המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק. י"ל דמה הכוונה שאמר ויקרא כהם וכו' דאם לענין יחוס הלא כולנו נתייחסנו על אברהם יצחק ויעקב כדרך הבנים שמתייחסים על שם אבותם ומהיכא תיתי שלא יהיו מתייחסים הם כדי שיצטרך יעקב אע"ה לברכם בזה ואם הכוונה הוא שיהיו נקראים הם עצמם בשמות אברהם יצחק ויעקב חדא מאי נפקא מינה בזה ועוד הרי לא מצינו שנקראו כן ועוד איך שייך זה שיהיו נקראים בשלשה שמות כאחד ויובן בס"ד דהנה ידוע כשישראל עושים רצונו של מקום נקראים בשם ישראל שהוא שם חשיבות ישר אל וכשאין עושים רצונו של מקום נקראים בשם יעקב והנה ידוע מ"ש במדרש רבה בפ' תולדות אברהם נקרא ישראל יצחק נקרא ישראל יעקב נקרא ישראל ומביא ראיות על כל אלה מהפסוקים ונמצא ששם ישראל שנקרא בו יעקב ג"כ נקראו בו אברהם ויצחק והנה יעקב מברך אותם כאן שיהיו תמיד במעלה רמה שיהיו תמיד נקראים בשם ישראל שהוא שם החשיבות וז"ש ויקרא בהם שמי אשר הוא שם אבותי אברהם ויצחק ג"כ ואיזה שם שנק' בו אברהם יצחק ויעקב בשוה הוי שם ישראל לאפוקי שם יעקב שלא נקרא בו כי אם יעקב לבדו:

יהודה אתה יודוך אחיך. איתא בגמ' מי גרם לראובן שיודה יהודה בשביל שהתחלת להודות בא ראובן והודה. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב זרע ברך ז"ל משם המדרש דבשמים השביעי חביב שנא' סולו לרוכב בערבות בארץ הז' חביב שנא' והוא ישפוט תבל בצדק. במלכים הז' חביב שנא' דוד השביעי ולכן המלכות היתה מיהודה כי אם תחשוב אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה הרי הוא השביעי ולכך נבחר יהודה והנה אם תחשוב את ראובן חוטא א"כ אין למנותו עם השבטים ח"ו וא"כ אז יהודה לא יהיה שביעי כי אם ששי וא"כ אין לו ליקח המלכות אבל מאחר שראובן עשה תשובה והרי הוא כשאר אחיו א"כ הוא בכלל המנין ואז יהודה הוא השביעי עכת"ד ע"ב. ונמצא שמה שהודה ראובן על עונו ועשה תשובה בזה היה צמיחת קרן ליהודה שעי"ז יצא ממנו המלכות וא"כ גם זכות יהודה סייע בזה שיודה ראובן כדי שיתכפר לו וממילא יהיה נחשב בכלל אחיו ויהיה אז יהודה השביעי וז"ש מי גרם לראובן שיודה זכות מי גרם לראובן שיודה הוא יהודה זכותו גרם לזה וזהו בשביל שהודית במעשה תמר והצלת אותה משריפה זה הזכות גרם לך שבא ראובן והודה ואז ממילא היית אתה השביעי ולקחת המלכות:

והנה מן אברהם עד יהודה היה יהורה השביעי כזה אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון לוי יהודה וכאמור ומן בנו של יהודה עד דוד היה דוד השביעי כזה פרץ נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד וכמ"ש הפסוק דוד השביעי והנה יהודה היה מלך על כל אחיו ואח"כ לא נראית המלכות בזרעו כי אם עד דוד הע"ה שמלך על כל ישראל ובזה יובן בס"ד הפסוק מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן ר"ל מזוינו לשון זיו ואורה הוא המלכות מלאים מפיקים מזן אל זן ר"ל מיהודה השביעי אל דוד השביעי כי תיבת זן רמז לאות זי"ן שמספרו שבעה וזהו מפיקים מז"ן אל זן:

והנה יובן בס"ד כי הלא תמצא בנביאים בענין מלכי ב"ד אשר מלכו אחר דוד שלא נכתב ויעש הישר בעיני ה' כ"א בשבעה מלכים אלו והם אסא דכתיב ויעש אסא הישר בעיני ה' בדוד אביו מלכים א' ט"ו וכן יהושפט דכתיב וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני ה' מלכים א' כ"ב וכן יהואש דכתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ב וכן אמציה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ד וכן עזריה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן יותם ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן חזקיהו דבתיב ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו הרי הם שבעה וחזקיה הוא אחרון למלכים שנכתב בהם ויעש הישר בעיני ה' ונמצא שהוא שביעי בזה ובזה אפשר לומר דלכן בקש הקב"ה לעשותו משיח וכמוהו לא היה משום דאחריו לא קם כמוהו ליכתב בו ויעש הישר בעיני ה' ולכן אחרון אחדון חביב מאוד:

והנה יובן בס"ד עוד דמי שכתוב בו שעשה הישר בעיני ה' כדוד המלך הם שנים דוקא הא' אסא הע"ה דכתיב ביה ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו והב' חזקיהו הע"ה דכתיב ביה ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו ונמצא שב' מלכים אלו אסא וחזקיהו הם דוקא נדמו במעשיהם כדוד הע"ה ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש דוד הע"ה בתהלים כאח לי התהלכתי א"ח ר"ת אסא חזקיהו ר"ל כמו אסא חזקיהו התהלכתי במעשי לעשות הישר בעיני ה' ולרוב ענותנותו הוא תלה עצמו בהם הגם שהתורה תלתה אותם בו אפ"ה הוא תלה עצמו בהם כדרך שהקטן נתלה בגדול:

ובזה יובן הס"ד הפסוק עוד שם בתהלים אחלי יכונו דרבי לשמור חוקיך ד"ל א"ח ר"ת אסא חזקיהו לי ר"ל ידמו במעשיהם לי ולכן אנכי מחלה שיכונו דרכי לשמור חוקיך כדו שגם הם יעשו כמותי וכל מה שאני עושה יותר זרוז במצותיו ית' לעשות הישר בעיני ה' גם הם ירויחו בזה לעשות כאשר אנכי עושה ונמצא שהכל הולך אחר המעמיד.

או יובן בס"ד אחלי אותיות א"ח לי רמז לתשעה ספירות שהם גי' א"ח וידוע שדוד הע"ה הוא בחי' מלכות וע"י מעשיו הטובים ממשיך התשעה ספירות למדת מלכות לקשרם יחד וז"ש א"ח לי ובזה יכונו דרכי. או יובן בס"ד א"ח ר"ת אור חכמה וז"ש א"ח לי ובזה יכונו דרכי ליחד הדודים למעלה.

ובזה יובן בס"ד מ"ש שהע"ה במשלי טוב שכן קרוב מאח דחוק כי הנה שלמה הע"ה יש לו סיוע זכות אביו דוד הע"ה וגם יש לו סיוע זכות אסא וחזקיהו שהם עתודים לצאת מזרעו שגם הם נשגבים במעלה שעשו הישר כדוד הע"ה ואמנם ודאי שהגם שהם שנים ודוד אחד עכ"ז ודאי יסתייע שלמה הע"ה מזכות דוד המע"ה יותר חדא דהגם שהם נדמו מעשיהם לדוד הע"ה עכ"ז מי לנו גדול מדוד המע"ה בדיחא דמלכא ונעים זמירות ישראל אשר מפיו אנחנו חיים ועוד דדוד המלך ע"ה קרוב לשלמה הע"ה יותר מהם דהוא אביו ממש והם מזרע של זרעו וחזקיהו יותר רחוק מאסא וז"ש טוב שכן קרוב הוא דוד הע"ה מאח רחוק הם אסא וחזקיהו והגם שהפסוק דימה מעשיהם לדוד הע"ה והם שנים והוא אחד עכ"ז טוב שכן קרוב:

ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אמך. יובן בס"ד כי הנה נצוח המלכים במלחמה יהיה על שני סוגים הא' שיערכו המלכים מלחמה מערכה לקראת מערכה ויגבר אחד מהם על חבירו וינצח אותו. והסוג הב' הוא שיצאו המלכים להלחם זע"ז ואמנם טרם שיבואו להלחם מערכה לקראת מערכה הנה בראות אחד מהם מרחוק את תוקף אבירות המלך היוצא כנגדו וכשמוע קול נהמת סוסיו ועוצם חיילותיו תאחזהו פחד ורעדה ולא יתקרב לערוך אתו מלחמה אלא ינוס תכף ואז כשיראה המלך האדיר את אויביו כי נסו הוא ירדוף אחריהם להשיגם להכותם עד חרמה ואז המכה תהיה מאחור בעורף האויבים ולא מצד פנים כי אין נלחמים מערכה לקראת מערכה כדי שתהיה פנים כנגד פנים והנה ההפרש שיש בשני הניצוחים האלה הא' כי הנוצח כמו הניצוח. הב' יהיה לו שם גדול והכל יודו בו שהוא גבור בעל מלחמה משא"כ הנוצח כניצוח הא' שאין לפארו כ"כ בזה ועור שהנוצח כניצוח הא' הנה לא יבצר שיכה המלך הנלחם בו מן החיל שלו ג"כ דמאחר שהם נלחמים מערכה לקראת מערכה הנה גם מן המלך הנוצח יפול ארצה בתוך המלחמה וא"כ כשישוב המלך הנוצח לשלום לעירו לא הכל יבואו אליו להשתחוות לו ולברכו על הניצוח שהיה לו במלחמתו כי אותם שהם קרובים למתי מלחמתו הם יתאבלו על קרוביהם ולא עת ששון ושמחה להם לבא אל המלך ואמנם אותו הנוצח כניצוח הב' הנה זה לא ימות שום אדם מחילו יען כי האויב נס והם רודפים אחריו ומכים מאחור על העורף ולא מערכה לקראת מערכה כדי שגם האויב יכה וא"כ חיל המלך הנוצח הם דוקא מכים ולא מוכים וא"כ כולם אפשר שיבואו לשלום עם המלך ואז אחר כך כשיחזורו הם והמלך לשלום יבואו כל אנשי העיר להשתחוות למלך ולברך בשמו על הניצוח שהיה לו במלחמה וז"ש יהודה אתה יודוך אחיך שהכל יודו בך שאין גבור כמותך יען כי תהיה ידך בעורף אויביך שמרוב תוקף הצלחתך במלחמה לא אפשר שילחמו אתך מערכה לקראת מערכה שאז תהיה המלחמה פנים כנגד פנים אלא תכף כשיראוך האויבים תפול עליהם אימתה ופחד וינוסו ואז כשתרדפם תהיה המלחמה בעורף האויב מצד אחור ולא מצר פנים ובזה תרויח שישתחוו לך בני אמך שהכל יבואו להשתחוות לך שאין חסרון בחיל שלך כלל והשמחה שוה לכל:

זבולן לחוף ימים ישכון. יובן בס"ד כי יש שני מיני ימים הא' הוא ים התלמוד והוא תלמוד בבלי שהוא הים הגדול והב' הוא ים כפשוטו שעוסקים בו בפרקמטיא ובו אניות סוחר וזבולון היה עשיר ועוסק בפרקמטיא ומחזיק ביד יששכר שהיו עוסקי' בתורה כמ"ש ומבני יששבר יודעי בינה לעתים והנה המחזיק יש לו חלק בתלמוד שעוסק הת"ח כי בצל החכמה בצל הכסף וכמ"ש חז"ל שיאמרו בעו"הב לעשיר המחזיק ביד ת"ח טול שכר מסכתא פ' ומסכתא פ' והוא א"ל מעולם לא למדתי מסכתא זו והם א"ל אמת שלא למדת אבל החזקת ביד ת"ח פ' שלמד מסכתא זו וא"כ בא וטול חלקך כאלו למדת וכמו שהאריכו המפ' ז"ל בזה הרבה הלא בספרתם וז"ש זבולון שהוא היה מחזיק ביד ת"ח לחוף ימים ישכון ימים תרי משמע דקאי על ב' ימים ים התלמוד וים הפשטי וזה ימים אותיות י"ם י"ם שזוכה לתורה ולעושר.

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יובן בס"ד דידוע דס"ל לר"ש בהוריות שאם הורו בית דין באיסור תורה ועשו כל הקהל או רובו על פיהם וידעו שטעו אזי ב"ד מביאין קרבן פר ושעיר וכל שבט ושבט מביא פר ושעיר ע"ש. ונמצא לסברת ר"ש ב"ד שקולין כשבט אחד שלם שהם לבדם מביאין ג"כ פר ושעיר ובזה יובן דן ידין עמו ר"ל שהקב"ה דן אותו הב"ד שידין עמו כאחד שבטי ישראל דלסברת ר"ש ב"ד מביאים קרבן כמו שבט שלם ונמצא שדין הב"ד שהם דנים את עמו ישראל הוא כאחד מן השבטים בשוה דאלו מביאין פר ושעיר והשבט מביא ג"כ פר ושעיר:

או יובן בס"ד דידוע דבר"ה הקב"ה בעצמו לבדו דן את ישראל ולא ב"ד שלמעלה אבל או"הע דנים אותם ב"ד של מעלה ג"כ והנה יש לדקדק וכי משוא פנים יש בדבר ח"ו ולמה הקב"ה לא דן את הכל לבדו ואמנם הוא דישראל יש להם אחדות דכתיב בישראל שבעים נפש ולא אמר נפשות וכעשו כתיב שש נפשות דאמר נפשות לשון רבים והגם דאלו שבעים ואלו ששה וכן כתיב בששים רבוא ישראל ויחן שם ישראל נגד ההר ולא כתיב ויחנו לשון רבים וכן אנכי ה' אלהיך לשון יחיד וכאלה רבות משום דישראל יש להם אחדות וכולם כאיש אחד חשיבי והנה הקב"ה הוא יחיד ומיוחד ולכן מן הראוי שהוא ית' שהוא יחיד דן אתה יחיד אלו ישראל שהם חשיבי כאחד משא"כ או"הע דהם מפורדים אין ראויים שידון אותם הוא ית' לבדו אלא נידונים ע"י ב"ד של מעלה ג"כ ולכן הם נענשים יותר בדינם כי יש הפרש גדול בדין שדן אותו הוא ית' בעצמו מן הדין שדנים ב"ד של מעלה וכמ"ש דוד הע"ה מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים ובזה יובן בס"ד דן ידין עמו ר"ל הקב"ה ידין את עמו דוקא וא"ת וכי משוא פנים יש בדבר ולמה עושה הפרש בזה בין ישראל לאו"הע ולז"א כאחד שבטי ישראל ר"ל בשביל שכל שבטי ישראל כאחד חשיבי ולכן נאה ליחיד לדון אתה יחיד משא"כ או"הע דהם מפורדים ואין להם אחדות:

גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. יובן בס"ד ע"ד מה שכתבו המפרשים ז"ל ע"פ הנחש השיאני שאד"הר פגם בשני דל"תין דשם שד"י ושם אד"ני ונשאר בהם ש"י אנ"י וזהו אותיות השיאני עכ"ד ז"ל והנה גד רמז לב' שמות אלו כי שם שדי הוא ג' אותיות ושם אד"ני הוא ארבעה אותיות וזהו ג"ד גם ידוע שבע"והר שאין השם שלם ואין הכסא שלם כי יד על כס יה והם אותיות הו"א וז"ש גד רמז לשם שדי ושם אדני גדוד אלו ישראל שהם גדודיו יתברך יגודנו לשון אגד וחיבור שהם ע"י מעשיהם הטובים מחברים הד"לתין בהם ומיחדים אותם והו"א אותיות השם והכסא יגוד יתחברו עקב ר"ל אחרית התיקון כולו כי בהתחברותם יתוקן הכל:

או יובן גד רמז למדת המלכות שהיא שביעית כמנין ג"ד. או יובן בס"ד גד רמז לד' יוד"ין שיש בהו"יה דע"ב וג' יוד"ין שיש בהו"יה דס"ג וזהו ג"ד רמז להנז"ל גדוד אלו ישראל יגודנו לשון אגד וחיבור:

ובזה יובן בס"ד תן חלק לשבעה רמז לשבעה יוד"ין הנז"ל וגם לשמונה רמז לשני דלתין דשם שדי ושם אדני לתקנם. או יובן תן חלק לשבעה רמז לאותיות השם והכסא שבין כולם הם שבעה אותיות וגם לשמונה רמז לכ' דל"תין הנז"ל. או יובן בס"ד תן חלק לשבעה רמז לשם שדי ושם אדני וגם לשמונה רמז לשם הו"יה ב"ה ושם אהיה שהם שמונה להשפיע מזה לזה:

מאשר שמנה לחמו. יובן בס"ד לרמוז שמנה אותיות שמונה רמז לחיבור שם הו"יה ב"ה ושם אד"ני שהם ח' אותיות שנשפע מהם כי שם השילוב של שם הו"יה ב"ה ואדני יועיל לפרנסה.

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. נפתלי לשון חיבור אילה אותיות א"י ל"ה רמז לי"א סמני הקטורת שצריך לבררם עתה ע"י עסק התורה וזהו י"א לה לשכינה שלוחה ע"י הנותן אמרי שפר הוא העוסק בתורה.

או יובן בס"ד נפתלי גי' תק"ע כמנין ב"פ מנצפ"ך שהם אותיות כפולות עם כללות עשרה אותיות השורש אילה אותיות א"ל י"ה רמז שצריך למתק הגבורות ולהעלותם למעלה וזהו נפתלי רמז למנצפ"ך שהם גבורות אילה שלוחה צריך לשלחם ולהעלותם אל י"ה ע"י הנותן אמרי שפר הוא העוסק בתורה:

גם יובן בס"ד לרמוז הנותן אמרי שפר ר"ת אש"ה שהת"ח נקרא אשה גם רמז לקרבן שנאמר בו אשה ריח ניחוח לה' וע"י התורה כאלו מקריב קרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה למנחה לחטאת וכו' כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' גם ס"ת הנותן אמרי שפר גי' ס"ר כמנין יו"ד פעמים שם הוי"ה ב"ה שכל דבר שבקדושה כלול מעשר וע"י עסק התורה יתיחד שם הוי"ה ב"ה. גם יובן בס"ד לרמוז אמרי שפר ר"ת אש כי התורה נקראת אש שנאמר הלא כה דברי כאש וס"ת ר"י כמנין עשרה פעמים אהי"ה שכל דבר שבקדושה כלול מעשר ואמצעי תיבות הם אותיות מ"ר ואות פ"ה רמז למ"ש רז"ל ע"פ שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר כל תלמיד הלומד תורה לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה וזהו מ"ר פ"ה:

או יובן בס"ד לפרש סמיכות הפסוקים מאשר שמנה לחמו וכו' נפתלי אילה שלוחה. ויובן בס"ד ותחלה נקדים מאמרם ז"ל אורח טוב מהו אומר כל מה שעשה בע"הב בשבילי עשה והקשו התוס' ז"ל והא כתיב מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו ע"ש בדבריהם ז"ל ותירץ הגאון מהר"ם שיף ז"ל דכוונתם ז"ל שהאורח כשיספר טובת הבע"הב שעשה עמו יאמר לפני השומעים שדוקא לו שהוא אהוב הרבה של הבע"הב עשה לו הכבוד הזה אבל לא יעשה כזאת לכל אדם כי אם דוקא לו עשה שיש לו אהבה עמו וא"כ אז השומעים לא יקפצו על בעל הבית לאכול אתו כי אין ראיה מזה האורח שהוא אהוב שלו בתכלית שידעו שלא יעשה כן לכל אדם ולז"א אורח טוב אומר כל מה שעשה בע"הב בשבילי עשה בשבילי דווקא אבל אדם אחר לא היה עושה בשבילו בך עכ"ד ז"ל. נמצא שהאורח צריך הוא לספר בטובת בע"הב כדי שלא יהיה כפוי טובה אבל צריך ליזהר שידבר דברים טובים שלא יצא מהם היזק לבע"הב דהיינו שיאמר בשבילי דווקא וכנז"ל ובזה יובן בס"ד מאשר שמנה לחמו שהיה עשיר והוא יתן מעדני מלך לפני האורחים. נפתלי אילה שלוחה זה האורח שהוא אילה שלוחה שהולך ממקום למקום וצריך לספר בטובת הבע"הב הנה צריך ליתן דברים טובים שלא יצא מהם היזק לבעל הבית וזהו הנותן אמרו שפר ר"ל אמרים ודברים טובים להבע"הב:

והנה לעיקר קו' התוס' ז"ל אפשר לתרץ בס"ד קרוב לתירוץ הגאון מהר"ם שיף זל והוא דכוונת האורח לומר שזה הבע"הב כשיבוא אורח אצלו אין בידו ספוק כ"כ להכין בשביל בני ביתו וגם בשביל האורח אלא כל מה שעשה הוא בשבילי דוקא אבל בשבילו במדומה שלא עשה כלום באופן שאנכי אכלתי סעודתו ממש ולז"א כל מה שעשה וטרח בע"הב הכל היה בשבילי דוקא אבל בשבילו לא עשה כלום ואם בן השומעים לא יקפצו על אדם כזה להתארח אצלו הרבה:

ובזה יובן בס"ד לפרש כוונת הפסוק טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ר"ל בע"הב שהוא טוב עין יבורך שהאורח צריך לברכו בפני העולם וא"ת יצא מזה היזק לבע"הב דכתיב מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו לזא הנה ככה יאמר עליו שהוא נתן מלחמו לדל מלחמו דייקא ר"ל מה שצריך הוא לאכול הביא לפני האורח שהיה דל באותה שעה ולכן אז לא יהיה ניזוק בע"הב וטוב עין הוא יבורך.

הפטרת ויחי אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש. יובן בס"ד ע"ד שכתב הרב יערת דבש ז"ל שיש ראיה לדוד הע"ה שלא חטא בבת שבע והוא כי דוד חי ע' שנה דוקא וא"כ נמצא שבעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו והנה ידוע מ"ש רז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא דכתיב רגלי חסידיו ישמור ואם ענין ב"ש הוא חטא איך חטא אלא ודאי שאינו חטא כלל וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה עכ"ד ז"ל. והנה ודאי שאם היה דוד הע"ה חי הרבה יותר משבעים שנה לא יהיה לו ראיה והוכחה מזה אבל מאחר שלא חי כי אם ע' שנה נמצא למפרע שבעת שנעשה ענין ב"ש כבר עברו רוב שנותיו וא"כ ודאי שלא חטא. ובזה יובן בס"ד אנכי הולך בדרך כל הארץ שהוא זמן השבעים שהוא זמן הסתם של הכל דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה וא"כ מאחר שלא בא לגבורות שהם שמונים אלא כדרך כל הארץ שהוא שבעים נמצא מזה מוכח שלא חטא בב"ש יען כי נמצא הענין של ב"ש היה שאחר שעברו רוב השנים ולכן השתא וחזקת והיית לאיש שלא יוכלו להרהר אחריך שבאת באיסור כי אתה בנה של ב"ש דמזה מוכח שב"ש כדין וכשורה לקחתי אותה והרי היא מותרת לי כדת משה וישראל:

או יובן בס"ד ע"ד שאמרו בגמרא שאם נתחייב אדם חנק טובע בנהר ואם נתחייב סקילה נופל מן הגג וכן ע"ז הדרך שאר מיתות ב"ד ע"ש והנה אם ח"ו דוד הע"ה חטא בב"ש שהוא איסור א"א היה צריך שהקב"ה ישלם לו בזה העולם שיקרה לו מיתה כנגד חיוב א"א ח"ו כדי שאז לא ישאר עליו שום חטא לעו"הב כי צדיק שכמותו צריך לשלם בשביל עונו בעו"הז ומאחר שהוא נפטר כדרך כל הארץ ולא היה לו מיתה משונה מזה מוכח שאין עליו שום חטא ועון בב"ש כלל וז"ש אנכי הולך בדרך כל הארץ ולא ח"ו משונה וא"כ מזה וחזקת והיית לאיש שיש מכאן ראיה עצומה לענין ב"ש שלא חטאתי ח"ו באיסור א"א אלא היא מותרת לי ואין עוד פה להרהר אחריך כלל אלא וחזקת והיית לאיש.

ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. יובן בס"ד שעל דוד הע"ה היו שונאיו מהרהרים שאין ראוי ח"ו להיות מלך יען כי בא מרות המואביה ואמנם אחר שישב בנו על כסאו בטלו כל הרהורים כי אחר שזכה להיות גם בנו מלך הא מאת ה' היתה לו המלוכה גם מאחר שהקב"ה נתן כ"כ חכמה וגדולה לשלמה המלך ע"ה אשר לא קם כמותו עוד בדרך הטבע הא ודאי לא עביד הקב"ה ניסא לשקרי ח"ו ובודאי ראוי והגון לזה כי עי"ז ההרהור שהיו מהרהרים מצד ענין ב"ש נתבטל כי שלמה הע"ה בנה של ב"ש וז"ש ושלמה ישב על כסא דוד ונקוד הטעם על שלמה ועל ישב זקף גדול והכוונה מאחר שהיה לו זקיפה גדולה שהיה מלך בכיפה ויחכם מכל האדם וישב על כסא דוד אביו א"כ מכח זה ותכון מלכותו מאד שנתחזקה המלכות בידו מאד הן מצד רנון ענין רות המואביה הן מצד רנון ענין ב"ש שכל המהרהרים אחריו הבל יפצה פיהם והוא ראוי והגון למלוכה ומה' היתה לו.

או יובן בס"ד ושלמה רמז למלך המשיח שיבא במהרה בימינו אכ"יר כבר ישב על כסא דוד אביו שהוא ימלוך לעתיד עלינו והנה כבר ישב והוזמן לזה ואין צריך כי אם שיצא הדבר לפועל ויראו עינינו שיבא אצלינו וישמח לבנו וזהו ותכון מלכותו מאד צריך לה התכוננות. גם מאד רמז לענוה מאד גי' מ"ה שהענוה נקראת מה ע"ד ונחנו מה וידוע שע"י זכות הענוה יבא הגואל בב"א וז"ש ותכון מלכותו מא"ד ר"ל בשביל זכות הענוה יה"ר יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקנו אכי"ר: