Abarbanel on Jonah Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנבואה הראשונה תחילתה ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו' עד ויהי דבר ה' אל יונה שנית. ויש בה ב' פרשיות. הא', ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי. הב', ויאמר ה' לדג. וראיתי להעיר בה ו' השאלות:
The first prophecy goes until...."And the Word of Gd came to Yonah a second time." And it has two sections. The first is "The Word of Gd came to Yonah..." and the second is "And Gd said to the fish". And I have 6 questions about this.
השאלה הראשונה במ"ש ה' ליונה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, כי מה לו לש"י עם נינוה אם רבו פשעיה לשישגיח בה וישלח עבדיו הנביאים להוכיחה ולישרה הלא הוגד מראש שזהו היתרון והמעלה שעשה הקב"ה אל עמו ואל נחלתו ישראל להשגיח בהם בפרט או בכלל בהשגחה עליונה נפלאה כמ"ש (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמנם שאר האומות הם תחת ממשלת המשרתים אשר חלק ה' אותם לכל העמים ולכן היו בעם ישראל נביאים שהם כלי ה' ושלוחיו להוכיחם ולישרם לא עשה כן לכל גוי ומה ראה ית' א"כ לשלוח את יונה אל נינוה עיר הכשדים לא עשה כן למצרים ולבבל ושאר המדינות הגדולות שהיו אנשיהם רעים וחטאים לה' מאד:
The first questions is about Gd's command to Yonah to "get up and go to Ninveh the big city and call forth about it because its wickedness has come up before me." Why is Gd concerned about Ninveh's great sons that He sends His servants the prophets to rebuke it and straighten it. Isn't it clear from the beginning that this is the extra care that Gd takes for His nation and His portion Israel, specifically that they have this extra level of Divine Providence like it says (Deut 32:12) "Hashem alone guides him". Gd's portion is His nation, Jacob is His nachala. The other nations are under the general leadership that Hashem has given to them but among Israel are prophets that are the tools of Gd and His messengers to rebuke them and straighten their paths and Gd doesn't do this to every nation. Why did Gd therefore send Yonah to Ninveh, the city of the Chaldeans, and not to Egypt or Babylon or any other of the large nations with many wicked sinners among them.
השאלה השנית מה ראה יונה לברוח מלפני ה' וכמ"ש במכילתא (תחילת פרשת בא) וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר (תהלים קלט, ז) אנה אלך מרוחך ואנא מפניך אברח וכתיב (זכריה ד, י) עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכבר נתנו חז"ל ב' טעמים בדבר, הא' מפני שאומות העולם היו קרובים לתשובה ושלא לחייב את ישראל, ובאמת הוא טעם חלוש מאד לפי שאולי בשוב אנשי נינוה בתשובה יכלמו ישראל מעוונותיהם וישובו אל ה' וירחמם בעשותם בעצמם קל וחומר מהנכרים שלא מבני ישראל המה, והטעם הב' אמרו שחשש יונה שבשוב אנשי נינוה אל ה' ישוב ה' מחרון אפו ויסלח להם ואנשי נינוה יאמרו יונה בדאי הוא ונביא שקר היה, וג"ז איננו שוה לי לפי שאנשי נינוה האמינו ביונה ולכן עשו תשובה מעליא על פיו וידוע שאם הם על דברו ישובו בתשובה כבר האמינו בנבואתו ואם לא יאמינו בה לא ישובו בתשובה ויתקיימו דבריו בהכרח א"כ א"א בשום צד שיאמרו שהיה נביא שקר, ועוד כי מה יוסיף ומה יתן ליונה אם יאמרו אנשי נינוה נביא שקר הוא או נביא אמת הוא והוא לא היה מהם ולא מהמונם ובקוראו את הקריאה ישוב אל ארצו ומה לו ולהם עוד שבעבורו ברח מלפני ה' ועבר על נבואתו אשר לא כדת כ"ש שבפעם הא' הזאת לא אמר לו ית' ענין הקריאה מהפכת נינוה שאמר לו אחר כך לשיפחד הנביא שמא ישובו בתשובה ויאמרו נביא שקר הוא אבל אמר לו בלבד ושיאמר בנינוה כי עלתה רעתם לפניו ומה יפחדו מדבר כזה כל שכן שהנביא העובר על דברי עצמו וכובש נבואתו חייב מיתה:
The second question: Why did Yonah seek to flee from beore Gd like it says in the midrash, "Did he think he could from from before Hashem when it says (Psalms 139:7) 'where will I go away from Your spirit and how can I flee' and (Zecharia 4:10) 'the Eyes of Gd range across the whole land." Chazal already gave two answers for Yonah's behavior. The first is that the nations were preapred to repent and he didn't want to implicate Israel. But this is weak reasoning because perhaps Ninveh's teshuva would inspire Israel to repent and Gd would have mercy on their doings even more so since He had mercy on the nations. The second reason is that Yonah suspected that the Ninveh residents would repent and Gd would relent from His decree of destruction and they would say he was a false prophet. And this doesn't make sense to me either, since the people of Ninveh clearly believed Yonah and therefore repented based on his words and it is known that if his words inspired their repentance, that they believed his prophecy and if they didn't believe it they would not have repented. Had they not believed him, they would not have repented and then his prophecy of destruction would have come true, so there is no situation where they would consider him a false prophet. And also why does it matter to Yonah if the people of Ninveh would consider him a false prophet since he didn't live among them and after giving his prophecy could have returned to his land. Why would fear of their opinion of him cause him to flee from before Gd especially since he knows that a prophet that withholds his prophecy is liable to death.
השאלה השלישית בדברי המלחים אשר באניה שא"ל לכו ונפילה גורלות ונדעה בשל מי הסער הגדול הזה לנו כי הנה הסערה בים אשר יקרה לאניות הוא דבר טבעי ומורגל ואיך יוכל הגורל לתת משפט אמתי בדבר הזה ואולי שלא היה בחטאת א' מהם והגורל יפול בהכרח בא' מהם בתום לבבו ובנקיון כפיו, וכן אמרו במדרש (במדב"ר כג, ו) שאמר עכן ליהושע מה אתה מטיל גורלות ביני ובין ביתי אף אני אטיל גורל בינך ובין פנחס על א' מכם הוא נופל, וכ"ה בנדון שלנו אולי שלא היתה הסערה בחטאת אדם ומה להם לגורל:
The third question is regarding the words of the sailors on the ship that decided to pull lots to know who was responsible for the storm. Storms are natural occurances for ships so why did they think the lots would give them a true judgement about this and maybe the lots would actually give an incorrect response, implicating an innocent person like it says in the midrash on sefer yehoshua when Achan asked Yehoshua "why are you pulling lots between me and my family. If I pulled a lot between you and between Pinchas, would it not fall on one of you. What about in this case, if there was no man responsible for the storm.
השאלה הרביעית במ"ש המלחים ליונה הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך וגו', ויקשה המאמר הזה מפנים מהם שכבר נפל הגורל על יונה וידעו כי בשלו הסער הגדול הזה ולמה א"כ חזרו לשאול לו למי הרעה הזאת לנו ומהם למה שאלו מה מלאכתך ומאין תבוא ומה ארצך ואי מזה עם אתה שהדברים האלה איך אפשר שיחייבו הסערה, גם כי מאין תבא הוא מה ארצך, ומהם שתשובת יונה לא היתה ע"פ השאלות שהשיבם עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא ואין התשובה הזאת מספקת לכל השאלות, ומהם למה אחרי השאלות ותשובתם אמרו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם ואם כבר הגיד להם מה צורך לשאול עליו פעם אחרת, ועוד כי לא השיב להם יונה על מה שאמרו מה זאת עשית והוצרכו המלחים לשאול לו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, ובכלל שכל הדברים האלה צריכין יישוב:
The fourth question: What the sailors said to Yonah, "tell us who this trouble has come upon us and what is your work." when they already knew that the lots had fallen on Yonah and that the storm was because of him. So why did they ask who the trouble came because of. And why abut his work, where he came frm and where is he going. They were in the middle of storm so why did they need to know his work...And Yonah's response did not answer the questions. Instead he said "I am an Ivri and I fear Gd of the heavens." And the sailors responded with "what did you do" after he already told that he had fled from Gd. The whole dialogue needs to be explained.
השאלה החמישית בדברי יונה שאוני והטילוני אל הים, והיא כי בהיות יונה יודע מרות נפשו כי מלפני ה' הוא בורח כדי שלא ללכת לנינוה לקרא את הקריאה שצוהו הש"י ושעוונותיו ילכדונו ולא יוכל להנצל מידי הש"י למה זה לא עשה תשובה מחטאו והיה לו להתפלל אל הש"י חטאתי וישר העויתי אנכי אלך אל נינוה ואעשה כדבריך וידוע שאין דבר עומד בפני התשובה ושינחם הש"י וישוב מחרון אפו, וכבר העירהו ע"ז רב החובל עם היותו שלא במתכוון באמור לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך ואיך בחר מחנק נפשו ושיטילוהו אל הים עומד במרדו יותר מלשוב בתשובה לפני אלקיו הזה פעל חכם ונביא קדוש ה' ומה יעשה מנשה ברשעתו יותר מזה:
The fifth question: Yonah said "pick me up and throw me into the sea."Since, Yonah knew it was futile to flee from Hashem, why did he not do teshuva and pray and confess and promise to complte his assigned mission since we know that nothing stands in the way of teshuva. And he was already roused against his will to repent by the sailors who said "why are you sleeping. Get up! Pray to your Gd". How did he prefer to risk his life and be thrown to the sea and stand firm in his rebellion even though he was a wise prophet of Gd.
השאלה הו' במ"ש הש"י לדג ויקא את יונה אל היבשה, כי כיון שיונה החזיק במרדו ולא נכנע מלפני ה' לשוב בתשובה לענין הליכת נינוה למה זה שב ה' מחרון אפו וצוה את הדג להקיאו אל היבשה האם מפני התפלה שהתפלל במעי הדגה מה הועיל תפלתו בהיותו מחזיק בחטא והוא היה כטובל ושרץ בידו ובהיותו כובש נבואתו היה חייב מיתה במעי הדגה לא תנצל משם, גם דברי תפלתו יש בהם מהקושי כי הנה אמר אשר נדרתי אשלמה ולא מצאנו לו נדר שיצטרך ליעד לשלמו. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
The sixth question: Why did Hashem command the fish to spit out Yonah on the dry land. If Yonah continued to refused to repent and to listen to Gd's command why did Hashem forgive His anger when Yonah clung to his sin. He did pray inside the fish, but how did the prayer help him when he was still clinging to his sin. Woudn't this be comparable to going in a mikveh holding an abominable animal and when he withheld from sharing his prophecy he was still deserving of death inside the fish and not to be saved from there. Even his prayer demonstrated stubborness when he said "I will fulfill my vows" but we don't know of any vows he made. I will now explain these pesukim according to these questions.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעצת ה' לעולם תעמוד ודבר אלקינו יקום לעולם ושלכן היו הנביאים מאמינים בנבואותיהם ומיעדן על העתידות שיראו לדעתם באמת כי לא איש אל ויכזב, ושכבר קרה הלכה למעשה מיונה בן אמתי שצוהו הש"י להנבא לא על עמו כי אם על נינוה ראש מלכות אשור, ושיונה לא רצה ללכת להנבא שמה לפי שהיה יודע הרעות והגליות שהיה עתיד לעשות בשבטי ישראל ולכן כלתה נפשו שתכלה אומת אשור ונינוה ראש מלכותה תתך עד כלה ולזה ברח מלכת שמה, והשם אשר לו נתכנו עלילות הטיל רוח סערה בים עד שהוצרכו המלחים להטיל את יונה הנפש החוטאת אל הים וגם שם לא הונח לו כי הדגה אשר בים שבלעו שמרו כאישון עינו עד שהוכרח יונה להתפלל אל ה' והוציאהו משם והלך לעשות שליחותו כי לא יפלא מהש"י דבר והכל בידו כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו:
The overarching theme of the prophecy is to tell us that Gd's Will will prevail forever and the words of Gd will be fulfilled forever. And therefore we can trust the prophets words about the future because Gd isn't a man who lies. And Gd already commanded as an action to Yonah to prophecy not about his nation but about Ninveh the capital city of the Kingdom of Assyria. And Yonah did not want to go because he knew Assyria would in the future do wickedness to Israel and he was disgusted by helping Assyria and Ninveh and therefore he ran away. And Gd who is the Master of man's actions made a powerful storm in the sea until the sailors were forced to throw the sinner, Yonah, into the water and even there he did not find rest because the fishi n the sea swallowed him and guarded him like the pupil of his eye until Yonah was forced to pray to Gd and He took him out and he went on his mission. Because nothing is impoosible for Gd and man is like clay in His hands and He can do whatever He Wills.
ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו' עד ויראו המלחים וגומר. אמרו חכמים ז"ל בפרק החליל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) שיונה בן אמתי היה משבט אשר ושהוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו והוא היה המת שהחיה אליהו אבל רבי יוחנן אמר שהיה משבט זבולון כי הוא ניבא על ירבעם בן יואש כמו שכתוב בספר מלכים (ב יד, כה) כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר והמקום הזה בחלק זבולון היה כמו שכתוב משם גתה חפר, אמר רבי לוי יפה למדנו רבי יוחנן אמו היתה מאשר ואביו מזבולון שנאמר (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו עד צידון ירך שיצא ממנו עד צידון היתה וכתיב (להלן ג) וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש הוי והוא לחוף אניות יהיה מה שיהיה הנה אלישע הנביא סמכו לנביא ושלחו למשוח את יהוא בן נמשי ומפני שנתאמתו דבריו תמיד לכן נקרא בן אמתי. ויצא לנו מזה שהוא היה ממלכות אפרים קודם שהחריב סנחריב את שומרון ואחר שהחריבו אנשי אשור את שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו מעבר לירדן וגם אחרי שגלו זבולון ונפתלי, ואין ספק שהיו כל שאר השבטים הנשארים יראים ופוחדים ממלך אשור שיבוא על שומרון ויחריבה כאשר עשה לאחיהם שכבר גלה, ולהיות הפחד הזה בלב חכמיהם של ישראל לכן נמשך בענין יונה מה שמבאר בספור הזה והוא שהשם יתברך צוה ליונה (ב) שילך אל נינוה העיר הגדולה ששם ישבו כסאות למלכי אשור והיא ראש מלכותם, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש עיר גדולה לאלקים שהיו אנשי נינוה תמיד יראי אלקים מימים קדמונים רק עתה בימי יונה התחילו לעשות הרע בעיני השם יתברך ולולי שהיו קודם לזה אנשים צדיקים לא היה השם יתברך מצוה לנביאו להישירם, אבל זה אינו נכון ולא אמתי בעיני ופירוש עיר גדולה לאלקים יתבאר אחר זה:
"The word of Gd came to Jonah ben Amittai..." until "the sailors feared". Our sages say that Yonah was from the tribe of Asher and he was the son of the widow who had sustained Eliyahu and he was the dead who Eliyahu had brought back to life. But Rabbi Yochana said he was from the tribe of Zevulun because when he is introduced in II Kings 14:25 weare told he is from Gat Chefer (in Zeveulun's portion). Rabbi Levi says that his mother was from Asher and his father was from Zevulun (who was blessed to dwell by the sea until Tzidon" and he went down to Yaffo and found a ship going to Tarshish, and Elisha trusted him as prohet to deliver the messenger abut annointng Yehu ben Nimshi as King and because he was trustworthy, he was called "Amitai" And from this were learn taht this wasi n the Kingdom of Efraim before Sancherib destroyed the Shomrom but after the Assyrians defeated the tribe of Reuben, Gad, and half of Menashe that were on the other side of the Jordan and after they exiled Zebulun and Naftali and there is no doubt that all the other prophets who remained were scared of the King of Assyria that he would come and destroy the Shomron like he did to the previously exiled tribes. And this fear was in the hearts of the wise of Israel and therefore affected Yonah's actions as will be explained in this book and what Gd commanded Yonah to (Yonah 1:2) go to Ninveh the big city which was the capital with the king's throne. And the Ibin Ezra explains that the big city for Gd because the Ninveh people feared Gd from early days but only now in the days of Yonah had begun to sin and do eveil in the eyes of Gd and only because they had previously been righteous did Gd command his prophet to rebuke them. But I disagree wit hthis and I explain " a great city for Gd" in a different way.
ואין ראוי לפרש וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני שהיה זה עצם הקריאה אבל אמר שיקרא עליה מה שגזר השם מההפכה אם לא ישובו בתשובה כי זה כולו נכלל באומרו וקרא עליה והוא על דרך קרא בגרון אל תחשוך (ישעיה נח, א) שיוכיחם ויפחידם ושהיה זה לפי שעלתה רעתם לפניו יתברך, ולא היה זה להיותו משגיח בהם בהשגחתו העליונה כמו בישראל ולישרם ולהציל מפגע אלא מפני שהיה גזור לפניו להחריב את מלכות ישראל שומרון ובנותיה מפני עוונותיהם על ידי אשור, ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעה המעותדת לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם כדי שינצל אשור מהכליה ויהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל וכמו שאמר הוי אשור שבט אפי וגומר, ומפני זה רצה הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה ראש מלכות אשור וזה טעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו לא מאהבת השם אותם וחשק בהם אלא כדי להצילם מהרעה כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל, והותרה בזה השאלה הא':
And it isn't fitting to explain "call upon it because there wickedness has come before" that hte point was to inform the city of the wickedness rather the point was to tell that Gd had decreed that they would be overturned rather it is translated like (Isiah 58:1) to call out loud and not be silent. To rebuke them and frighten them and this is because their wickedness has come up before Gd. And this wasn't in order to have Providence on them with Divine Providence like Israel and to straighten their deeds and to save them from plauge but rather because they were decreed by Gd to destroy the tribes of Israel and Shomron and it's suburbs fro mtheir sins through Assryia. Therefore Gd wanted to saved Assyria from the wickedness that would come upon them because of the violence in their hands in order to save Assyria from destruction so they could be the weapon of Gds wrath as they are refered to as "Assyria the rod of My anger." and therefoere Gd wanted to straighted their ways of the capitol city Ninveh, the head of the Kingdom of Assyria and this is why Yonah was sent to Ninveh to call upon it and not because Gd loved them and desired them, rather to save them from the evil so they would in the future be prepared for their mission against Israel. Which answers the first question.
והנה יונה הבין אמתת הענין הזה ולכן גמר בלבו שלא ללכת בנינוה כדי שלא ינצלו אנשי אשור מהכלייה על ידו כי איך תהיה הליכתו סבה להציל את בני אשור ולהכרית את בני ישראל ואיככה יוכל ויראה ברעה אשר ימצא את עמו על ידי האשורים, ומפני זה ברח מלפני ה' כלומר שרצה להתרחק מארץ ישראל המוכנת לנבואה בחשבו שאין הנבואה שורה בחוצה לארץ ובהיותו בארץ טמאה מחוץ לארץ הקדושה לא תחול עליו נבואה ולא תצוהו ללכת אל נינוה ולא לקרוא בה את הקריאה כדי שלא יהיה הוא כלי ואמצעי בהצלת אויביו ואם הש"י ירצה להצילם בעצמו יעשה כרצונו אבל לא באמצעות יונה ועל ידו, ואחשוב שלזה כוונו חז"ל במה שאמרו במכילתא (ריש פרשת בא דף ו) על הפסוק (ירמיה לו, לב) ועוד נוסף עליהם דברים שהוא בספר ירמיהו אמרו ג' הם, א' תבע כבוד האב וכבוד הבן וא' תבע כבוד האב ולא כבוד הבן וא' תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ירמיהו תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר (איכה ג, מב) נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת לפיכך נכפלה נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים, אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה' צבאות כי עברו ישראל את בריתו מה נאמר שם (שם טז) ויאמר ה' שוב לדרכך דמשק ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך מה ת"ל תחתך אלא שאי אפשר בנבואתך יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב מה נאמר בו (להלן ג, א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר שנית נתדבר לו שלישית לא נתדבר לו, וכפי מה שביארתי תבע יונה כבוד הבן ולא כבוד האב בברחו מפני השם כדי שלא ללכת לישר את נינוה כי בחר שעצת ה' לא תקום והאשורים כרות יכרתון, וכן אמרו במדרש (מכילתא שם) א"ר יונתן לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו בים שנאמר (להלן יב) שאוני והטילוני אל הים וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל כמו שאמר במשה (שמות לב, לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא ובדוד מהו אומר (שמואל ב כד, יז) ויאמר דוד אל ה' הנה אנכי חטאתי וגו' תהי נא ידך בי ובבית אבי הנה המאמרים האלה כולם יעידון יגידון אמתת מה שביארתי, לזה יסכים ג"כ מ"ש במכילתא שאמר יונה אלך חוצה לארץ לפי שאין שכינה נגלית שם למה לפי שהגוים קרובי תשובה הם וכדי שלא לחייב את ישראל משל לעבד שברח מרבו כהן אמר אברח לי לבית הקברות מקום שאין הרב יכול ללכת אחרי אמר לו רבו יש לי עבדים כמותך להוציאך משם, כך אמר יונה אלך לחוצה לארץ שאין שכינה שורה שם אמר לו הקב"ה יש לי שלוחים כמותך לשלוח אחריך ולהביאך משם שנאמר ה' הטיל רוח סערה אל הים, ומה טוב הטיב הראב"ע לדייק במה שלא אמר לברוח מפני ה' אלא מלפני ה' לפי שפני ה' נאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יברח יונה מזה ומלא כל הארץ כבודו וכמו שאמר (תהלים קלט, ז) ואנה מפניך אברח, אמנם מלפני ה' נאמר על הדבקות והשרות הנבואה וכמו שאמר (מלכים א יז, א) חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכן נאמר בקין (בראשית ד, טז) ויצא קין מלפני ה' שסלק ממנו השגחתו ודבוקו כמו שאמר הוא על זה ומפניך אסתר, והענין ביונה שהוא כיוון להשחית הכנתו לנבואה כדי שיסתלק מעליו האור הנבואיי כמו שזכרתי וזהו כדי שלא ינצלו בני אשור אשר בנינוה על ידו לדעתו שמשם יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל על השבטים ובזה הותרה השאלה הב':
ועם מה שכתבתי בזה יתבאר הסבה למה נכתב הספור הזה מן נינוה בתוך כתבי הקודש בהיות שאין בו זכר לישראל והוא כולו לאומות העולם האם לא קרו לאומות אחרות אבדון ומות ושנויים מופלגים גדולים מזה שלא נזכרו ולא נכתבו בתוך ספרי הקודש, וגם שנאמר שנכתב להיות מוסר לישראל שיזדרזו לתשובה כאנשי נינוה היא באמת סבה חלושה מאד כ"א בני ישראל לא יקחו מוסר ממצוות התורה ודברי הנביאים איך יקחו ממעשה אנשי נינוה, אף כי לא נזכרה בכתוב שבנינוה הסירו הבמות והפסילים ותועבות עבודותיהם כי תמיד החזיקו בם בכל תשובתם ומהו המוסר אם כן שיקחו ישראל מהם, אבל כפי מה שביארתי נכתב ספור יונה בתוך כתבי הקודש לא בבחינת נינוה כי אם בבחינת יונה ותוקף חסידותו והנס שנעשה עמו וכדי שנדע שדבר אלקינו יקום לעולם, ונינוה הסכימו המספרים שהיתה ראש מלכות אשור ויונה רצה לברוח לתרשיש שהיא עיר הנקראת היום בין הישמעאלים טוני"ס, ואמר וירד יפו לפי שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות ויפו הוא חוף הים היותר קרוב לארץ ישראל, ואמר הכתוב ויתן שכרה להגיד שעם היות מדרך העוברים בים שלא יתנו שכר העברתם כי אם ביציאתם מן האניה אל מקום החפץ הנה יונה ברוב תשוקתו בהליכה פרע שכר העברתו בהכנסו בה כך פירשוהו בפרקי רבי אליעזר. ודרך אגדה שהיה יונה עשיר ונתן שכר כל האניה כדי שיעבור בה הוא לבדו.
ובעבור שהיתה הליכתו שלא ברצון גבוה הטיל השם רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים ובזה ביאר הכתוב סבת סערת הים מה היא וכמו שביאר הפילוסוף שכאשר יכנס רוח גדול בים להיות הרוח בזולת מקומו הוא מתעצם לצאת מתחת המים כפי טבע קלותו והמים בכבדותם יתחזקו על הרוח ובזה תהיה הסערה, ויהיה א"כ אומרו וה' הטיל רוח גדולה אל הים הוא ביאור הסבה ואומרו ויהי סער גדול בים הוא המסובב וכאלו אמר שלא נכנס אז הרוח בים בטבע מעצמו כי לא היה הזמן מוכן לזה אבל האל יתברך בהשגחתו הטילו שמה ואז נעשתה הסערה. ואמנם אומרו והאניה חשבה להשבר אפשר לפרש שאנשי האניה חשבו שתשבר האניה מרוב הסערה כי נדמית להם כאלו היא משתברת אבל מפני שהאניה לא תשבר בסערה בהיותם בים אבל תטבע בתוכו כשיגבה הים עליה ואמנם השבירה לא תהיה לאניה כ"א כשתגע בארץ או בסלעים אשר סביב הארץ, על כן אמרתי לפרש והאניה חשבה להשבר שפחדו שמא תטבע בים בשאון גליו ולא ימלטו האנשים אשר בה ולכן היתה האניה ר"ל אנשיה מחשבת ומשתדלת להטות האניה אל הארץ כדי שתשבר שם באופן שימלטו האנשים שבתוכה בהיותם קרובים לארץ, כי לכן בחרו המלחים והיתה כל מחשבתם שתשבר האניה לפי שכאשר תשבר יהיה קרוב לארץ וימלטו האנשים שבה בקרוב, אבל מפני שהאל יתברך הטיל רוח גדולה מן היבשה אל הים לכן לא יכלו המלחים להשיב האניה אל היבשה להשבר שם כי היה הרוח בא משם ודוחה אותה כלפי הים:
And since Jonah was going against His Will, Gd made a great wind on the sea and there was a mighty storm and about this the psukim explain the reason for the storms. According to the philosophers when there wind blows on the water, the wind tries to get out from under the water according to it's lightweight nature. And the waters heavy nature holds onto the wind and that creates a storm. So therefore the informatoin that "Gd made a wind on the sea" gives the reason for the storm and tells us that the wind did n't hit the sea because of a natural reason because it wasn't the time for the wind naturally, rather Gd with Divine Providence made the wind appear there to cause a storm. And when it says "the ship was thought to be broken" from the storm because it appeared to them that it was breaking. Typically a boat doesn't break in a storm, rather it sinks in it's place. Therefore I am explaining "thought to be broken" as they were scared it would drown because of the mighty waves and the sailors would nt escape, so the sailors tried to bring the boat ashore so it would break on the shore and the men could escape because they wuld be clse t land. So this pasuk "thught to be broken" describes the mindset of the sailors who's goal was to break the boat. But because of the strong wind, the efforts of the sailors to run the boat ashore did not work, because the wind came from the land and pushed the boat into the water.
וייראו המלחים ויצעקו איש אל אלקיו וגו' עד וימן ה' דג גדול סיפר הכתוב שהמלחים ביראתם מן הסערה צעקו וקראו איש אל אלקיו שהוא ההשתדלות הראשון שיעשו בני אדם בזמן הסערה, וכאשר ראו שלא הועיל עשו השתדלות שני בהדרגה והוא שהשליכו הכלים אשר באניה אל הים כאילו תאמר תיבות וסחורות וכל הדברים הכבדים כדי שתקל הספינה ותעלה על מי הים ולא תטבע בתוכו, ואמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה ר"ל אל אחת מירכתיה וישכב וירדם ואמר הכתוב זה להגיד שהמלחים צעקו איש אל אלקיו אבל יונה לא צעק אל השם כי בוש ונכלם מהרים פניו אליו וישכב וירדם בחשבו ששם ימות בשהשינה אחת מששים מהמות (ברכות נז, ב) ולכן הכין עצמו אליה, (ו) עד שמפני זה קרא אליו רב החובל ואמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך ורב החובל הוא המנהיג הספינה, וכאילו אמר ליונה הלא תראה כי עת רעה היא ובסכנה גדולה אנחנו עומדים ואיך לא תרגיש בה ואם תאמר שאינך יודע מה לעשות כמלחים קום קרא אל אלקיך ותדע לעשותו, ולפי שהם לא יודו שיהיה אלקיו של יונה גדול מכל אלהיהם לכן אמרו אולי יתעשת האלקים לנו ולא נאבד ר"ל עם היות שאין כח באלקינו להצילנו אולי שבהתחבר אלקיו של יונה עמהם בהיותם כולם מחוברים יוכלו להציל ולזה לא אמרו יתעשת אלקיך אלא יתעשת האלקים ר"ל אלקיו ואלהיהם כולם יחד, ומלת יתעשת תרגמו יונתן מלשון רחמים, והרד"ק פירש מלשון רצון כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמז, ד) ר"ל יתרצה האלקים לנו ולא נאבד כי על קיבוץ האלוהות אמר בלשון יחיד יתעשת.
וכאשר ראו המלחים שלא הועילה תפלתם וצעקתם ולא ג"כ הקל האניה בהשליכם הכלים לים חשבו מחשבות שהיה זה דבר מושגח מאת האלקים ושבעון אחד מהם היתה הסערה ההיא, ואין ראוי שיחשוב אדם שהשליכו המלחים את יונה לים בהתבהלות וחפזה כי הם עשו נסיונות להוכיח שלא היתה הסערה ההיא טבעית כ"א בדרך ההשגחה הנסיון והטענה הראשונה היא מה שאמר בפרקי ר"א (פ"י) שהיו רואים אניות אחרות עוברות ושבות בשלום בשתיקה והאניה שלהם בסערה רבה ולכן הסכימה דעתם שבעון אחד מהם היה הדבר, או אולי גזר השם או המערכת העליונה שימות האיש ההוא באותה שעה ובגללו ובסבתו היתה הסערה ההיא ואם היה הדבר כן מוטב שימות האיש ההוא אחרי שמוכן וגזור היה למות אז ולא ימותו שאר אנשי האניה עמו, ואין ראוי לחשוב שמה שאמרו שראו אניות עוברות ושבות הוא דרך דרש כי הנה הפסוקים מעידים עליו אם מה שאמר ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר רוצה לומר האניה הידועה אשר בה יונה היא אשר חשבה להשבר לא שאר האניות, ואם במאמר המלחים שאמרו ונדעה בשל מי הרעה הזאת לנו רוצה לומר לנו ולא לשאר האניות, ויונה גם כן אמר כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם רוצה לומר ולא על אניות אחרות. הנסיון השנית הוא שלא עשו הגורל פעם אחד בלבד כי אולי מקרה הוא אבל עשו פעמים רבות גורלות וממינים מתחלפים מהם ותמיד בכל אחד מהם נפל הגורל על יונה, וכאשר ראו השנות הדבר פעמים האמינו כי נכון הדבר מעם האלקים ושאינו במקרה וגם לזה יש סמך בכתוב שאמרו לכו ונפילה גורלות, ואמר ויפילו גורלות כי הנה הגורל יאמר על האחד כמו אך בגורל יחלק הארץ (במדבר כו, נה נו) על פי הגורל, אמרם גורלות הוא נאמר באמת על רבוי והשנות מיני גורלות שבהסכמתם ידעו שבחיק יוטל את הגורל ומהם כל משפטו, התבאר שהמלחים לא עשו דבר הבבהלה כ"א בחכמה ודעת והותרה השאלה הג':
והמלחים לא לקחו מיד את יונה ולא הטילוהו אל הים בעבור אותם הגורלות אבל עשו עוד חקירה שלישית מפולגת כי חששו אולי נפל הגורל במקרה על יונה בכל אותם הפעמים, ולכן שאלו ממנו אחרי הגורלות הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו ופירוש הפסוק הזה אצלי הוא בא' מב' פנים. האחד, ששאלו ממנו אם היה לו חטא משפט מות האם היה כפי איכות החטא או כפי מעלת ממי שחטא כנגדו וזהו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו רוצה לומר הגידה לנו באשר ר"ל במה היה החטא והגידה לנו ג"כ למי חטאת שבסבתו הרעה הזאת לנו, ויהיה לפי זה המלות שתים באשר ולמי שהכוונה בהם שתי השאלות ואינם במלה אחת בשלמי כמו שחשב הרד"ק, וכבר ראיתי בפירוש רש"י נטה לפי' הזה וכתב למי חטאת שבעבורו באה הרעה הזאת לנו. וביארו עוד ענין שאלתם באמרם מה מלאכתך וגו' ר"ל האם מלאכתך יש בה עון פלילי כאילו תאמר כהן לע"ז ועליה נתחייבת מיתה לפני האלקים ומאין תבא ר"ל האם באת מהורים רשעים שהקב"ה פוקד עונותיהם עליך, ושני אלו נכללים בשאלת באשר כלומר במה חטאת אתה או אבותיך. עוד זכרו שתי שאלות אחרות נכללות במ"ש למי הרעה הזאת לנו והם מה ארצך ואי מזה עם אתה ר"ל האם חטאת כנגד הארץ כגון בביטול שמטות ויובלות או אם חטאת כנגד עמך.
ולפי שכל אלה השאלות נכללות בידיעת איכות החטא וכנגד מי חטא לכן השיב יונה לשתיהן באומרו עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא ר"ל מה ששאלת פשעי וחטאתי אם היה כנגד הארץ או כנגד עמי שבעבור זה נתחייבתי מיתה ולמי חטאתי דעו נא וראו כי עברי אנכי, ואין הכוונה בלבד שהיה מארץ העברים אלא שהיה עבריין ועובר על מצות אלהיות מלשון למה אתם עוברים את פי ה' (במדבר יד, מא) ובזה ביאר להם איכות חטאו וכנגד, מה ששאלוהו למי חטא השיבם ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא כלומר אין לכם לשאול על ארצי ועל עמי כי אני לא חטאתי להם אבל ירא אני לה' שאליו חטאתי בלבד ובזה אני נלכד כי עברי אנכי שעברתי על מצותו ועל נבואתו ואת ה' אלקי השמים אני ירא שחטאתי לפניו ואין הדבר תלוי במערכת השמים כי אם באלוה שהוא עליהם והוא אשר עשה את הים ההולך וסוער עלינו ואת היבשה שלא נוכל להתקרב אליה:
And because all these questions were trying to determing who had sinned and what the sin was, Yonah was able to succinctly answer all with "I am an Ivri and I fear Hashem, Gd of the heavens". Meaning, you asked my sin and whether it was related to the land or my nation or whether I sinned in a way that would make me deserving of death, now see that I am an Ivri. The word Ivri both being from the land of the Ivrim but also that he was "ovvar" disobeying the command of Gd as it is used in (Bamidbar 14:41). This explained nature of his sin and also against whom he had sinned (Hashem, Gd of the heavens) and you dont need to inquire about my land and people because I didn't sin before you but only before Gd whom I fear and the matter isn't in the realm of the heavens but in the Gd of heaven and earth who created the sea and the storm and the dry land that we cannot reach.
והפן השני מהפירוש הוא שהמלחים שאלו באשר למי הרעה הזאת לנו ר"ל אם הרעה הזאת היא מפאת המערכה והגזרה השמימיית שכפי מולדתו חייבה שיטבע בים או היה מפאת ההשגחה האלקית, וכדי לבאר זה יותר שאלו עוד מה מלאכתך ומאין תבא ואינם ד' שאלות כמו שיראה מפשט הכתוב אבל רצו באומרם מה מלאכתך מה המלאכה והמעשה אשר עשית שבעבורו נתחייבת בעונש כך, ולא שאלו על המלאכה אם היה מלאכת רמאות או חטא אבל מה מלאכתך הוא שאלה על המעשה והפועל שעשה שבעבורו נתחייב למות וכאילו אמרו אם תאמר שאתה לא עשית שום חטא יהיה אם כן תלוי באחרים אם מטבע ארצך ומזלה ואם ברשעת עמך היושב בה והוא מ"ש מה ארצך ואי מזה עם אתה שבעבורו נתחייבת לכך, הנה אם כן היו השאלות בכלל שתים רוצה לומר מה מלאכתך והיא השאלה על מעשהו הפרטי שכך חייב והשני' ומאין תבא שכוללת הארץ או העם שבא משם אם במזלה הרע וברשעתם היתה הצרה הזאת, ועל כן השיבם יונה אם לענין המלאכה והמעשה שעשה שבעבורו היו נדונין שמה עברי אנכי וגומר רוצה לומר אין הדבר תלוי בארץ ולא בעם כי עברי אנכי וארץ העברים ידועה אצליכם ארץ טובה והעם היושב בה נשוא עון והעברים הולכים ושבים בים מבלי צרה, אבל את ה' אלקי השמים אני ירא שממכון שבתו השגיח ומפאת השגחתו בא כל זה לא מפאת מערכת השמים וירא אנכי אותו כי לו לבדו חטאתי והוא אשר עשה את הים ואת היבשה והכל בידו כחומר ביד היוצר, ובזה ביאר להם באשר למי הרעה הזאת להם שהיה בחטאו של יונה והיא המלאכה והמעשה שעשה ואז הגיד להם ענין החטא ובריחתו מלפני ה'.
A different explanation is the sailors asked "who caused this wickedness for us" meaning if it was a decree from heaven on his birthland that he would need to drown in the water or was it Divine Providence. So they asked questions to get more information. And it wasn't four separate questions like it seems in the pshat, but instead the questions were as follows: What is your work? What is the work that because of it may have cuased you to be punished this way. And they didn't say how did he sin in his work because maybe his punishment would have come on account of others from his land and the wickedness of his nation. And what nation are you from that would make you culpable...? and SImilarly all the questions were on this track or trying to figure out why he was culpable. So Yonah answered about the work that he was an Iviro... menaing the matter doesn't have to do with my land or my nation but I am an Ivri and you know the land of the Ivrim is a good place and the people who are there travel the sea without issue. But I fear Hashem, Gd of the heaven who looks down from His place and puts His Providence on the land. And I fear Him because not only did I sin but He created the land and the sea and everything is in His Hands like clay in the potters hands. And this is why Yonah's answer to the sailors questions made sense.
והנה המלחים יראו יראה גדולה בראותם שהיתה סבת צרתם גדולה מנשוא ושאלו עוד ליונה מה זאת עשית ואינה שאלה לבד אבל היא הפלגה כאומר איך עשית דבר כזה למרוד את פי ה' ולברוח מפניו, ויהיה מה זאת עשית כמאמר לבן ליעקב (בראשית לא, כו) מה זאת עשית ותגנוב את לבבי כמתמיה, לא כשואל עליו כי כבר ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם זה. והנה נטיתי בפירוש הפסוק הזה מדרכי המפרשים שהיה יונה משבח עצמו שהיה ירא את ה' וכל יגיעיו לא ימצאו לו עון אשר חטא לא במלאכתו ולא במעשיו, וכבר יורה על אמתת מה שפירשתי בפירוש הראשון אומרו וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם ומתי הגיד להם, אלא שהוא בכח אמר כי עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא כפי כל אחד מהפירושים וכל שכן כפי' הראשון מהם ולכן יראו האנשים יראה גדולה באומרם אוי נא לנו כי מרינו את פי ה' במעשינו וממה שאמר להם עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא ידעו הם שמלפני ה' הוא בורח וזו היא הגדתו להם הנה התבארו הפסוקים האלה והותרה השאלה הד'.
והנה המלחים עם כל הגורלות פעם אחר פעם והודאת בעל דין יונה כמאה עדים דמי לא השליכו את יונה אל הים אבל שאלו ממנו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו רוצה לומר אחרי שאתה בורח מלפני הש"י מאי תקנתך האם שנוליכך אל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע או שתשבע לה' תדור לאביר יעקב ללכת שמה ולעשות מצוהו או איזה דרך אחרת יש לנו לעשות כדי שנתרצה אל האלקים ונקדם פניו על חטאך, (יב) והוא השיבם שאוני והטילוני אל הים ר"ל איני חפץ שתוליכני לנינוה ולא אבחר לשוב בתשובה ולידור נדר ללכת שם ולעשות שליחות הש"י כי טוב לי שתטילוני לים ואמות שמה כי הוא מה שראוי לכם לעשות להצלתכם, ואל תספקו עוד בדבר כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם, והנה נחדל יונה מהתשובה ותבחר מחנק נפשו ולמות בנבכי ים כדי שלא ילך להציל את האשורים העתידים עורר לויתן לישראל ולהחריבו והיתה אם כן כוונתו רצויה לשם שמים והותרה השאלה החמישית:
והנה המלחים עם היות ששמעו דברי יונה שאלתו ובקשתו לא אבו לעצתו אבל חתרו ועסקו להשיב האניה אל היבשה כדי שיצא יונה ממנה וישליכוהו אסור ברהטים בנינוה, ולא בחר השם יתברך בזה כי רצה שיונה בעל כרחו יעשה תשובה ויבקש ללכת בדרך אשר ישלחהו השם יתברך אבל לא יכולו לפי שהיה הים סוער עליהם והרוח היה בא מן הארץ והיה דוחה את האניה באופן שלא יוכל לגשת את הארץ, (יד) וכאשר ראו המלחים כל זה עשו עוד השתדלות רביעי והוא שהתפללו ואמרו אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה והיתה כונתם לומר הנה לא ימלט הדבר מחלוקה או האיש הזה הוא בן מות בחטאו או לא ואם הוא בן מות האיש אחד יחטא ועל כל עדת הספינה תקצוף אל נא נאבדה בנפש האיש הזה והנפש החוטאת היא תמות בדבר ובמגפה או באופן אחר כי אין מעצור ביד ה' להנקם מאויביו ורבו חללי ה' ולמה נאבדה אנחנו בסבתו, ואם אינו בן מות אל תתן עלינו דם נקי, שאנחנו נשליך אותו לים ונהרגהו ונשפוך את דמו ללא דבר, ואל תאמר שאין לך דרך אחר להמיתו כי אם באבוד האניה אשר הוא בה כי אתה ה' כאשר חפצת עשית ותמיד תגזר אומר ויקם לך והרבה פתחים למקום לעשות כרצונו מבלי שנאבד אנחנו.
ואחרי כל ההשתדלויות האלה כאשר ראו המלחים שעל כל פנים הים הולך וסוער הטילו את יונה אל הים, והתבונן אומרו וישאו את יונה ויטילוהו אל הים שבאמת הדברים האלה מורים שעשו גם כן השתדלות וחקירה חמישית, והיא מה שאמרו בפרקי רבי אליעזר (פ"י) שהטילו אותו בים עד ארכובותיו והיה הים עומד מזעפו חזרו ונשאו אותו אצלם מיד והיה הים הולך וסוער חזרו והטילוהו בים עד צוארו עמד הים מזעפו נשאו אותו אצלם והיה הים הולך וסוער עד שהטילו את כולו, רצו בזה שעשו נסיונות רבות לדעת אם הסערה היתה בסבת יונה, ודייקו חכמים זכרונם לברכה בשלמות מלת הכתוב כי ממה שאמר שאוני והטילוני מורה שהיו עושים שתי פעולות מתחלפות שהיו מטילים אותו לים ונושאים ומעלים אותו משם לראות אמתת הענין ויפרשו אומרו וישאו את יונה ויטילוהו אל הים שאחרי שנשאוהו מן הים פעמים רבות לסוף הטילוהו אל הים בהחלט, (טז) ואמר שיראו המלחים יראה גדולה את ה' בראותם עוצם השגחתו ונסיו הגדולים וידרו נדרים לזבוח זבח כדרך יורדי הים באניות כשירד להם, ובפרקי ר"א (שם) אמרו שנתגיירו וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם שנאמר וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח וכי זבח זבחו בים אלא זה ברית מילה שהיא כדם זבח וידרו נדרים להביא איש ואשתו ובניו וכל אשר לו לאלוהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אמר (להלן ב, ט) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו: