וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ. (ויקרא יח:יט)

חַיָּיב אָדָם לִפְרוֹשׁ מֵאִשְׁתּוֹ בִימֵי טוּמְאָתָהּ עַד שֶׁתִּסְפּוֹר וְתִטְבּוֹל... וְלֹא יִשְׂחֹק וְלֹא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ שֶׁמָּא יַרְגִּיל לָעֲבֵירָה; אֲבָל מוּתָּר לְהִתְיַיחֵד עִמָּהּ, דְּכֵיוָן שֶבָּא עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת, תּוּ לֹא תָקֵיף יִצְרֵיהּ [שׁוּב לֹא תָּקֵיף יִצְרוֹ]. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:א)

כָּל אֵלּוּ הַהַרְחָקוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּין בִּימֵי נִדּוּתָהּ בֵּין בִּימֵי לִיבּוּנָהּ, שֶׁהֵם כָּל יְמֵי סְפִירָתָהּ; וְאֵין חִילּוּק בְּכָל אֵלּוּ בֵּין רוֹאָה מַמָּשׁ לְמוֹצֵאת כֶּתֶם. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:יד)

לֹא יִגַּע בָּהּ אֲפִילוּ בְאֶצְבַּע קְטַנָּה, וְלֹא יוֹשִׁיט מִיָּדוֹ לְיָדָהּ שׁוּם דָּבָר וְלֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִיָּדָהּ, שֶׁמָּא יִגַּע בִּבְשָׁרָהּ.... (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ב)

וְכֵן עַל יְדֵי זְרִיקָה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ לְהֵיפֶך, אָסוּר. (רמא; שם)

לֹא יֹאכַל עִמָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שׁוּם שִׁינוּי שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם דָּבָר מַפְסִיק בֵּין קְעָרָה שֶׁלּוֹ לִקְעָרָה שֶׁלָּהּ, לֶחֶם אוֹ קַנְקָן, אֹו שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד בְּמַפָּה שֶׁלּוֹ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה: ג)

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִשִּׁיּוּרֵי מַאֲכָל שֶׁלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹס שֶׁלָּהּ. (רמא; יורה דעה, קצה:ג)

לֹא יִשְׁתֶּה מִשִּׁיּוּרֵי כּוֹס שֶׁשָּׁתְתָה הִיא. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ד)

אִם לֹא שֶׁמַּפְסִיק אָדָם אַחֵר בֵּינֵיהֵם, אוֹ שֶׁהוּרַק מִכּוֹס זֶה אֶל כּוֹס אַחֵר (אֲפִילּוּ הוּחְזַר לְכוֹס); וְאִם שָּׁתְתָה וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁלָּהּ – אֵינָה צְרִיכָה לְהַגִּיד לוֹ שֶׁלֹא יִשְׁתֶּה. וְהִיא מוּתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס שֶׁשָּׁתָה הוּא. וְאִם שָּׁתְתָה מִכּוֹס וְהָלְכָה לָהּ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוּתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת הַמּוֹתָר, דְּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָלְכָה אֵין כָּאן חִבָּה. (רמא; שם)

לֹא יֵשֵׁב בַּמִּטָּה הַמְּיֻּחֶדֶת לָהּ, אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ה)

לֹא יִישַׁן עִמָּהּ בְּמִטָּה, אֲפִילּוּ כָל אֶחָד בְּבִגְדּוֹ וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בְזֶה. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ו)

וַאֲפִילּוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד מַצָּע בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ אִם שׁוֹכְבִים בִּשְׁתֵּי מִטּוֹת וְהַמִּטּוֹת נוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ – אָסוּר. (רמא; שם)

לֹא יִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ בַעֲקֵבָהּ וְלֹא בִמְקוֹמוֹת הַמְּכוּסִּים שֶׁבָּהּ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ז)

אֲבָל מוּתָּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בִּמְקוֹמוֹת הַגְּלוּיִם אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנֶה בִרְאִיָּיתָהּ. (רמא; שם)

רְאוּיָה לָהּ שֶׁתְּיַיחֶד לָהּ בְּגָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, כְּדֵי שֶׁיְּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹכְרִים תָּמִיד שֶׁהִיא נִדָּה. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:ח)

כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לוֹ – חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס, שֶׁאֲסוּרָה לִמְזוֹג הַכּוֹס [בְּפָנָיו] וּלְהַנִּיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲשֶׂה שׁוּם הֶיכֵּר: כְּגוֹן, שֶׁתַּנִיחֶנּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּיַד שְׂמֹאל, אוֹ תַּנִיחֶנּוּ עַל הַכַּר אוֹ עַל הַכֶּסֶת אֲפִילּוּ בְּיַד יְמִינָהּ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:י)

כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לִמְזוֹג לוֹ, כָּך הוּא אָסוּר לִמְזוֹג לָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ לִשְׁלוֹחַ לָהּ כּוֹס שֶׁל יַיִן אָסוּר – לֹא שְׁנָא [מְשַׁנֶּה] כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לֹא שְׁנָא כּוֹס אַחֵר – אִם הוּא מְיוּחָד לָהּ; אֲבָל אִם שׁוֹתִים הֵם מֵאוֹתוֹ הַכּוֹס וּשְׁתִיַּת אִיהִי אַבָּתְרַיְיהוּ, לֵית לַן בַּהּ [וּשְׁתִיָּה שֶׁלָּהּ הִיא אַחֲרָיו, אֵין לָנוּ בָהּ אִיסוּר]. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:יג)

אֲסוּרָה לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ בְּפָנָיו – וְדַוְקָא פְרִיסַת סְדִינִים וְהַמִּכְסֶה שֶׁהוּא דֶרֶך חִבָּה – אֲבָל הַצָּעַת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁהוּא טוֹרַח וְאֵינָה דֶרֶך חִבָּה, שְׁרִי [מוּתָּר]. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו – הַכָּל מוּתָּר, אֲפִילּוּ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מַצַּעַת אוֹתָם. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:יא)

אֲסוּרָה לִיצוֹק לוֹ מַיִם לִרְחוֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲפִילּוּ אֵינָה נוֹגַעַת בּוֹ וַאֲפִילּוּ הֵם מַיִם צֹונְנִים. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:יב)

וְלֹא יִשְׂחֹק וְלֹא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ שֶׁמָּא יַרְגִּיל לַעֲבֵירָה. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:א)

אִם הוּא חוֹלֶה וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ זוּלָתָהּ, מוּתֶּרֶת לְשַׁמְּשׁוֹ – רַק שֶׁתִּזָהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל מֵהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:טו)

אִשָּׁה חוֹלָה וְהִיא נִדָּה, אָסוּר לְבַעֲלָהּ לִיגַּע בָּהּ כְּדֵי לְשַׁמְּשָׁהּ: כְּגוֹן, לְהָקִימָהּ וּלְהַשְׁכִּיבָהּ וּלְסָמְכָהּ. (שולחן ערוך; יורה דעה, קצה:טז)

וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵין לָהּ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנָּהּ, מוּתָּר בַכֹּל; וְכֵן נוֹהֲגִין אִם צְרִיכָה הַרְבֵּה לְכָךְ. (רמא; שם)