לכם יהיה לאכלה (בראשית ט ג). שלא הרשיתי לאדם הראשון כו'. פירש זה דהוקשה לו דלא הוה ליה למימר רק כל רמש וכו' תאכלו, ודייק לכ"ם דייקא אני מתיר, מה שאין כן לאדם הראשון לא התרתי:

בשר בנפשו (בראשית ט ד). אסר להם אבר מן החי. לכאורה למה כתב הלשון אס"ר לה"ם, הרי אנחנו רואים האיסור בפסוק, לא הוה ליה למימר רק פירוש הכתוב. והנראה כי היכי דלא נטעה דתיבת א"ך הוא לשון תנאי, ור"ל התרתי לכם אכילת הבשר בתנאי שלא תאכלו אבר מן החי, מה שאין כן אם תאכלו אבר מן החי אסור לכם אכילת בשר מכל וכל, על כן פירש אסר להם:

ואני הנני (בראשית ט ט). מסכים אני וכו'. כי תיבת הנני מיותר, עיין מ"ש לעיל בפסוק (בראשית ו יז) ואני הנני מביא את המבול:

חית הארץ אתכם (בראשית ט י). הם המתהלכים עם הבריות: מכל יוצאי התבה. להביא שקצים ורמשים: חית הארץ. להביא המזיקין שאינן בכלל החיה: אשר אתכם. שאין הלוכן עם הבריות, כן הם התחלת הציונים ברש"י כאשר ציינתי עם הנקודות, ולפי זה הציונים הם מהופכים בסדר הכתוב. אבל הוכרח רש"י לפרש כן, להורות דתיבת אש"ר אתכ"ם מתחילת הפסוק, קאי אחיות שאין הילוכן עם הבריות, מה שאין כן אחר כך לא נאמר תיבת אש"ר, רק אתכ"ם, משמעותו שהם אתכם ממש, ולא רצה רש"י ז"ל לפרש כן תיכף, דיוקשה מנא לן הא, דלמא אשר אתכם קאי אשדים, ואתכ"ם אחיות. אבל השתא דפירש דחית הארץ דסוף פסוק, על כרחך קאי אשדים, דאם לא כן למה לי כלל הרי זה מיותר לגמרי, על כרחך אש"ר אתכ"ם דהתחלת הפסוק, קאי אחיות שאין הילוכן עם הבריות, ויש מי שפירש דמדיבור המתחיל חי"ת האר"ץ, עד הילוכ"ן ע"ם הב"ריות הוא דיבור אחד, ואין נראה כלל דאין זה לשון רש"י בשום מקום לבקי בדבריו הקדושים:

והקמתי (בראשית ט יא). אעשה קיום לבריתי. דהרי כבר אמר הנני מקים את בריתי" #

לדרת עולם וכו' (בראשית ט יב). דורות של חזקיה וכו'. עיין מ"ש לעיל בציונים על התורה דרך רמז:

בענני ענן (בראשית ט יד). כשתעלה במחשבה וכו'. דאי הפירוש ענן כפשוטו, הרי כבר אמר את קשתי נתתי בענן:

ויטע כרם וכו' (בראשית ט כ). הכניס עמו זמו"רות. מדכתיב כר"ם, דהוה ליה למימר ויטע גפנים, משמע דלא הכניס גרעיני הזרע רק זמורות, ותיכף כשנטעם בארץ נקרא כרם: ויחורי תאנים. הנה לא ידענו מפני מה הביא תאנים בפירושו, ועיין במפרשים: