אדם כי יקריב. איתא במדרש בשעה שצוה הקב"ה לישראל פרשת קרבנות נתקבצו כל או"הע אצל בלעם הרשע א"ל מפני מה צוה הקדוש ב"ה לישראל פרשת קרבנות ולנו לא צוה א"ל שוטים שבעולם ישראל שקבלו את התורה נתן להם פרשת קרבנות אבל אתם שלא קבלתם את התורה לא נתן לכם פרשת קרבנות והדקדוק מבואר דמאי תליא הא בהא הלא הקרבן בא על העון ואם גוי חטא להקב"ה במצוה אחת משבע מצות בני נח ורוצה להתחרט ולהביא קרבן למה ימנע וא"כ למה לא באו גם הגוים בכלל הצווי מאחד דגם לדידהו איכא חיוב מצות והם ז' מצות בני נח. ויובן בס"ד לפרש דידוע מ"ש בפסיקתא שאלו לחכמה חוטא מה עונשו א"ל חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה א"ל הנפש החוטאת היא תמות שאלו לתורה א"ל יביא קרבן ויתכפר לו שאלו להקב"ה א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו הה"ד טוב וישר ה' על כן יודה חטאים בדרך ע"כ ע"ש. ונמצא לפ"ז שלפי סברת החכמה והנבואה אין תקנה לחוטא כי אם שבירתו היא טהרתו אבל התור' עשתה תקנה קלה לחוטא וגם שהיא בזול הרבה ובנקל מאוד והוא שיביא קרבן בדמים מועטים ויתכפר לו ויחיה ולא ימות והנה מאחר שתקנה זו של הקרבן היא יצאה מן התורה דהתורה הוא דס"ל הכי אבל החכמה והנבואה מחייבים מיתה לכן ודאי הסברא מכרחת שלא יועיל הקרבן כי אם לישראל שקבלו התורה ואהבו אותה ואחזו בה משא"כ האו"הע שמאסו בתורה ולא קבלו אותה א"כ איך אפשר להיות שתועיל להם תקנתה ומקרא מלא הוא נוצר תאנה יאכל פריה ומי שמירר פיו בסם הרפואה יתן לו הרופא רשות לאכול מעט מתוק למתק את פיו אבל מי שאינו שומע לרופא לשתות המרירות למה יתן לו המתוק וכן הדבר הזה וא"כ לדידהו צריך לדון אותם ע"פ סברת החכמה והנבואה וז"ש בשעה שנתן הקדוש ב"ה לישראל פרשת קרבנות נתקבצו וכו' כי חששו פן ידון אותם ע"פ סכרת החכמה והנבואה וא"ל בלעם הסברא מכרחת כן דישראל שקבלו התורה והחשיבו אותה א"כ יש לדון אותם ע"פ סברת התורה שאמרה יביא קרבן ויתכפר לו ולכן נתן להם הקרבנות מה שאין כן אתם שלא קבלתם התורה לא שייכא לכם וכאמור וצריך לדון אתכם על פי סברת החכמה והנבואה:

או יובן בס"ד לפרש ותחלה נקדים מ"ש הרב ברכת טוב ז"ל דף ע"ו וז"ל כאשר נודע דהרכבת הגוף עם הנשמה הוא כדמיון מסירת בהמה לרועה והוא דכמו שהבהמה קצרה ידה מהושיע לעצמה ועל כן מוסרין אותה ביד החשוב יותר במעלה דהיינו ביד אדם שהוא חי מדבר ונעלה יותר מהבהמה והוא מבין יותר מה שמועיל לבהמה או שמזיק לה והוא ירעה אותה ויאכילנה וישקה אותה ויספיק לה כל צרכה ובהטיבו בשמירתו ישלמו לו שכר טוב אך אם פשוע יפשע בשמירה ויגיע היזק לבעליה אזי חייב הוא לשלם חוץ מנזק שאירע ע"פי אונס כמבואר שם בהדייא. ובדמיון זה ממש חיבור נשמה עם הגוף דהגוף הנגוף אין לו שום מעלה מעצמו על כן מסרוהו אל הנשמה שהיא תדעה אותו ותגדלנו על מי מנוחות מי התושיה ותרגילהו בעבודתו ית' ובעת הטיבתה הרעייה והשמירה טוב לה כל הימים כי יש שכר לפעולתה אמנם בהעוותה ופשעה שלא שמרה הגוף מחטוא דחטאו זו היא מיתתו דהרשעים בחייהם קרויים מתים וא"כ המיתה את הגוף שהוא חלק חי לבד ועל כן צריכה לשלם חי אחר תחתיו כגון שתקריב קרבן ועכ"ז הנה השי"ת רואה שאין זה תשלומין גמורים להקריב בהמה תחת אדם על כן לפעמים אין קרבן מרצה אם לא כשרואה שהאדם היה אנוס בחטאו מאונס לסטים מזויינים היינו היצ"הר דבכה"ג פטור הרועה ועל כן גם כאן ניתן למחילה וכו' דלפעמים האדם אנוס בחטאו שמתאמץ בכל תוקף ועוז לכוף את יצרו ולא עלתה לו דאז הדין נותן שיהיה קרבנו מרוצה וכו' עכ"ד ז"ל ועור לו באורך שם ע"ש:

נמצינו למדין מדברי הרב ז"ל דהקרבן לא יועיל לאדם כי אם הוא באופן דחשבינן ליה דין אנוס שנתאמץ בכל תוקף נגד היצ"הר ולא יכול לו דאז הרועה בכהאי גוונא פטור ולהכי הקרבן מרצה לו אבל אם היה בידו להתגבר על היצ"הר ולא נתגבר אין זה אנוס ולהכי אין הקרבן מרצה בזה שאין זה תשלומין גמורים להקריב בהמה תחת אדם. והנה השתא נבא לביאור המדרש בס"ד והוא כי ידוע מ"ש רז"ל שהתורה היא תכלין ליצ"הר כמ"ש בראתי יצ"הר בראתי לו תורה תבלין וא"כ השתא בשלמ' ישר' שקבלו התורה א"כ משכחת לה שפיר בישראל הרבה שיהיה להם דין אונס בחטא' שאז יועיל להם הקרבן דמאחר שיש להם תורה אפשר שעסקו בתורה שהיא תבלין של היצ"הר ועוד נתאמצו כנגדו ולא יוכלו לו וא"כ אז שפיר יש להם דין אונס ומהני להו הקרבן ולכן שפיר נאמרה פ' קרבנות לישראל כי הקרבנות לא שייכי כי אם במי שיש לו דין אנוס ובישראל שפיר ימצא מי שיהיה לו דין אנוס אבל משא"כ או"הע שלא קבלו התורה שהיא עיקר ביטול והכנעת היצ"הר א"כ השתא לא משכחת לה בשום אופן שיהיה לאחד מהם דין אונס מאחר שהעיקר חסר מהם דהשתא אם יטעון זה החוטא שהוא נתאמץ כנגד היצ"הר הרבה בכל כחו ולא יכול לו אין זה חשוב אנוס דאיכא למימר אם היה זה מקבל התורה כמו ישראל והיה לו תורה אפשר שהיה יכול על היצ"הר להכניעו כי התורה היא היא עיקר ביטול והכנעת היצ"הר וא"כ מאחר שהם לא רצו לקבלה פשעו בעצמם ואין להם דין אונס בשום אופן והוי כמו הרועה אשר שמיר' צאנו תלויה בכלי זיין אשר ישא עליו והוא פשע והלך לרעות הצאן בלתי כלי זיין ובא אריה ודוב ולקח מן העדר הנה הגם שזה נתאמץ בכל כחו להציל הצאן ולא יכול לו עכ"ז מאחר שהדבר ידוע שכל רועה צריך ליקח כלי זיין עמו ולא אפש' לשמור הצאן בלתי זאת הנה זה פשע בזה ואין זה אנוס אלא פושע וכן הדבר הזה וא"כ השתא לפ"ז מאחר שהאומות לא קבלו התורה לא משכחת לה בשום אופן שיהיה להם דין אונס בחטאם וא"כ ודאי דלא שייכא להו פ' קרבנות מאחר דהקרבנות אינם מרצים כי אם גבי חוטא שיש לו דין אונס וכאמור ולכן א"ל ישראל שקבלו התורה נתן להם פ' קרבנות אתם שלא קבלתם התורה לא נתן לכם פ' קרבנות ונמצא שהתורה היא הגורמת חיים לאדם ולכן כתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וכתיב כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה':

או יובן בס"ד דתלוי הא בהא והוא דידוע דבזמן שאין ב"המק קיים עסק התורה יהיה במקום קרבנות כמ"ש זאת התורה לעולה וכו' כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכו' ולכן שפיר תלה הקרבנות בקבלת התורה. או יובן בס"ד דידוע דהקרבנות מועילים מכח שיש לישראל דין בנים כמ"ש אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה ולכן שפיר תלה הקרבנות בקבלת התורה שהיא מדין בנים:

ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח והסיר את מדאתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. יובן בס"ד דרך רמז כי הנה יש לו לאדם בעולם הזה לתקן ולברר את ניצוצי הקדושה אשר נפלו קודם חטא אד"הר בשביל שלא יכלו לסבול אור העליון המשפיע בם וכמ"ש בס"ד לעיל בהפטרת ח"ש וגם מה שנתערב עוד הטוב ברע בחטא אד"הר וזה תכלית ביאת האדם לעו"הז ואמנם אם זה האדם שבא לעו"הז לתקן ונמצא מקלקל שלא די שלא תקן אלא גם חטא ופגם מחדש ושלט בו היצ"הר וישב ממנו שבי הנה זה נמצא עליו ב' מיני בירור ותקון והוא הא' הוא תקון ובירור ניצוצי הקדושה הראשונים והב' בירור ניצוצי הקדושה אשר נתערבו ברע מחדש ע"י מעשיו הרעים וא"כ אם זה רוצה לתקן הנה תחלה צריך לתקן החדשים ואח"כ הישנים. ובזה יובן ואם מן העוף עולה קרבנו לה' העוף רמז לניצוצי הקדושה הראשונים אשר המה עייפים ויגעים מסיבת התערבותם ברע זה כמה שנים ולא נשלם תיקונם ובירורם וזה מן העוף מלשון עיף ויגע והכוונה אם זה נתן לב להיות מן העוף עולה קרבנו לה' ר"ל שרוצה לברר ולהעלות ניצוצי הקדושה והקריב מן התורים מלשון ויתורו את ארץ כנען וכן מן התרים את הארץ והוא רמז ליצה"ר וגונדא דיליה שהם תמיד מערימים באדם ומרגילים אותו כל יום ויום כדי למצוא לו פתח כדי להחטיאו ולכן הם נקראים תורים כלומר מרגלים שעושים מעשה מרגלים שיבואו לרגל העיר כדי לידע איך ללכדה שכן הם עושים כל יום באדם שהוא דוגמת העיר ובמ"ש שלמה הע"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט. גם בני היונה ג"כ רמז לקליפות ולסט"א הקשה יותר שהם כל יום עושקים האדם וחוטפים ממנו ניצוצי קדושה וקראם בני היונה מלשון העיר היונה הכתוב בצפניה ג' שהוא מלשון והאכלתי את מונייך ע"ש והכוונה שתחלה צריך להקריב ניצוצי הקדושה שנשבו מחדש על ידו ומכחו והם עשוקים ביד הסט"א וצריך לברר אותם מהם ולהקריבם ולהעלותם לה' ולז"א והקריב מן התורים אלו יצ"הר וגונדא דיליה שהם כחות הסט"א או מן בני היונה כנז"ל שהוא רמז לכחות סט"א שהם קשים יותר כי ידוע שיש קליפה גדולה ויש קליפה קטנה ולכן חלקם לשתים מן התורים או מן בני היונה והמשמעות הכל שוה דהכל קאי על כחות הסט"א שהם היצ"הר וגונדא דיליה והענין הוא שצריך האדם לשים עין לתקן תחלה מה שקלקל הוא מחדש להציל נ"הק מיד הסט"א ולהוציא בלעם מפיהם ואח"ך ישים לב לברר נ"הק הראשונים אשר הם עייפים זה כמה שנים:

והנה כבר ידוע הוא שאין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וא"כ אם ירצה האדם לתקן עצמו כראוי צריך תחלה שילך אצל הת"ח דכמו שהחולה לא יתרפא כ"א ע"י הרופא כן הרשע לא אפשר לתקן עצמו כראוי בשלימות כ"א ע"י הת"ח שיודע למסור בידו תקון מעשיו כראוי לו כל תקון מקביל נגד העון והנה הת"ח ראוי לקרות אותו כהן כי מעשיו להקריב כל היום קרבנות להקב"ה כן הת"ח שהוא עוסק בתורה כל היום הנה הוא מקריב קרבנות כי כל הקורא בפ' עולה כאלו הקריב עולה וכל הקורא וכו' וא"כ לפ"ז נמי יש לכנות ב"המד בשם המזבח כי התורה שהיא כמו הקרבנות לומדים אותה בב"המד ושם מקריבים אותה לפני הקב"ה ולז"א והקריבו הכהן הוא הת"ח אל המזבח הוא ב"המד שיביא אותו לב"המד כי שם ביתו של הת"ח ומשם תורה יוצאה לכל ישראל ושם יבא ללמדהו מוסר ויראת ה' ויגיד לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה בעבודת ה' ומצותיו ית'. והנה אם כה יעשה צריך שתחלת הכל ילמדנו מוסר ודעת להפרישו מן הגאוה אשר היא שורש פורה ראש ולענה לכמה עבירות שאדם דש בעקביו ולז"א ומלק את ראשו רמז לגאוה הניכרת בראש. גם עוד צריך שזה הבעל תשובה יהיה תמיד נמצא בב"המד לשמוע משם תורה מפי סופרים ומפי ספרים ולהתאבק ברגלי חכמים לשתות בצמא את דבריהם אבל לא יעזוב אח"ך וימנע עצמו מלבא לבית המדרש. וזהו והקטיר לשון קישור כי קשר תרגומו קטר וזהו והקטיר המזבחה שיהיה נקשר ונדבק בב"המד ולא יזוז משם כלל בכל מה שאפשר לו והנה אם זה הבעל תשובה הוא איש עשיר ואינו יכול לישב כל ימיו בב"המד כי אם מעט הנה צריך אז להחזיק ביד הת"ח הלומדים תורה בב"המד והמה ראוי לקרותם קיר המזבח כי כמו הקיר שהוא הכותל החזק הוא שומר את המקום אשר בתוכו שמירה מעולה ואם יסירו הכותל מן המקום ההוא אזי יהיה המקום לחרבה ולשממה כן הת"ח הוא הקיר החזק המקיף ושומר את ב"המד ולולי הת"ח אשר שם יהיה לחרבה ולשממה כי ב"המד בלתי הלימוד שילמדו בו מה תועלת יש בו ולכן יש לכנות את הת"ח בשם קיר המזבח כי הוא הקיר החזק אשר יסמכו עליו בב"המד והנה ידוע שהמעות נקראים בלשון הגמרא דמים ולז"א ונמצה דמו הם המעות הדמים היקרים שלו על קיר המזבח הוא הת"ח שצריך להחזיק בידו ולהנות אותו מנכסיו משופרי שופרי:

והנה אחר אשר קידש עצמו ונתקדש בקדושתה של תורה הנה עתה יכול להוסיף קדושה בגופו ולהפריש עצמו מרבוי תאות התענוגים של עו"הז אשר המה נחמדים למראה העין ע"ד הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שכל תאות עו"הז נמשכת מראיית העינים שהעין רואה ומתאוה והנה אם יבא האדם וישים נגד עיניו שסוף חמדות עו"הז המה נמאסים כי המאכל המתוק והערב אחרי אכלו ימאס ודיחו רע ומתרחקים הכל ממנו וכן כל חמדה שיחמוד האדם בעו"הז ג"כ מוכרח להיות שסופו לקוץ בה מאוד ותמאס בעיניו אם יתמיד בה ואם כן איך האדם יחמוד וירדוף דבר שסופו נמאס בתכלית כמו המאכל שסופו להיות בתכלית המאיסות וא"כ אין זה טוב כי אם רע ולכן צריך לבחור הרע במיעוטו שלא ירבה בתאות התענוגים וירדוף אחריהם מאוד כי אם מעט מזער לקיום גופו ולז"א והסיר מוראתו לשון מראה רמז למראה העין שרואה וחומדת יסיר אותה ממנו ע"י שיזכור המאיסות שיהיה ממנה וזהו בנוצתה כלומר במאיסות שלה וכמו שפי' רש"י ז"ל שנוצה לשון דבר המאוס כמו כי נצו גם נעו וכו' ע"ש והכוונה על ידי שיזכור המאיסות שלה שתהיה לבסוף אז יסיר את מראה עיניו הרע ממנו או והסיר מלשון סורו נא אל בית עבדכם והכוונה שיניח המראה שלו להביט ולראות במאיסות היוצא מתאות עו"הז ולא שיראה ויביט במתיקותה דוקא. והשליך אותה אצל המזבח קדמה הכוונה הוא לרמוז שאם אתה יש לך תגבורת תאוה במראה עיניך הנה תשליך אותה תאוה אצל המזבח הוא הב"המד שתאוה שלך תהיה שם לעסוק בתורה ולחדש חידושי תורה להבין ולהורות בנגלות ובנסתרות ושם כל מה שתתגבר עליך התאוה והחמדה יותר הוא טוב לך בעו"הז ובעו"הב וזהו והשליך אותה אצל המזבח הוא הב"המד שנקרא מזבח כאמור. וגם עוד להכי נק' מזבח ששם זובח האדם את היצ"הר וכמ"ש אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המד והנה אם תעשה כן כאשר צויתיך אזי אנכי מבטיחך שתלך קדמה אל מקום הדשן רמז לג"ע שהוא דשן ושמן והכוונה שלא תלך תחילה לגיהנם להענישך שם ואח"ך תזכה לילך לג"ע אלא דע לך שתהיה קדמה כלומר מן קודם ותחילה תלך אל מקום הדשן הוא ג"ע שהוא מקום דשן ושמן ושם האדם יהיה דשן ושמן. או יובן תיבת קדמה קאי על המזבח שהוא רמז לב"המד אשר בו התורה שהיא קדמה לבריאת העולם:

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. יובן בס"ד דרך רמז לבירורי ניצוצי הקדושה שמברר האדם וזהו כי תקריב קרבן מנחה מניצוצי הקדושה מבירור ניצוצי הקדושה לה' סלת יהיה קרבנו סל"ת גי' מלכ"ות כי החולם ישמש במקום וא"ו וכאלו כתיב וא"ו כנודע וא"כ הוי חושבנא דדין כחושבנא דדין והנה כל בירור שיהיה מניצוצי הקדושה צריך להעלותו למלכות שהיא בחינת שם אד"ני ומשם יעלה לבחינת שם הו"יה ב"ה סלת רמז למדת המלכות יהיה קרבנו שתחלה צריך להעלות שם ואז ויצק עליה שמן רמז להמשיך על ידי מעשיו הטובים אור קדוש מלמעלה להחיות בו הניצוצות שבירר ונתן עליה לבונה מלשון לובן רמז לאור היותר זך ובהיר נמשך מרום המעלות כי יש נשמה ויש נשמה דנשמה. או יובן בס"ד לרמוז ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' רמז לק"ב חרובין שצריך לתקנם ולקרבם אל ה' שלא יינקו מהם החיצונים וזהו מנחה גימט' ק"ג כמנין ק"ב חרובין ע"ה אז סלת יהיה קרבנו כאמור למעלה בס"ד. ובזה יובן נמי רמז הפסוק ואם מנחה על המחבת קרבנך מנ"חה רמז לק"ב חרובין הנז' מח"בת גי' ת"ן רמז לבחי' שם הו"יה ב"ה במילוי אלפ"ין העולה גי' מ"ה וכל דבר שבקדושה כלול מעשר הרי הוא גי' ת"ן כמנין מח"בת וצריך לנקותם מן הסיגים ולעשותם סלת וגם בלולה בשמן רמז להמשיך להם אור ושפע מלמעלה להחיותם. מצה תהיה שיהיה תיקונם שלם בלתי מעורב בו פנייות זרות כלל:

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבידה וכו' ונשבע על שקר וכו'. הנה רש"י ז"ל פי' תשומת יד ששם בידו ממון להתעסק או במלוה. והנה לכאורה י"ל דלמאי ארייא פלגנהו קרא בפקדון או בתשומת יד דלכאורה ענין אחד הוא דמה לי באו לידו מעות אלו בתורת פקדון מה לי באו לידו בתורת הלוואה או בשביל מ"ומ ובשלמא גזל ועושק הם עניינים שונים וכן מצא אבידה ג"כ הוא ענין אחד שאינו נכנס בכלל פקדון משא"כ הכא בזה הלא הכל נכלל בכלל תשומת יד ששם זה בידו הממון וא"כ הו"ל לומר הכי וכחש בעמיתו בתשומת יד או בגזל וכו' ויובן בס"ד לפרש ע"ד המעשה דבן תלמיון אשר הובא במדרש רבה בפ' זו וז"ל עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין אזל בעא להון מניה א"ל מאי דאפקדת בידי מסרית בידך א"ל אשתבע לי מה עבד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרי ושרי מסמך עליה א"ל צור הדין קניא בידך ואנא משתבע לך כיון דמטי לבי כנישתא אמר מריה דהדין ביתא טבא מה דמסרת בידי מסרתי בידך ההוא מאן דביידיה נסתיה לקניא ואקשיה לארעא שריין הלין דינרין מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. ופי' הרב מתנות כהונה ז"ל וז"ל אזל בעא וכו' פי' המפקיד הלך לבן תלמיון ותבע ממנו הזוזים: מסרית. מסרתי והחזרתי לך: מה עבד. מה עשה: וחקקיה. פי' היה חוקק הקנה עד שהיתה חלולה: ויהב בה וכו'. נתן בתוך הקנה החלולה אלו הזוזים: ושרי וכו'. התחיל לסמוך על אותו הקנה והלך כך לב"הכ לישבע: א"ל צור וכו'. בן תלמיון אמר אל המפקיד קח זה הקנה בידך ואנכי אשבע לך שמסרתים בידך צור קח כמו וצרת הכסף: מרי דהדין וכו'. פי' הנני נשבע באדון של הבית הזה הטוב ר"ל הקב"ה: מן דבידיה וכו'. ממה שהרגיש בידו הכובד של הקנה לקחו לקנה והכה על הארץ וכו' ונוכל לפרש ג"כ מן השקר שהיה רואה וכו' שנעשה לו לקחו בחמתו וכו': נסתיה. פי' בערוך כמו נסבתיה פי' לקחו: שריין הלין וכו' התחילו אלו דינרין להתפזר: ושרי ההוא. התחיל המפקיד ללקטם: א"ל בן תלמיון לקוט וכו' עכ"ל ע"ש. והנה בעתה אם עשה כמו בן תלמיון ונשבע ה"ז ודאי נשבע על שקר יען שהתקינו שב"ד משביעין אותו על דעתם וא"כ זאת הערמה לא תועיל לו להצילו מן השבועה ולזה רמז הפסוק וכחש בעמיתו בפקדון ובזה נכלל כל דבר הבא לידו הן בתורת מ"ומ הן בתורת הלואה דהכל אחד ומאי שנא ואח"ך אמר או בתשומת יד הנה רמז בזה לערמה שעשה בן תלמיון ששם הדינרין בידו של המפקיד וכחש ונשבע על זה וזהו בתשומת יד שלא עשה כי אם תשומת יד כמו בן תלמיון שכיוין בזה להתיר השבועה או בגזל וכו' הנה על כל אלה חשיב ונשבע על שקר ולכן והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה וכו' אז ושלם אותו בראשו וכו' ואת אשמו יביא לה' וכו' וכפר עליו הכהן וכו':

והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמשתיו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. יובן בס"ד המשך הפסוקי' דרך רמז והוא כי ידוע שיש לאדם ב' מיני ניצוצי נשמות המתנוססות בקרבו. הא' הוא שיש לו נפש העיקרית שנותן לו הקב"ה בגופו בבואו לעו"הז כדי לסגל בה מצות ומע"ט לתקנה. והב' הוא שאחר שבא לעו"הז והתחיל לעשות מצות ומע"ט אזי הוא מברר ולוקח לעצמו ע"י מעשה המצות ניצוצות וחלקים השייכים לשורש נשמתו לחברם עמו והנה אם זה יחטא אז הוא מאבד הב' מינים הנז"ל שישלטו בהם הסט"א ויהיו כבושים תחת ידם ולכן כשישוב בתשובה צריך לתקן הב' מינים הנז' אשר קלקלם וז"ש והיה כי יחטא ואשם שאז גרם נזק בחלקי נפשו כנז"ל הנה לתקון חטאיו צריך תחלה והשיב את הגזלה היא נפשו העיקרית אשר גזל אותה היצ"הר וגונדא דיליה ותיבת אשר גזל קאי על היצ"הר שע"י חטאו נתן לו כח לגזול אותה ממנו והיינו שתהיה משועבדת אז תחת ידו או את העושק אשר עשק הנה רמז בזה לניצוצי וחלקי נפשו אשר בירר ולקחם לו אחרי בואו לעו"הז ע"י מצות ומע"ט והמה המין הב' שזכרנו בס"ד וזהו העושק אשר עשק אותו היצה"ר ממנו ולכן לנפשו העיקרית קרי ליה גזילה יען כי היא שלו לגמרי שניתנה לו מהקב"ה בביאתו לעו"הז אבל המין הב' והם שאר חלקים השייכים לשורשו הוא לקחם אח"ך ע"י מעשיו ולכן קרי ליה עושק ולא גזל:

והנה מעתה חזר עוד הפסוק לפרש הב' מינים אלו הרמוזים פה באר היטב והוא ר"ל מה שאמרתי לך והשיב את הגזלה אשר גזל הנה זה קאי על הפקדון אשד הפקד אתו והוא המין הא' שכתבנו בס"ד שהפקד אתו דייקא שמן השמים ניתנה לו בתודת פקדון כי כל הנפש אשר תבא עם האדם לעו"הז היא ניתנה לו בתורת פקדון כדי לתקנה ואח"ך ישיב פקדונא למאריה ומה שאמרתי לך העשק אשר עשק הוא קאי על האבידה אשר מצא האבידה דייקא אשר מצא דייקא והוא המין הב' שאותם חלקים השייכים לשרשו שהיו אבודים הנה והנה ומעורבים ברצ"חמ וכיוצא הוא מצאם וביררם ע"י מעשיו ואחרי אשר ביאר הכתוב ופירש ב' מינים הנז"ל באר היטב הנה בעתה התחיל הפסוק לכלול עוד ניצוצות אחרות של בני אדם אחרים אשר פשע הוא בהם והוא כי תגבורת הסט"א ח"ו היא מעונות ישראל והנה כל ישראל ערבים ז"לז והנה אם העולם שקול שישראל חציים זכאים וחציים להפך וכ"ש אם רובם זכאים הנה לא יהיה תגבורת לסט"א וממילא לא יוכל היצ"הר וגונדא דיליה להכשיל הבני אדם הרבה ובנקל יוכל האדם להכניעם אבל אם העולם שקול ואיש אחד יחטא אותו הרגע ויכריע לחובה שיהיה אז רובו חייב אז נמצא זה לאו דוקא מגביר הסט"א עליו להחטיאו אלא הוא מגביר אותם ח"ו על אחרים ג"כ כי אז ילכדו בידם בנקל ח"ו וא"כ אם מזה יצא שנתגברו על אחדים והחטיאום הנה נמצא שזה פשע גם בשל אחדים וזה דומה כמו לאחר שפתח פתח העיר להאויב ונכנס והרג לאותו אדם ולאחרים ג"כ שנמצא זה הוא שפשע בדם האחרים וכן הדבר הזה ועל כן צריך שג"כ יחזור בתשובה ויסגל מצות ומע"ט הרבה כדי שאז אולי יהיה העולם שקול וממילא יכריע אותו לזכות ע"י מעשיו שיהיה רובו זכאי ואזי היה הכנעה לסט"א ואז אפשר להיות תיקון לאותם אחרים שאז יכולים להתעורר ולהתחזק לתקן נפשם ולהכניע הסט"א ולהוציא בלעם מפיהם ולז"א או מכל אשר ישבע עליו לשקר כלומר שמכחו ומסיבתו גרם להשביע את הסט"א שהם דרגא דשקרא וזהו ישבע מלשון שביעה הנה על כל אלה צריך להתעורר בשבילם ולתקנם ולהשלימם מימי הבחרות ולא ימתין עד ימי הזקנה ולז"א ושלם אותו בראשו ר"ל אותו התשלומין של כל הנז"ל צריך לשלם אותו בראש כלומר בראשית ותחלת ימיו והם בימי בחרותו וכמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא את ה' אשרי איש ולא אשה אלא אשרי ירא ה' בעודו איש כלומר בחור וכמ"ש בתקונים ע"פ מפני שיבה תקום ושלמה הע"ה צווח ואמר וזכור את בוראך בימי בחרותיך וכאשר רמזו חכמי המוסר ע"פ החכם עיניו בראשו ר"ל שישים עין שכלו לשוב בתשובה בראש ולא ימתין עד הזקנה ע"ש כי התקון שיעשה האדם בבחרות יעלה בידו בשלימות כמצטרך ואזוחמישתיו יוסף עליו והכוונה שבא לרמוז על חמשה בחינות שיש בנפש הנקראים נרנ"חי והם ר"ת נפש רוח נשמה חיה יחידה כי חמשה בחי' אלו מוכרחים להיות בנפש וברוח ובנשמה וחיה ויחידה שכל אחת מהם כלולה מחמשה בחינות הנז"ל וא"כ כשהאדם רוצה לתקן נפשו ולהחזיר אליו מה שאבד ממנו הנה בתיקון צריך להשתדל להחזירה אליו בשלימות בכל החמשה בחינות הנז"ל וזהו וחמשתיו יוסף עליו ואמר לשון יוסף עליו לרמוז שצריך להחזירם בתוספת עוד חלקי קדושה עמהם ולאו להחזירם דווקא כאשר היו בראשונה דא"כ צדיק מה פעל:

או יובן בס"ד לרמוז וחמשתיו יוסף עליו והוא דידוע שהחוטא גורם להפריד ח"ו ה"א אחרונה מן השם וכמ"ש המפרשים ז"ל בפי' מלת תשובה שהוא רוצה לומר תשוב ה"א שע"י התשובה תשוב הה"א האחרונה להתחבר בשם הנכבד וזהו שאמר שאחרי התיקון שיעשה אז עי"ז וחמשתיו רמז לה"א אחרונה שהיא חמישית שמספרה חמשה גם היא חומש המספר כנודע הנה אז יוסף עליו ר"ל על השם הנכבד להתחבר יחד:

ובזה יובן בס"ד רמז הפסוק עוד בפרשה זו ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמשיתו יוסף עליו חטא מלשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים והכוונה מה שעשה חסרון ופגם בקדושה ישלם צריך להשלימו ולתקנו וחמשיתו של השם הוא ה"א אחרונה יוסף עליו לחברה עם השם כאמור:

או יובן בס"ד לרמוז כי תיבת את רמז לכ"ב אותיות התורה המתחילים בא"לף ומסיימים בתי"ו וז"ש וא"ת רמז לכ"ב אותיות מאלף ועד תי"ו אשד חטא מן הקודש שעשה פגם וחסרון ח"ו צריך לשלם לתקנם ולהשלימם וחמשיתו רמז לחמשה אותיות מנצ"פך שהם אותיות כפולות המתחילי' אחר התי"ו ג"כ יוסף עליו כלומר על התיקון ההוא של כ"ב אותיות שתיקן כדי לתקנם ולכלול אותם יחד:

הפטרת ויקרא לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך. אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק. אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי. ואחלל שרי קדש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגדופים. ועתה שמע יעקב עברי וישראל בחרתי בו. כה אמר ה' עושך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. יובן בס"ד לפרש כוונת המשך הפסוקים אלו והוא כי הש"ית בא להוכיח לאדם ע"י נביאיו שידע האדם בעצמו כמה הוא כפוי טובה להש"ית וכדי שיבין אז חסדיו ית' אשר הגדיל עמו ואולי יתעורר בזה להטיב מעשיו והוא שא"ל הבט נא בן אדם וראה אם אתה הבאת קרבן להקריבו בב"המק אין לך להתגאות בזה יען כי לא הבאת לי שה עולותיך שאפי' העולה שכולה כליל אין אתה מביאה לי דייקא דמה הנאה יש לי ממנה וכי האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה וכמו שהאריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך בפרשה זו ואם תאמר בן אדם ותשיב אמריך לומר אמת הוא שאין בך ית' אכילה ושתיה ואין לך הנאה מזה הקרבן שאנכי מביא אבל עכ"פ אני מביאו לכבודך ומה אכפת לי אם אין אתה אוכל ממנו לזה חזר ית' ואמר ודם זבחיך לא כבדתני הנה אם כה תחשוב זה שטות גדול הוא דבדם זבחיך שאתה מביא לכבודי אין זה חשוב לגיו דידי לכבוד דהנה לה' הארץ ומלואה ואין אני מתכבד בדם זבחים אלו שלך זאת ועוד אם אני הייתי מצווה אותך שאתה תעשה המלאכה של המנחה והלבונה ובפרט מעשה המנחה שהיא מלאכה קשה שבמקדש יתכן שהיה נכנס בדעתך לומר שעכ"פ אתה טורח טרחה גדולה בשבילי אבל באמת אפי' בזה לא הטרחתיך אלא הנחתי מלאכה זו על הכהן שהוא שליחא דרחמנא הנוטל חלק גבוה לעשות אותה וזהו לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה אלא הכל הנחתי על הכהן שהוא שלוחי לטרוח במלאכות אלו ורק אתה תביא סולת והוא יעסוק בו:

ואם תבא להרהר בדעתך בן אדם ולהתפאר בעצמך במה שאתה מהלל ומשבח אותי בשע' הקרבן ובתוך התפלה וגם במה שאתה עוסק בתורה ומטריח הקנה שלך הנה אשיב לך בן אדם על זאת הלא לא קנית לי בכסף קנה שאם אתה מטריח הקנה שממנו יוצא הדיבור הנה לא קנית בשבילי זה הקנה בכסף כדי שאתה תתפאר בו לפני הלא הקנה הוא עיקרו שלי ואנכי בראתי אותו לך בחנם כדי שתהללני בו ותלמוד בו תורה וא"כ מה יש לך יתרון ופאר בזה מאחר כי אתה עושה בשלי ואדרבה הלא אנכי בראתי לך בצדו הושט שתאכל ותתענג בו ומה שאתה טורח בזה הנה שכרך אתך ופעולתך לפניך שאתה מתענג בוושט שבצדו העומד אתו עמו אבל אתה לא שלמת לי כלום כי וחלב זבחיך לא הרויתני שאין שייך לי הנאה מכל זאת והלואי בזה אלא אך אדרבה העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך שלא די שלא יצא ממך טובה אלא אדרבה העבדתני וכו' והוא ע"ד שכתב רבינו הרמ"ק ז"ל ע"פ מי אל כמוך נושא עון והוא שמחטא האדם נברא משחית ושמו עון וזה המשחית יבא לבקש שפע מהקב"ה כי הכל רוצים חיות והיה מן הראוי שיאמר לו הקב"ה אין אני מפרנס משחיתים לך אצל מי שעשה אותך והוא יפרנסך והנה אם היה כן היה תכף בא זה המשחית ונוטל נשמתו של אותו אדם שעשאו ולכן ברוב רחמיו ית' סובל העלבון הזה כביכול ונותן לו חיות ואין דוחה אותו אצל האדם שעשאו כדי שלא יהרגנו וזהו מי אל כמוך נושא עון שאתה נושא את אותו המשחית שנקרא עון שנותן לו חיות ואין אתה דוחה אותו אצל האדם עכת"ד ז"ל ולז"א העבדתני בחטאתיך ומא היא העבודה הוא שהוגעתני בעונותיך הם המשחיתים שבראת מחטאתיך שכל אחד נקרא עון. ואל תבא בן אדם לחשוב שמה שאמרתי לך העבדתני והוגעתני דברים כפשוטן חלילה שיש לי עבודה ויגיע' ח"ו אלא דע לך שאנכי אנכי הוא כפל הלשון לומר אנכי הוא קודם החטא אנכי הוא אחר החטא שע"י החטא שלך לא נעשה בי שינוי והפרש חלילה בכל דבר כלל ועיקר וע"ד שאמרו חז"ל אני ה' אני הוא קודם שיחטא אני הוא אחר שיחטא ומה שאמרתי לשון עבודה ויגיעה הוא לשון מושאל לשכך אוזנך כדי שתכיר ערכך ולכן מעתה דע לך בן אדם שאם תראה שאני מוחה פשעיך אל תחשוב שאני עושה זאת בשביל קרבנותיך או בשביל הודוי שלך דבשביל זה אין דאוי למחות פשעיך דאם יחטא האדם להקב"ה מה תשלומין הוא משלם לו בקרבן או בודוי אלא דע לך שמה שאני מוחה פשעיך הכל למעני אעשה זאת והוא בשביל שאתה בר ישראל חלקי וגורלי וא"כ בעבור כבודי וגם כי שמי נקרא עליך לכן אנכי מוחה פשעיך ואתרצה לך בקרבן והודוי ודע לך שכל כך אנכי אעביר טובי עליך וארחם אותך דלא מבעייא שאמחה הפשעים אלא אפי' חטאתיך שהוא השוגג הנקרא חטא ג"כ לא אזכור שאמחול לך לגמרי. ואמנם דע לך שאע"פי שאמרתי לך שבעת שאתה מביא קרבן ומתוודה אנכי מוחל לך למעני לגמרי ואפי' השגגות לא אזכור הנה כל זה הוא בתנאי שלא תשוב לכסלה לעשות אותו עון אבל אם תשוב לכסלה לחטוא פעם שנית אזי אעורר עליך גם עונות ראשונים ואשפוט אותך על הכל ביחד וז"ש הזכירני נשפטה יחד כלומר אעפ"י שהבטחתיך ואמרתי לך וחטאתיך לא אזכור הנה עכ"ז אם אתה תזכרכי ר"ל שאתה תניח אותי לזכור ע"י שאתה חוזר וחוטא ככלב השב על קיאו אזי דע לך שאזכור גם עונות ראשונים ונשפטה אני וב"ד של מעלה את עונות ראשונים יחד עם עונות אחרוני' ונעניש אותך על הכל. והנה דע לך שבעת אשר אני שופט אותך אין אני מנוח שאחרים יגידו רעתיך אלא אני אומר לך ספר אתה שאתה הבע"ד תהיה מגיד על עצמך למען תצדק אם תוכל להצדיק עצמך כי הגם שחטאת אין אני רוצה בהשחתתך ורוצה אני שתצדק בדינך אם יש מקום להצדיקך. או יובן ספר אתה למען תצדק והוא כי יש כמה עונשים שצריך לעשות לאדם מדין קנס והנה ידוע שהמודה בקנס פטור אבל אם כבר יש עדים על זאת לא מהנייא הודאתו לפוטרו והנה כאן אומר שגם בשעת הדין אני מרחם עליך ולא אניח שיעידו עליך אלא אגזור אומר שאתה תספר עונותיך ותודה על עצמך ובזה תרויח ממילא שכל עונש שצריך לעשותו לך מדין קנס תהיה פטור ממנו משום דהמודה בקנס פטור וזהו למען תצדק לפעמים באיזה עון שדינו הוא מדין קנס. והנה דע לך שעכ"ז אם אני אתנהג עמך במדת הדין אפי' אוותר לך שלושה רביעים ואניח הרביע ג"כ לא תוכל לעמוד בחשבון שלי שאעשה על הנשאר יען כי חשבוני הוא גדול ונורא והמאזנים שלי נשגבה לא תוכל לה ואתה עונותיך רבים יען כי אביך הראשון חטא שאל תחשוב דוקא החטאים שחטאת בגלגול זה אלא תבא לחשוב מה שחטאת בגלגולי' הקודמי' ג"כ וזהו אביך הראשון כי גלגול ראשון יקרא אב וגלגול שני יקרא בן וכמ"ש בס"ד בזה לעיל בפ' יתרו ע"ש וז"ש אביך הראשון חטא כלומר מגלגול ראשון התחילו העונות ואיך תוכל לקום בזאת. גם ומליצך אלו המצות המליצים יושר וטוב בערך ג"כ אינם נקיים וברורים אלא פשעו בי שלא עשית אותם כראוי ויש בהם כמה מצות הבאים בעבירה ואפי' החשובים שבהם אין חזקים בטהרת המחשבה כראוי ולא יבצר שעבר בהם איזה פנייה זרה שאינו לכבודו ית' וא"כ הבט נא וראה שאפי' מן המצות שלך שהם המליצי יושר אין לך מהם תשועה גמורה שאם אבא לדון בהם כפי מדת הדין יהיו חלשים ורכים מאוד וא"כ השתא אם אבא להתנהג עמכם בית ישראל כפי מדת הדין היה צריך להיות שאחלל שרי קודש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים כי מי יוכל לעמוד במשפטי כי לא יצדק לפני כל חי ולכן עתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו כה אמר ה' עושך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו מאחר שאתם עבדי ובחרתי בכם מקודם ולקחתי אתכם לי לכן גם בזמן שאין אתם עושים רצוני לא אתנהג עמכם במדת הדין כלל אלא אתנהג עמכם במדת החסד והרחמים וארחם אתכם ואז כמו שאצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך וצמחו כבן חציר וכו' שיהיו דשנים ורעננים מרוב כל. גם יובן בס"ד מ"ש ויוצרך מבטן יעזרך הוא לרמוז ע"ד מ"ש בס"ד לעיל בפ' לך לך בפסוקי ההפטרה כי הטעם שבא האדם מן הבטן והריון ע"י אב ואם ולא היו הכל כאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה ולא יצא מבטן אם הכל הוא כדי להקל העונש של החטא על האדם וז"ש ויוצרך מבטן ע"י זה אז יעזרך:

או יובן בס"ד לפרש כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך והוא כי הנה טובת העושר והברכה אם תבא לאדם הרבה בפעם אחת יש לחוש שמא יהיה לו ע"ד וישמן ישורון ויבעט כי רואה שבפתע פתאום נעשה עשיר גדול אז אפ' שתזוח דעתו עליו ויתור אחר לבו ועיניו ללכת אחר היצה"ר ולבעוט בעבודת הבורא ית' אבל במתנת השכל והחכמה אין פחד אם תבא לאדם הרבה ברגע אחד ואדרבה כל מה שיבא לו בפעם אחת יותר טוב יען כי החכמה תחיה בעליה וכל מה שיוסיף לו חכמה הרבה יהיה נוסף בו כשרון וצדקות וישרות הרבה כי החכם עיניו בראשו וצופה ומביט בכל דבר ורואה את הנולד ואיך יבא ללבת אחר עצת היצ"הר כי מה לו לכהן עסק בבית הקברות וא"כ נמצא ששני מתנות אלו הם הפכיים והנה מתנת העושר יש לדמותה לצמא שהוא צמא הרבה בתכלית הצמא דדרך הטבע הוא אם יתנו לו מים הרבה לשתות בפעם א' יזיק לו הרבה אלא צריך לשתות מעט מעט וכן מתנת העושר טוב שתבא לאדם בהדרגות מעט מעט ולא בפתע פתאום ואמנם מתנת החכמה יש לדמותה לארץ יבשה הרבה שתרצה להשקותה שתהיה רעננה ולחה הנה אם תצוק עליה מים מעט מעט הנה מרוב שהיא יבשה הרבה אינו ניכר בה כלום כי קמא קמא בטיל ונבלע בה אבל אם תבא להציק בה הרבה מים בפעם א' אזי יהיה ניכר המים בה ואינו מזיק לה זה כלל. ובזה יובן בס"ד מה שדימה החכמה והעושר בזה שאמר כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה הם שני משלים של הצמא ושל הארץ שכתבנו בס"ד כן אצק רוחי היא החכמה כמ"ש הפסוק ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' על זרעיך וברכתי היא העושר על צאצאיך והכוונה כי כמו דרך ב' משלים כן תהיה השפעת ב' מתנות אלו שהשפעת מתנת החכמה צריך להיות כמו השקאת הארץ יבשה והוא דסמיך לה וקאי אמאן דסליק מניה והשפעת מתנת העושר תהיה כמו השקאת מים לצמא שצריכה להיות בהדרגה:

וצמחו כבן חציר כערבים על יבלי מים. כלומר שסגולת החכמה והעושר שמדבר בה לא תתקיים באדם כי אם ע"י קיום התורה שנקראת מים:

זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. יובן בס"ד דידוע דכל הקורא לאברהם אברם עובד בעשה משא"כ ביעקב דמותר לקראו יעקב אע"פי שקראו הקב"ה ישראל והיינו משום דאהדריה רחמנא שהקב"ה חזר וקראו יעקב וא"כ לא רצה הקב"ה שיעקר שם יעקב ממנו לגמרי. והנה ראיתי להר' סמיכות חכמים ז"ל בסוף פ"ק דברכות דנתן כמה טעמים לזה דלא נעקר שם יעקב לגמרי כמו באברם וטעם האחד הוא כתב שם באופן יו"ד וז"ל נ"ל לתרץ עפ"ז הדרך שאמרנו דיו"ד מורה על עו"הב ודבר זה ידוע דיעקב ועשו חלקו בבטן אמם יעקב נטל כל העו"הב גם חלק עשו ועשו נטל עו"הז גם חלק יעקב ולהורות זה ישארו הב' שמות שהם ב' יוד"ין המורים על ב' חלקים עו"הב שיש ליעקב והם חלקו וחלק אחיו וגם נקרא ע"ש זה יעקב על החלוקה שבבטן אמם כדכתיב בבטן עקב את אחיו ואין ראוי לעקור השם הזה המורה על עו"הב עכ"ד ז"ל. ונמצא לפי טעם זה להכי נשאר שם יעקב כי הוא מורה על עו"הב שכולה היא של יעקב ולא נשאר לעשו בה חלק כלל ועיקר. ועוד ראיתי להרב ז"ל שם שכתב טעם אחר לזה באופן ח' וז"ל נ"ל לתרץ ע"פ מה דאיתא דאות ה' נטל הקב"ה משמו הגדול ונתנו לאברהם ולכך הקפיד הקב"ה שלא לגרוע אותו האות שהוא משמו הגדול משא"כ שם ישראל אין בתוכו שום אות משמו הגדול רק היו"ד והיו"ד היא ג"כ בשם יעקב ולכן לא הקפיד הקב"ה עכ"ל ע"ש. ועוד נתן הרב ז"ל טעם אחר לזה באופן י"ד וז"ל נ"ל ע"פי מאי דאיתא במדרש הנז"ל אברהם נקרא ישראל יצחק נקרא ישראל יעקב נקרא ישראל ומביא ראיות על כל אלה וא"כ כל אחד מהאבות יש לו שם פרטי שנקרא בו ושם ישראל ג"כ המורה על השררה ועתה למה יגרע יעקב שלא להיות לו שם בפני עצמו כמו אברהם יצחק שנקראים ג"כ ישראל ולהכי נשאר לו באמת שם יעקב משא"כ גבי אברהם לקרותו אברם ודאי הקפיד הקב"ה עכ"ל ע"ש:

ובזה יובן זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב כלומר שיש חששה פן זה עשו יאמר לה' אני כלומר שרוצה לתבוע חלק בעו"הב לכן וזה האדם יקרא בשם יעקב ולא נתבטל שם יעקב לגמרי כי בו יש הוראה שעו"הב כולה של יעקב ואין לעשו חלק בה וא"כ אין יכול עוד עשו לומר גם אני לה' שאקח חלק בעו"הב שהיא כולה רוחנית והוא הטעם הא' שכתבנו משם הרב סמיכות חכמים ז"ל ועוד רמז טעם שני לזה באמרו וזה יכתוב ידו לה' ידו אותיות יו"ד כלומר וזה האדם הקורא בשם יעקב הוא כותב יו"ד שהיא לה' שהיא משמו הגדול וא"כ אין גרעון עושה בזה משא"כ בשם אברם ומה שתלה הדבר בכתיבה משום שכל מה שמדבר האדם הוא נכתב ונרשם למעלה והעיקר הוא מה שיהיה רושם למעלה ולכן אמר יכתוב ועוד רמז טעם אחר לזה והוא טעם הג' שכתבנו משם הרב ז"ל ואמר ובשם ישראל יכנה כלומר הנה מצינו שהקב"ה כינה אחרים שהם אברהם ויצחק ג"כ בשם ישראל וא"כ אין שם קבוע ליעקב דווקא ולכן נשאר לו שם יעקב כדי שיהיה לו שם קבוע לעצמו:

או יובן בס"ד זה יאמר לה' אני והוא כי עתה בגלות אל יבקש האדם הגאולה בשבילו אלא צריך שיבקש בשביל כבודו ית' בעבוד שמו הגדול המחולל בגוים ובזה יעלו דבריו לרצון לפני השי"ת וגם עוד שצריך נמי להזכיר זכות אבות ובפרט זכות יעקב אע"ה אשר היתה מטתו שלימה כי בית שלישי שיבנה במהרה בימינו אכי"ר הוא בזכות יעקב אע"ה כנודע וז"ש זה יאמר לה' אני כלומר שצריך האדם לומר שכל המבוקש שלי שאנכי מבקש הגאולה לה' אנכי מבקש בעבור שמו יתברך וגם זה האדם צריך נמי שיקרא בשם יעקב כלומר להזכיר זכות יעקב אע"ה ואז יהיה עילוי למעלה ויתעלה שם הוי"ה ב"ה ויהיה אז בחי' יהיה כנודע מסוד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שבחי' הוא"ו של השם יתעלה ויהיה בחי' יו"ד ואז הוא יהי"ה ולז"א וזה יכתוב ידו לה' ידו אותיות יו"ד שיכתוב מחדש בשם ה' אות יו"ד ושוב מפרש על איזה אות מן השם יהיה יו"ד לז"א ובשם ישראל יכנה ר"ל אותו האות שהוא מכונה בשם ישראל והוא בחי' אות הוא"ו שנקרא ישראל הוא יתעלה ויהיה בבחי' יו"ד. והנה אם תראו אורך הגלות אל תתייאשו מן הגאולה כי הגאולה מוכרח שתהיה יען כי כה אמר ה' ר"ל הש"ית הבטיח בה בפירוש וההוא אמר ולא יעשה ח"ו ומוכרח הוא שדבר אלהינו יקום לעולם וגם עוד אנחם אתכם שאל תחשבו שזה הגאולה תהיה כשאר גאולות שהיה אחריהם שעבוד אלא דעו נא כי וגואלו ה' צבאות שגאולה זו תהיה על ידו יתברך ומאחר שהיא ע"י ית' אין אחריה שעבוד כי מעשיו ית' הם נצחיי' ולא יתבטלו כלל יה"ר שמהר יחיש הגאולה במהרה בימינו אכ"יר: