ובנתא שפירתא איתילדו להון. הוסיף שפירת"א דמה משמיענו הרי כבר נאמר בכל אחד ויולד בנים ובנות, על כרחך לומר בנות מיוחדות מפורסמות בנויין וביפיין:

וכחלן ופקסין ומהלכין בגילוי בשרא. דייק מאת בנות (בראשית ו ב) שראו אותן בעצמותן בלי לבוש, וגם את הטפל לבשרן דהיינו הכחול והשער:

אילין יחוסין דגנסת נח. פירש תיבת תולדות מלשון יחוס, כי אי אפשר לפרש כפשוטו כי פתח בתולדות וסיים בשבח כנודע:

גבר זכאי שלים בעובדין טבין. לא רצה לפרש דתיבת תמים קאי על תיבת צדיק, דקשה וכי יש צדיק לחצאין. על כן פירש צדיק זכאי, והוא היפך דור המבול החייבים, והוא היה סור מרע, ותיבת תמים פירש שלים בעובדין טבין, ור"ל שהיה גם שלם במעשים טובים ענין ועשה טוב:

הוה בדרוהי. לפירושו נוכל לומר כיון שאומר תמי"ם פירושו עשות טוב, ותיבת צדיק הוא רק על סור מרע, קשה וכי יוצדק לתאר בשם צדיק מי שהוא רק סור מרע. ולזה בא הכתוב כמתרץ כי באמת באיש אחר לא יוצדק שם צדי"ק אם הוא רק סור מרע, אבל בנח יוצדק גם בסור מרע צדי"ק, כיון שכל דורו היו רשעים, וצדקה גדולה תחשב ענין סורו מרע, נ"ל:

ואיתחבלת ארעא בגין דיירהא דסטו מן ארחן דתקנן קדם הויה. לא רצה לפרש ותשח"ת (בראשית ו יא) לשון ערוה ועבודה זרה, דהנה בפסוק שאחר זה (בראשית ו יב) נאמר וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחי"ת וכו', מדקאמר אחר כך כי השחי"ת, על כרחך והנה נשחתה דרישא היא (השחתה)[השחתת]הארץ ממש, ואם כן גם בכאן הוא השחתת הארץ ממש, ואיך יצדק השחתה בארץ ממש לפני האלקים, על כן פירש לפני האלקים על שהיו יושבי הארץ רעים לפני האלקים, וכן שיעור הכתוב לפירושו ותשחת הארץ ממש, שנתקלקלה ונתחבלה ובאה לה קץ הכליון, עבור שהיו יושביה רעים וחטאים לפני האלקים:

ואיתמליאת ארעא חטופין. הוא ענין הקליפות עיין מ"ש באונקלס. ובירושלמי חומסין וגוזלין, פירש הענין כפשוטו:

ארום חבילו כל בשרא כל ח"ד וח"ד י"ת כו'. דהוקשה לו כיון דכתיב (בראשית ו יב) כ"ל בש"ר, הוה ליה למימר את דרכם לשון רבים, על כן פירש כל ח"ד וח"ד, נ"ל:

מטא מן קדמי. פירש לפני (בראשית ו יג) כמו מלפני:

מן עובדיהון בישא כו' עם ארעא. עיין באונקלס:

מאה וחמשין קולין משמאלא. זה יש לי לרמז בפסוק (בראשית ו יד) קני"ם, ר"ת ק"ן יעש"ה משמא"ל, ושיעורין אינך ודאי רוח השם דיבר בו, ואין אתנו יודע כעת רמיזתן בפסוק הש"י יאיר עינינו:

אזל לפישון. קבלה בידו שהאבן טוב הנקרא צה"ר (בראשית ו טו), הוא בפישון:

על יד מלאכא. מדכתיב יבואו (בראשית ו כ), על כרחך על ידי מכרית יבואו מאליהן: