Agra DeKala, Insights on Midrash, Targum and Rashi on Bereshit, Noach and Lech Lecha, Targum Yonatan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איזל לך מארעך, איתפרש מן ילדותך, פוק מבית אביך (בראשית יב א). נ"ל כוונתו לתרץ הקושיא המפורסמת שהדיבור הוא שלא כסדר לפי הנראה, דבתחלה יוצא אדם ממולדתו, ואחר כך מבית אביו הוא משפחתו, ואחר כך מן כל המדינה. על כן כתב בכל אחד לשון אחר, והם ציוויים שונים, מארצ"ך ציווהו הש"י בפשוטו שילך מארצו, וממולדת"ך הכוונה שיפרש ממדות הרעות הנולדים עם האדם בטבע, על כן תירגם איתפר"ש מן ילדותך, ומבי"ת אבי"ך הכוונה שגם שילכו עמו בית אביו, יתפרש אחר כך מהם ויצא מהם, כאשר היה המעשה שהניח את אביו בחרן, ועיין מ"ש בפירושנו למקרא:
ותהי מברך. עיין מ"ש באונקלס. ודעת הק' המתרגם נראה לפרש ותהי מברך, שפירש והיה ברכה (בראשית יב ב), הוא ציווי שתראה לברך את הכל, כי כן הוא מדת הצדיקים, כי ענוש לצדיק לא טוב, רק לברך את הבריות ולקרבן לתורה:
ואברך ית כהניא דפרסין ידיהון בצלו. פירש כן דקשה ליה דהוה ליה למימר ואברך, מהו ואברכ"ה (בראשית יב ג). ובתוספת ה' רמז על הה' אצבעות הכהנים, וגם רמז בסוף התיבה "כה, על ברכת כהנים הנאמר בהם (במדבר ו כג) כ"ה תברכו, ובלעם דמלטט יתהון וכו', פירש כן לפי המסורת הנקודה, מברכיך בפתח הריש הוא לשון רבים, ומקללך הלמד ראשונה בסגול והשניה בשו"א, הוא לשון יחיד, ואלו היה לשון רבים, הוה ליה לנקוד ומקללך הלמד ראשונה בשוא והשניה בסגול. לכך פירש דקאי על יחיד הוא בלעם הרשע, ומה שהוסיף ויקטלונ"י' לפתג"ם דחר"ב, דקשה לו דהוה ליה למימר ומקללך אקלל, ועוד דלא מצינו בתורה שקילל את בלעם, רק שהרגו פנחס (במדבר לא ח). אבל בתיבת אא"ר נרמז הענין אחתוך את ראשו בר"ת, נ"ל:
וית נפשתא די גיירו כו'. עיין באונקלס ובירושלמי וית נפשתא דגיירו"ן. החילוק ביניהם נ"ל, לירושלמי הוא אשר גיירו מעצמן, וקאי אשר עשו (בראשית יב ה), על הנפשות שעשו את עצמם. וליונתן קאי אש"ר עש"ו, על אברהם ושרה שעשו את נפשות הגרים:
עד משר דהוה מייר"י. נ"ל פירושו שבא למקום מישור, שיתקבצו שם אנשים להורות להם דרכי השם ית'. וזהו שפירש עד אילון מור"ה (בראשית יב ו), מישור דהוה מייר"י, שהורה שם הוראות בדרכי הש"י. ומשמיענו בזה שבא למקום שכם, ששם מקום מוכן להורות דרכי ד', ששם יקבלו ישראל שבועות התורה (עיין סוטה ל"ג ע"ב):
דע"ד כדי"ן ל"א מט"א זימנ"א וכו'. דזה משמיענו במה שאמר והכנענ"י אז בארץ, אך להשמיענו שהכנעני היה לו עדיין אחיזה בארץ, שלא הגיע העת כי לא שלם עונם (בראשית טו טז), על כן לא ירש אברהם אבינו אז (אז) את הארץ:
למיעל לתחום מצרים. דייק מתיבת מצרימ"ה (בראשית יב יא), ולא אמר למצרי"ם, הגם דכללא הוא במקום שצריך למ"ד בתחילה הטיל לה ה"א בסוף (יבמות י"ג ע"ב), עם כל זה טעמא בעי ולא במקרה הוא. על כן פירש דהכוונה הוא לתחום מצרים השייך למצרים, ומשמיענו שלא המתין עד בואו למצרים, כי אין סומכין על הנס, רק תיכף בבואו לתחום, הסיר המיחוש בעצמו:
ומט"ו לנהרא וגליא"ו בשריהו"ן למעב"ר. הנה הגם שדרש כן לתרץ תיבת נ"א שבפסוק הנה נ"א ידעתי (בראשית יב יא), דמשמע שעד עתה לא ידע, וכן דרשו רז"ל (ב"ב ט"ז ע"א). עם כל זה ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, הגם שהיה זה להם בקבלה, עם כל זה צריך שיהיה רמוז. ואחשבה תיבות כאש"ר הקרי"ב לבו"א מצרימ"ה, בגימטריא עבר"ה הנה"ר וא"ז רא"ה בשר"ה חושבנא דדין כחושבנא דדין, נ"ל:
ויחמון ית שופרך. אלו התיבות הוספה על לשון הפסוק וטעמא בעי. וכשתבין מה שפרשנו בפסוקי המקרא ששופריה דשרה היה משופריה דשכינה, ומדוקדק בפסוק דקשה בפסוק (בראשית יב יב) והיה כי יראו אותך, כי יראוך מיבעיא ליה. אך הוא כי באמת אש"ה יפת מראה את, היינו השכינה שמשם נמשך יופייך, אך הם טח מראות עיניהם ויבינו כי היופי הוא מגשמיותך. וזהו והיה כי יראו את"ך דייקא, כי הם לא יסתכלו מאין נמשך היופי והשופריה ולא יביטו אל השורש. וזה ויחמו"ן י"ת שופרך, היינו שהוא מהשכינה ולא יביטו אל השכינה שורש הדבר, רק יביטו אל גשמות היופי. וידוקדק תיבת את"ך, ועיין מה שפירשנו במקראי קודש ותבין הענין לאמתו, ובין והתבונן בדברי רז"ל (תענית ל"א ע"א) אין אשה אלא ליופי, הכוונה ליופי של מעלה, והבן:
אמר"י בבע"ו. מפרש תיבת נ"א (בראשית יב יג) לשון בקשה, שביקש ממנה שתאמר כך:
לבי"ת מלכות"א דפרע"ה. דייק בי"ת פרע"ה (בראשית יב טו), לפרעה הוה ליה למימר. אך הוא להורות שבעבור גודל יופיה, לקחה תיכף לבית פלטין מקום מושב המלך והמלכה, נ"ל:
והוו ליה מדיליה וכו'. מדלא נכתב ויתן לו פרעה. רק הכוונה שהיה לו משלו, שלא לקחו ממנו להיותם סוברים שהוא אחיה, מה שאין כן אלו היו מבינים שהיא אשתו, היו מעלילים עליו שהביא ממדינה אחרת מבלי פרעון מכס, ומשמיענו שלא לקח אברהם משלהם כי לא רצה ליהנות, נ"ל:
וגרי מימרא די"י. שינה מתרגום אונקלס ומפרש מימרא דיי, כענין מה שפירשנו כמה פעמים באונקלס כי מאת ד' לא יצא הרעות, ומפרש מימרא די"י, וכבר פירשנו ענין המאמ"ר שהוא מדת מלכות, שהיא מאמר שם הנכתב שנקרא בשם אדנ"י, ושרה היתה מרכבה למדת מלכות:
ומן י"ד איתגריא"ת "בי מכתש"א ולא קריבית לותה. הכוונה תיבה ועת"ה הנה אשתך (בראשית יב יט), דהוה ליה למימר קחנ"ה ולך, מאי ועת"ה הנ"ה אשתך, הכוונה שאמר היא אשתך שלא נגעתי בה, ועל כן קחנה ולך, והבן: