אין לו דמים ר"ל חיים כלל ואמר כאן בלשון הזה לומר שרשות ביד כל אדם להמיתו וא"צ ב"ד:

אם זרחה כו' כפשטיה שביום אין דין מחתרת:

בידו כו' חיים. שלא טבחו ולא מכרו:

ומצאה קצים. לא בעד הקוצים ישלם אלא רבותא הוא שאעפ"י שאינה ראוי' האש בלתי הקוצים להדליק מ"מ חייב. ואמר גדיש כו' כדרך לא זא"ז פי גדיש טרח בקצירתו ועמורו ואף קמה בזריעתו וניכושו ואף שדה שלא נזרע כלל כמ"ש ירקות שדה ובכמה מקומות וכמ"ש בפ' בראשית:

**אם לא שלח כו'**ליקח ולגנוב לעצמו:

דבר פשע. ר"ל כל דבר שנפשע מרשות הבעלים ואין בידו עכשיו בין בשמירה בין באבדה. אשר יאמר כי הוא זה ר"ל יאמ' האומר שימצא בידו ויראו אותו לב"ד.

אשר ירשיען אלהים. אשר כמו אם:

ולקח בעליו ר"ל המתה או הנשבר היפך נזקי שור ובור שמשלם והמת וכו':

יבאהו עד הטרפה. ר"ל קצת מאיברי הנטרפת יביאהו לעד. כי בשבורה ומתה י"ל כי הוא בפשיעתו שהכה אותה או הפילה אבל בטריפת חיה נתברר שהוא באונס. ונק' עד כ"ד שמתברר ע"י כמשרז"ל משמשת בשני עדים עד הבדוק וכיוצא:

אם בעליו כו' שה"ל לשמור בהמתו בעצמו. ואמר אם שכיר הוא כו' שהוא שכיר לשואל וס"ד שאין לו רשות לשמור בהמתו ואמר הכתוב בא בשכרו ששמירת הבהמה בא ג"כ בשכרו וה"ל לשמור:

מהר ימהרנה. שיתן לה מהר וישאנה כי שאר ב"א לא יתנו מהר שנפגמה ולכן אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת כדרך שנותנין לשאר הבתולות בנדונייתן ובאה ההלכה ע"ז שהוא חמשים כסף:

מכשפה לא תחי'. בל"ת כדברי הרמב"ן:

זבח לאלקי' פי' למלאכי' וכמ"ש בלמ"ד ידועה וז"ש בלתי לה' לבדו אע"פ שהן משרתי עליון ושמו בקרבם:

**כי גרים הייתם כו'**וידעתם צער הגר וכמ"ש ואתם ידעתם את נפש כו' וכן הזהירה התורה על אלמנה ויתום כי צרתם מרובה וכמשרז"ל ולא תחת יתום ואלמנה. (שבת י"א ע"א):

לא תהי' לו כנשה כמ"ש ועבד לוה כו'. (משלי כ"ב ז'):

עד בא השמש. פשטא דקרא גם בכאן בכסות לילה ולהחזיר לו קודם הזמן שיצטרך שלא יצטער וכמ"ש במה ישכב כו':

אלקים כו' כמ"ש גם במדעך כו' (קהלת יו"ד כ'):

ואנשי קדש תהיון לי. מיוחדין לי לפיכך ובשר בשדה כו' לא תאכלו: