַטָּה, אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת בְפִי כְרֵיסָהּ וּבְשִׁיפּוּלֵי מֵעֶיהָּ, אוֹ שֶׁאֲחָזוּהָ צִירֵי הַקַּדַחַת, אוֹ שֶׁרֹאשָׁהּ וְאֵיבָרֶיהָּ כְּבֵדִים עָלֶיהָ. בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ, אִם יְאָרַע לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְרָאֲתָה, קָבְעָה לָהּ וֶסֶת, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת מֵהֶם, אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ. וּמִיהוּ, בְּפִיהוּק אוֹ עִיטּוּשׁ שֶׁל פַּעַם אֶחָד אֵין הַוֶּסֶת נִקְבָּע אֶלָא כְּשֶׁעוֹשָׂה כֵן הַרְבֵּה פְעָמִים זֶה אַחַר זֶה. וְאִם אֵירַע לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שֶׁבְּכָל פַּעַם עָשְׂתָה כֵן הַרְבֵּה פְעָמִים, הֲרֵי זֶה וֶסֶת. וְכָל אֵלּוּ הַוְּסָתוֹת שֶׁבְּגוּפָהּ אֵין לָהֶם זְמַן יָדוּעַ, אֶלָּא בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּקְרֶה לָהּ זֶה הַמִּקְרֶה, הוּא וֶסֶת. (שולחן ערוך; יורה דעה, קפט:יט)