אמרפל (בראשית יד א). הוא נמר"ד. דעתו תמיד דלא לחנם נכתבו שמות הרשעים בתורה, דהוה ליה למימר רק חלק פלוני ופלוני, רק על כרחך לאיזה דרוש נקרא כן:

דאמר למירמי וכו'. ופירש אמרפ"ל, אמ"ר פו"ל לכבשן, וכמ"ש רש"י בשם רז"ל (תנחומא לך סי' ו'):

דפונטוס. ע"כ זה תרגום שלו על בב"ל, ולא ידעתי השורש:

אריוך (בראשית יד א), דהוה אריך בגיוברי"א, עיין במתורגמן. ולי נראה פירושו דהיה אריך בית זכרותו ואבר התשמיש, ובגנותו סיפר:

כדרלעומר (בראשית יד א). דהוה קישר מתהפך בעומרי"ן, עיין במתורגמן. ול"נ כפשוטו דבגנותו סיפר שלא היה ראוי להיות מלך, שהיה איש בזוי מתחלה קושר עומרים בשדה, ומפרש כד"ר לעומ"ר, שהיה עושה כמין כדו"ר עגול מהעומרין, ועשאוהו מלך ולא היה ראוי לכך:

ותדעל רמא"ה כתעל"א. ר"ל שהיה רמאי כשועל. ודרש תדע"ל (בראשית יד א) מלשון תע"ל, והד' נוספת:

דעממיא משתמעין ליה. כן דרש מל"ך גוי"ם:

ברע (בראשית יד ב). דעובדו"י בבי"ש. מבואר הוא מפרש ברע ברע:

ברשע. דעובדוי ברשיעא, גם כן מבואר:

שנאב (בראשית יד ב). דאפילו לאבוי שני, שהיה שונא גם לאביו מחמת רשעותו:

ושמאבר (בראשית יד ב). דמבחל איבריה לזניה. לשון שמם אבר, ר"ל משומם ומחבל אבר התשמיש לזנות, ואשמועינן שכולם רשעים היו, על כן נפרע מהם הקב"ה ונמסרו ביד הרשעים, ואחר כך נפרע השי"ת גם מאותן הרשעים על ידי אברהם הצדיק:

דבלעת דיירה"א היא זוער. מפרש בלע שהיתה העיר מכלה ומבלה האנשים שבה, ונפרע מהם הש"י מעט, על כן נמלטה אחר כך בעת ההפיכה, להיות שנענשה מעט מעט נ"ל:

כל אלין. ובירושלמי כל אילן. נ"ל דיונתן מפרש כפשוטו כל אל"ה חברו (בראשית יד ג), ר"ל כל אלה המלכים נתחברו וכו', ובירושלמי הוקשה לו מה משמיענו שנתחברו, על כן מפרש תיבת אל"ה לשון אילנות, מלשון כאלה וכאלון (ישעיה ו יג), ומלשון תחת האלה אשר עם שכם (בראשית לה ד). ומשמיענו שכל האילנות נתחברו להיות המקום פנוי ומישור ליפרע מן הרשעים במלחמה:

פרדסי"א. מפרש השדי"ם פרדסו"ת, דהיינו שדה אילן:

הוא אתר דמסיק פרקטונין. (ר"ל מלשון פרקמטיא) דמי"א, (רצ"ל שהיו שם כמה נביעות מים):

ושוי להון לימא דמילחא. דאי כפשוטו, האיך אפשר לומר על עמק השדות שהוא ים המלך, על כן מפרש שמאותו מקום היו הולכים נביעות לים המלח:

ית גבריא. מפרש כן רפאי"ם (בראשית יד ה), ועיין פירושו באונקלס. ובירושלמי מפרש זיברי"א, שהיא לשון זיבור"א ועקרבא (חגיגה ה' ע"א) כשעוקצין אין לארסם רפואה, ושמעתי שאין לארסם רפואה עד שהורגין את העוקץ ומניחים על הארס, על כן נקראים גם אלו האנשים רפאי"ם, שאין רפואה להינצל ממכתם אם לאו בהסתלקם מן העולם, נ"ל:

תקיפיא. עיין פירושו באונקלס. ובירושלמי זויתניא די בהו"ן, מפרש זוזי"ם מלשון זויות, ר"ל כל הזויות שבהם, דהיינו כל תוקפם כמו הזויות שהוא תוקף הבית, ומפרש בהם מלשון בהם:

אימתנ"י. עיין פירושו באונקלס, וכן פירש הירושלמי, רק דהוסיף על שם העיר "שוה "קריתים, "אילן "דשריין "דבנוה "קרתא, ור"ל שהיו מדור הפלגה שהשוו יחד לבנות העיר והקריה, וזהו "שוה "קריתים, נ"ל:

דבטווריא רמי"א. ר"ל הרים הגבוהים. ומפרש כן דהוה ליה לומר בהר שעיר, ולא ניחא ליה גם בפירוש אונקלס שהיו הרים הרבה, דאם כן הוה ליה למימר בהר"י שעיר, ע"כ ומפרש כמו שני תיבות "בהרי "רם:

דגבלא. כן הוא התרגום דשעיר:

מישר "פארן (בראשית יד ו). לא תרגם פארן, ובירושלמי חזוז"א תרגם כן על פארן, ולעיל תרגם כן על אלון "מורה, ועיין מ"ש לעיל:

לאתרא דאיתפלג "דינא "דמשה "נביא. מפרש כן "עין "משפט (בראשית יד ז) וכפירוש רש"י:

(ארבעת) מלכין "סדרו "קרבא. הוסיף "סדרו "קרבא, דק"ל דמיותר בפסוק "ארבע "מלכים וכו' (בראשית יד ט), וכי מניינא אתא לאשמועינן. על כן מפרש דר"ל פעל ועשה לפרוע מן הרשעים, ולקח מהם כוחם ואונם, כי הנה בפסוק דלעיל (בראשית יד ח) נאמר בהפוך ויצא מלך סדם וכו' ויערכו אתם מלחמה, דמשמע שהם התחילו המלחמה בתוקף ועוז, וכאן כתיב בהיפך ארבעה מלכים את החמשה, שהד' מלכים נלחמו עם החמשה, כי מאת ד' היתה נסיבה. ובירושלמי מפרש יותר, לקביל חמשא סידרו סדרי קרבא:

דאישתזיב "מן "גוברייא "דמיתו "בטובענא. וזה פירוש שנמלט מן המבול וכן דרשו רז"ל (נדה ס"א ע"א), עם כל זה ליכא מידי דלא רמיזי, הפלי"ט (בראשית יד יג), בגימטריא "בימי "המבול עם כללות הב' תיבות, נ"ל:"אמר "בלביה "איזיל "ואחוי וכו'. דייק מלשון לאברם העבר"י, דלמה קראו כאן עברי, להורות שלא היה לו קרבות עמו שיאמר לו בעבור אהבתו, כי הוא היה מרפאים, ואברם היה עברי. וגם ויגד, ויספר היה לו לומר. אך הגדה היא לשון המשכה, אך כוונתו היה לא בעבור הודעתו הענין בלבד, רק כוונתו שימשך מזה איזה דבר אשר עלה במחשבתו, והוא שהיה רוצה שימות אברהם (ב"ר פמ"ב ח'), ברוך המפיר עצת גוים:

אשכחיה דהוה עביד גריצין. זה נדרש משם עו"ג לשון עוגה, וכן דרשו חז"ל (ב"ר פמ"ב ח') כמו שהביא המתורגמן:

"דחניך "לקרבא. כן דרש חניכיו (בראשית יד יד), שחינך אותם למלחמה, כי בטח בהשי"ת שיצטרך לנקום נקמתו, וחינך את עבדיו למלחמה מאז:

מרבייני ביתיה. ובירושלמי "מרביצי ביתיה, והיא היא:

ולא צבו למהלכא עימיה ובחר מנהון ית אליעזר וכו'. דרש כן דהוקשה לו דהיה לו לומר ויהיו שי"ח, כמו בכל מקום שמפרש מספר ומנין. על כן פירש דהוא ענין אחר ונדרש לשני פנים, שבאמת היו שי"ח, רק שלא רצו ללכת ובחר את אליעזר שהיה שקול ככולם, נ"ל וכן דרשו חז"ל (נדרים ל"ב ע"א):

ואתפליג וכו' פלגותא וכו' ופלגותא אצטנעא. וכן דרשו חז"ל (ב"ר פמ"ג ג'), דאם לא כן מאי "ויחלק (בראשית יד טו):

עד דאידכר "חובה וכו'. וכפירוש רש"י על פי רז"ל (תנחומא לך סי' י"ג), כי לא מצינו מקום ששמו "חובה, וגם מה משמיענו. אך להורות איך עבודה זרה מכה לפניה ולאחריה כמו שאמרו רז"ל (שם). ובירושלמי ע"ד "עוותא. תרגם כן "חובה, ושמא היה יודע שיש מקום ששמו "עוותא, ובלשון הקודש "חובה:

הוא שם בר נח. קבלה הוא לרז"ל (נדרים ל"ב ע"ב), מלך שלם (בראשית יד יח) ר"ת שם:

ובההיא "זימנא "הוה "משמש וכו'. דייק תיבת "והוא דמיותר. גם הוה ליה למימר ומלכי צדק מלך שלם הכהן לאל עליון הוציא. אך הוא להורות שבאותו הזמן והעת היה עסוק בעבודה, והפסיק שמושו לצאת לקראת הצדיק המקדש שמו ית' ברבים:

ובירושלמי הוא "שם "רבא "הוה "כהן "עילאה. דייק גם כן תיבת "והוא. ופירש הכוונה דהכי קאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא וכו', "והוא "כהן, ר"ל דמשמיענו מי הוא המלך שלם, הוא המפורסם אשר הוא כהן וכו', ששימש בימי נח בקרבנות כנודע:

דבגין "צדיקיא וכו'. דלפי פשוטו איך שייך לומר על הש"י קונה שמים וארץ (בראשית יד יט):

"דעביד "סנאך "כתריסא "דמקבל "מחתא. ר"ל "כמגן "ותריס המקבל הכאות עד אין מספר, כך הכית בהם מכות רבות הכאה אחר הכאה, והוא על דרך שאמרו רז"ל שהש"י נותן כח ברשעים לקבל פורענותם. והנה זה נרמז בפסוק "הוא "ועבדיו "ויכם "וירדפם "עד "חובה (בראשית יד טו), הנה נכתב רדיפה אחר ההכאה, להורות שהש"י נתן בהם כח לנוס והוא רודפם. והנה הגם שהמתרגם תירץ זה לעיל שכתב "ורדפינון "מה "דאישתאר "מנהון, עם כל זה אין מעצור לד' שיכה אותה הכאה רבה מבלי השאיר שריד, אך שלא היתה הכאת כולם בבת אחת, רק הכאה אחר הכאה כדי לעשות בהם נקמות רבות. וז"ש דעבד סנאך "כתריסא "דמקבל "מחתא וכמ"ש, והוא פירוש לפסוק אשר מגן צריך (בראשית יד כ), ר"ל שעשה אותם "כמגן ותריס, נ"ל:

ויהב ליה חד מן עסרא מכל מה "דאתיב. הנה פירש שנתן לו מעשר מהבזה שהשיב במלחמה, ולא ניחא ליה לפרש כפשוטו מכל מה שיש לו, דהיתכן שעד עתה לא נתן אברהם אבינו מעשר מכל מה שיש לו, והוא קיים כל התורה כולה אפילו עירוב תבשילין (יומא כ"ח ע"ב). וגם מה ענין נתינת המעשר לכאן דייקא. אלא על כרחך להשמיענו שמהבזה נתן המעשר, והנה שהבזה לא היתה שלו כי לא רצה ליהנות, עם כל זה כופין על הצדקה וזכות היא להם. וזה שנתעורר מלך סדום בראותו שאברהם נותן צדקה מהביזה כאדם העושה שלו, חשב שרוצה שיהיה שלו לחלוטין, על כן:

ואמר מלכא דסדום וכו' "נפשת "אנשא "דעמי "דאתיבתא. הוסיף על תיבת המקרא, לתרץ למה אמר מלך סדום לשון "נפש (בראשית יד כא). אך הוא להורות שהמלך סדום נפל פחד אברהם עליו, והיה מתיירא לומר לו תן לי אנשיי, שבזה היה מורה שזכות יש לו בם, על כן אמר בלשון בקשה אמת שאין לי זכות בהם, ואתה קנית אותם בזכותך והצלת את נפשם ממות, אך אף על פי כן עשה בצדקתך ותן אותם לי. או יאמר תן לי הנפש, כי הנפשות לאלקים המה הגם שאתה השגתם במלחמה, בכן תנה אותם לי ולא תאמר שיש לך זכות בהם יותר ממני, נ"ל:

ולא תהי "מתרברב למימר. האריך בלשונו כי כפשוטו המשמעות "ולא "תאמר (בראשית יד כג), הוא מצווה לנוכח שמצווהו שלא יאמר כן, והאיך יתכן בכאן ציווי. גם המלך סדום וודאי לא יקיים ציוויו. על כן האריך דהכי קאמר אני לא אקח כלום, כדי שלא תתגאה ותאמר אני העשרתי וכו'. ובירושלמי ולא תהוי "מתרברב "ואמר. הוסיף ביאור דתיבת ול"א, הוא בפני עצמו, ותבת תאמר בפני עצמו, ור"ל ולא תהא כזאת שתהיה מתגאה, ועל ידי כך תאמר אני העשרתי וכו':

הלא לית לי רשו בכלא ארעא דבר מיני אכלו וכו'. מפרש תיבת "בלעדי (בראשית יד כד) דאין לו ביאור, דפירוש "בלעדי בכל מקום, חוץ ממני נעשה הדבר הזה, וזה שפירש גם כאן שאמר אברהם שמה שאכלו הנערים, הוא זולת ידיעתו והסכמתו, כי אין לו רשות עליהם ואין יכולת בידו להכריחם. וז"ש הלא לית לי רשו בכלא ארעא דבר מיני אכלו עולמיא, על כן אין עלי תלונתך מה שיחסר לך מהרכוש:

וחולק "גבריא וכו'. ר"ל תהיה מוכרח גם כן ליתן מחדש להאנשים האלה חלקם, כי אין יכולת בידו להכריחם ובפרט למדת חסידות, נ"ל: