אחרי שביאר הרב מהות הנבואה בגדרה בא הפרק הזה לזכור ולבאר מדרגותיה, ולפי שבפמ"ד שעבר זכר הרב מדרגות הנבואה, שיש מי שיראה משלים וצורות, ויש מי שישמע דברים מפורשים, ויש מי שרואה השם מדבר אתו, ומי שישמע הדברים ולא יראה מי הוא המדבר, והיות שבאותם המדרגות שזכר בפרק ההוא לא עשה הבדל מהות הנבואה בחלום או במראה, לכן ראה הרב בפרק הזה לזכור ולסדר אותם המדרגות בהבדל אותם שהיו בחלום מאותם שהיו במראה, ועל זה אמר כאן בתחלת הפרק הזה, צריך שאזכור לך מעלות הנבואה לפי שני השרשים האלה, כי הנה קרא את המדרגות ההם מעלות לפי שהם מסודרות מלמטה למעלה מהקטנה אל העליונה ממנה, ועשה בהן הבדל ממדרגת החלום הנבואיי אל מדרגות המראה הנבואיית, מה שלא היה בפרק מ"ד כי לא היה מהקטנה אל הגדולה ועליונה ממנה, ולכן נקראו שם מדרגות ולא מעלות, ולא שם הפרש שמה בין מדרגות החלום למראה כאשר עשה בפרק הזה, ולא ימנה מי שיגיע למעלה משתיהם נביא מכלל הנביאים. אמר הרב ששתי המדרגות הראשונות שיזכור כאן מהרוח האלהי לעשות פעל גדול משובח, ומן הכח המתחדש לדבר דבר חכמות ותושבחות או תוכחות אינם נבואה גמורה, ולא ימנו אנשיהם מכלל נביאי ישראל, ולא אמר זה בלבד למעט אנשי המדרגה הא' אלא גם אנשי המדרגה הב' כדוד ושלמה ודניאל. והנה בא הרב לזה מאשר מצא שאנשי כנסת הגדולה שמו ספריהם מכלל הכתובים ולא מן הנביאים, שהוא המורה שלא היו נביאים גמורים. והנה הוסיף הרב לומר עוד ואם יקרה בקצת העתים נביא הוא לקצת כללות להיותו קרוב לנביאים כדי להשיב על מה שאפשר שיסופק נגדו שאז"ל במסכת מגלה מנו הנביאים ובכללם מנו דוד ושלמה ודניאל, ואמר שהיה זה ע"ד ההעברה לא בדיוק, שאם היה בדיוק היו מניחין ספריהם בתיק ספרי הנביאים:

ולא יטעך באלו המדרגות היותך מוצא בספרי הנבואה. ראוי לדעת מי הוא זה ואי זה הוא הנביא שמצא הרב שנבא במדרגה אחת פעם אחת, ופעם שניה נבא במדרגה אחרת מהמדרגות. ואומר אני שהרב כיון בזה להשיב על ספק א' אפשר שיסופק נגדו והוא מה שמצאנו לשמואל הנביא שכתב ספרו אשר הוא מכלל הנביאים, וכתב ג"כ מגלת רות ושמוה מכלל הכתובים כי היא לא נאמרה בנבואה גמורה, וכן ירמיהו שכתב ספר מלכים וספר נבואותיו והיו שניהם נבואה גמורה והושמו עם ספרי הנביאים, וכתב ג"כ מגלת קנות והושמה בתוך הכתובים ולא בתוך הנביאים. ועל זה ישיב הרב שאינו מהבטל שינבא כל אחד מהנביאים האלה פעם אחת במדרגה עליונה כאשר כתבו אותם הספרים ההם ובפעם אחרת לא נבאו באותה מדרגה עליונה כאשר כתבו אותם מהנבואה אלא במדרגה שפלה מרוח הקדש והיא השנית שיזכור כאן והחברו אותם המגלות, ולכך לא הושמו מכלל הנביאים אלא מכלל הכתובים שנאמרו ברוח הקדש ולא בנבואה. וזהו צורך הלשון הזה, והדברים האלה במקום הזה בהיות שכבר כתב למעלה בפל"ו ח"ב שהנבואה נפסקת מהנביאים בהכרח קודם מותם, כי שם הביאו לבאר שהנבואה היא ע"י הכח המדמה, אמנם כאן הביאו להתיר הספק הזה שזכרתי שיקרה במדרגות הנבואה. וגם אחרי זה בביאור מדרגות המראה אבאר בע"ה שגם באברהם יאמר הרב כן שבאו לו שתי נבואות כל אחת מהן במדרגה נבדלת מהאחרת:

המדרגה הראשונה תחלת מדרגת כו', שאלתי למה הביא הרב שתי המדרגות הראשונות האלה בתוך מדרגות הנבואה אם אינם נבואה גמורה, ומי שימצאו בו אין ראוי שיקרא נביא מדבריו, ואף שיהיו מעלות נקנות בעזר אלהי לא מפני זה ראוי שיקראו נבואה, כי קנין החכמה שהיא עם השפע הנבדל וגם המדות המשובחות כלם הם בעזר אלהי, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ועכ"ז לא נמנה אותם בתוך מדרגות הנבואה, כי מה שאינה נבואה א"א שיביא למדרגה ממדרגותיה. ואם אמרנו ששתי המדרגות האלה הם הכנות לנבואה ומביאות אליה, הנה אין ראוי שמפני זה יהיו מדרגות הנבואה, כי גם ההכנות שזכר הרב שיצטרך הנביא והנבואה לא עשאם הרב מדרגות בנבואה. ואמרתי בתשובת זה שהרב כתב בפל"ח שעבר, שיש בכל אדם כח גבורה וכח משער ושיתחלפו בפחות ויתר האנשים בכחות האלה. ושאין המלט מהיות שני הכחות האלה חזקים בנביאים לבד, והיתה הנבואה כמו שנזכר בגדרה שפע שופע מהש"י באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה ואח"כ על הכח המדמה, לכן היה משלמות הכח הדברי בהשלמות הכח המשער ומהשלמות הכח המדמה ג"כ יהיה לדחות כל מזיק, הנה א"כ שלמות הכח המשער היא נבואה בלתי שלמה שבו יודע העתידות, וחוזק כח הגבורה הוא ג? נבואה בלתי שלמה כי הוא נמשך מחוזק המדמה ויושרו, ולכך שם הרב שתי המדרגות האלה בתוך מדרגות הנבואה, וכתב שאינם נבואה גמורה ושאין המתחזק בהם נביא והיתה המדרגה הא' כנגד כח הגבורה ולזה תלאו הרב בגבורה, והשניה כנגד כח המשער, ולכן תלאה בדברי תושבחות ותוכחות ודברים הנהגיים, וזכר בתוכם דברי חכמות ועניינים אלהיים לא בבחינת ידיעת' אלא בבחינת הגידו אותם, שאותו דבור והלצה מופת מהמשער, כי גם זה שלמותו ביופי הלשון והמליצה, ולפי שהיתה הנבואה הגמורה להיישרת בני אדם ולהשלים את (צ"ל אותם) פעם, ופעם תהיה להיישרת האיש החשוב המיוחד שהוא נחשב כאלו הוא לתקון קבוץ אנשים רבים, לכן אמר הרב במדרגה הזאת מהרוח האלהי שהוא להצלת קהל חשוב או יחיד מעולה וחשוב, להדמות העניין הזה לנבואה אם שאינה נבואה גמורה, וכמה היטיב לדבר הרב בסוף המדרגה הזאת הראשונה, באמרו וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד לאי זה דבר שיזדמן כו', כי כמו שהחלום הפשוט אינה נבואה עם היות שיתדמה אליה בעניינים, ככה בקניין המעלות ופעולותם יש מהם שיוחסו אל העזר האלהי לפי שגם הם מכלל השפע על דרך הכללות, ומהם שאינם מיוחסות אליו להיותם דבר פחות כשפע החלום הפשוט:

המדרגה השניה היא שימצא האדם כו', ראוי לעיין למה אמר הרב במדרגה הא' שהיתה תחלת מדרגות הנבואה, ולא אמר כן בשנית הזאת. כי אין ראוי לומר שהראשונה קודמת בהכרח לכל המדרגות הנבואיות, שהרי מצינו כמה מהנביאים שלא לבש אותם רוח אלהים לעשות מעשה נבחר. אבל הסבה הוא כי באותו פרק ל"ח שזכרתי כשהביא הרב ענין כח הגבורה וענין כח המשער, הביא ראיות רבות על גבורת הנביאים כמו שהוכיחו ממשה ומירמיהו ומיחזקאל, כי מפני שהיו מוכיחים ישראל היה הקב"ה מצוה מאד שלא ייראו וידברו אליהם, ולא הביא ראיה כלל מן הכתובים על היות בהם שלמות כח המשער, ואולי יאמר שהקב"ה מודיע לנביא ואינו מכח המשער, וגם שנאמר שהיו שניהם צריכים בשוה, כי הגבורה היה תנאי הכרחי ולא מכח המשער, וכל שכן ייפוי הלשון ועניין צחות הדבור שלא היה נמצא בכל הנביאים כירמיהו, מהם היו קצרי הדברים, וכמ"ש ירמיהו הנה לא ידעתי דבר, מפני זה במדרגה ראשונה אמר הרב שהיא תחלת מדרגות הנבואה, כי אי אפשר שימצאו הנביאים בלתה, ונאמר שכל נביא גבור, ואין כח המדרגה השנית שמעט מהנביאים זכו אליה ואינה הכרחית אליהם, ועיין דברי הרב במדרגה השנית הזאת שלא אמר המדרגה השנית שידבר אדם בדברי חכמה או בתושבחות, אבל אמר שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש בו וישימהו לדבר בדברי חכמה, כי הנה אמר זה לפי שכבר יהיה האדם בטבעו צח הלשון פום ממלל רברבן בחכמות עיוניות או מעשיות, ויהיה זה לו בתמידות אם מכח למודו ואם מהיות לו בטבעו לשון מדברת גדולות, ואין זה לו רוח הקדש ולא מכלל המדרגה הזאת. אלא כשירגיש האדם בעצמו שהוא עניין התחדש בו כאלו מחוץ כי לא נסה ללכת באלה, שאז מפני הרגשו זה החדוש עצמו וישימהו לדבר במה שלא היה במנהגו והתלמדותו יאמר ששרתה עליו רוח הקדש, ובזה בעצמו כתב הרב במדרגה הראשונה, שיהיה העזר האלהי נלוה לאיש לאותו פעל בפרטיות, ר"ל שאין ענין המדרגה ההיא מהאיש הגבור כפי חזקו חיילים יגבר, אלא בהתחדש עליו הענין ההוא, ולכן הוצרך לומר שהרוח ההוא לא נבדל ממרע"ה מעת השיגו לגדר האנשים. ואמר ג"כ וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר שנמשח בשמן המשחה ר"ל שלא היה לו זה מטבעו תמיד. וכדי להבדיל המדרגה השנית הזאת ממדרגות הנבואה, אמר הרב וזה כלו בעת היקיצה והשתמשות החושים, אבל הנבואה היתה בהיות הנביא נרדם ופניו ארצה. והנה לא אמר הרב במדרגה הראשונה בזה גם כן, לפי שענינה לעשות המעשים בפעל ובמציאות, וידוע שא"א לעשות (כ"א) ביקיצה, אבל הדבור מפני שלא נחשוב שהיה בבטול החושים בנבואה הוצרך לומר במדרגה הזאת שתהיה בהשתמשות החושים. והנה אמר הרב בדברי חכמות לרמוז לשלמה, ואמר או בתושבחות לרמוז לדוד, ואמר ובדברי הזהרה מועילים לרמוז ספר קינות שהם תוכחות, וג"כ אל עזרא, ואמר או בעניינים הנהגיים לרמוז לדברי הימים, ואמר או אלהיים לרמוז אל דניאל ואיוב. ואמר הרב וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקדש, להגיד שאין המדרגה בידיעת הדברים ההם אלא באופן ספורם והגדתם בדברים היפים וצחים במליצה. ולז"א ובזה המין מרוח הקדש, ומפני זה נקראו כתובים עם היות שגם הנביאים נכתבו על ספר, ואפשר היו דברים שבכתב, אלא שהם נכתבו ברוח הקודש וכתיבתם היתה אלהית מאותה בחינה, ולפי שיראה סותר לזה מ"ש דוד הע"ה רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, שיראה מזה שדבר עמו השם והיא נבואה גמורה, לכן הוצרך הרב לפרשו שאין הכוונה בו שנבא אלא שהש"י הניעו והביאו לדבר בדברים ההם, וזכר הרב שמזה הכת של רוח הקדש היו השבעים זקנים שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו רצה לומר שהיו מוכיחים את ישראל על תרעומותיהם, וכן אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הענין שהיו מוכיחים, כי הנבואה תאמר בדרך העברה על התוכחה והאזהרה כשתהיה ברוח הקדש. וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים היה מזה הכת שהיה משיב על השאלות בעבור הרוח הקדש שבו, וכמו שאמרו ז"ל ששכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקדש, וכן השאר שזכר אחרי שנתלה הרוח הקדש בהם בדבור שדברו היו מזה הכת:

ואמר הרב שכן היה ענין בלעם בעת שהיה טוב, ודעת הרב הוא שבלעם היה קוסם, כמש"ה ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, אבל מזה הצד לא היה הוא מזה הכת, כי אין הקסם בכלל המדרגה הזאת. האמנם יחשוב הרב שבלעם בעת שהלך אצל בלק היה טוב ונהפך לאיש אחר, ואז היה מזה הכת כי הוא בירך את ישראל ואז היה מזה הכת והמדרגה, לא שהגיע למדרגת הנבואה ולכן אמר וישם ה' דבר בפי בלעם, כי לא היה השפע בכחו הדברי ולא במדמה, אלא בפיו ובלשונו. ולפי זה לא יסכים הרב עם משז"ל על ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומאן הוא בלעם, כי הנה הרב יסבור שלא היה נביא כ"א מדבר ברוח הקדש שאינה נבואה. ומה שצריך שנתעורר עליו הוא שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת. שאלתי אם כבר אמר הרב שברוח הקדש חבר דוד ספר תהלים וחבר שלמה ספריו וכן דניאל, מה ההתעוררות הזה אשר נתעורר עתה לומר שהם מזה הכת ולא מכת הנביאים. והתשובה בזה שלמעלה אמר שספריהם חוברו ברוח הקדש ולא בנבואה, והוכיח זה מהיותם מכלל הכתובים ולא מן הנביאים, אבל עדיין נשאר לומר שעם היות אותם הספרים חוברו ברוח הקדש, הנה הם ר"ל דוד ושלמה ודניאל הגיעו למעלת הנבואה לא בחבור הספרים ההם אלא במראות שראו ודבורים ששמעו, הוכיחו זה בדוד ממה שאמר לי דבר צור ישראל, ויוכיח זה בשלמה ממה שאמר הכתוב שנראה השם אליו בגבעון, ואמר לו כך וכך, ויוכיח הדבר בדניאל מפאת מראותיו, ויהיה הענין א"כ כמו שנראה בשמואל הנביא, עם היות שחבר מגלת רות ברוח הקדש, וכן ירמיהו חבר מגלת קינות ברוח הקדש והושמו המגלות ההם בכלל הכתובים, לא נאמר מפני זה שהם הגיעו למדרגת הנבואה מפאת המראות וההשגות שמעיד הכתוב שהשיגו מאת האלהים. הנה מפני זה לא נסתפק הרב במה שהוכיחו שספר תהלים ומשלי שיר השירים וקהלת ודניאל חוברו ברוח הקדש, והתעורר עוד להוכיח שדוד ושלמה ודניאל לא הגיעו לנבואה והסיר הספק הנראה בזה מפאת הפסוקים כמו שמפרש והולך. (אמר יצחק דברי הרב עוד במדרגה הזאת מבוארים ואני כבר ביארתי בפירושי לספר מלכים פרשה שנית ששלמה הגיע למדרגת הנבואה, והשיבותי באמת ובתמים על הטענות שעושה הרב בסתירת זה, וכן כתבתי בספר מעיני הישועה שדניאל הגיע למעלת הנבואה, והרחבתי הדבור במקומות ההם על זה, דבר דבור על אופניו, יעויין שם כי הוא עיון נכבד מאד צודק ואמתי ואין צורך בהשנות כאן הדברים):

המדרגה השלישית והיא תחלת המדרגות כו', שאלתי במדרגה הזאת ג' דברים. א' למה אמר שהיתה המדרגה הזאת תחלת המדרגות, כי אם לא היו הא' והב' נבואה גמורה כמ"ש הרב בהן, בידוע שזאת היא תחלת המדרגות הנשארות. ולמה תהיה זאת הראשונה מהמדרגות הנשארות ולא אחת מהאחרות שיזכור. ב', מה ראה הרב לזכור בזה הפרק המדרגות האלה והנה בפמ"ד שלמעלה מזה תראה שזכר הרב אלה המדרגות בעצמן מראיות המשלים והצורות, ומשמיעת הקול מבלתי ראות את המדבר אליו, וראיית איש מדבר, וראיית מלאך מדבר, וראיית השם מדבר, ומה התועלת לזכרם פה שנית. ג', מה עניין אמר ובגוף החלום יתבאר לו עניין המשל ההוא אי זה דבר נרצה בו, כי מי הביא הרב לעשות תנאי הכרחי במדרגה הזאת שיתבאר לנביא בתוך החלום ההוא פתרון המשל ההוא, כיון שפעמים רבות בחלום הנביא צורות ומשלים ולא ידע את פתרונם אלא אחר שנעור משנתו, וכמו שכתב הוא עצמו בפמ"ג מזה החלק, ולא צדקו א"כ דברי הרב במקום הזה, וגם לא זכר בזה במדרגה הח' שהיא במראה כמו זאת בחלום, ולא התנה הרב בה שיראה הצורות ופתרונם במראה ההיא. ואמרתי בתשובה זה שבפמ"ד נזכרו מדרגות הנבואה בכלל מבלי הבדל מחלום למראה, והיה זה כדי לבאר ענין נבואת שמואל כמו שנזכר שם, ומפני זה לא נסתפק הרב בזה והוצרך לעשות המדרגות חלוקות. מדרגות החלום בפני עצמן, ומדרגות המראה בפני עצמן. וכבר זכרתי זה למעלה בתחלת זה הפרק. והנה אומר תחלת המדרגות אין הכוונה שהיא ראשונה מן המדרגות אשר יזכור כמו שפי' הנרבוני, אבל אפשר לומר שפירושו שהיא תחלת המדרגות אשר זכר בפמ"ד כי זו היא ראשונה מהמדרגות אשר זכר שם. והנכון אצלי שלא אמר זה להודיע שהמראה הזאת קודמת לשאר המדרגות, כי סדר הנחתן מורה עליו, אבל כיון לומר הרב בזה שכל הנביאים אף על פי שנאמר בנבואתם ששמעו דברים מבוארים מפורשים, הנה מה שהיו רואים כלם בתחלת נבואותיהם היו משלים וחידות, והדברים המפורשים שהיו שומעים היה פתרון המשלים ההם, לא שתהיה נבואה מה מבלי משלים, כי בהיות הנבואה שפע שופע על הכח הדברי ועל הכח המדמה יחד היה הנביא מאה (צ"ל רואה) המשלים והצורות מפאת הכח המדמה והפתרון מפאת הכח הדברי המבאר ומודיע האמת. תראה זה מדברי הרב בספר המדע הלכות יסודי התורה פ"ז (ה"ג), וז"ל הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעים לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב מלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות ושעבודן, וכמו החיות שראה יחזקאל, והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה, והמגלה שראה יחזקאל, והאיפה שראה זכריה, וכן שאר הנביאים, מהם אומר המשל ופתרונו כמו אלו, ויש מהם שאומר הפתרון בלבד, ופעמים אומר המשל בלבד בלא פתרון כמקצת דברי יחזקאל וזכריה, וכלן במשל ודרך חידה היו מתנבאים ע"כ. ומסכים לזה כתב בספר המורה בפרק מ"ג הנזכר, כבר ביארנו בחבורנו שהנביאים פעמים נתנבאו במשלים ואל תטעה שדעת הרב שפעמים נתנבאו במשלים ופעמים לא יתנבאו במשלים, כי דעתו כבר גלה אותו בביאור שתמיד היו מתנבאים במשלים, אבל פעמים יזכור הכתוב הפתרון סמוך למשל, ופעמים לא יהיה כן כמו שיבאר שם, ומפני זה אמר הרב כאן במדרגה ג' הזאת שהיא תחלת המדרגות, ר"ל שראיית הצורות היא תחלת כל מדרגות הנבואה, ושאר המדרגות משמיעת הדברים שיזכור הם פתרון הצורות שראה בתחלת הנבואה, אע"פ שלא נזכרו הצורות במראה או חלום ההוא, האמנם התנה הרב שבגוף החלום יראה הפתרון ולא זכר כן במדרגה הח' מהמראה, לפי שמצא הרב בחפוש הנבואות שבמראה נמצא פעמים משלים מבלי פתרון, אבל בחלום של נבואה לא נמצא ראיית צורות מבלי פתרון סמוך אליו, ולכך אמרו הרב כאן בחלום לא אמר בזה במראה, והיתה הסבה בזה לפי שחשש הכתוב בחלום אם לא היה עמו פתרון בחלום ההוא שיחשב שבא החלום ברוב ענין ושהם דברים בטלים כחלומות השוא, ולכך נזכר עמו פתרונו המורה היותו נבואה. אמנם במראה לא יחשב דבר מזה מפני מעלתה, ולכך לא נזהר לזכור בה פתרון הצרות כאשר עשה בחלום. והותרו בזה שלש השאלות שזכרתי במדרגה הזאת.

המדרגה הרביעית ג"כ שאלתי בארבע מדרגות הנשארות מהחלום ד' שאלות. א') למה זה נשתנה זכרון המדרגות בכאן ממה שזכרם בפמ"ד הנזכר, כי שם זכר ראיית המשלים בראשונה כמו שזכרה כאן, ושמיעת הדברים מבלי ראות האומר אותם זכר אחריה, וכן עשה בכאן, אמנם בראיות השלש הנשארות, מראיית האיש מדבר והמלאך והאלוה זכרם שם בחלוף ממה שזכרם כאן, כי שם זכר ראיית הש"י בראשונה מדבר ואח"כ ראיית המלאך ואח"כ ראיית האיש וכאן נאמר בהפך, שזכר ראשונה האיש ואח"כ המלאך ואח"כ הש"י וכן במדרגות המראה, ולמה היו בשנוי הזה. ב', למה עשה הרב כל המדרגות האלה, כי כבר יראה שראיית איש או מלאך או הש"י מדבר הם כלם צורות ומשלים אחרי שאין שם איש ולא מלאך ולא תמונת האל במציאות בפועל, ויוכללו א"כ כל המדרגות האלה במדרגה הג' מראיית הצורות. והשאלה הזאת תפול ג"כ במדרגות המראה שיזכור. ג', אם בא הרב לזכור כאן מדרגות הנבואה היה לו לזכור לבד הג' מהצורות ומשלים והד' מהדברים המפורשים לא עוד מזה, ומה לנו שיהיה המדבר איש או מלאך או האל ית' יהיה מי שיהיה, כי כמו שראיית הצורות היא המדרגה בעצם ולא עשה חלוק משיהיה מורה הצורות איש או מלאך או האל ית' אלא ראיית הצורות, כן היה ראוי לעשות בשמיעת הדברים מבלי בחינת מי היה מדבר אותם. ד', אם היה שעשה מדרגות כפי המדברים איש או מלאך או אלוה, למה לא עשה מדרגה אחרת אם היה במדבר גשם שמש או ירח או כוכבים, שהם ג"כ מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע כמו המלאכים, או יהיה המדבר א' מהיסודות אש או רוח או ארץ ע"ד או שיח לארץ ותורך, או א' מהב"ח ע"ד שאל לבהמות ותורך ויגד לך, ויספרו לך דגי הים (איוב י"ב ח' ט'), והשאלות האלה כוללות ג"כ למדרגות המראה כמו שיפלו ויכללו מדרגות החלום. ואמרתי בתשובת כל זה שבפמ"ד סדר הרב מדרגות הנבואה כמו שביארתי כוללות לחלום ולמראה. וזכר ראשונה ב' סוגים הראשונים שזכרה התורה באמרה אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, שראיית הצורות הוא ההתוודעות כמו שיבאר הרב אח"ז בזה הפרק, והיא המדרגה הראשונה, ושמיעת הקול היא מדרגה שנית, ולהיות שתי המדרגות האלה נזכרו בתורה, זכרם בפרק מ"ז ובזה הפרק ג"כ בראשונה מבלי שנוי כלל. אמנם בשאר המדרגות, בפמ"ד ההוא זכרם מלמעלה למטה שהתחיל מהאל ואחריו המלאך ואחריו האיש בגדול החל ובקטן כלה, אבל בזה הפמ"ה ראה הרב לספר המדרגות מלמטה למעלה לפי שסדורם הוא מהמדרגה השפלה להעליונה ממנה, ולכך התחיל הרב באיש ואחריו המלאך ואחריו האל ית' כי הוא כן זכר ראשונה מדרגות החלום שהם היותר פחותות ואח"כ מדרגות המראה שהם היותר משובחות ונכבדות מהם, וזהו התרת השאלה א'. ואח"ז אומר שהרב עשה במדרגות האלה בחינות מתחלפות, כי הוא בחן ראשונה הנבואה מצד השפע עצמו אם היה כלו מדומה והיא המדרגה הג', שהיא בראיית הצורות, או אם תהיה הנבואה דברים מפורסמים מפורשים מבוארים והיא המדרגה הד' כמו שזכרתי, כי שתי המדרגות האלה הן בבחינת הנבואה עצמה, ואחר זה עשה בחינה אחרת והיא שהנבואה מלבד שתודיע השגה מקול או צורות, עוד ייחס ההשגה ההיא אל הנותן אותה לכח המדמה שהוא המקבל אורות בעצם, ולפי שא"א שייחס המדמה את השגתו אלא אם לכח הדברי שמשם יושפעו על המדמה כמו שנזכר בגדר הנבואה, או אל השכל הפועל קרוב לנבואתו, או אל הש"י שהוא הפועל הרחוק בה, לכן עשה בזה ג' מדרגות, אם שנראה איש מדבר אליו והוא ביחסו נבואתו אל הכח הדברי, ואם שיראה מלאך מדבר ביחסו נבואתו אל השכל הפועל הנותן הקרוב בנבואתו, ואם שיראה האלוה מדבר שמייחס נבואתו אל השם הפועל הרחוק, ולכן לא עשה מדרגות יותר מאלה כפי טבע העניין והדרוש. הנה התבאר מזה שראיית האיש והמלאך והאל אינם מכלל הצורות והמשלים ושלא יוכללו במדרגות הצורות, כי הם מתייחסות נותן השפע ההוא בדמיון. והמדרגה הג' מהצורות אינה בבחינת הנותן. והותרה בזה השאלה הב'. וכן הותרה שאלה ג' שבמדרגות ג' וד' נבחן השפע וההשגה מצד עצמה, אם היתה צורות או שמיעת קול, אמנם בשאר המדרגות יוכסף השפעה מה לנותן אותו אל הכח הדמיון, ולכך רשם כח המדבר מי הוא ולא נסתפק בזכרון הקול בלבד. וכן הותרה השאלה ד' שייוחס הקול למדבר איש או מלאך או האל, ולא לנמצא אחר לא מהעליונים ולא מהתחתונים, לפי שהדמיון א"א שייחס השגתו אלא לשלשה הפועלים והמשפיעים ההם בו, ר"ל הכח הדברי והשכל הפועל והאלוה ית' כפי מה שנזכרו בגדר הנבואה שלשתם, ומזה תדע למה לא ייחס הצורות והמשלים לאיש ולמלאך ולאלוה כמו שייחס הדברים הנשמעים. כי הנה היה זה לפי שהדברים המבוארים והמפורשים הם השגות שכליות ולכך ייוחסו אם לכח הדברי ואם לשכל הפועל ואם לאלוה ית', שהשגותיהם והשפע הנשפע מהם כלם הוא שכל. אמנם הצורות והמשלים הם מהכח המדמה עצמו, כי הוא מרכיב ההרכבות ומגשים השפע השכל, ולפי שאין הכח השכלי ולא השכל הפועל כ"ש האלוה ית' אינם משפיעים צורות גשמיות ולא כזב הדמיון, לכן לא ייוחסו הצורות והמשלים הדמיונים לשכלים המשפיעים ההם. והתבונן במה שביארתי בזה כי הוא נפלא ומורה על חכמת הרב ועומק עיונו והוא כולל למדרגות החלום שזכר כאן ולמדרגות המראה שיזכור אחר כן:

המדרגה השמינית שיבואהו חזון במראה הנבואה ויראה משלים כו', הנה במדרגות שזכר הרב במראה, שאלתי ד' שאלות. א', באומר שיבואהו חזון במראה הנבואה, כי הנה בפרק מ"א מזה החלק כתב הרב שמראה הנבואה, ומחזה, וחזון ויד ה' הם כלם שמות נרדפים יאמרו על ענין אחד שהוא מראה הנבואה ואיך אם כן אמר הרב שיבואהו חזון במראה הנבואה כאלו החזון הוא דבר זולת מראה הנבואה, והרי הוא כאומר שיבואהו מראה הנבואה, כיון שחזון ומראה שניהם דבר אחד. ב', למה הוצרך הרב לבאר שהיתה מראת בין הבתרים ביום, אם להודיע שלא היה בחלום אלא במראה הנבואה והכריחו שהיה ביום ממ"ש ויהי השמש לבא, הנה בתחלת המראה כבר העיד הכתוב שהיתה מראה ולא חלום באומרו היה דבר ה' אל אברם במחזה, ואם היה במחזה שהוא במראה הנבואה כידוע שלא היה בחלום הלילה ולמה א"כ הוצרך הרב לומר כי המשלים ההם היו במראה ביום כמו שהתבאר. ג', באומרו במדרגה הט' שישמע דברים במראה כמו שבא באברהם והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה, כי הנה המדרגה הזאת היא במראה לפי דעתי חסר כמו שביארתי במדרגה הד' בחלום שישמע דברים ולא יראה אמרם, ואיך יאמר הרב בזה בענין אברהם במראה הזאת בהיות שהוא היה יודע שהמדבר אליו היה הש"י כמ"ש היה דבר ה' אל אברם במחזה אל תירא אברם אנכי מגן לך, והוא השיבו ה' אלהים מה תתן לי, הרי שהיה אברהם יודע מי היה המדבר. ד', אם המראה הזאת מהבתרים מקושרת ומדובקת מראשה ועד סופה, איך יתכן שיהיה חלקה מהמדרגה הט' כדברי הרב פה, כי בהכרח תהיה כל המראה דברים וצורות ממדרגה אחת לא משתי מדרגות מתחלפות. ואני משיב עליהם. לראשונה שהרב עם היות שאמר שמראה הנבואה ומחזה שניהם דבר אחד, הנה לא יחשוב שחזון יאמר על מראה הנבואה כמו מחזה, אבל חזון הוא אצלו שם לנבואה בכלל לא למין אחד ממיניה, תראה זה מדבריו בפמ"א הנזכר שאמר בזכרון המדרגה הרביעית ז"ל, והשורש שלא תבא נבואה ולא חזון אלא בחלום או במראה ועל ידי מלאך, הנך רואה שחזון הוא שם נרדף לנבואה אצלו, ולפי זה יאמר הרב כאן המדרגה השמינית שיבואהו חזון במראה הנבואה ויראה משלים ר"ל שיבואהו חזון שהוא הנבואה ולא ישמע דברים מפורשים, אבל יראה משלים וצורות. ולפי זה יהיה פי' הפסוק לדעת הרב. אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה, שהיה דבר ה', והיא מדרגת ראיית המשלים כי היא אשר תקרא באמת דבר ה' כמ"ש במדרגה הג' מראיית המשלים בחלום שהוא מי שאמר ויהי דבר ה' ומה שדומה לזה מן הלשונות. והתבונן למה קרא הרב ראיית הצורות דבר ה'. כי הוא באמת מורה על חכמתו, וזה כי במקום שאומר ויאמר ה' או וידבר ה' מורה שהוא שפע שכלי מבואר ומפורש מבלי משלים, ולכן ייוחס אל הנבדל הנותן אותו, אבל כשיראה הנביא משלים וצורות יאמר שבא דבר ה' אליו, כלומר שראה דבר וצורה מורה בהמשל על השפע הנבדל, ולפי שהיה במראה בין הבתרים ראיית משלים ושמיעת דברים מפורשים, לכן בתחלתה אומר הכתוב היה דבר ה' אל אברם במחזה, ר"ל שראה דבר ה' שהם הצורות שיזכור במחזה ההוא שהיא תכלית ראייתם להודיעו ששכרו הרבה מאד, ורמז בזה אל המתנה אשר נתן לו השם בסוף המראה הזאת מארצות העממים, הנה א"כ היה דבר ה' אל אברם במחזה הוא כלל המראה, אח"כ יפרש הכתוב איך היה זה, ואמר שאברהם דבר בתפלתו לפני האלהים ה' אלהים מה תתן לי, ולפי שלא באתהו אל הדבור הזה תשובה אמר דבור שני בתפלתו הן לי לא נתת זרע, ועל שאלתו ובקשתו והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה שהם דברים מפורשים ששמע אברהם ולא ידע מי היה האומר אותם, אך מפני שראה השמים והככבים במראה ההיא נאמר בה והנה דבר ה' אליו, ולפי שהיה אפשר לחשוב שהיה זה בחלום הלילה ממ"ש ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הככבים, לכן הוצרך הרב להכריח שהיתה המראה ביום ממה שאמר למטה מזה ויהי השמש לבוא, ויאמר א"כ הרב שבמחזה ראה אברהם כאלו הוציא אותו החוצה וצוהו לספור הככבים, ואמנם ויהי השמש לבוא, הוא שהעיר שהיתה המראה ההיא לעת מנחת ערב. ובזה הותרו ב' שאלות הראשונות, בשאמרו הרב יבואהו חזון, ורצונו לומר יבואהו נבואה, ושהוצרך לומר שהיה ביום להסיר ספק וספור הככבים. ואמנם מאין לקח הרב שויהי דבר ה' אליו לא ראה אברהם מי הוא האומר אותו. הוא לפי שמצא אחריו בכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ואם היה יודע מי היה המדבר אליו מה צורך בהודיעו אותו שהוא ה', והנה הלשון הזה לא יאמר אלא בהתחלת נבואה כמו וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה' הנה מפני זה אמר הרב ששמע אברהם הדברים ולא היה (יודע מי) אומר אותם ולכך הודיעו שהוא ה', ומפני זה עצמו עשה הרב בזה מדרגות מתחלפות הח' מהט', שאם היו שתיהם ממדרגה אחת, לא היה צריך באמצעותם לומר אני ה', אלא שהשניה אינה ממדרגות מתחלפות. ואין להפלא מזה כי ג"כ אמר שאמרו אח"ז ותרדמה נפלה על אברם הוא חלום שנשתקעה הנבואה ושבה חלום, ואם בפרשה אחת יעשה מקצתה מראה ומקצתה חלום כל שכן שיעשה בה חלוף מראות. והותרו בזה שתי השאלות האחרות:

המדרגה יא שיראה המלאך ידבר עמו במראה כאברהם בשעת העקידה עד סוף הפרק כו', גם בדברים האלה שאלתי אני שאלות. א', איך יאמר הרב שדבר המלאך לאברהם במראה בשעת העקידה, כי הנה יתחייב שהיה המעשה ההוא מעקידת יצחק מדומה נראה לו במראה הנבואה ולא בהקיץ, הלא נלמוד א"כ מהמעשה ההוא הלמודים שזכר הרב בפרק כ"ד ח"ג ומה הזכות א"כ שנשאר לזרעו מזה אם לא היה בפועל ממנו דבר. אבל התשובה לזה מבוארת שהרב יסבור שהמעשה כלו היה בפעל, אבל שמיעת קול המלאך שדבר לאברהם היה במראה הנבואה, ר"ל שבתחלה בא לאברהם בחלום הלילה צווי קח את בנך וישכם אברהם בבקר ובפעל חבש את החמור, ויקח את שני נעריו אתו ויקם וילך, ונמשך הענין כלו בפעל כמו שבא בספור עד שלקח את המאכלת לשחוט את בנו, ואז באתהו הנבואה ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וצוהו שלא ישלח ידו אל הנער, והקיץ אברהם וירא בפעל והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו ויעלהו לעולה תחת בנו, והתפלל אז אברהם ה' יראה אשר יאמר היום וגו', ואז באתהו הנבואה פעם אחרת לומר לו יען אשר עשית את הדבר הזה וגו'. הרי לך שכל המעשה היה בפעל ובהקיץ ודבור המלאך היה במראה הנבואה, ומפני זה אמר הרב במדרגה הזאת כאברהם בשעת העקדה, כי באותה שעה היה שמיעת דברי המלאך במראה הנבואה למעט שאר המעשים שלא היו בנבואה. ואמר הרב שזו היא העליונה שבמדרגות הנבואה כפי עדות הכתובים, האמנם אמר עוד הרב אחרי מה שהתודע (נ"א שהתיישב) משלמות דברות האיש כפי מה שחייבהו העיון ואחרי ההתנות במרע"ה, כדי להסיר מעליו שתי ספקות אפשר שיקשו על מה שאמר, האחד שכבר ימצאו אנשים נכפים או מוקדחים שיאמרו שהם רואים מלאכים שש כנפים לאחד וכדומה לזה, ואמר הרב שזה לא יסתור מאמרו כי הם חסרי הדבריות, וכמו שאמר בפל"ז מזה החלק, ודבריו פה הם בנביאים האמתיים השלמים בדבריות, והספק הב' שכבר מצאנו שמיעת קול מבלתי ראיית מלאך שנאמר ובבוא משה אל ?אוהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו, שהיא מדרגה עליונה יותר מזו המדרגה הי"א, ואיך אמר א"כ שהיא העליונה שבמדרגות כלם. הנה מפני זה אמר ואחרי ההתנות במשה רבינו ע"ה, שהתנה שאינו נכלל במה שידבר באלה הפרקים מהנבואה:

אבל אם אפשר שיראה הנביא ג"כ במראה הנבואה כאלו הש"י ידבר עמו הוא רחוק אצלי כו', ויש לשאול על זה שאלות. א', למה היה רחוק אצל הרב שיראה הנביא הש"י מדבר עמו, כיון שבחלום של נבואה כבר ימצא זה, כמו שזכר במדרגה השביעית מזה הפרק. ב', באומרו ולא יגיע פעל הכח המדמה לזה, כי איך יאמר הרב זה והוא הפך מה שכתב במדרגה הז' כמו שזכרתי, ובחלום של נבואה כבר יגיע פעל הכח המדמה לזה ולמה לא יגיע אליו ג"כ במראה. ג', באומר ולא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים, כי מי הם הנביאים שמצאנו בהם זה, שאמר הרב שלא נמצא כן בשאר הנביאים. האם הם ישעיה ומיכיהו בן ימלא שזכר במדרגה הז', הנה בהיות שנמצאה בשני הנביאים האלה מה יתן לו ומה יוסיף שנמצא כן בשאר הנביאים אם לא. והד', באמרו ולזה ביאר בתורה ואמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, שם הדבור בחלום לבד ושם למראה הדבקות השכלי, כי מהו הביאור שמצא הרב בפסוק הזה לזה העניין, כי אם שם הדבור בחלום ככה שם התוודעות למראה, והוא ראיית השם, ואמר הכתוב א"כ אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע שהוא רחוק אצלו:

והיתה תשובתי לשאלות האלה אם לא שהנה היה רחוק אצל הרב שיהיה נביא רואה במראה כאלו השם מדבר עמו, לפי שמה שיקצר השכל מהשיגו יקצר המדמה מלחקותו, ולכך בהיות האל ית' בלתי מושג בשכל האנושי אין ספק שלא יחקהו הכח הדמיוני. וזהו מה שפי' על זה הנרבוני וז"ל, ולא יגיע פעל הכח המדמה לזה, ר"ל לחקות הסבה הראשונה, כי כשירצה לחקות זה ימצא ענן וערפל סביביו ימנעהו מראותו, כי למה שהיה המדמה מושפע מהשכלי ונמשך אחריו ומה שהשכל יקצר בציורו יקצר המדמה בחקויו. ואמנם לשאלה הב' אשיב שהנבואה שתבא לנביא במראה היא יותר זכה ובהירה מבלי בלבולי הדמיון מן הנבואה הנראה בחלום, לפי שבהיות האדם ישן, דמיונו בלתי מסודר לשכל, ולכן ירבה בהרכבותיו בלבוליו וכזביו לפי שילאה השכל בשינה מלהכזיבו, אבל בבוא הנבואה בהיות האדם ער ומקיץ ימצא את הכח הדמיוני מסודר ונכנע לכח השכלי והיו כל הרכבותיו ישרות ומסודרות, וזו היא מעלת המראה על החלום, ובעבור זה קבל הרב שבחלום של נבואה אפשר שיראה הנביא כאלו השם מדבר עמו, כי להיות בחלום הכח הדמיוני בלתי מסודר יגיעו הפלגות הרכבותיו לדמות דבר כזה, ר"ל לעשות תמונה ודמיון לסבה הראשונה, אבל במראה הנבואה שאין הדמיון כל כך בלתי מסודר ולא כוזב, היה רחוק אצל הרב שידמה זה וזו היא הסבה שהיה זה רחוק במראה הנבואה ולא היה רחוק בחלום. ושלישית אומר שלא אמר הרב ולא מצאנו זה העניין בשאר הנביאים בערך שעיהו ומיכיהו בן ימלא אלא בערך מרע"ה, שזה ייוחד אליו ולא נמצא בנביא אחר, וכן כתב הנרבוני ולא מצאנו זה העניין בשאר הנביאים, ירצה שתהיה זאת המעלה מיוחדת למשה ויהיה הוא הנרצה ותמונת ה' יביט. ומפני זה אחשוב ג"כ שאמר הרב למעלה ואחרי ההתנות במשה רבינו:

ואמנם לשאלה הד' אשיב שהרב לא הרחיק שישמע הנביא דברים במראה הנבואה תמונה מיוחדת לאלוה ית' ונעדרת כאילו תאמר עתיק יומין יתיב, כמו שראה דניאל במראותיו, כי זה אינו אלא מהמדרגה הח' שהיא ראיית משלים וצורות. אבל מה שהרחיק הרב הוא שבמראה הנבואה יראה הנביא השם מדבר שהוא ראיית הצורה האלהית עם שמיעת קול הדברים שידבר אליו, ואמר הרב שזה ביארה התורה במ"ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ששם הדבור בחלום ולמראה ההשפעת השכל והתדבקותו, ומזה נראה שא"א שיהיה במראה הנבואה ראיית השם מדבר, כיון שייחד למראה ההתוודעות והדבור שם בלבד לחלום, ולז"א הרב ולא ביאר שבמראה שמע דבר מהש"י שהוא הרחוק אצלו:

וכאשר מצאתי הכתובים כו' עד ואולי תקשה עלי, שאלתי בלשון הזה שאלות. א', מה הוא החדוש שמחדש הרב כאן על צד המחשבה יתר על מה שאמר למעלה שאפשר שיהיה זה הדבר אשר ישמע בחלום ולא יתכן כמותו במראה הוא שיהיה השם ידמה לו שהוא ידבר עמו, כי זה הוא עצמו מ"ש למעלה שהיה רחוק אצלו כמ"ש, אבל אם אפשר שיראה הנביא ג"כ במראה הנבואה כאלו השם ידבר עמו הוא רחוק אצלו, ואמר שלא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים ואם הרב אסף זה בשתי ידיו, איך יאמר עתה שמצא פסוקים יעידו עליו וחזר להחזיק בו, וא"כ באומרו ואפשר שיאמר האומר שכל מראה שתמצא בשמע דבור היה בתחלת הענין מראה ונשתקע ושב חלום, כי מה הרויח הרב בזה, כי אם העתיק הנבואה ממדרגה למדרגה בעצמה ומהמראה נעשה חלום גם יעתק מהחלום למראה ולא נדע א"כ מדרגות אמתיות בנבואה מהחלום. ומראה כמו שהניחם. ואמרתי בתשובה הראשונה שהנה הרב אמר בתחלה שעם היות שבחלום מפני בלתי סדור הדמיון בו יגיע שגעונו לדקות הסבה הראשונה, הנה במראה שהמדמה בה מסודר ונכנע לכח השכלי רחוק הוא שבה יעשה כסכלות הזה ולכך במראה הנבואה לא ידמו הנביאים ולא ייחסו נבואותיהם אליו ית' בחקותם אותו, ולפי שיש פסוקים מעידים הראות השם במראה הנבואה לנביאים, כמו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, וכן יעקב שהכתוב מעיד שנראה השם לנביא ההוא והיא במראה לא בחלום, שהוא סותר למ"ש, התירו הרב באמרו שהיה זה כשאמר בחלום שיתכן, ולא יתכן במראה הוא שידמה הנביא כאלו השם היה מדבר עמו כי אותו ההדמות והחקוי בסבה הראשונה היא אשר אפשר שיהיה בחלום ולא במראה, אבל עדות הפסוקים הוא שהעידו שבא השפע ההוא מהסבה הראשונה במראה ע"י אמצעי הראוי, אבל לא ייעד הכתוב שעשה הנביא בדמיונו חקוי צורת השם, הנה אם כן מה שהרחיק הרב למעלה, הוא שיחקה הנביא בדמיונו הסבה הא', ומה שאמר כאן, הוא שיעידו הכתובים על ייחסו הנבואה לסבה הראשונה, ולא יתחייב מזה שיהיה הנביא מחקה לו ית' צורה,

ולשנית אומר שהמראה אפשרי הוא שתשתקע ותשוב חלום מבלי היות יקיצה ביניהם, כי הכח המדמה בשינה יתחזק תמיד ויעתק מהקלות אל הכבדות בהשתקעו בדמיוני הרכבותיו, אבל החלום א"א שישוב מראה. כי בהשתקעו יעתק ליותר כבדות לא להקל בו ובדמיונו ולא ג"כ מבלתי השתקעות כי למה הדמיון יפסיד עצמו אם לא תפול עליו היקיצה שתפסיק החלום הכבד ההוא. הנה א"כ מהשתקעות המראה אפשר שישוב חלום בכבדות המדמה ולא יתהפך שמהשתקעות החלום ישוב מראה, כי זה הפך טבעו ולא ימצא מבלתי שתהיה יקיצה ביניהם, ולכך אמר הרב שאפשר שיהיה כל דבר שישמע הנביא על אי זה צד שישמע ר"ל אם בשמיעת קול ולא יראה האומר או שיראה איש מדבר או מלאך מדבר או הש"י מדבר תמיד כל קול שישמע הוא בחלום, כי ההתפעלות החזק ההוא שיחדש קול אי אפשר שיהיה כי אם בחלום כמה שאמר הכתוב בחלום אדבר בו, אבל במראה הנבואה לא יושג קול אלא משלים או השגות שכליות, ר"ל משלים שיעשה בה (צ"ל כח) המדמה, או השגות שכליות מפאת הכח השכלי. ואמר עוד יגיעו בעבורם לעניני החכמות במה שיגיע מן העיון, אינו חוזר למה שאמר או השגות שכליות כי ההשגות השכליות הן הנה ענייני החכמות והעיון, אבל הוא חוזר למשלים שזכר, כי בעבור שהרב יפרש על זה הפסוק שאומר במראה אליו אתודע. הוקשה לרב איך נקרא התוודעות למשלים ולא לדברים המפורשים. לכן אמר שהמשלים הם התוודעות לפי שיגיעו בעבורם לעניני החכמות. ואמר הרב שכפי זה הפירוש האחרון יהיו מדרגות הנבואה כלם שמנה, ר"ל שבעה מהחלום והם א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', כמו שנזכרו, והשמינית היא מדרגת המראה בכלל שיבא יותר עליה להיותה מראה יהיה באי זה אופן שיהיה, ואפי' דבר עמו איש שהיא מדרגה יותר שפלה מהאחרות מהמלאך והאלוה. ויש לומר בכאן למה לא זכר הרב ג"כ מדרגת שמיעת הקול במראה מבלי ראות המדבר שהיא שפילה מראיית האיש. והתשובה שכפי זה הפי' האחרון שמיעת הקול סתם הוא עצמו חלום כמ"ש בחלום אדבר בו ולכך לא אמר שהיא עליונה מהחלום כי היא עצמה חלום. וכתב הנרבוני שכפי זה תהיה המעלה המיוחדת למשה על כל הנביאים שהיה מנבא תמיד במראה שישמע דברים מבלתי חידות כמ"ש במראה ולא בחידות ונאמר ויקרא אל משה, ואמר וישמע את הקול מדבר אליו. ואולי תקשה עלי הקושיא שזכר הוא שאיך תמנה במדרגות הנבואה שבחלום במדרגה השביעית שיראה בחלום של נבואה כאלו השם מדבר עמו כיון שכל הנביאים זולת מרע"ה היו מנבאים ע"י מלאך, וא"כ כל הנבואות היו מהמדרגה הששית שמהמלאך לא מהשביעית שהיא מהש"י כיון שלא היה השם פעל קרוב בנבואתם. והשיב הרב שכן הוא העניין ושהאמצעי הוא הכח המדמה שהוא ידמה כאלו השם מדבר עמו ומשה רבינו מעל הכפרת מבין שני הכרובים. ויש לשאול בזה מה רצה הרב לומר כאן. האם היה דעתו שהמלאך הוא הכח המדמה, ומשה היה מנבא בלתו מבלי משל. ולמה א"כ לא אמר דע שהענין כן אבל המלאך הוא הכח המדמה, ואמר שהאמצעי הוא הכח המדמה וזה לא יכחישהו המקשה. ועוד כי מה הרויח בזה הרב כיון שאף משה היה מנבא בכח המדמה, אם מעט ואם הרבה כמו שפירשתי (על) בגדר הנבואה, אף כפי מה שפירשתי למעלה במדרגות, הנה הש"י הוא סבה רחוקה בנבואה, והמלאך ר"ל השכל הפועל הוא האמצעי בה, לא הכח המדמה, ומה יהיה א"כ כוונת הרב המאמר הזה: ואמרתי בתשובת זה שהמקשה הקשה כאן אם היה ראיית המלאך ושמיעתו בכלל המראה כי היא בכללה מדרגה אחת בלבד כמו שזכר, ובמה נתעלית א"כ נבואת משה רבינו השלום מנבואת שאר הנביאים שהיו מנבאים כלם במדרגת המראה והיא מדרגה אחת שוה וכוללת בכלם, ואיזה היתרון אשר למרע"ה על שאר הנביאים. ותשובת הרב בה היא כי כן הוא, ר"ל שנבדלה נבואת מרע"ה על כל הנביאים ביתר שאת ויתר עז, ושהאמצעי אשר בו יתרון הנביאים זה על זה הוא הכח המדמה שיש נביא שישתמש ממנו הרבה ויש שישתמש ממנו מעט, ואותו כח הוא מחקה החקויים והצורות, ומשה רבינו ע"ה היה מנבא מעל הכפורת מבין שני הכרובים, ופי' בזה המפרשים מעל הכח השכלי, ומבין שני הכרובים שהם הכח המחשבי והמדמה. ונראה לי שלא כיון הרב אל דבר מזה, אלא לומר שמשה היה מנבא בהשתמשות חושיו, ובהיותו ער ומקיץ כי היה שומע הקול היוצא מהמקום המקודש ההוא, ולא היו שאר הנביאים כן כי היו בעת הנבואה נרדמים ופניהם ארצה, והוא המורה שלא היתה נבואתו באמצעות הכח המדמה, ולכן המשיך הרב דבריו באומר שכבר כתב בפי' ההבדלים שיש ביניהם שם:

סליק פירוש אברבנאל בעזהי"ת: