ארכא שבעא יומין אין יתובין. דאם לא כן למה אמר הש"י זה המאמר קודם המבול ז' ימים, וגם תיבת לימי"ם עו"ד (בראשית ז ד) לא יתכן, על כן פירש לתשובה:

ואישיצי ית כל גוית אינש ובעיר ארעא. פירש כ"ל היקו"ם שבפסוק, פירושו בני אדם ההולכים בקומה זקופה. אשר ע"ל פנ"י האדמ"ה, פירושו בהמות שפניהם לצד האדמה. ופירש כן מדחזינן בעונש בזמן המבול מחיית האדם קודם לבהמות, והיכן נרמז זה בהתראה, על כן פירש כנ"ל והיקו"ם, קודם לבהמות אשר על פנ"י האדמה, הנה אחר כך בעונש נאמר (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה כו', ופירש בו המתרגם כמו בכאן, ולשם הוא בכפל, כיון שביאר בפירושו בפסוק מאדם וכו', רק הוא כתנא והדר מפרש הכוונה של יוצר בראשית מה שאמר לנח את כל היקום וכו':

ומיא דטופנא הוו נחתין רתיחין מן שמיא עילוי ארעא. דקדק דלא יצדק לומר כלאחר יד ומי המבול היו על הארץ (בראשית ז י), דהוה ליה למימר ויהי"ו. גם מי המבול לא יצדק, דהוה ליה למימר סתם ויהיו מים על הארץ. אלא על כרחך לומר דהיו ניכרין תיכף על האר"ץ דהיו מי המבול, דהיו משונים משאר מימות מחמת רתוחין, נ"ל:

והוון בני גבריא משוויין תמן בניהון וסתמין יתהון ובתר כן חרכי וכו'. הוקשה לו דמהראוי היה שמקודם יתפתחו חלוני השמים, ואחר כך מעיינות תהום כדרך כל הארץ דטפה יורדת מלמעלה ואחר כך טפיים וכו' (ב"ר פי"ג י"ג). לזה פירש בפסוק דלעיל דבאמת הגשמים ירדו מקודם מלמעלה מן השמים, ועל ידי כך נבקעו מעינות תהום, והרשעים בגובה רוחם עשו פעולה לבל ישלטו בהם המים הזדונים, והוריד הש"י המים מלמעלה בזעף ויבושו מסברם:

ואגין מימרא די"י ית תרעא דתיבותא. עיין מ"ש באונקלס ותבין בכאן שהוסיף תרע"א דתיבות"א, להיות התבה נגד השם הנקרא מאמר ד' אדנ"י, והוא במילואו בגימטריא תרע"א, תרע בית דינ"א דמלכותא והבין, ותבין גם כן נוסח ירושלמי וחרכ"י מימרא די"י עלוהי, כי הוא בסוד יסוד צדיק, ונזכר עליו מאמר הש"י, הש"י יאיר עינינו בתורתו:

והות תיבותא מהלכא סחיא על אפיא מיא. תיבת סחי"א פירושו שטי"א, שהיתה שטה על פני המים, ולכאורה הוספה זו ללא צורך. ונ"ל דסבירא ליה להמתרגם מדלא כתיב ותלך התבה על המים או בתוך המים (בראשית ז יח), הכונה דבדרך נס לא היתה משוקעת כלל במים, רק הלכה על פני המי"ם ממש, כאשר יפרש השוחה לשחות דאינו שוחה בתוך המים, רק על גבי המים ממש נ"ל, ולא סבירא ליה כרש"י דהתבה היתה משוקעת במים כספינה טעונה, ואפשר לדעתו התורה משמיענו זאת דהיה נס בזה, בכדי שלא תתקל התבה במים באיזה דבר בהיותה משוקעת. ואי קשיא מי שהתנוסס נס להיותה מהלכת על פני המים בלי שיקוע, הוא יעשה נסים לבל תתקל התבה, זה לא קשה מידי דקודם הגזירה לא היה עדיין הדין מתוח בעולם, אזי צוה הש"י התבה שתלך על פני המים, והוא יגזור אומר ויהי, מה שאין כן בשעת המבול שהיה הדין מתוח ולא היה כביכול בכלל הזכירה, כמ"ש אחר כך (בראשית ח א) ויזכור אלקים את וכו', לא היה באפשר כביכול אז להשגיח ולצוות לכל גשמי לבל יתנונע התיבה, הגם שהיה הכל בהשגחה נסתרת כנודע, עיין בזוהר הק' ותבין, נ"ל:

ואתחמסי כל בשרא. נ"ל דהמתרגם בא לתרץ הרי נאמרה בצדיקים גויעה, והנה הגויעה בצדיקים מתרגם בכל מקום ואיתנגי"ד, וכן אונקלס תרגם כן בכל מקום וכאן תירגם ומי"ת. על כן אחשבה דמתרגם סבירא ליה דשורש גויע"ה בלשון הקודש היא אסיפת הדבר כרגע בלי איחור, וזה ענין הגויעה בצדיקים להיותם צופים זיו השכינה ומשתוקקים להתקרב אז אל שרשם, ונאספים כרגע מגודל תשוקתם. וכאן מגודל רשעתם, אזי המים הזדונים עם המחבלים חטפו אותם כרגע להשלים רצון קוניהם, על כן יצדק גם בהם גויעה (בראשית ז כא) שכרגע ספו תמו, על כן פירש ואתחמס"י, שחטפו אותם המים כרגע, נ"ל:

ושיצי ית כל גוויית אינש וכו'. עיין מ"ש לעיל: