Abarbanel on Guide for the Perplexed, Part 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פנים שם משתתף ורוב שתופו הוא על צד ההשאלה. שאלתי אני מה ראה הרב לומר שרוב שתופו הוא על צד ההשאלה, והנה לא אמר זה בכל שאר השתופים עם היותם בזה הענין מתדמים. ואמרתי שלא כיון הרב שאר השתופים אשר יבאו בזה הפרק הם על צד ההשאלה, כי אם להעיר שיש שתופים אחרים מלבד מה שיזכור כאן ושהם על צד ההשאלה, ואמר זה על ההנחה הראשונה שאמר שפנים יאמר על פני כל חי. והוא קשה כי פנים לא יאמר בלבד על פני הבעל חי, כי אם גם על פני הדוממים, כאומר על פני תבל, פני האדמה, על פני תהום, ולכן יקשה האדם למה התנה הרב בפני הבעל חי, ולא עשה כן בשתוף אחור שהביאו אחריו ולא אמר שהוא כולל לחי. ולהתיר זה אמר ורוב שתופו ר"ל אם מצינו שנאמרו פנים בארץ ובתהום ובשאר הדברים הבלתי מדברים, הוא על צד ההשאלה, ולכן לא הביאו הנה:
פני ילכו והניחותי לך, קשה מאד מה ראה הרב להביא ולפרש פני ילכו מלשון כעס, בהיות הפנים בכל אותה פרשה מענין מציאות כמו שיפרשו. והתימה עוד מאונקלוס שתרגם פנים באופנים מתחלפים, אמר פני ילכו רוגזי יהך, ותרגם אם אין פניך הולכים שהוא קרוב אליו ומענינו, אם לית שכינתך מהלכא ביננא, ותרגם לא תוכל לראות פני לא תכול למחזי ית אפי שכינתי, ותרגם ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון. ועוד תראה שתרגם וידבר אל משה פנים אל פנים, ממלל עם ממלל, וכן פנים בפנים דבר ה' עמכם ממלל עם ממלל מלל ה' עמכון, וכן פה אל פה אדבר בו ממלל עם ממלל אנא ממליל עמיה, אבל אשר ידעו ה' פנים אל פנים שנאמר ג"כ במשה (תרגם) דאתגלי ליה ה' אפין באפין ולא אמר ממלל, הנה א"כ בפנים שנאמרו באל ית' באו בדברי אונקלוס ששה פרושים, רוגזי, ושכינתי, ואפי שכינתי, ודקדמי, ממלל, אפין, והוא זר מאד. והנראה אלי בכוונת הרב הוא, שהוא יאמר בפרק נ"ד מזה החלק שמרע"ה בקש ב' בקשות ושבאתהו התשובה על ב' הבקשות, ופירושו כמו שאזכור שם. שאחרי שתי השאלות באו התשובות, והשאלה הראשונה לדעת הרב היא, הודיעני נא את דרכיך, ותשובתה היא אני אעביר כל טובי. ולפי שיקשה לזה שאחרי אותה שאלה אמר ית' פני ילכו והניחותי לך, ויראה שהיא תשובה לענין הודעת הדרכים, לכן הוצרך הרב לומר שפני ילכו אינה תשובה לאותה שאלה, כי אם שילך כעסו ואז ישיבהו. והנה א"כ אין בזה תשובת אותה השאלה. אמנם אונקלוס מאשר ראה שמשה השיבו אם אין פניך הולכים. גזר אומר שלא היה כוונת פני ילכו על השכינה, כי אם היה מיעדו על הליכת השכינה איך יחזור לספק בו, לכן תרגמו רוגזי יהך (עם היות שמצאתי בספרים שכינתי תהך ואניח לך), ושמשה אז בקש על הליכת השכינה, והוא אומר אם אין פניך הולכים, אם לית שכינתך מהלכא ביננא. ואמנם אמרו לא תוכל לראות פני תרגם אפי שכינתי לפי ששכינה לפי האמת שם משותף בדברי אונקלוס, כי ממנה תאמר על המוחשת חמרית, והוא האור הנברא על צד הפלא, וממנה יאמר על מהות האל יתברך, וממנה יאמר על השכלים הנבדלים מניעי הגלגלים וכמו שפרשתי במקום אחר. ולזה לא שלל לא תכול למחזי שכינתי בכלל, כי לא ישלול ממנו ראיית השכמה המוחשת, כי אם אפי שכינתי, ר"ל ראשית השכינה והמעולה ממנה, שהוא מהותו ית'. וכדי להודיע שג"כ מנע ממנו השגת השכלים הנבדלים, תרגם ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון, הנה א"כ כיון ככל זה הפי'. אמנם הפנים הנאמרים במשה כאשר מצאם אונקלוס סמוכים לדבור כמו ודבר ה' עם משה פנים אל פנים, פנים בפנים דבר ה' עמכם, תרגם בהם ממלל לפי שהדבור לא ייוחס לפנים כי אם שהיה מדבר עמהם דבור אחרי דבור, ולפי שבפסוק אשר ידעו ה' פנים אל פנים, לא נזכר שם לשון דבור כי אם לשון הודעה, תרגם אפין באפין לומר שהיה הדבור המשליי שידעו ה' פנים אל פנים בלי אמצעי כמו שידע ויכיר האדם לחברו בפניו, ולא רצה לתרגמו ממלל, כי לא היה בפסוק לשון דבור. ואתה המעיין עיין בזה ואם יקרה ה' אלהיך לפניך דעת יותר ישר בזה הנה מה טוב ומה נעים, כי זהו מה שראיתי אני בו:
והוא ג"כ שם מציאות האיש. רומז למעשה מרכבה מישעיה באמרו (וי"ו ב') בשתים יכסה פניו, שהכוונה בו ששתי סבות יעלימו מציאותו. וכן רומז לפנים שנאמר במראות יחזקאל ולמה שבא בתורה מהדבור האלהי למשה פנים בפנים, שפי' הרב בו מציאות במציאות בלי אמצעי. ואמנם מה שאמר הרב אחר זה כמו שנאמר לכה נתראה פנים יראה שאין ענין לו, כי הוא כבר הוכיח אמתת השתוף, אבל אחשוב שנצטרך להביאו לפי שהשתוף למלת פנים היה לבד מציאות, ולפי שהרב הוסיף לומר מציאות במציאות בלי אמצעי והיה נראה שמלת פנים עם היות שנאמר על המציאות הנה לא ישלול האמצעי, לכן ראה להוכיח שלילת האמצעי ועליו אמר כמו שנאמר לכה נתראה פנים (ד"ה ב' כ"ה י"ז), וכמו שאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, רצה הרב במאמר הזה, לתת הסבה איך נאמר בישראל שדבר ה' שם עמם פנים בפנים, כמו שאמר במשה, בהיות האומה בכלל בלתי מגעת למדרגתו בנבואה. ואמר שכמו שנא' בישראל פנים בפנים מפאת הקול המגיע אליהם, כמו שאמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ככה אמר במשה פנים בפנים מפאת הקול המגיע אליו. ואמר הרב בקול משה כנוי באמרו בספור הדברים ולא אמר ספור דברים בקול המגיע לישראל, לפי שדעתו הוא שישראל שמעו הקול ולא הבינו אותו ולא חתוך דבריו, אמנם משה היה מבין הקול, ולזה אמר בו ספור דברים. והנה הדבר אשר ישתתפו בו משה וישראל הוא שלא היו השגותיהם על ידי הכח המדמה, אם משה שהיה השפע חל על שכלו מבלי דמיונו, ואם ישראל לפי שהיו משיגים הקול באזניהם, ולא בכח המדמה, הנה אם כן בשלילות המדמה והיות השגותיהם עליהם בהיותם יקצים בהשתמשות החושים בזה היה שתופם, אבל היו נבדלים בהשגה, ישראל היה מוחשת בקול מגיע לאזנם, ומשה היתה השגתו שכלית ולא מוחשית. ולרמוז אל השתוף וההבדל הזה אמר הנה התבאר לך כי שמיעת הקול מבלי אמצעות מלאך יכנה עליו פנים בפנים. והמלאך הנזכר כאן הוא הכח המדמה כמו שביארו הרב בפירושו בפרק מ"ה ח"ב בסופו. ואמר הקול שאמר כאן הוא בישראל מוחש, ובמשה היה השגה שכלית נבואיית כשהיה מתדבק עם הנבדל, וזו היא כוונת הנרבוני שפי' על זה ירצה כי הפנים בכלל נאמרים על שמע הקול ההוא, אם שמע דברים מבלתי חידות למשה נביאו עליון, ואם קול נברא אצל ישראל ע"כ. ר"ל כי כנוי הפנים הוא על היות ההשגה בהקיץ והיות המשיג ער ויתחלפו בהיות קול משה נבואיי מגיע לאזנו, וקול ישראל מוחש:
ומזה הענין ופני לא יראו. אמתת מציאותי על מה שהוא לא תושג, ר"ל שמה שמנע האל ית' ממשה, היה לבד השגת אמתת מציאותו. וימשך מזה ששאר הנמצאים חמריים ונבדלים השיג ג"כ לדעת הרב, ולכן הביא אחריו שתוף אחור, לבאר בו דעת אונקלוס בזה כמו שאפרש:
רומז שיש שם נבראות גם כן עצומות אי אפשר להשיגם. הביא הרב השתוף הזה לפנים להוכיח שבו בנה אונקלוס דעתו בפירוש לא יראו שאמר ודקדמי לא יתחזון, שהביא גם כן מנע הש"י ממשה השגת הנבדלים. וחשב בן כספי שלפי דעת אונקלוס יהיה פי' כי לא יראני האדם וחי שלא יראני וג"כ לא יראה ולא ישיג את החי, ואינו כן כי אונקלוס תרגם וחי ויתקיים. והבן מה שאמר הרב שהם נבראות ג"כ עצומות, הנה אומר ג"כ רמז לענין נכבד והוא שלא היה דעת אונקלוס שמנע השם ממשה לבד השגת הנבדלים, ושלא זכר דבר ממניעת עצמותו, אבל היה דעתו ששני דברים מנע ממנו השם. הא', עצמותו. והב', מהות השכלים הנבדלים. ומפני זה תרגם לא תוכל לראות פני, אפי שכינתי, ותרגם ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון, כי באומר אפי שכינתי רמז למהותו, ובאומר ודקדמי רמז לשאר השכליים, ולהורות על שהיו המונעות שתים באו שם שני הפסוקים לא תוכל לראות פני, ופני לא יראו, ותרגמם אונקלוס בפנים שונים, ואליו כיון הרב באומרו כאן ג"כ:
ופנים ג"כ הוא כלי הזמן, הביא הרב השתוף הזה להסיר ספק לפנים הארץ יסדת (תהלים ק"ב כ"ו). והמפרשים חשבו שיש בזה סתירה למה שכתב בפרק י"ג ובפרק ל' מחלק ב' ששם אמר שהעולם לא נברא בהתחלה זמנית, וכי הזמן הוא גם כן מכלל הנבראים, וכאן אמר שלפנים הארץ יסדת הוא כלי הזמן. ונראה לי שאין בזה סתירה כלל, לפי שפירוש הכתוב כאן לדעת הרב אינו שבתחלת הבריאה נברא העולם בהתחלה זמנית, כי אם שיאמר (שלמה) לפנים ר"ל קודם זה בתחלת הבריאה, הארץ יסדת, כלומר אתה ית' היית בורא העולם ומיסד הארץ, יהיה אם כן לפנים הוא בערך הזמן הזה שהוא בימים הראשונים ולא יגזור שהיה זמן בבריאה: