Against Flaccus Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרק ששי: בבית החזיון באלכסנדריה נערכים משחקי־התולים, לבזות את המלך אגריפס. ההמון אומר להקים פסילים בבתי הכנסיות של היהודים. [36] משוגע אחד היה שם ושמו קאראבאס. בשגעונו לא היה דומה לחיה פראית כי שגעון כזה הוא בחזקת סכנה למשוגע עצמו וגם לאנשים הקרבים אליו; אלא שקט היה ונוח לבריות. יומם ולילה היה משוטט עירום בדרכים בלי שום לב לשרב ולקור, והיה ללעג לילדים קטנים ולנערים הולכי בטל.²⁷
footnotes: ²⁷ לדעת ווינדלאנד (Paul Wendland, Hermes XXX 177) היה מחזה ההתולים המתואר בפרק הזה חקוי למשחקי הוללות שהיו רגילים להתקיים בחגיגות סאטורנאליה. אולם רייך, שכתב ספר יסודי על המימוס בכלל (Reich, Neue Jahrb. für das Klassische Altertum VII, 728) סובר שזהו סתם חיקוי לאחד ממחזות ההלצה שהיו ידועים בעת ההיא. ברם, אין צורך בכל ההשערות האלה, כי המצריים גופם יכלו להמציא "דברי חכמה" כאלה, שכן היו מוכשרים מאד בהמצאת מהתלות וגדופים לפי סנקה (ראה הערה לסע' 33).
[36] There was a certain lunatic named Carabas, whose madness was not of the fierce and savage kind, which is dangerous both to the madmen themselves and those who approach them, but of the easy-going, gentler style. He spent day and night in the streets naked, shunning neither heat nor cold, made game of by the children and the lads who were idling about.
[37] הם (המצרים) סחבו את האומלל הזה אל הגמנסיון, שם העמידוהו במקום גבוה למען ייראה לכל, פרשו פסת ניר וצנפו לראשו במקום עטרה, ואת מותר גופו עטפו מחצלת עבה תחת אדרת. בד קטן של קנה גומא הגדל בארץ היה לשבט מושלים; איש אחד מצא את הקנה מתגולל בדרך ונתן אותו בידו (של המשוגע).
[37] The rioters drove the poor fellow into the gymnasium and set him up on high to be seen of all and put on his head a sheet of byblus spread out wide for a diadem, clothed the rest of his body with a rug for a royal robe, while someone who had noticed a piece of the native papyrus thrown away in the road gave it to him for his sceptre.
[38] לאחר שנתנו לו אותות כבוד המלוכה וקשטו אותו כמלך – כדרך שנוהגים במשחקי המימוס – התיצבו מסביב לו צעירים נושאי מקלות על שכמם תחת נושאי רמחים, חיילים שומרי ראשו כביכול. אחרי כן הופיעו עוד אנשים אחרים; מהם כאילו באו לברכו, מהם כדי לעמוד לפניו למשפט, ומהם כדי לשוחח עמו בעניני המדינה.
[38] And when as in some theatrical farce he had received the insignia of kingship and had been tricked out as a king, young men carrying rods on their shoulders as spearmen stood on either side of him in imitation of a bodyguard. Then others approached him, some pretending to salute him, others to sue for justice, others to consult him on state affairs.
[39] לסוף נשמע מקרב ההמון העומד מסביב קול חזק קורא: מרין – הוראת המלה הזאת אצל הסורים היא כפי שאומרים, אדון²⁸ – כי ידע ידעו, שאגריפס הוא סורי לפי מוצאו ומולך על חלק גדול מארץ סוריה.²⁹
footnotes: ²⁸ מרין־מרן, אדוננו. המלה הארמית ההיא היתה בודאי שגורה בפי היהודים שדברו לרוב ארמית. אמנם פילון לא ידע את השפה ההיא, כשם שלא ידע גם את השפה העברית (ראה ספרי הגרמני על הבאור האלגורי של פילון איש אלכסנדריה עמ' 29 וכו'), ולכן מביא את הפירוש למלה זו בשם אחרים ("לפי שאומרים"). אפשר שהמצרים שמעו את המלה "מרן" מפי היהודים שברכו בה את המלך היהודי ברחובות העיר אלכסנדריה. ²⁹ בתקופת פילון היתה יהודה במדה ידועה חלק מן המדינה הרומית סוריה. המשגיח (פרוקרטור) הרומי ביהודה היה תלוי בדעת הנציב (לגאטוס) הסורי בעניני צבא. לפרקים התערב אפילו הנציב הסורי באופן ישר בעניני מדינת היהודים. על היחס המשפטי שבין יהודה וסוריה ראה שירר, קורות עם היהודים (גרמ') חלק א', הוצאה ד', עמ' 454 וכו'.
[39] Then from the multitudes standing round him there rang out a tremendous shout hailing him as Marin, which is said to be the name for “lord” in Syria. For they knew that Agrippa was both a Syrian by birth and had a great piece of Syria over which he was king.
[40] פלאקוס שמע כל זאת באזניו, או נכון יותר, ראה בעיניו, ובעוד שחובתו היתה לתפוש את המשוגע ולשומו בבית־הכלא לבל יתן יד ללצים לבזות את הטובים מהם, ולהעניש את מחוללי (ההתולים) שהעיזו לחרף, במעשה ובדבור, בגלוי ובסתר, מלך וידיד הקיסר אשר מועצת ישישי רומי כבדתו באותות כבוד של פרֵיטור; והוא לא בלבד שלא דכא אותם, אלא לא ראה צורך לעצמו לעצור בעדם; לזדים שוחרי מדון נתן חופש גמור, ועשה עצמו כאינו רואה ואינו שומע מאומה.³⁰
footnotes: ³⁰ מימי קאיוס קאליגולה התחיל הסינט הרומי, כמובן במצות הקיסר, לתת זכויות כבוד ממדרגה סינטורית (פריטורית או קונסולרית) למלכים בעלי ברית רומי. כבודים כאלה קבל אחר כך גם אגריפס השני (דיון קאסיוס LXVI,15) אגריפס הראשון זכה תחלה לכבוד פריטור, ובראשית מלכותו של הקיסר קלודיוס – גם לכבוד קונסול (דיון קאסיוס LX 8). הזוכה בכבודים כאלה רשאי היה לשבת בין חברי הסינט הרומי בעת החגיגות וכדומה, ולשאת את אותות הכבוד המיוחדים למעמד הסנטורים. ראה מומסן, המשפט המדיני של הרומיים (גרמ') חלק א', עמ' 373 וכו'.
[40] When Flaccus heard, or rather saw all this, it was his duty to take and keep the madman in charge, to prevent him from providing an occasion to the railers for insulting their betters and then to punish those who had arrayed him thus, because they had dared both in word and deed both openly and indirectly to insult a king, a friend of Caesar’s, a person who had received Praetorian honours from the Roman Senate. Instead of this not merely did he refrain from chastising them but even shrank from restraining them, thereby giving immunity and free-play to those who displayed evil intentions and hostile feeling by pretending not to see what he saw nor hear what he heard.
[41] ראה זאת ההמון – לא ההמון המתון והנוח³¹, אלא זה שהסכין לעורר מהומה וערבוביה בכל, באשר אוהב הוא את הקטטות ורודף אחרי חיים שאינם ראויים לשם חיים והתרגל לעצלות ולבטלה, חבר מרעים! – והתאסף כאור הבוקר לבית החזיון. תחלה צדו את לב פלאקוס בכבודים עלובים, והאיש הזה שהיה רודף כבוד והפכפכן מצא חפץ באותות כבוד אלה לרעתו ולרעת המדינה. אחרי־כן קראו קול אחד להקים פסילים בבתי הכנסיות.³² זאת התועבה אשר לא נעשתה כמוה מימות עולם.
footnotes: ³¹ ההמון המתון והנוח וכו'. פילון מבחין בין הדימגוגים באלכסנדריה והאספסוף הנמשך אחריהם, ובין האזרחים השלוים והשקטים המואסים במחוללי המהומות (ראה למטה ס' 141). גם המחבר של ספר חשמונאים ג' (ג', ח') מבדיל שכבה של אזרחים מתונים וישרים בין אנשי אלכסנדריה. ³² בתי כנסיות היו במצרים כבר במאה שלישית לפני ספה"נ, כפי שמתברר מתוך כתובת של בית הכנסת אשר נתגלה במקום סכדיה בקרבת אלכסנדריה מימי תלמי ג'. ביחוד היה מהולל ומפואר בית הכנסת הגדול באלכסנדריה. ראה עליו "המלאכות" סע' 134. וההערה.
[41] When the crowd perceived this, not the peaceful, public-spirited crowd, but the crowd which regularly fills everything with confusion and turmoil, which by its love of meddling, its eager pursuit of the worthless life, its habitual laziness and idling, is a thing that means mischief, they streamed into the theatre at early dawn, and having Flaccus purchased by the miserable price which he crazy for fame and ever-ready to be sold took to the destruction not only of himself but of the public safety, called out with one accord for installing images in the meeting-houses.
[42] הם ידעו גם זאת, שכן ערמתם עמדה להם להרע, ולכן השכילו לחפות על מעשיהם בשם הקיסר אשר אין לתת בו דופי.
[42] What they proposed was a breach of the law entirely novel and unprecedented and knowing this, quick-witted as they are for villainy, they cunningly glozed it by using the name of Caesar as a screen, that name with which no guilty action can lawfully be associated.
[43] ומה עשה נציב הארץ? הוא ידע, שתושבי העיר וכל ארץ מצרים מתחלקים לשני סוגים: בני עמנו ובני עמם, ושמספר היהודים הגרים באלכסנדריה ובמדינה ממעלות לוב³³ עד לגבול כוש³⁴ מגיע למאה רבוא.³⁵ כמו־כן ידע, שהצרה נוגעת בכל היהודים ושההתנקשות בחוקי אבותיהם עלולה להביא נזק (למדינה); אך הוא לא שם לב לכל אלה והרשה להקים את הפסילים, אם כי היו בידו תחבולות רבות לקדם את פני הרעה, ויכול היה להוציא פקודות שליט או ליעץ עצה (טובה) כדרך הידידים.³⁶
footnotes: ³³ ממעלות לוב. מעלות או מעלת Καταβαθμός לוב הוא מקום החוף המבוצר שע"ג הים התיכון. החוף הזה היה הגבול המערבי של מדינת מצרים בכל תקופת התלמיים. השוה פליניוס, תולדות הטבע V, 38 וכו'; ראה גם סטראבון 791 ובמקומות שונים. שם החוף כעת אבאבאה אסוֹלוֹם. ³⁴ עד לגבול כוש. מן הפאפירוסים ידועה לנו המושבה הצבאית של היהודים ("חילא יהודיא") ביב (אלפאנטינה) על גבול כוש עוד מתקופת פרס. ³⁵ למאה רבוא. לפי יוסף ב"מ (מלחמ' ב', ט"ז, ד') היה מספר כל תושבי מצרים חוץ מאלכסנדריה שבעה מיליון וחצי. אוכלוסי היהודים במצרים הגיעו איפוא לשנים עשר אחוז ביחס לכל תושבי הארץ. יש להזכיר, כי במדינת מצרים אשר בה השתלטה הלבלרות מאד היו רשימות העם מדויקות, ופילון, כאחי האלאבארך היהודי (ראה הערה לסע' 27) ידע להשתמש ברשימות אלה. ולכן כין לפקפק, שהמספר הנמסר כאן מתאים בקירוב למציאות, אף כי המספר של מליון הוא כמובן "מעוגל". ³⁶ מאריה (Marea, Maria), שם יאור ועיר במחוז המצרי Mareotis לא רחוק מאלכסנדריה. מעניין הדבר, שגם בתרגום יונתן לבראשית י', י"ג נזכרות מאריה ולוב זו אחרי זו. ומצרים הולידו, וית מריוטאי = Mareotae (אנשי מאיריה) וית ליוקאי (= לובקאי, אנשי לוב). המאמר האחרון של הסעיף הזה מתאים למה שכותב סטראבון, (מובא אצל יוסף ב"מ קדמ' י"ד, ז', ב') שאין ארץ בעולם אשר לא פרצו בה היהודים במאד מאד. השוה גם חזון הסיבילה היהודית ג', רע"א: "כל היבשה וכל הים, ממך מלאו."
[43] What then did the governor of the country do? He knew that both Alexandria and the whole of Egypt had two kinds of inhabitants, us and them, and that there were no less than a million Jews resident in Alexandria and the country from the slope into Libya to the boundaries of Ethiopia; also that this was an attack against them all, and that ancestral customs cannot be disturbed without harm, yet he disregarded all these facts and permitted the installation of the images though there were a host of considerations all tending to caution which he might have set before them either as orders from a ruler or advice from a friend.