Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וז"ל לבל יצא עתק מפי איש לומר הלא מה בצע במשפטים אשר בין איש ובין רעהו אם לא לשים שלום בין איש ובין אחיו ובין גרו כי ע"י ההיישרה ההיא ישקוט מדון והיה זה שלום ומדבי דינא שקלי ליה גלימא ליזמר וליזיל באורח' וא"כ איפה אם המצא תמצא דת נימוסית והיישרת משפטים בדיני ממונות מסודרים ע"פ שכל האדם חכם לבב אשר גם בהם יתווך השלום בין איש לרעהו ואיש על מקומו יבא בשלום גם שלא מתורת ה' המה למה ימנעני הוא יתברך מהם אחרי כי הנפקותא אחת היא והיה זה שלום גם הוא והנה האומר כדבר הזה אין לו שחר ונסכים ונאמר אליו אל תעמוד בדבר רע כי הלא לא כדתות ונימוסיות ומשפטים הנימוסיים המסודרים ע"פ חכמת האדם הוא דת משה וישראל חלילה כי הלא בדת הנימוסית אין בתוכיותה אלא מה שבנגלה כי היא משוללת קדושה ולכן לא תקדש נפש המלאה לה מקיומה ולימודה כאשר תקדש בתור' ה' ומשפטיו הקדושים כי הדבקים בה דבקים בה' ית' כי הלא כל התודה כולה שמותיו של הקב"ה וכל מצוה ומצוה וכל דין ודין שרשו פתוח אל מים העליונים וכל המקיים מצוה אחת ומשפט אחד מניע ומאיר שורש העליון הדבק בו ית' וקונה לו פרקליט אחד ומלאך וכו' ע"ש בד"ק באורך:
המורם מדבריו ז"ל כי כל מצוה ומצוה הגם שהשכל מחייב אותה בלא"ה וגם בדת הנימוסית ושורת הדרך ארץ ג"כ מחוייב אדם לעשות בה אפ"ה צריך שהאדם יעשה המצוה בשביל צוויו ית' שצוה לעשות כן ולא בשביל שהשכל מחייב כן בדת הנימוסית ובשורת דרך ארץ יען דהגם דהנפקותא בענין המעשה אחת היא מ"מ הנה מה שהשכל מחייב בדת הנימוסית ושורת דרך ארץ הנה היא משוללת הקדושה ואין בתוכיותם כ"א מה שבנגלה ולכן לא ימשך מעשייתה אור קדושה ממנו ית' על האדם העושה אותה אבל משא"כ אם הוא עושה המצוה בשביל שצוונו הש"ית בה בתורתו הקדושה הנה אז בעשותו המצוה ההיא יהיה לו התדבקות בו ית' ואז בעשייתו מעורר האור העליון שכנגד המצוה ההיא למעלה וממילא ממשיך עליו אוד קדושה משורש העליון הדבק בו ית'. ובזה יובן ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כלומר הגם בדבר שהשכל מחייב בו כפי השורת דרך ארץ מ"מ צריכים אתם לעשות כאשר צוה ה' שכל כוונתכם בעשיית המצוה תהיה בעבוד צווי הש"ית דווקא ואז בזה תזכו לעורר שורש העליון למעלה ולהמשיך עליכם אור קדושה ממנו וזהו וירא אליכם כבוד ה' משא"כ אם תעשו המצוה בשביל שהשכל מחייב אותה הנה אין בזה השתלשלות קדושה כלל כי אין בדבר ההוא כי אם מה שבנגלה דווקא:
ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח. איתא ברש"י ז"ל וז"ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת וכבר דשו ביה רבים הלא בספרתם ע"ש. והרקרוק מבואר כאן חדא למה היה בוש ועוד מה הלשון אומרת לכך נבחרת וכבר דשו ביה רבים הלא בספרתם ע"ש ואמנם הנה לכאורה עוד י"ל בזה דמלשון רש"י ז"ל נראה שהיה לו תרי בושה ומורא שכתב שהיה אהרן בוש וירא לגשת ואין זה חדא מלתא היא דמניעת הבושה לחוד ומניעת המורא לחוד ואין נכנס זה בסוג זה וא"כ מוכרח לפ"ז שהיה לו ב' מניעות הא' בשביל בושה וא' בשביל מורא וצריך להבין מה הם. ויובן בס"ד דהנה סיבת הבושה ידועה היא והיא דידוע כי עיקר קרבנות אותו יום הראשון היתה בשביל לכפר על מעשה העגל ולכן לקח אהרן לעצמו עגל לחטאת וישראל לקחו עגל לעולה ושור לשלמים ולכן צוה את אהרן שיקריב תחלה את קרבנו ואח"ך את קרבן העם כדי שלא יאמרו ישראל לאהרן הלא אתה עשית העגל וקשט עצמך ואח"ך קשט אחרים וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפרשה זו והאריך הרחיב בזה ע"ש וא"כ נמצא זה כי מאחר שהוא צריך ליקרב אל המזבח כדי לכפר על מעשה העגל והוא עצמו עשה להם העגל לכן היה בוש מישראל על זאת ואמנם מה שהיה לו מורא אפשר לפרש כי הוא ברוח קדשו הביט כי קרח ועדתו רוצים לעורר על הכהונה ורוצה קרח שיהיה הוא הכהן גדול ולכן היה ירא מזה כי חשש פן אותו היום עצמו שהוא יכנס להקריב יעבור על קרח רוח שנאה וקנאה להתקנאות בו ויערער על הכהונה לאמר מאי חזית דאהרן יהיה כהן אנכי אהיה כהן שגם אנכי משבט לוי ומאי רבותיה דאהרן ממני וכמו שהיה כן באמת אחר כך שערער על הכהונה ולכן היה ירא אהרן להתקרב לכהונה אותו היום פן תתעורר עליו מחלוקת קרח ועדתו ונמצא לפ"ז ששתי מניעות היו לו הא' בשביל הבושה מסיבת העגל כאמור והב' בשביל היראה שהיה ירא פן יערערו עליו בזה ואמנם באמת לכאורה נראה דהא תליא בהא ואין פתחון פה לשום א' מבני שבטו לערער עליו ולומר מאי רבותיה דאהרן דיש טענה אלימתא לסתום פיהם והוא דידוע מ"ש חז"ל אין ממנין פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחריו והטעם בשביל כדי שלא יבא להתגאות על הצבור כנודע ואם בן השתא אם בפרנס חששו פן יבא להתגאות על הצבור ולכן בחרו במי שיש לו קופה וכו' כדי שלא תזוח דעתו עליו א"כ כ"ש וכ"ש במינוי הכהן גדול שכפרת כל ישראל תלויה בו וכמ"ש קהל עדתנו עליך יסמוכו ועל ידך תהי סליחתנו וגם כל השתלשלות השפע היא על ידו א"כ מן הראוי שהוא יש לו להתגאות על הצבור יותר מן הפרנס מאחר שכולם תלויים בו וא"כ ודאי במינוי כזה יש לנו לחזר יותר על אדם שיש בו איזה סבה המונעתו מלהתגאות כדי שלא תזוח דעתו על הצבור וא"כ השתא מאחר שהכהונה מוכרח להיות משבט לוי שהם חלקו ונחלתו ית' א"כ השתא נחזי אנן מי הוא מהם הראוי יותר לפי טעם זה שיתמנה כהן גדול והיינו שיהיה בו סיבה המונעתו מלהתגאות על הצבור והנה אם תדקדק תמצא שאהרן הע"ה הוא ראוי יותר לזה יען כי כל שבט לוי לא חטאו בעגל ורק העם נקהל על אהרן לאמר קום עשה לנו אלהים וקם אהרן ועשה להם העגל ובנה לו מזבח. והנה ידוע שבשעת מתן תורה פסקה מישראל זוהמת הנחש וכתיב חרות על הלוחות והיינו חירות ממ"ה חירות משעבוד מלכיות שפסקה מהם המיתה ואם לא היו חוטאים בעגל לא היו חוטאים עוד כלל ולא היה להם עוד יצ"הר כלל וממילא לא היו צריכים לא קרבן ולא כפרה שאם אין עבירה כפרה למה ואם כן השתא בשלמא אם יתמנה א' משבט לוי שפיר יש לו מקום להתגאות באמור אליהם הלא כל כפרתכם תלויה בי ואנכי עיקר סמיכתכם אבל משא"כ אהרן הע"ה לא שייך להתגאות ח"ו בזה על ישראל יען כי יבא לחשוב שהוא הגורם לישראל שיהיו צריכים כפרה במה שעשה להם העגל והגם שבאמת הוא כוונתו לש"ש ולא חטא כלל הנה עכ"ז לפי הגלוי הוא עשה להם העגל ואם כן איך שייך שיהיה לו ח"ו גאוה בשביל הכפרה שמכפר עליהם מאחר דהוא היה גרמה שיצטרכו ישראל לכפרה דלולי מעשה העגל לא היו צריכים לכל זה וא"כ לפ"ז צריך למנות אהרן לכהן גדול יותר משאר שבט לוי לפי טעם רז"ל שאמרו אין ממנין פרנס וכו' וא"כ השתא לא יוכלו שאר השבט כקרח ועדתו לערער ולטעון מאי רבותיה דאהרן דבאהרן שפיר יש טעם למנותו יותר משאר השבט וא"כ נמצא לפ"ז שענין מעשה העגל שהיה בוש בו אהרן הע"ה הוא סיבה לבטל המורא שהוא ירא מערעור קרח ועדתו כי מזה יצא לנו טענה ותשובה לבטל הערעור שלהם ובזה יובנו דברי רש"י ז"ל שהיה אהרן בוש וירא לגשת ותרתי קאמר חדא שהיה בוש משום עשיית העגל ועוד שהיה ירא מן ערעור שאר השבט לגשת אל המזבח והשיב לו מרע"ה למה אתה בוש ממעשה העגל הלא אדרבה לכך נבחרת לכך דייקא כלומר אדרבה בשביל מעשה העגל שעשית מזה נבחרת להיות כהן גדול כי השתא בזה אתה ראוי למינוי זה הגדול יותר משאר השבט ומטעם האמור דבשאר השבט יש לחוש פן תזוח דעתו עליו אבל בך ליכא למיחש וכאמור בס"ד וא"כ בזה ממילא גם המורא יתבטל שאין לירא מערעור אחרים כי בשביל זה נבחר הוא מכולם ואין להם פה לערער עליו כלל:
או יובן בס"ד לפרש מ"ש לכך נבחרת דרך הלציי ויובן בס"ד כי עבודת הכהן בב"המק יש בה עבודה שצריך להיות כופף כפיו בה ויש עבודה שצריך להיות פותח בה כפיו והוא כי הקמיצה שהיא היתה עבודה קשה שבב"המק הנה מעשה דידה צריך שיכפוף הכף שלו כדי לקמוץ וכן החפינה של הקטורת ג"כ היא בכפיפה אבל ברכת כהנים שמברך הכהן לישראל שהיא ג"כ מכלל העבודה צריך להיות פותח ופושט את כפיו לברך את ישראל ונמצא שיש עבודה שצריך לכפוף כפיו ויש שצריך לפתוח ולפשוט כפיו והנה תיבת כך היא ב' כפין האחת כ"ף כפופה והב' כ"ף פשוטה ופתוחה רמז להנז"ל ולז"א לכך נבחרת לכ"ך דייקא שרמז לפי דרכו על עבודות שיש לו לעבוד בכהונתו:
להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. יובן בס"ד לפרש והוא דידוע דאחד מסימני טהרה של הבהמה המפורש בתורה הוא שהטהודה צריכה להיות פרסותיה סדוקות אבל הטמאה אין פרסותיה סדוקות ונמצא שהסדק שבפרסותיה של בהמה הוא א' מסימני טהרה והנה ההפרש שיש בין מספר טמא למספד טהור הוא גי' קס"ד אותיות סדק כי טהר כתוב בתורה חסר בלא וא"ו ונמצא שההבדל שיש בין מספר זה למספר זה הוא גי' סד"ק רמז לסימן טהרה שיש בין חיה טהורה הנאכלת לחיה הטמאה אשר לא תאכל ובזה להבדיל בין הטמא ובין הטהור כלומר מה שיש הבדל והפרש בין מספר הטמא למספר הטהור הוא רמז לסימן והפרש שיש בין חיה הנאכלת ובין חיה אשר לא תאכל: