רבי יוסף. התלמיד הזה הוא רבי יוסף בן יהודה ז"ל שעשה פי' שיר השירים על דרך הפשט והדרוש והחכמה:

הנה מאז באת אלי וכו'. קשה למה זה זכר הרב ביאת התלמיד אצלו ואח"כ יזכור השירים ששלח אליו קודם בואו והיה ראוי שיזכור הדברים כפי זמנם. ומפני זה כתב האפודי. מזמן קדום היה דעתך לבא אלי. ואין צורך כי הרב זכר הדברים כפי זמנם ר"ל נסיעתו מארצו לבא ללמוד ממנו, וזה הוא מאז באת ונסעת מארצך כדי לבא אלי, ופירשו באמרו וכוונת מקצות הארץ. אחר זה זכר השירים ששלח אליו:

כתביך וכו'. יראה שהתלמיד בא באניה בלב ים והגיע לאכסנדריאה שהיא על חוף הים קודם שיגיע למצרים אשר הוא יושב על שפת הנהר, ומשם שלח לרב החרוזים:

ומה שקדם לך וכו'. רוצה לומר הדברים שיוקדמו בהכרח בלמוד לחכמת התכונה כתשבורת וההנדסה, וזה שאמר ממה שאי אפשר מבלי הצעה:

לטוב שכלך וכו', אמר טוב שכלך בהבנה, ומהירות הציור בלימודיות, שהציור יצטרך לעניני ההנדסה והתכונה הרבה:

לדעתי כו'. ר"ל לדעתי שאחריתך יהיה בחכמת האלהית. ולזה הניחו להתלמד בלימודיות כי ידע שלא ישאר בלימודיות וילך עד האלהיות:

נקשרה וכו'. ר"ל שההגיון יש לו יחס יותר גדול באלהיות מהלימודיות:

הדעות אשר למדברים. לא אמר זה לבד על חדושי העולם כדברי הנרבוני כי אם על מציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמיות שבכלם דברו המדברים:

הערה על ענין זר כו'. אין הכוונה בזה שהיה מבאר לו הענין ההוא. כי יהיה זה סותר למה שאמר שהיה דוחה אותו מזה, אבל אמר שעם היות שלא יבאר לו סודות התורה, היה אומר אליו שבאותו פסוק או מאמר היתה הערה, אע"פ שלא יבאר מה ההערה, כי בזה למעיין סיוע רב לו באמור בדבר הזה יש הערה אע"פ שלא יגלה מה היא:

וכאשר גזר וכו'. ר"ל שהזמן שנתחבר עמו, והאהבה והחבור ההוא העירו והניחו לבאר סודות התורה, והוא אמרו אל ההסכמה שכבר שקטה ר"ל אל ההסכמה שזכר למעלה שהסכים הרב לבאר לו עניני התורה וששקט ממנה להיותו מתחזק ופוצר בו על תוספת ביאור. ואחר שזכר מה עשה החבור והאהבה שהוא הרצון לבאר דבר עוד מה עשתה הפרידה. ואמר שעשתה היות הביאור בספר ולא בעל פה, כי אלו היה שם התלמיד היה מלמדו פנים אל פנים ולפרידתו חבר המאמר: