שמע מלה משותפת. אמר הרב ששמיעה יאמר בג' שתופים. הא', הוא על השמיעה המוחשת לאזן. ב', הוא על הקבול ר"ל שירצה השומע לעשות מה שיצוהו או לא ירצה. ג', על הידיעה שאינה שמיעת אזן ולא קבול רצוני כי אם השגת שכל. הנה א"כ יובדלו ג' השתופים האלה מצד נושאיהם, כי הראשון נושאו חוש השמע, והשני נושאו הרצון, והג' נושאו הוא השכל. ואמר הרב שכל שמיעה שבאה בחקו ית' אם יראה מפשוטו של כתוב שהוא מענין הראשון הנאמרת על השגת האזן המכוון בו, הוא שנאמר על היותו ית' משיג הדברים אשר בכאן, ולפי שאנחנו נשיג הדברים בחושים הושאלו לו ית' השמיעה והראיה להורות על הוותו משיג הדברים, והוא מלשון בני אדם לפי שאין בו ית' השגה חושיית, וכפי האמת הוא מהענין הג' שהוא המדע, שהוא ית' יודע ומשיג כל הדברים אשר בכאן. ואם פשט הכתוב יורה שהשמיעה הנאמר בו ית' היא מענין הב', שנא' על הקבול, תהיה כוונתו להודיע על ענותנותו ית' ששמע לצעקת הצועק ויקבלה, וזה אם למלאות שאלתו ואם לבלתי מלאות, כי בשניהם תבא השמיעה בו ית', והביא הפסוקים מכל א' מהאופנים האלה, ר"ל שיקבל הצעקה או לא יקבלה, כי אמרו שמוע אשמע צעקתו (שמות כ"ב כ"ב) ושמעתי כי חנון אני (שם שם כ"ו) ודומיהם יורו על מלאות שאלת השואל והצועק. ואומר ולא שמע ה' בקולכם (דברים א' מ"ה) גם כי תרבו תפלה אינני שומע (ישעיה א' ט"ו) יורו כלם שלא ימלא שאלתם. והנה יבואוך באלה ההשאלות והדמיונות מה שירוו צמאך. אמר הרב זה לפי שהשלים כאן הב' שתופים שראה להביא בס' הזה, והיה למספק שיספק עליו, למה לא הביא שתופי שמות אחרים שלא זכר בהיותם שמות נאמרים בו ית' ויורו על הגשמות כמו אלה אשר הביא, והם יד, אזן, אצבע, כף, פה, זרוע, ימין, שפתים, קול, לשון, אף, מעים, ריח, עופפות, שלא הביא הרב בהם שתופים בהיותם צריכים כמו רגל ועין ולב ושאר השמות שהביא. הנה להשיב לספק הזה אמר הרב שלא יתמה עליו כי הנה יבאו הפרקים הנמשכים אחרי שירוה צמאו בביאור איך יאמרו עליו ית' אותם השמות שלא הביא, והם פרק מ"ו ומ"ז ומ"ט שבו זכר כל השמות ההם שלא נזכרו עדיין אשר זכרתי: