ביה היא שעתא אמר חויא דלטור על ברייה וכו' ברם כל אומנא. דקדק דלא היה לו לומר רק ויאמר לא מות תמותון (בראשית ג ד), ואנא ידענא מדלעיל דהיא אמירת הנחש אל האשה, מזה דייק דהיא אמירה בפני עצמו חוץ פיתוי האכילה, אמר אמירה בענין נחש הרשע, והיינו כפי קבלת רז"ל (ב"ר פי"ט ד') שאמר דלטור, ובתיבת א"ל האש"ה מרומז שאמר לה דבר הנוגע לה לטובתה, שאמר לה כל אומנא וכו', נ"ל:

וחמת איתתא ית ס"מ מלאכא דמותא. דקדק מה לשון ותרא האשה כי טוב (בראשית ג ו), האיך יצדק בראיה שראתה שהוא טוב למאכל, על כן פירש ותרא האשה דבר בפני עצמו שראתה הס"מ.

ודחילת וידע"ת ארום טב וכו'. הנה וודאי אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ותר"א פירושו והבינה בראייתה, רק מדאפקה רחמנא בלשון ותר"א, לרמז לשון ראיה שראתה את הס"מ. ומרומז בלשון גם כן ירא"ה שנפל פחדו עליה, וגם כן אינו יוצא מידי פשוטו, והבינה בראייתה שטוב העץ למאכל. והנה אחשבה תיבת ותרא עם הד' אותיות, בגימטריא סמא"ל לילית השם ישמרנו ויצילנו מהם ומכל כת דילהון. והנה הם ראשים לכח הכעסנית הרגזנית ולכח התאוונית, והם ראשי אבות נזיקין לכל עבירות שבעולם. והנה העלה בלבה שתים אלו, שעל ידי שאמר דלטור כל אומנא סני וכו' (ב"ר פי"ט ד'), בלבה מחשבת כעס וגבהות למה מונע אותה הש"י מאילן כזה, והמדה הרעה הזאת באה על ידי הס"ם כנודע, וזהו כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, הוא מדה התאוונית הבאה על ידי לילית הרשעה והבן, הגם שאינו מרומז כל זה בתרגום, מרומז כל זה בפסוק:

וידעו ארום ערטילאין אינון דאיתערטלו מן לבוש טופרא וכו'. כאן פירש ערומים ממש (בראשית ג ז), דאי אפשר לפרש חכימין כנ"ל. וגם הלשון משתנה כפי המסרה והנקודה, כי בפסוק (בראשית ב כה) כ"ה נכתב ערומים, וכאן נכתב עירמים, פירושו ערומים בלי לבוש שהיה מכסה אותה בתחילה הוא לבוש טופרא, כי עירמים פירושו שנתערטלין מחדש, נ"ל:

ועבדו להון קמורי"ן. ובירושלמי אוצטלוו"ן. מר כי אתריה, ומר כי אתריה:

מטייל בגינוניתא למנח יומא, מטייל בגינתא לתוקפא דיומא. נ"ל שזה הוא ב' נוסחאות נוסחת ירושלמי ונוסחא שלנו, והסופר טעה וכתבם כאחת, ומשמעות דורשין איכא בינייהו, כי "לרוח "היום (בראשית ג ח) פירושו כאשר כתבתי באונקלוס למנ"ח יומא למנוחת היום, היינו שכבר הופיע תוספות קדושת שבת והגינה עליו, וכן היא פירושו לתוקפא דיומא, כי היום הראה תוקפו וגבורתו כמו הרוח, והבן:

וקרא ד' אלקים לאדם ואמר ליה הלא כל עלמא וכו' ואן הוא פקודיא דפקידתך. הוקשה לו ויקר"א ויאמ"ר (בראשית ג ט), על כרחך הקריאה הוא ענין בפני עצמו, ע"כ כל שיקרא לו ענין שהוא י"י אלקים ולפניו גליא עמיקתא ומיסתרתיה. והכוונה שקרהו בענין השם הויה שהוא מהווה כל הויות מאין ליש, ובענין שם אלקים שמתנהג בטבע ומשגיח בכל הפרטים והבן, ואחר כך הוא ענין בפני עצמו ויאמר לו איכה, אן הוא פקידא דפקידתך, ויש כמה שינוים בנוסח ירושלמי, ולא רציתי להאריך מאפס הפנאי:

אשייני בחוכמתיה ואטעייני ברשעותיה. כוונתו מדוקדק בלשון השיאני (בראשית ג יג), כוונתי לשתי לשונות מלשון משא שהעמיד עליה משא רשעותו והוא גם כן לשון פתוי, כמו אל ישיא אתכם חזקיה (דברי הימים ב' לב טו), כמו שפירש רש"י:

ואייתי י"י אלקים לתלתיהון לדינא. כוונתו לתרץ דבדין הנחש נאמר (בראשית ג יד) ויאמר י"י אלקים אל הנחש, לא כן באש"ה ואדם, רק נאמר (בראשית ג טז) אל האשה אמר (בראשית ג יז) ולאדם אמר. להורות שהיה במעמד שלשתן ובאמירה אחת המפורש אצל הנחש אמר לכולם, כי שם נמצאו ושם היו כולם:

ורגליך יתקצצון. גם זה נכלל במאמר על גחנך תלך:

ומשכבך וכו' ואריסא דמותא וכו'. אין אני יודע רמיזתם במקרא. ואפשר כיון דאנו רואים כך הוא, והנראה דהם מכח על שהפשיט כתנות אור של אדם הראשון (זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ועל שגרם בפיו להמית את אדם הראשון, על כן יהא מפשיט עורו ואריסת דמותא בפיו, על כן זה גם כן מן הקללות ונרמזו באיזה רמ"ז בדברי הש"י, והש"י יראנו האמת:

ויהי כד יהון בנייא דאתתא וכו'. ולכן על פסוק (בראשית ג טו) הוא ישופך ראש, ברם להון יהא אסו וכו':

והוא יהא שליט בך למיזכ"י ולמחט"י. ניחא ליה לפרש והוא ימשול בך (בראשית ג טז), על דרך שאמרו רז"ל (תנדב"א רבה פ"ט) אין לך אישה כשירה מנשים אלא שהיא עושה רצון בעלה, וזה היא עיקר הזכות שלה וכן להיפך, כדאשכחן בגמרא דנדרים (ס"ו ע"ב) במעשה דבבא בן בוטי דתברא האי איתתא על רישיה תרין בוצינון, ואמר לה אתה עשית רצון בעלך יהי רצון שיצאו ממך בנים כבבא מן בוטא, הגם שהוא עבירה לפי דעתה לילך ולהכות על ראש צדיק תמים כבבא בן בוטא, כיון שנתכוונה לשם שמים לקיים גזירות הבורא והוא ימשל בך, זה מצותה ותבין:

ליטא ארעא בגין דלא חויאת לך חובך. איני יודע מה. ואפשר היה להארץ להרעיש ולהרעים כעת כי שלח ידו לאכול מעץ הדעת, כענין שאמרו רז"ל (פרקי דר"א פי"ג) שצעק האילן אל תבואני רגל גאוה וכו' (תהלים לו יב):

במעל תאכלנו כל וכו'. כצ"ל נ"ל:

עני אדם ואמר בבעי רחמין וכו'. כן הוא ברז"ל (ב"ר פ"כ י'). ודייקו מדקאמר תחילה (בראשית ג יח) ואכלת את עשב השדה, ואחר כך תאכל לחם (בראשית ג יט):

דמן עפרא אנת עתיד למיקם. דייק כרז"ל (שבת קנ"ב ע"ב) ואל עפר תשוב, רמז ליום הדין הגדול לימות התחיה:

מן משך חוי"א. הוא עור בעין. שנתגשמו על ידי זוהמת הנחש, חלף שופריהון כתנות אור באלף כנודע (זוהר ח"א ל"ו ע"ב):

ועתידין למיקם מיניה דידעין למפרשא בין טב לביש. כן פירש ממנו לדעת טוב ורע (בראשית ג כב), ר"ל ממנו עתידין להוליד אינון דמפרשי בין טוב רע, על כן מהראוי הוא שלא יאכל מעץ החיים שיחיה לעולם, ולא יהיה באפשר לעיכול החומר להפריש בין טוב לרע. ולישנא דירושלמי משמע דיקא שפיר לפי זה שאמר וכדין טב דנטרוד וכו', והבן:

ואזיל ויתיב בטור מוריה. דייק האדמה (בראשית ג כג) בה"א הידיעה, וגם אשר לקח משם הוא מיותר לפי פשוטו: