כוונת הפרק הזה היא שלמה שבגדר הנבואה אמר הרב שהוא השפע העליון המגיע לכח הדברי והכח המדמה, והיה אפשר שנחשוב שתבא הנבואה ראשונה וקודם בזמן על הכח הדברי מבלתי המדמה, ואח"כ תבא על הכח המדמה מבלתי הדברי, לכן הביא הפרק הזה לבאר שאין הענין כן, כי השפע הנשפע על הדברי הוא עצמו הנשפע על המדמה, בשניהם תהיה ההשפעה יחד, ואמנם נזכר הדברי ראשונה לפי שהוא העקר והוא המתדבק עם הנבדל, והנה הקדים הרב לביאור זה טבע המציאות בעניין השפע השכלי אשר בו נשכיל, ויהיה בו יתרון האדם זה על זה כיתרון החכם על הכסיל, שיש ממנו מה שישלים לאדם בעצמו לא יותר מזה, וממנו שישלים לעצמו וישלים לזולתו, לפי שכפי רוב השפע ומעוטו יהיה השלמות. ואמר הרב שכן יקרה בנמצאות כלם ור"ל בזה כי גם נמצא בכח הבריאה ראשיית מטבעה להנהיג את הזולת ונמצא כבש מטבעו להיותו ראש לכבשים ומנהיג אותם וכן שאר הדברים שיש שיועילו מהם לזולתם מלבד מציאותם בעצמם, ומהם שאין להם כי אם מציאותם בעצמם. ואחרי שהרב ביאר ההקדמה הזאת הביא הצורך בה, והוא כי בהיות השפע המגיע על הכח הדברי מעט עד שיספיק לעצמו ולא יותר ממנו על הדמיוני, והיה זה אם למעוט השפע או לחסרון זה בכח המדבר מפאת יצירתו שעל כן לא יוכל לקבלו. הנה אז יהיה האדם מכת החכמים, שהשפע נשפע על שכלו בלבד והיה חכם לא זולת זה ואם היה שפע בלבד על הכח המדמה ולא על השכל אם למעוט ההתלמדות או לשאר מן הסבות, יהיה מכת מניחי הנימוסים ומנהיגי המדינות ובעלי החלומות הצודקים והמוחשים והמעוננים, שלפי דעת הרב הניחוש והעוננות הוא כלו מפעל הדמיון. וכאשר יחול השפע על שניהם יחד ר"ל על השכלי ועל המדמה בייחוד, אז תהיה הנבואה (צ"ל מכת הנביאים). וכן ראוי שיובן מה שנאמר בגדר על הכח הדברי תחלה ואח"כ על המדמה ר"ל שיהיה ביחד על שניהם לא שיקדים זה לזה בזמן. וזה ענין הפרק. האמנם ראוי שתתעורר במ"ש הרב שכבר יחול השפע על הדברי ולא על המדמה מפני מעוט השפע כי זה באמת אינו אמתי כי אין כילות בנותן ית' והוא תמיד נותן השפע, כל מה שיוכל המקבל כפי הכנתו לקבל, וא"כ אין לנו על זה טענה ממעוט השפע, שבעבורו לא יושפע על המדמה או שבעבור זה יספיק להשלמת האדם עצמו ולא יותר להשלים זולתו, אבל תשובת זה מבוארת למי שהתבאר לו כוונת הרב בשפע הזה, והוא כמו שזכרתי שהשפע הזה אשר זכר הרב בזה הפרק הוא השפע הנשפע מן הדברים על הכח המדמה. ואמר שזה השפע האלהי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלנו זה על זה והוא שפע השכל הפועל, אפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד בשיעור שישלימהו לא זולת זה, ולא אמר הרב על זה למעוט הדבר השופע, כי הוא שפע נבדל ואין בו מעוט מסבתו אבל מעוט השפע ההוא שיגיע לאדם באופן שישלים עצמו לא זולת זה הנה הוא מפאת המקבל, ר"ל לחסרונו ביצירה או למעוט התלמדות, ואמנם כשאמר אחרי זה ואחרי זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שפע הנבדל שופע על הכח הדברי ולא ישפע ממנו ר"ל מהכח הדברי דבר על הכח המדמה, והיה זה אם למעוט הדבר השופע ואין זה מפאת הנבדל כי אין אצלו כילות כי מפאת הכח הדברי שלא קבל כי אם שפע מועט לחסרון היצירה או למעוט ההתלמדות כמו שזכרתי, ולא ישפע ממנו דבר על הכח המדמה כי אם לא היה הכח הדברי מקבל שפע מפאת חסרונו ומיעוט התלמדותו לא יוכל להשפיע מאותו שפע המועט אשר לו על הכח המדמה, ופעמים יחסר המדמה מלקבלו לא למיעוט השפע אשר בכח הדברי, כי אם להיות הכח המדמה ההוא חסר מעקר יצירתו, כן ראוי שיובנו דברי הרב בענין הזה. ולפי שזכר הרב ענין הכת השלישי והיא היות השפע על המדמה בלבד והיה קצור הדברי אם מעקר היצירה ואם למעוט התלמדות, כי א"א שיהיה לסבה אחרת, ר"ל מפאת כילות הנותן הנבדל. ומהכת הזה מנהיגי המדינות מניחי הנמוסים, זכר הרב שלהיות יחס וערך לכת השלישית הזאת עם כת הנבואה ר"ל בהיות בשתי הכתות השפע על המדמה, לכן יקרה שקצת אנשי זאת הכת השלישית יתחדשו להם דמיונות נפלאים כדמות מראה הנבואה, עד שהם עצמם יחשבו שהם נביאים וידמו שהגיעו אליהם חכמות מבלי למוד בענין הנביאים, אבל יכלכלו העניינים האמתיים כמדומים לחוזק המדמה וחולשת הדברי. ומפני שלא עלה כי אם דבר מן החכמות ולא יצא שכלם מן הכח אל הפעל, ואין ספק שרמז בזה אל נביא הישמעאלים. ושאר דברי הפרק הזה מבוארים ואין צורך לברר וללבן הצודק מהבלתי צודק מדבריו לפי שכבר נכלל במה שכתבתי על פרק ל"ו הקודם: