Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Mishpatim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. יובן בס"ד סמיכות פרשה זו אל פרשה הקודמת דאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו והוא בהקדים מה ששמעתי מפרשים דרך הלציי ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי והוא כי מי שמשכח עצמו בחכמת התורה בדרך הנגלה והפשט אם הוא אינו בר הכי לא יוכל לשבח עצמו כי יבואו בני אדם לנסותו שיאמרו לו אם הוא כדבריך שאתה חכם תבוא ותלמוד עמנו ונראה חריפותך וכן אם הוא גבור גם כן יאמרו לו הראנו גבורתך וכן הוא בשבח העושר ולכן אם הוא אינו בר הכי לא יוכל להלל עצמו כי תגלה חרפתו אבל מי שמהלל עצמו שהוא יודע בחכמת הסוד שהם דברים העומדים ברומו של עולם להכיר ולידע בשמים ממעל הנה זה יוכל לשבח עצמו ולא יחוש פן יבוש ותגלה חרפתו אח"כ יען שחלק הסוד לאו כל מוחא סביל ואין כל העולם מקובלים ואם יאמר שהוא מקובל גדול אין מי שיאמר לו הראנו חכמתך בזה ואפי' אם יאמרו לו הוא ישיב כבוד אלהים הסתר דבר כי הם דברים נעלמים מאוד ואין לגלותם וא"כ מי יוכל לברר זאת אם שקר בפיו או אמת וז"ש אל יתהלל חכם וכו' כי בכל הנז"ל יש לחוש פן ירצו לנסותו ותגלה חרפתו שלא יהיה כאשר שבח את עצמו אבל זאת יתהלל המתהלל ר"ל יוכל להתהלל שיאמר שהוא השכל וידוע אותי כלומר שמשביח עצמו בחכמת הסוד שהוא דברים העומדים ברומו של עולם כי זאת אין מי שיברר אותה ע"כ שמעתי והוא דרך הלציי. והנה ידוע כי התורה היא דוגמת המזבח כי זאת התורה לעולה למנחה ודרשו רז"ל כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריכ עולה ובפ' מנחה כאלו הקריב מנחה וכו' ונמצא שבזמן שאין ב"המק התורה במקום המזבח שמקריבים בו קרבנות והנה ודאי שאין טוב שהאדם יתגאה וישביח ויגדיל עצמו בשביל התורה שיש לו ואדרבה צריך שיהיה עניו ביותר והנה בתורה יש ב' חלקים חלק הפשט וחלק הסוד וז"ש ולא תעלה במעלות על מזבחי היא התורה שתהלל ותשביח ותגדיל עצמך בה ובאיזה חלק אני נצרכתי לצוות אותך שלא תתגאה בו הוא חלק אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל הוא חלק הסוד שאם תתגאה ותשביח עצמך בו לא תגלה ערותך עליו כלומר שלא תגלה חרפתך כי לא יבאו לנסותך בזה ואין הדבר מתברר וא"כ יצה"ר יבא לפתות אותך בזה שתהיה משביח עצמך בזה ולכן הוצרכתי לצוות אותך אבל ואלה המשפטים שהם חלק הפשט והנגלה אשר תשים לפניהם כלומר אם תהלל ותשביח עצמך בזה צריך שתשים לפניהם חכמתך וחריפותך וא"כ אין צריך לצוותך על זאת שאתה מאליך לא תבא להתהלל בזה כי תחוש פן יבדקו אותך ולא ימצאוך כאשר שכחת בפיך ולכן כל הצווי שאני צריך לצוות אותך הוא על חלק הסוד:
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו. יובן בס"ד דרך רמז דהנה בעושה רשעה מחודשת יש ב' סוגים והוא יש שעושה עון מחודש דלא דשו ביה אינשי ורק עושהו בסתר שלא יכירו בו וזה רק קלקל בעצמו ולא נמשך הקלקול גם לזולתו שלא למדו אחרי' ממנו לעשות כמעשהו כי לא הכירו בו בזה. ויש שנמשך קלקול לזולתו שפרסם זה העון לעיני הכל ורבים אשר לא היה להם ידיעה לעשות עון זה הנה עתה למדו ממנו לעשות אותו גם הם וזה נקרא חוטא ומחטיא ובקלקול אנשים זולתו גם כן יתחייב כי הוא שגרם להם. ואפילו שהוא לא השלים העון בעצמו ורק התחיל בו מ"מ כיון שהוא פתח הפתח לתת מכשול לשאר בני אדם יתחייב בכל אשר יקלקלו וזה דומה לגנב שנחבא בבית בע"הב ביום כדי לגנוב בלילה ולצאת וכן היה שבלילה גנב חפצים ופתח הדלת והלך לו ובני הבית ישנים שאם ביציאתו סגד הדלת אחריו הנה זה לא עשה קלקול כי אם הוא עצמו מה שגנב בעצמו אבל כשיצא בלילה ולא סגר הדלת אחריו אלא הניח הדלת פתוח וממילא שאר גנבי' שעברו על הפתח ומצאו הפתח פתוח ונכנסו וגנבו עוד חפצים מן הבית הנה זה צריך להתחייב עפ"י השכל גם בחפצים שגנבו הגנבים כי הוא הגורם בזה שפתח להם הפתח כדי ליכנס לגנוב ואפי' אם הוא יצא בלילה ולא לקח וגנב כלום ורק שלא סגר הדלת אחריו ג"כ יתחייב בגניבת הגנבים בי הוא נתן לפניהם המכשול הזה וכן הוא הדין באיש העושה עון ולמדו ממנו לעשות כמוהו. ובזה יובן בס"ד דרך רמז וכי יפתח איש בור רוצה לומר שאם אדם אחד פתח פתח לעשות עון הן במרמת המאזנים ומשקלות הן בשאר המרמות המו"מ וכיוצא ואפי' שהוא לא השלים הדבר ורק פתח פתח למעשה הרעה ולא הספיק לגמור הרעה. או כי יכרה איש בור שהספיק לגמור הרעה ולא יכסנו מעיני הבריות אלא פרסם הדבר הרע הזה בפרהסיא הנה בין זה ובין זה כיון דמכח זאת שלא כסה רעתו גרם מכשול לשאר בני אדם שלמדו ממנו ודין גרמא שנפל שמה בזה העון שהוא בור שחת אשר כרה ויחפרהו שור רמז לאדם שעושה במזיד להכעיס או חמור רמז לעושה בשביל הנאתו וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל וז"ל ב' בחינות יש או שור מזיד אוכל ברצון ומשחית נפשו כשור שכוונתו להזיק או חמור נפתה כחמור על הנאתו וכו' ע"ש ולז"א ונפל שמה שור הוא אחד שעשה אותו עון במזיד להכעיס כדי להזיק או חמור אחד שעשה אותו עון בשביל הנאתו ולא להכעיס הנה חטא אנשים אלו שלמדו ממנו צריך בעל הבור זה המחדש העון הזה שלמדו ממנו הוא ישלם להקדוש ברוך הוא בשביל הקלקול שגרם לאנשים האלו והיינו ששניהם חייבים בזה הם חייבים בשביל שלמדו הרע מזה והוא חייב בשביל שגרם להם לחטוא בזה שנתן לפניהם מכשול זה. ואל תחשוב כיון שהוא לא היה כי אם גרמא בנזיקין אין הקב"ה נפרע ממנו כי אם מן הפחות שלו אלא דע שעונשו קשה וצריך כסף ישיב לבעליו כלומר שיפרע ממנו מן הטוב הטוב שיש לו מעידית ולא מזבורית כי הוא העיקר בזה דלא עכברא גנב אלא חורא גנב ואפי' שהמת יהיה לו ר"ל אפי' שזה האדם שחידש עון זה כבר מת ובטל מזה העולם אפ"ה יענישו אותו על קלקול דורות הבאים אשר יקלקלו בעון זה שחידש זה בעולם ולז"א והמת יהיה לו ר"ל אפי' שכבר היה לו מיתה ואיננו בזה העולם אפ"ה נפרעין ממנו אם יקלקלו עוד דורות הבאים אחריו יען כי הכל היה ממנו:
ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון. יובן בס"ד דרך רמז כי הני גוים רשיעי יש בהם שמתחלה ימתיקו סוד ביניהם ויתיעצו על איש הישראלי לאכול כספו ע"י שיקריבו אותו אצלם ויהיה להם כבן בית מכניס ומוציא ומוליך ומביא וכל אשר יצטרכו לקנות חפצים או מעות בעין יקחו ממנו ומראים לו ריוח לפי שעה שיתרצו עמו לחשוב עליהם רבית שלשים למאה ויותר גם אין מדקדקים עמו בחשבון ומבטיחים אותו לפרוע בפעם אחת הסך הגדול שיעלה לו עליהם ואח"ך כשרואים שהיהודי לוחץ אותם על המעות וכלתה אליהם הרעה אז ימתיקו סוד ביניהם ויתיעצו להרגו ולשפוך דמו חנם והוא שיביאו אותו לבדו בערמה לביתם והורגים אותו ואח"ך מחתכים אותו לחתיכות ומניחים אותו בתוך הסיס"כאנה שלהם ומוציאים אותו מן פתח העיר כדרך כל אדם שיצא מן העיר עם כלי תשמישו כדי שלא ירגישו בהם שומרו הפתח ואחר שיוצאים מן העיר וירחיקו קצת אזי באישון לילה ואפילה ישליכו חתיכות גווייתו עם אבנים כבדים אל תוך הנהר או יניחו אותו כאחד הפחתים אשר כמדבר ויכסום בעפר ולא יהיה ניכר מזה כלום. ויש שמתחברים עם הישראלי ומראים לו אהבה עזה ואחר שידעו שלבו נאמן בהם אזי באים אצלו וא"ל הבא מעות בידך ונלך לבית פ' ונקנה דבר פ' שהוא שוה סך גדול ונקח אותו בזול הרבה פחות מרביע שוויו וזה האיש יאמין להם והוא כשה לטבח יובל שנכנס עמהם לאותו בית ומעותיו עמו והם לוקחים ממונו ואח"ך הורגים אותו וג"כ יחתכו אותו ויעשו בו כאמור וכאשר קרה בעו"הר דברים כאלו רח"ל בעיר בגדאד כמה פעמים לתפ"ץ ה' ישמרנו ויצילנו מכל דבר רע וישמרנו עם כל אחינו עמו בית ישראל אכי"ר. והא ודאי מכאן תוכחת מגולה לאנשים שעוברים על דברי חז"ל שאמרו אסור לאדם שיתייחד עם הגוי וחז"ל הם אמת ודבריהם אמת ומי זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לעבור על דבריהם ואם יראה האדם שכמה אנשים מתיחדים עם הגוים הרבה פעמים ויוצאים בשלום אל יבטח לבו בזה כי המצודה הפרוסה בתוך הים הרבה דגים עוברים עליה ואינם ניצודים אבל עכ"ז סוף כל סוף המצודה מוציאה דגים בתוכה ואם כן איך האדם לא יחוש לעצמו בזה אפי' מספק כל דהו ה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק למען שמו וישמרנו ויצילנו לעד אכי"ר.
והנה נמצא לפ"ז שיש גוים רשעים שתחלה חולקים ביניהם הממון של האיש הישראלי ואח"ך הורגים אותו ומחלקים גווייתו לחלקים כדי שיוכלו להסתירו בתוך כלי תשמישם ולהוציאו מפתח העיר או כדי להוליכו ממקום למקום ומבית לבית להצניעו במקומות אשר לא יבואו על דעתם של גואלי הדם לחפשם ואם לא יחלקו אותו לחלקים לא יוכלו לשאת אותו בדרך לפני עוברים ושבים וז"ש ומכרו את השור החי וחצו את כספו כלומר ומכרו תחלה ביניהם זה לזה את השור החי הוא הישראלי בעודנו חי וחצו את כספו ביניהם ואחר שמושכים הממון ממנו לא די להם שהורגים אותו דוקא אלא גם את המת ר"ל לאחר שהמיתו אותו יחצון הגווייה שלו לחלקים כדי להוליכם ממקום למקום ה' ינקום דמם מיד האומות והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שרי אכי"ר:
או יובן בס"ד דרך רמז והוא דידוע מ"ש בשרש ע"פ בכור שורו הדר לו שעל רוב גדולתו קראו שור ע"ש ואם כן אפשר לפרש תיבת שור על ניצוצי הקדושה שלרוב גדולתם קראם שור וגם שור לשון שורה שהם בחי' קווים ולכן שפיר קראם שור וידוע שצריך לברר כל ניצוצי הקדושה שנפלו ממקומם העליון ולהעלותם למקומם וליישבם שם וגם לעשות מחיצה מכח מעשה המצות להמשיך אור עליון להיות להם אור מקיף ומחיצה לבלתי יינקו עוד החיצונים מהם ומן השפע הנשפע בהם והנה כשיתוקן כל זה בשלימות גמורה אזי ודאי האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי ויקויים הפסוק ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז גם ס"מ יסתלק ממנו ס"מ שהם מצד הטומאה וישאר בו אותיות אל שהיא מצד הקדושה כנודע מספרי המפרשים ז"ל ועיין מ"ש לעיל בס"ד בפ' יתרו ע"ש. ובזה יובן ומכרו את השור החי ומכרו כלומר ויישבו כתרגום בארץ מכורותם בארע תותבתהון את השור החי הם ניצוצי הקדושה שהם מדרגא דחיי כי הניצוצות הקדושה כשהם מעורבים ברע אינם מיושבים אלא הם מגולגלים ומטולטלים כי אין זה מקום מושבם אבל כשיעלו לשרשן העליון לקדושה הוא מקום ישובם האמתי ולז"א ומכרו את השור החי שיעלו אותם ויישבו אותם במקומם העליון וחצו את כספו שימשיכו להם אור מקיף להיות מחיצה כנגד השפע הנשפע בתוכם מלמעלה תמיד לבלתי יינקו ממנו החיצונים וזהו וחצו את כספו מלשון מחיצה ואז אם יעשו ישראל כל זאת בשלימות גמורה אזי בטוחים שגם את המת הוא ס"מ שהוא דרגא דמותא יחצון יחלקו אותו לחצאין שיתבטל הרע שבו שהוא ס"מ וישאר אותיות א"ל שהוא קדושה דוקא כי יתקיים אז ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי אכי"ר.
כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. הנה ראיתי להרב כלי יקר ז"ל שנתן טעם לזה כי הגונב ממון ישלם כפל דוקא ולמה כאן ישלם בשביל השור חמשה בקר ובשביל השה ארבע צאן ופי' שם הטעם שלשור משלם חמשה יען כי כתיב וגם דמו הנה נדרש דמו ודם זרעיותיו כי השור הזכר והשה הזכר היו ראויין להוליד ומצינו בתורה שיעקב אע"ה שלח לעשו פרות ארבעים ופרים עשרה נמצא כל פר ראוי להוליד ארבעה פרות על כן יתן ארבעה בקר תחת השור ואחת בשביל העיקרי הרי חמשה צריך לשלם תחת השור גם מצינו ששלח רחלים מאתים ואלים עשרים נמצא שהשה אחר ראוי להוליד עשרה כי צריך לו עשרה נקבות א"כ היה צריך שישלם תחת השה י"א צאן עשרה בשביל זרעיותיו ואחד בשביל העיקרי ואמנם התורה חסה עליו בעבור בזיונו שנשא השה על כתפו וחסרה ממנו שבעה צאן בעבור הבזיון כי גדול כבוד הבריות עד שדוחה שבעה צאן ויש לזה רמז בפסוק אל יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ונמצא ישלם שבעתים וגו' עכ"ד ז"ל ע"ש:
והנה בזה יובן בס"ד לפרש רמז הפסוק תבא לפניך אנקת אסיר כגודל זרועך הותר בני תמותה והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה' ואנחנו עמך יצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך כי לפי דברי הרב זלה"ה מן הדין צריך שישלם תחת השה אחד עשר ואמנם בשביל בזיונו שנשא השה על כתפו חסה התורה עליו וחסרה לו שבעה ונשאר עליו לשלם ארבעה דוקא והנה ידוע שישראל נקראו שה דכתיב שה פזורה ישראל והנה או"הע כמו נבוכדנצר וזולתו באו לתוך א"י שהיא ארצו ית' ולקחו השה הוא ישראל שהם שלו יתברך והגלום לבבל והנה אפי' אם תניח במונח שהם דין שה ממש יש להם עכ"ז הם עכ"פ צריכים לשלם בעבור כל איש ישראלי שלקחו אותו ושחטו והרגו אותו י"א פעמים כנגדו כי תחת השה צריך לשלם י"א פעמים מן הדין והגם שהתורה חסרה ממנו שבעה הנה כל זה הוא בשביל בזיונו שנשא השה על כתפו אבל או"הע הם לא נשאו את ישראל על כתפם ולקחום מירושלים אלא הוליכו אותם ערומים יחפים אסורים בשלשלאות של ברזל והיו לחורב בים ולקרח בלילה וא"כ מה הבזיון שנתבזו או"הע בהם כדי שיחסר להם השבעה ולכן ודאי גם השבעה שחסרה התורה מגונב השה צריך להפרע מהם והנה גם עוד מלבד זה צריך להכביד עליהם כי הם ל"מ שלא היה להם בזיון אלא גם כן נתגאו ונתכבדו בעיניהם כאשר הטיחו דברים כלפי מעלה ואמרו אי אלהימו צור חסיו בו והקב"ה האריך אפו להם וא"כ בזה המעשה ניתוסף להם כבוד וא"כ איך שייך לחסר להם השבעה כדין גונב השה שאינו משלם כי אם ארבעה:
ובזה יובן תבא לפניך אנקת אסיר הם ישראל שהיו אסורים בגלותם כגודל זרועך הותר בני תמותה והנה הגם שישראל נקראו שה עכ"ז אם תרצה לדונם כשה ממש הא ודאי שלא תחסר מהם השבעה כאשר חסרה התורה לגונב השה יען כי גונב השה חסרה לו תורה בשביל בזיונו אבל אלו מלבד שלא נתבזו אלא ג"כ נתכבדו בעיניהם והוא שתראה חרפתם אשר חרפוך ה' וא"כ איך שייך שתוותר להם השבעה וז"ש והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם כלומר גם השבעתים תשיב אל חיקם להפרע מהם בשביל השבעתים יען שתראה חרפתם אשר חרפוך ה' והנה כל זה אנכי אומר על מונח שתדין אותם כדין השה אבל באמת הגם שישראל נקראו שה הנה עכ"ז אנחנו עמך כלומר עמך דייקא ואין אנחנו צאן ממש וא"כ איך תדין את ישראל כדין השה שצריך לשלם אחד עשר דוקא דהא ודאי צריך לדון לשלם יותר ויותר. ועוד אפי' אם תחשוב אותם כצאן ממש הנה גם כן איך אפשר לחשוב אותם כדין שה של בעלים שהם בשר ודם שדינו לשלם תחת השה שלו י"א צאן והלא אם אנחנו צאן הנה אנחנו צאן מרעיתך דייקא צאנך שאתה אדון הכל והא ודאי אינו דומה הגונב מן המלך לגונב מן ההדיוט ועוד הנה בשה חשבו דם זרעיותיו של ביאה אחת דוקא אבל הנה אנחנו נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך וא"כ צא וחשוב בהריגתם את היהודי כמה הפסידו בזה שאם היה קיים תמיד מוציא פירות בעבודת שמים וקיום המצות כי תולדותיהם של צדיקים הם מצות ומעשים טובים:
וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שטעם שמקבלים גרים הוא בשביל שישראל הם נעשים קדושים ע"י קיום התורה והמצות כי לכן אנחנו מברכים ואומרים אשר קדשנו במצותיו ולכן מאחר שהם קדושים צריכים תוספת כי צריך להוסיף מחול על הקודש ולכן צריך שיקבלו הגרים כי הם תוספת מחול על הקודש שכל דבר שבקדושה צריך לו תוספת עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם ליציאת מצרים קודם הזמן הוא שהש"ית ברוב רחמיו קידש את ישראל בליל פסח בשני מצות הם פסח ומילה שצוה אותם לעשות כי ע"י קיום המצות יתקדשו ישראל ואחר שנתקדשו פקע השעבוד מעליהם כי קי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד עכ"ד ז"ל. ובזה יובן וגר לא תונה ולא תלחצנו וא"ת א"כ שאני אתחייב בעדו אם אונה אותו ואם אלחצנו א"כ יותר טוב שלא אקבל אותו מעיקרא להתגייר ולמה אקבל לגייר אותו כדי שאח"ך צריך ליזהר בו ואפשר נמי שאתחייב עליו לאו לזה אמר הנה מוכרח אתה לקבל אותו יען כי מתחלה גרים הייתם בארץ מצרים וקשה איך יצאתם משם קודם הזמן אלא ודאי שע"י המצות נעשיתם קדושים והקדש מפקיע מידי שעבוד וא"כ מאחר שדין הקדש יש לכם וקדושים אתם א"כ בעל כרחך צריך לקבל גרים כדי להוסיף מחול על הקודש.
כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו והיה אפשר לומר אם תענה אותו כי יצעק אלי אשמע צעקתו. ויובן בס"ד כי הנה ימצא לפעמים שיבא יתום קטן או אלמנה לפני הדיין לתבוע ממון אביו מיד אחדים והדיין הוא יעשה לו עינוי הדין ולא יוציא משפטו מהר אלא יניחנו מתמרמר בלך ושוב עד שיוציא ממון אביו. ואמנם כשיוציא הדיין הממון והיתום עודנו קטן ודאי לא ימסרנו בידו אלא צריך שיעמיד לו אפוטרופוס שישא ויתן קרוב לשכר ורחוק להפסד בממון ההוא עד שיגדל היתום והנה מאי דביני ביני עד שימצא היתום הזה וקרוביו אפוטרופוס נאמן הנה המעות ישארו בב"ד ולפעמים זה הדיין יצטרך למעות ויקח מהם לצרכו וכשימצאו אפוטרופוס נאמן ויביאוהו היתום וקרוביו בב"ד למסור הממון בידו הנה זה הדיין כבר לקח המעות לצרכו ואז ג"כ יענה אותו עינוי ב' שיהיה זה היתום הולך ובא עד שיוציא מעותיו מן הדיין למסור אותם לאפוטרופוס ונמצא שזה לקה בתרתי עינויים ענוי הא' עד שהוציא לו ממון אביו מאחרים ועינוי הב' עד שיצאו המעות מכיס הדיין ההוא וא"כ אז זה היתום יצעק להש"ית ב' צעקות בראשונה ובשנייה והקב"ה ישמע צעקתו ג"כ בתחלה ובסוף וז"ש אם ענה תענה אותו כלומר ב' עינויים דע לך שאם צעוק יצעק אלי בתחלה ובסוף גם אנכי שמוע אשמע ב' שמיעות בתחלה ובסוף:
ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים. הנה רש"י ז"ל פירש יעור פקחים אפי' חכם וכו' סוף וכו' ויכהה מאור עיניו ויסלף כתרגומו ומקלקל דברי צדיקים דברי' המצודקי' משפטי אמת וכן תרגומו פתגמין תריצין ישרים עכ"ד והנה לפ"ז מאחר דיעור קאי על לעתיד א"כ הו"ל לומר כי השוחד יסלף דברי צדיקים ויעור פקחים כי יסלף תחלה ויעור לבסוף. ויובן בס"ד כי הנה ימצא לפעמים שיש דיין אחד מוחזק לגדול ורב בעיני העם ויבואו לפניו לדין ראובן ושמעון והוא לקח שוחד מראובן וזיכהו וחייב את שמעון ולפי האמת צריך שיהיה להפך שמעון זכאי וראובן חייב והנה המצא ימצא שאיש אחד שמו לוי שמע המעשה היטב ושמע פסק דין של הדיין שחייב את שמעון וזיכה את ראובן וזה יבא לחשוב שכן הוא הדין באמת ומהיכן יודע שזה הדיין לקח שוחד ופסק הדין להפך והנה אפשר שיזדמן אחר זמן כמו אותו מעשה שנפל בין ראובן ושמעון כן תהיה עם אותו האיש לוי עם יהודה חבירו ויבואו לדין לפני דיין אחר שהוא כשר ויר"ש והנה לפי אותו פסק שפסק דיין הראשון בין ראובן ושמעון שזכה את ראובן וחייב את שמעון הנה צריך עתה שלוי יצא זכאי ויהודה יצא חייב ואמנם הדיין הזה הב' שהוא כשר פסק הדין לאמתו וחייב את לוי וזכה את יהודה הנה השתא לוי שיודע פסק הדין של הדיין הא' יבא עת' להרהר אחר הדיין הב' ואפ' שיתריס כנגדו שיבא לחשוב ששקר היה משפטו של זה הדיין יען כי הוא יודע הלכה למעשה מדיין הראשון שהיא דומה בדומה למעשה הזה ממש שזכה את ראובן וגם הוא צריך שיצא זכאי והוא אינו יודע שהדיין הא' עיקם הדין וחייב את הזכאי וזכה את החייב ודיין הב' צדיק בדינו ופסק על האמת והצדק וכן יקרה זה לפעמים עם שמעון עצמו שיהיה לו עוד כמעשה הזה עם איש אחר ויבא אצל דיין אחד וצריך לצאת זכאי כפי פסק הא' וא"כ השתא השוחד הזה שקיבל זה הדיין ופסק הדין להפך גרם לעוור עיני הפקח הזה הוא לוי השומע פסק הדין שהוא פקח ויודע לשמור המעשה והפסק בלבו ויודע לדמות מעשה למעשה שאם אינו פקח בזה לא יבא להרהר אחר דיין הב' כי יאמר אולי מעשה ראובן ושמעון יש בה הפרש קצת למעשה דידן ולכן נשתנה פסק הדין אבל מאחר שהוא פקח ויודע לשמור בלבו דברים כהווייתן א"כ אם באמת יזדמן שיהיה לו מעשה דומה בדומה לאותו מעשה לא יבא לתלות שיש שינוי בזה וא"כ אחר שעיור את עין הפקח הזה שהבין שהדין הוא כך באמת שראובן זכאי ושמעון חייב אזי בזה יהיה דין גרמא שיסלף דברי צדיקים כתרגומו יקלקל פתגמין תריצין כלומר דברים המצודקים של הדיין הב' יקלקל אותם שיבא לחשוב זה לוי על דיין הב' שעשה ופסק דינו להפך או שקיבל שוחד מכנגדו ח"ו. ולזה אמר תחלה יעור פקחים הם בני אדם פקחין ששומעין הדין ויכולים להבין ולשמור הדברים בלבם כהווייתן ואח"ך יהיה זה גרמא לסלף דברי צדיקים הוא דברי דיין השני שפסק על האמת והצדק.
וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל משם הרב יד אבי שלום ז"ל הא דישראל נהנין מעו"הז שהוא בחלקו של עשו הוא משום שישראל פרעו חוב גזרת בין הבתרים לבדם מה שהיה מוטל גם על עשו וקי"ל כרב דס"ל אחין שחלקו ובא ב"ח של אביהם וגבה מאח הב' חוזר וגובה מאח הראשון לכן ניתן לנו ירושת עשו ליהנות מחלק עשו עכ'"ד ז"ל. והנה לפ"ז הטעם יש פה לומר דהגרים אין להם ליהנות בעולם הזה דהא הם יצאו מחלק עשו והם לא נשתעבדו במצרים כי אבותיהם היו גוים ועכשיו שנתגיירו אלו וא"כ מאיזה כח יהנו בעו"הז אבל באמת יש טעם אחר להנאת ישראל בעו"הז וג"כ הביאו אותו בשם הרב הנז"ל והוא כי המוכר ב' בתים לב' בני אדם צריך החיצון ליתן דרך לפנימי לעבוד דרך ביתו לר"הר כמו כן צריך ליתן לנו דרך מבוא לעו"הב וזה א"א אם לא ע"י הנאת עו"הז וכו' כדי שנזכה על ידן לעו"הב עכ"ד ז"ל. והנה בענין הגרים מצינו שהקב"ה צוה והזהיר עליהן בפרשה אחת ב"פ מה שלא נמצא כן בשאר מצות דהא הכא בפרשה זו צוה למעלה וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים וכאן נמי חזר ואמר וגר לא תלחץ וגו' וא"כ השתא מזה מוכח שיש טענה לצער הגר בלא"ה מצד הסברא והדין ולכן הוצרך לצוות עליו ב"פ ולפי האמור אתי שפיר בס"ד כי הנה לפי טעם הראשון של הרב יד אבי שלום שישראל נהנין מעו"הז בשביל שעבדו במצרים א"כ אין לגר שום הנאה בעו"הז וא"כ אם אדם יונה אותו וילחצנו בעו"הז לאו איסורא עבד כי הגר אין לו לישב במנוחה בעו"הז וטוב לו שיצטער ולא יהנה כלום מן עו"הז אבל באמת לפי טעם הב' יש לגר ליהנות מעו"הז ולכן השתא שפיר הוצרך קרא לצוות עליו ב"פ דכיון דאם נתפוס טעם הא' עיקר יהיה הוכחה שמותר לצעדו לכן צווך ב"פ על זה להודות כי העיקר הוא טעם הב' וגם הגר יש לו כח ליהנות בעו"הז וכאמור. ובזה יובן בס"ד הפסוק וגר לא תלחץ ואתם ידעתם וכו' וא"ת למה כ"כ אני מזהירך על מצוה זו יותר שבפרשה אחת אני מזהירך ב"פ לז"א כי גרים הייתם בארץ מצרים וא"כ מזה תבא לעשות טעם להנאת ישראל בעו"הז מכח השעבוד וא"כ ממילא מזה תבואו להכריח שמותר לצער הגרים לכן הוצרכתי להזהירך פעם ושתים על זאת שאין הדין כן ואסור לך לצערו כלל:
והנה באמת גם לפי טעם הראשון יש לומר דיש נמי לגרים הנאה בעו"הז כי ידוע שבחינת הגר ושרשו הוא בשכינה שנקראת צדק ולכן נקרא גר צדק וכמ"ש הרב א"ד ז"ל מרבינו מהרח"ו זלה"ה זיע"א וז"ל ועל דרך אמת ישראל הם בת"ת עמוסים מני בטן בנים לה' שם הו"יה שבת"ת אך גר הוא תחת כנפי השכינה הנקראת צדק וכו' ע"ש והנה ידוע שבגלות מצרים כתבו חז"ל השכינה כביכול השלימה המנין וא"כ השתא אפי' לפי טעם הראשון שיש להם ליהנות בעו"הז מכח השלמת החוב של מצרים והגרים לא היו בשעבוד מצרים מ"מ יש גם להם חלק בזה מצד אחיזת נשמתם שאחוזים בשכינה וכביכול השכינה השלימה המנין וא"כ מצד השלמת המנין שהשלימה השכינה יש להם ליהנות בעו"הז ובזה יובן בס"ד וגר לא תלחץ וא"ת והלא אין לו חלק בפרעון החוב של שעבוד מצרים וא"כ למה לא אלחצנו בעו"הז דאין לו מן הדין ליהנות בה לז"א ואתם ידעתם את נפש הגר היכן היא אחוזה כלומר הגם שמצד עצמו אין לו אבל מ"מ מצד נפשו שהיא אחוזה בשכינה יש לו חלק יען כי גרים הייתם בארץ מצרים ואיך יצאתם קודם הזמן הוא בשביל שהשכינה כביכול השלימה המנין.
והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. יובן בס"ד כי ידוע שהתפלה צריך שתהיה בשמחה ואם האדם יתפלל בשמחה אזי תתקבל תפלתו ברצון וידוע שכל והיה הוא לשון שמחה וז"ש והיה כי יצעק אלי והיה לשון שמחה ר"ל שאם מתפלל בשמחה אזי ושמעתי כי חנון אני שתפלתו מתקבלת.
ובזה יובן בס"ד הטעם שארז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים כי הנה ידוע מ"ש מרן הקדוש זלה"ה בש"ע משנכנס אדר מרבים בשמחה ומאחר שכל מצוה שהיא בשמחה היא מתקבלת יותר ולכך יותר נכון לעשות מצוה זו בחדש הזה שישראל מרבין בשמחה ולכן באחד באדר משמיעין על השקלים.
או יובן בס"ד הטעם שבאחד באדר משמיעין על השקלים והוא כי ניסן הוא מסוגל לגאולה וכמ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והנה זמן ב"ד שלשים יום.
או יובן בס"ד הטעם שמשמיעין על השקלים באדד דוקא ולא בחדש הקודם ממנו והוא דידוע מ"ש בגמרא דביצה דף ט"ו אר"י משום ר"א בר"ש הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר שנא' אדיר במרום ה' א"נ אדרא כשמיה כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימא לדדי דרי ע"ש והשתא גם חדש זה שמו מוכיח עליו על הקוים דנקרא אדר שמשמעותו על הקיום כמ"ש בגמרא על יטע בהן אדר ור"מ בדיק בשמא ולכן השקלים שהם פדיון נפש האדם משמיעין עליהם באחד באדר כדי שתהיה ההפרשה בחדש אדר דוקא ואז תעמוד מצוה זו לעושיה לדרי דרין.
ובזה יובן בס"ד מ"ש רז"ל דהפורים לא תתבטל לעת"ל כשאר ימים טובים כנודע כי הפורים הוא בחדש הנקרא אדר דקיים לדרי דרי וגם הפורים שבו קיים לעד לעולם:
ואפשר לפרש בס"ד דרך רמז דברי רז"ל שאמרו באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים והוא כי ידוע מ"ש רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וא"כ כיון שחדש ניסן מסוגל לגאולה צריך שישראל יעשו תשובה קודם כדי שיהיו ראויים לגאולה וא"כ כמו שקודם חדש תשרי יש חדש אלול שצריך להרבות סליחות ותחנונים להתעורר בתשובה כי זמן ב"ד שלשים יום לכן השתא גם קודם חדש ניסן בשלשים יום שהוא באחד באדר צריך לעורר העם בתשובה וז"ש משמיעין על השקלים כלומר קונהו מאשר חטא על הנפש וכמה מצות יש בידו וכמה עונות חמורות עשה וקלקל בנפשו בעו"הר כדי שאז יכיר מיעוט ערכו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ומ"ש על הכלאים יובן כי על הרוב יהיה אחד באדר אחר סדר משפטים שהוא היום השובבים שאז העולם תקנו תקון הקרי של שז"ל שנפלו לבורות נשברים ונתערבו ולכן אז בגומרם התיקון אז משמיעין על הכלאים שהם כלאי זרעים שלא יתערבו והכוונה על זרע האדם שלא יחזור ויקלקל זרעו ח"ו לערב הטוב ברע חלילה. או יובן בס"ד משמיעין על השקלים גי' ת"ף כמנין פ' לשבר כחה היא וכל גונדא דילה והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.
והנה מה שנותנים מחצית השקל ולא שקל שלם אפשר לתת טעם בס"ד והוא כי הצדקה הוא תיקון שם הו"יה ב"ה כי לכן אמרו חז"ל שצריך לכוין בנתי' הצדקה ליחד שם הו"יה ב"ה כי הפרוטה היא יו"ד וחמשה אצבעות העשיר היא ה"א והזרוע הוא וא"ו וחמשה אצבעות העני היא ה"א אחרונה הרי רמז לשם הוי"ה ב"ה ע"ש. ונמצא שהצדקה היא תיקון הו"וה ב"ה והנה ידוע שעיקר התיקון בחצי השם שהוא ו"ה כי יד על כס י"ה ואם כן מה שנחסר הוא החצי דוקא ולכן השתא לזה נותנים מחצית השקל דוקא להורות על זאת כי התיקון העיקרי הוא בשביל החצי דוקא.
ובזה יובן בס"ד הפסוק מחצית השקל תרומה לה' כלומר מה שנותנים מחית השקל ולא שקל שלם שהוא תרומה לה' כלומר לצורך ותיקון שם הו"יה ב"ה ועיקר התיקון הוא בחצי השם דוקא ולכן נותנים מחצית השקל.
ובזה יובן הטעם שכתבו חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה בשביל שבאחד באדר משמיעין על השקלים שהם תיקון חצי השם שהוא ו"ה שיתחברו עם י"ה ויהיה השם שלם והנה ידוע שאותיות ו"ה מורים על השמחה וכמ"ש במדרש כששרף בן בטיח אוצרות ירושלם אתו ואמרו ליה לדיב"ז אמר ווי אמרו לבן בטיח חביבך אמר ווי שלח ואייתי יתיה א"ל מאי אמרת א"ל ו"ה אמרית לשון שמחה בין ווי לו"ה ניצול ריב"ז ע"ש הרי דמלת ו"ה הוא לשון שמחה ולכן השתא שבחדש אדר מתקנים אותיות ו"ה כל ישראל כאחד ע"י מצות השקלים לכן משנכנס אדר מרבים בשמחה כי אז יתעוררו אותיות ו"ה שהם לשון שמחה. גם עוד מלבד טעם השקלים שהם תיקון השם הנה עוד כי בחדש אדר נמחה שמו של המן שהוא זרע עמלק הרשע וידוע שבכל שנה יהיה בחדש זה מחיית עמלק ביטול צד מה מן הקליפה וכמ"ש רבינו חיד"א ז"ל בדרשותיו ע"ש ובודאי כשיהיה מחיית עמלק אפי' מעט עכ"ז יהיה עילוי לאותיות ו"ה דהשם כי דבר זה תלוי בזה דידוע מ"ש רז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק ולכן השתא כיון שבחדש זה יהיה עילוי לו"ה משום מחיית עמלק לכן מרבים בשמחה כי אותיות ו"ה מורים על השמחה:
ובזה יובן בס"ד הטעם שבשנת העיבור מעברים חדש אדר דוקא דמלבד שיש לזה טעם הכרחי ברברי חז"ל. עכ"ז נוכל לומר דרך דרש והוא כי בחדש הזה יש מפלה לעמלק ולאו"הע כי ידוע מ"ש חז"ל מאן דאית ליה דינא בהדי גוי יתבענו בחדש הזה כי הגוי ריע מזליה בחדש זה וא"כ השתא אם ישראל יעשו תשובה ותיקון בחדש הזה ודאי תהיה מסוגלת מעשיהם כח' הזה יותר משאר זמנים כי החדש הזה ישראל גוברים וכמו שנמחה שמו של המן זרע עמלק בחדש הזה כן אנחנו בטוחי' שימחה שמו של עמלק לגמרי ויהיה אז השם שלם והכסא שלם וא"כ לכן מעברים חדש זה שיתארך זמן ממשלת ישראל יותר ואולי בצירוף הששים יום יעשו ישראל תשובה שלימה ויהיו מסוגלים לגאולה ואם לא עשו בראשון יעשו באחרון באופן שיש להם הרחבת זמן יותר ולכן מה מאוד צריך ליזהר ולהשמר בחדש הזה מדברים אסורים והגם שחייב אדם לשמוח בפורים עכ"ז יהיו כל מעשיו לש"ש וירבה בצדקות כפי יכלתו והש"ית ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו מעתה ועד עולם אכי"ר:
והנה לכאורה י"ל בדברי חז"ל שכתבו משנכנס אדר מרבים בשמחה דהול"ל משהגיע אדר מרבים בשמחה ולמה תפשו לשון נכנס דלהיכן נכנס. ויובן בס"ד דרך הלציי דהנה המולד של ר"ח לפעמים יהיה קודם ר"ח והנה מעת המולד תתחיל הארה של ר"ח כי יש מפקפקים הרבה שלא להתענות משעת המולד א"כ השתא השמחה של חדש אדר ג"כ צריך להתחיל משע' המולד ד"מ שנה זו שנה מבורכת ברכ"ת ה' היה ר"ח ליל ו' והמולד היה ביום חמישי שעה ח' א"כ נמצא שחדש אדר נכנס בתחום שבט שעדיין לא הגיע זמנו כי ר"ח הוא מתחלת הלילה ולז"א משנכנס אדר מרבים בשמחה נכנס דייקא שאין צריך עד שיגיע ממש אלא אפי' משעה שנכנס בחדש הקודם שהוא עת המולד ג"כ צריך להרבות בשמחה כי התחילה ההארה מאותו העת וכאילו הגיע ר"ח ממש: