Against Flaccus Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פרק שמיני: פלאקוס מכריז על היהודים כעל זרים וגרים, ושונאיהם נוגשים וחומסים אותם באין מפריע. [53] בראותו כי עלה בידו להעביר את חוקינו, לתפוש את בתי הכנסיות ולהשכיח גם את שמם, נתן דעתו על ענין אחר, היינו: לשלול מאתנו את זכויותינו האזרחיות. רצה רצה להרוס את היסודות היחידים אשר עליהם נשענים כל חיינו: מנהגי אבותינו וחלקנו בזכויות האזרחים, ואז תגיע צרתנו למרום קצה ולא ישאר לנו גם עוגן הצלה.
[53] When then his attack against our laws by seizing the meeting-houses without even leaving them their name appeared to be successful, he proceeded to another scheme, namely, the destruction of our citizenship, so that when our ancestral customs and our participation in political rights, the sole mooring on which our life was secured, had been cut away, we might undergo the worst misfortunes with no cable to cling to for safety.
[54] עבור ימים אחדים הוציא פלאקוס חוקה ובה כינה אותנו בשם גרים וזרים. הוא לא נתן טעם לדבר, אלא גזר גזרה ללא משפט. היש לך פקודת עריץ גרועה מזו? פלאקוס עצמו היה הכל: הוא המאשים, הוא בעל־הדין, הוא העד, הוא השופט והוא המעניש. על שני פשעיו הראשונים הוסיף עוד את החטא השלישי: רשות נתּנה לכל איש להשמיד את היהודים כאוַת נפשו כאילו היו שבויי מלחמה.⁴²
footnotes: ⁴² לפקודתו זו של פלאקוס נותן ז'וסטר (Jean Juster, Les Juifs dans l'empire Romain, II, 7, 1) שני פרושים. בפקודה הזאת אפשר לראות גלוי־דעת הנציב, כי היהודים היו בכלל תמיד גרים וזרים באלכסנדריה, ולא היתה להם זכות אזרחים בעיר זו מעולם; או אפשר גם להבין את הפקודה באפן אחר, היינו שהנציב הפקיע את זכויות היהודים כעונש בעד "פשע העלבת הוד מלכות", ובכן על יסוד: Crimen leasae maiestatis. והפרוש הראשון עיקר, כי אילו בא הנציב להענישם מפני הטעם הנזכר היה מוכרח להזכיר במלים ברורות את פשעם של היהודים. חוץ מזה יש פקפוקים משפטיים בנוגע לעונש ממין זה. עיין מומסן "חוק פלילי רומי" (גרמ') II, 301. בצדק כותב איפוא ישראל אסטרזצר: "… ומשום זה עלינו לראות בפקודתו של פלאקוס, לא עונש המוטל על הצבור, אלא נסיון לברור מצבו המשפטי של אותו הצבור כדי למצוא חן בעיני התושבים היוניים" (ישראל אסטרזצר, לברור מצבם המשפטי של יהודי אלכסנדריה בתקופת רומי, עמ' 35). נמוק זה נמצא בפירוש בסע' 172. אפס, אין להסיק מזה שיהודי אלכסנדריה לא היו באמת אזרחי העיר, כמו שחושבים מלומדים שונים המאמינים יותר בדברי הנציב הרשע מאשר בדברי פילון ("המלאכות" סע' 194 ובמקומות שונים). ובפסק הדין שהוציא הקיסר קלודיוס לטובת היהודים בשאלה זו.
[54] For a few days afterwards he issued a proclamation in which he denounced us as foreigners and aliens and gave us no right of pleading our case but condemned us unjudged. What stronger profession of tyranny could we have than this? He became everything himself, accuser, enemy, witness, judge and the agent of punishment, and then to the two first wrongs he added a third by permitting those who wished to pillage the Jews as at the sacking of a city.
[55] וכיצד השתמשו (השונאים) ברשות שנתּנה להם? חמש הן שכונות העיר, והן מסומנות לפי האותיות הראשונות של האלפא־ביתא. שתים מהן נקראות "(שכונות) יהודיות", כי רוב יושביהן יהודים הם. אמנם, רבים מהם מפוזרים גם בשכונות אחרות. ומה עשו (השונאים)? גרשו את היהודים מארבע שכונות, ודחקו אותם לתוך פנה נדחת של שכונה אחת.⁴³
footnotes: ⁴³ יוסף ב"מ (מלחמ' ב', י"ח, ח') מודיע כי היהודים גרו ברובע ד' (דלתא), ובמקום אחר ("נגד אפיון" ב', ד') הוא אומר שהיהודים גרו בקרבת ארמון המלך סמוך לגדות הים עוד משנים קדמוניות. השכונה היהודית היתה איפוא בחלק המזרחי־דרומי של העיר, סמוך ללשון היבשה לוֹכיאַס, כי שם היה הרובע ד'. לזה מתכוין גם פילון במלים האחרונות של הסעיף הזה. אשר לרובע השני שגם בו גרו היהודים לפני הפרעות, אי אפשר לקבוע את מקומו מחוסר חומר היסטורי.
[55] Having secured this immunity what did they do? The city has five quarters named after the first letters of the alphabet, two of these are called Jewish because most of the Jews inhabit them, though in the rest also there are not a few Jews scattered about. So then what did they do? From the four letters they ejected the Jews and drove them to herd in a very small part of one.
[56] אלה נפוצו בסך על גדות הים,⁴⁴ על גלי האשפתות, ועל קברי המתים, לאחר שחמסו מהם את כל רכושם; והללו התנפלו על הבתים הריקים מאדם ושלחו את ידם בבזה. את השלל חלקו ביניהם כבימי מלחמה ואין מפריע. אף התפרצו לתוך מחסני היהודים שהיו סגורים מפני אֵבל דרוסילה,⁴⁵ והוציאו משם חפצים רבים, מן הבא ביד, וסחבו אותם בקרב חוצות ועשו בממונם של אחרים כעושים בתוך שלהם.
footnotes: ⁴⁴ החוף האלכסנדרוני לא הגיע עד לשכונה היהודית שבמזרח העיר (ראה יוסף ב"מ, נגד אפיון ב', ד'), וגדות הים בשכונה זו נועדו לבנין כוכים (קאטאקומבות) וכדומה. לכוכים אלה התכוין פילון בבטוי: קברי מתים. ⁴⁵ אבל דרוסילה; קאסיוס אהב את אחותו דרוסילה יותר מכל אחיותיו. עם כולן היה חי חיי נאפופים לפי עדותו של סוויטוניוס (חיי קאליגולה 24), וביחוד היה להוט אחרי דרוסילה עוד בהיותו עלם צעיר. כאשר מתה דרוסילה בקיץ שנת 38 הכריז קאיוס אבל גדול בכל הקיסרות הרומית ואסר על הגלוח והרחיצה וכדומה ביום הזה בכל מדינות רומי. זכר דרוסילה הקדֵשה היה קדוש לו עד שהיה נשבע בשמה לפי סוויטוניוס.
[56] The Jews were so numerous that they poured out over beaches, dunghills and tombs, robbed of all their belongings. Their enemies overran the houses now left empty and turned to pillaging them, distributing the contents like spoil of war, and as no one prevented them they broke open the workshops of the Jews which had been closed as a sign of mourning for Drusilla, carried out all the articles they found, which were very numerous, and bore them through the middle of the market-place, dealing with other people’s property as freely as if it was their own.
[57] אך גרועה מן השוד היתה השביתה. מלוי־כסף הפסידו את ערבונותיהם, וכל האנשים, האכר, הספּן, הסוחר ובעל המלאכה לא יכלו לעסוק במשלח ידם באין קונה. וככה סבלו כפליים: נבוזו ונשארו יום אחד בעירום ובחוסר־כל, וניטלה מהם היכולת לפנות לעסקיהם ולמצוא את מחיתם יום יום.⁴⁶
footnotes: ⁴⁶ האכר, הספן וכו', הכונה כנראה לאכרים, ספנים וכו' יהודיים, כי אילו בעלי המלאכה היוניים והמצריים יכלו לעבוד בשלום, אם הם עצמם לא הפריעו את המנוחה. בין היהודים היו כל מיני בעלי־מלאכה כידוע לנו מן התגליות השונות במצרים. גם בתלמוד נזכרים בעלי־מלאכה יהודיים שונים מאלכסנדריה (מס' סוכה נ"א, ע"ב; ערכין, י', ע"ב; יומא ל"ח, ע"א).
[57] A still more grievous evil than the pillaging was the unemployment produced. The tradespeople had lost their stocks, and no one, husbandman, shipman, merchant, artisan, was allowed to practise his usual business. Thus poverty was established in two ways: first, the pillaging, by which in the course of a single day they had become penniless, completely stripped of what they had, and secondly, their inability to make a living from their regular employments.