Against Flaccus Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרק חמשה עשר: הנציב מובל בספינה לרומי ושם קמים עליו קטגורים ומגישים כתבי האשמה עליו. [125] זולת המעשים האמורים קרה עוד דבר אחד, והוא השלישי, לדעתי, בהשגחת אלהים. מן הדין היה, שהאיש אשר מלא כל חלקי תבל בתועבותיו, יסבול גם את נוראות־הים. אכן הורד לספינה בראשית החורף⁸¹ ואחרי הרפתקאות רבות בא לאיטליה. תיכף ומיד נמצאו שני אנשים משונאיו בנפש, איסידורוס ולאמפון, והם הגישו עליו כתבי האשמה.
footnotes: ⁸¹ בראשית החורף וכו'. המתרגם הצרפתי דילונאי משער, שפלאקוס נשאר במאסר באלכסנדריה שבועות אחדים, ובמשך הזמן הזה הוכן החומר למשפּט הנציב ברומי, ובראשית שנת 39 הובא בספינה לרומי. המתרגם הצרפתי שכח שפלאקוס נתפּש בירח ספטמבר כנ"ל, בעוד שהנסיעה עצמה לא ארכה זמן רב, כמוכח מסע' 110. אם כך ואם כך ואנחנו עומדים כאן כבר בסוף שנת 38.
[125] Besides the two circumstances which I have mentioned there is a third which seems to me to have been brought about by divine providence. He had started on his voyage in early winter and endured a multitude of hardships, tasting of the terrors of the sea also, a just fate for one who had filled the elements of the universe with his impious deeds. When with difficulty he arrived in Italy the charges against him were taken up by two of his worst enemies, Isidorus and Lampo.
[126] הם היו עוד זה לא כבר בגדר נתינים (לגבי פלאקוס), והיו קוראים לו בשם: רבון, גומל חסד, רב־להושיע וכדומה.⁸² עכשיו הוכיחו את מרצם לא כמאשימים סתם, אלא למעלה מזה לאין ערוך. הם בטחו לא רק בצדקתם, אלא – מה שחשוב ביותר – בדבר אשר ראו, כי "המשגיח במעללי איש" הוגה לו שנאה כבושה בלבו. הוא (קאיוס) חפץ היה אמנם להראות כשופט (צדק) מתוך היראה שמא יאמרו כי הוא מוציא פסק דין ללא משפט. אבל לאמתו של דבר היה הוא שונאו בנפש, ועוד לפני כל ההאשמות וההמלצות גמר כבר בדעתו להוציא דינו לחובה ויעד לו את העונש החמור ביותר.
footnotes: ⁸² על ערך הכינויים גומל חסד, רב להושיע ראה הערה לסע' 73. אשר לכנוי רבון (ביונית: despotes, לטינית dominus). ראוי להעיר שהכינוי הזה היה נכבד מאד. את אבגוסטוס קראו בשם רבון (דיון קאסיוס LX 5) אבל הוא עצמו אסר אח"כ להשתמש בכינוי זה ביחס אליו, כי הכינוי הזה מיוחד הוא לאלים (סוויטוניוס, חיי אבגוסטוס 53). גם טיבריוס הוציא אסור כזה (דיון קאסיוס 8, LVII. סוויטוניוס, חיי טיבריוס 27; טציטוס היסטוריה II, 87). זכר לחשיבות הכינוי רבון – dominus נשתמר במדרש: "בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך… והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו! domine, מדרש בראשית רבה ח', י'; קהלת רבה ו', י'. קאיוס היה הראשון שדרש, כי יפנו אליו בכינוי רבון. הכינוי הזה נמצא פעמים אחדות ב,המלאכות" ביחס אל קאיוס.
[126] It was not long since these men had ranked as his subjects and hailed him as their master and benefactor and saviour and the like. But now they appeared to plead against him with a strength which was not a mere match for his but vastly more powerful. For not merely had they confidence in the justice of their case but their most important advantage was that they saw that he who presided over human affairs was his mortal enemy, who would assume, indeed, the guise of a judge to save himself from appearing to condemn anyone by anticipation and without trial, but in his actions would be revealed as an enemy, who forestalled the accusation and defence by condemning him already in his soul and had fixed his punishment at the uttermost.
[127] ואין לך דבר קשה מהאשמת אנשים נכבדים על ידי נקלים, והאשמת מושלים מלפנים על ידי נתיניהם. דומה הדבר להאשמת בעלים על ידי עבדיהם ילידי ביתם או מקנת כספם.⁸³
footnotes: ⁸³ לפי החוק הרומי לא היה עבד רשאי להעיד נגד אדוניו, ציצרון Pro Milone 22, טציטוס Annales II, 30 ועוד, דיון קאסיוס LVII, 14. על עדות עבדים בכלל ראה מומסן "משפּט פלילי רומי" (גרמ'), עמ' 420 ואילך.
[127] And no lot is so hard as for superiors to be accused by inferiors and rulers by their former subjects; as well might masters be accused by the slaves whom they have bred in their house or purchased with their money.