Ahavat Yehonatan, Haftarah for the Eighth Day of Pesach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד היום בנוב לעמוד. אמרו בגמ' דאצטגניני אמרו לסנחרב אם תעמוד היום בנוב דעוד החטא קיים תוכל לכבוש אותם ואם לאו אל תכבוש. להבין למה דוקא היום גורם לכבוש. ונראה דהנה בסדר עולם הובא בעת שבא סנחרב על ירושלים חלה חזקיה למות. והנה מצינו שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים הבאים מכחו. וזה החטא הריגת נוב עיר הכהנים שבא בסיבת דוד המע"ה נתייחס ושמור לדורות לזרעו אחריו למלכי ב"ד. רק זהו במספר שנים הקצובים לו כמה יחיה בהם יש לבן אחיזה בחטא אביו לענוש אותועליו ובאמת חזקיה חלה למות עד שאמר לו הקב"ה הנני מוסיף על ימיך ט"ו שנים ובאותן ימים אין ראוי לענוש בחטא אבותיו באשר שאין להם יחוס כלל לימי אבותיו. וידוע דבערב פסח בא סנחרב על ירושלים ובלילה היה מפלתו. לכך אמרו אצטגניניו דוקא לבא היום לנוב דעודנו רושם החטא קיים לחזקיה וריע מזלו. אבל למחר הוא התחלת ימים הנוספים לו ובזה אין לו לענוש על חטא נוב עה"כ ולא תוכל לו כי הוא צדיק בעצמותו וק"ל. באופן אחר נראה דהנה ענין אכילת מצה וקרבן פסח הוא לתקן חטא קין דהביא מפרי האדמה דוגמת מצה. והבל הביא קרבנו מבכורות צאנו דוגמת קרבן פסח ובהריגת הבל נגמר הדין על בכורי ישראל לעשות בהם שפטים לכך צוה המקום להזות דם פסח דפסח ה' וכו' והנה בהשפך דם נוב עיר הכהנים נתעורר דם הבל לכך אמרו היום דוקא דאז החטא קיים דבלילה יעשו פסח זכר לפסח מצרים דבזה נתכפר חטא קין וק"ל:
ינופף ידו על הר בת ציון. פי' בקסמים כמה דאת אמר וקסמים בידם והנה רש"י בחומש פירוש וירא בלק בן צפור מה ראה ראה שעמדה החמה למשה. וק' הלא הרבה ניסים נעשו למשה קריעת ים סוף וכהנה רבות. והנה ההפרש יש בין קסם למכשף הוא כך דקסם מחשב שבעה כוכבי לכת ומקטר להם ואז נתרצה להם וכישוף הוא לי"ב מזלות. רק אופן פעולתם וסיבתם הוא ביודעם באיזה מעלה החמה או הלבנה אז יעשו סגולה הנודעת להם אבל בעמדה החמה או הלבנה במשמרתם לא יוכלו לעשות סגולה ההיא. והנה בלק כל מעשיו היה בקסמים וכמ"ש וקסמים בידם. וכאשר ראה שעמדה החמה וילאו למצוא הפתח לעשות סגולה לכך שלח לבלעם לעשות כישוף. וזהו ינופף ידו בקסמים וידוע דעמדה חמה לחזקיה ט"ו מעלות. וזהו אמרם היום דוקא דאז תתבונן ותדע לעשות סגולה בקטורת לחמה אבל למחר דאז עמדה החמה ותלאו למצוא פתח הקטרת וק"ל:
ונקף סבכי יער בברזל והלבנון באדי' יפול. פי' דאי' בגמ' עתידה פרסיים ליפול ביד רומיים ופה"ג בנייהו ביד מחריבייהו ומשני אין גזירת המלך היא ותמוה האיך יתורץ בזה דקאמר גזירת המלך היא הלא שאלתו היה למה באמת גזירת המלך היא דזהו נגד השכל. ונראה דאי' בגמ' פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע בשלמא רע לחיי אלא טוב אמאי לא ומשני דלמא מדכר ליה שם ע"ג. ויש להבין מה איכפת ליה ליעקב אי מדכר ליה הלא צדיק באמונתו יחיה ונראה דאיתא בגמרא למה היו אמותינו עקרות שלא יאמרו האומות ברכתינו גרמה זאת שנאמר אחותינו את היי לאלפי רבבה. וידוע דכל ברכותיו של בלעם נתהפכו לקללות חוץ ברכת מה טובו לפי שאם נתקיימו הברכות אמר ע"ג שלו גרם ומדכר שמא דע"ג אבל מה טובו אהליך זהו אין שייך כלל לע"ג שלהם דכולו קודש הם בתי כנסיות ובתי מדרשות ולכך נתקיימו וזהו פי' הגמ' דלמא אדכר ליה וכו' פי' אם נתקיימו הברכות יאמר ברכותיו גרמו וישתבח שם ע"ג וא"ש. וידוע דכורש קילל ואמר אלהא ימגר כל מלך וכל עם די ישלח ידיה לחבלא בית אלהא וכו' ואם יבא הפורענות על רומיים בני עשו על דבר החריבם הבית יאמרו הפרסיים אלהינו עשה זאת לכך נפלו הפרסיים ביד רומיים וזהו המשך הגמ' בנייהו ביד מחריבייהו בתמיה ומשני אין גזירת המלך היא הרצון גזירת המלך כורש דקילל אלהא ימגר וכו' ויאמר הוא גרם זאת לכך יפלו ביד רומיים וא"ש. או יאמר דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש קובל אני עליך כורש אני אמרתי הוא יבנה בית לשמי והוא אמר מי בכל עמי ויעל. ולהבין מאי איכפת ליה להקב"ה אם הוא בונה בעצמו או ע"י זולתו ונראה דזה היה חטא כורש דאלו הוא היה בונה הבהמ"ק בעצמו ובהמ"ק אינו נופל אלא ביד מלך כדכתיב והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך ולא הי' מלך חשוב יותר מכורש. וסתירת בהמ"ק לעולם צריך ביד מלך החשוב יותר מהמלך הבונה וא"כ לא הי' אפשר שיחרב הבהמ"ק כי מי גדול מכורש. אמנם הוא אמר מי בכל עמו ויעל א"כ אפשר ליחרב ע"י מלך שאינו חשוב וז"ש קובל אני עליך כורש וא"ש. וזהו המשך הגמ' בנייהו ביד מחריבייהו בתמיה מה פשעם ומה חטאתם ומשני אין גזירת המלך היא ר"ל היות גזירת המלך היה מי בכל עמו ויעל לבנות הבית ולא בנה הוא בעצמו לכך יפול ביד רומיים. וע' ע"ג נקראים סבכי יער כי שר שלהם הוא חזיר מיער. ועשו נקרא ברזל כדכתיב על חרבך תחיה וזהו ונקף סבכי יער ר"ל הפרסיים בברזל עתידים ליפול ביד בני עשו והטעם הוא לפי שהלבנון באדיר יפול והיא היא סיבת גרמת כורש כנזכר לכך יפול בידם וק"ל:
ויצא חוטר מגזע ישי. דע דביום שנחרב הבית נולד משיח ואי' במד' אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה ותמוה. ונראה דאי' במד' כשבא אברהם וראה שבה"ק חרב אמר בניי היכן הם א"ל הקב"ה הפרו ברית בבשר שלא מלו את עצמם והיינו דבאמת ראוים היו תיכף כשנחרב הבהמ"ק להיות נגאלים מיד שנתכפרו עונותיהם בחורבן בהמ"ק אלא מפני שלא היו נימולים לא היו זוכין לזה. וזהו פי' המד' אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם דיום זה היה מכפר על ישראל ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשוליה מפני שלא נימולו. אבל עכ"פ בו ביום נולד משיח וז"ש והלבנון באדיר יפול ובאותו היום ויצא חוטר מגזע ישי שנולד משיח צדקנו וק"ל. ואמר מגזע ישי היות דישי מת בעטיו של נחש בלא חטא ומשיח יהיה טהור בלא חטא לכך קאמר מגזע ישי. ונצר משרשיו יפרה היינו כמ"ש הרמב"ם דהמשיח יהיה לו בנים וזהו ונצר דהמה הבנים ממנו יצאו. ויהיה תמים במעלות ומדות ומושל בארבע רוחות העולם וזהו אמרו ונחה עליו רוח ה' זהו מתחלה יבא הרוח ממערב וזהו רוח ה' שהשכינה במערב. רוח חכמה ובינה זו דרום כי הרוצה להחכים ידרים. רוח עצה וגבורה הוא מזרח דבשעה שהחמה זורחת הקב"ה כועס על העובדין ודן אותם. רוח דעת הוא צפון דלפעמים רוח צפון מרפא ונפעמים מצפון תפתח הרעה זהו עץ הדעת טוב ורע שהוא בצד צפון העולם וזהו רוח דעת. אבל לעתיד יתוקן חטא אדה"ר ויהיה החלק רע ג"כ טוב וזהו רוח דעת ויראת ה' שיהי' כולו טוב וא"ש:
והריחו ביראת ה'. זהו ענן הקטורת דבעץ הדעת כתיב נחמד למראה וטוב למאכל ואמרו בגמ' זהו אתרוג ולכאורה קשה ומה קחשיב המראה והמאכל ולא קחשיב נמי הריח הלא הוא מושלם במעלת הריח יותר מכל הפירות. וכן שלמה בחכמתו אמר כתפוח בעצי יער וכו' בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי ולא קחשיב נמי הריח. אלא דהענין הוא דאחר חטא אדה"ר נטלו הקליפות הריח. וזהו ענין שאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' דקודם חטא אדה"ר היו בגדיו מריחין כריח הקטורת ואחר החטא בא נמרוד ונטלום בא עשו ונטלום זהו רמז לקליפות ולסטרא דמסאבא. וכשהריח יצחק את ריח בגדיו אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' קודם החטא. ובקטורת הובא הריח בקדושה וזהו שאמרו א"ת בגדיו אלא בוגדיו דריח הקטרת בא לכפר עון הרשעים. ולפ"ז א"ש דלכך לא קחשיב שלמה הריח דזה אמר על גלות ישראל ואז הריח פרח מאצלינו. ולכן לא קחשיב גבי אתרוג ג"כ הריח דאחר חטא אדה"ר נטלו הקליפות הריח. וקרוב לזה כתב האר"י ז"ל בקטרת אלו היה נותן בה קורטוב של דבש לא היה אדם יכול לעמוד מפני ריחה. פי' אדם הוא הקליפה ועצם ריח הדבש הוא גדול למאוד והיה משבר הקליפה ואין הקב"ה רוצה לבער הקליפה עד שיבא משיח ואז יעביר זדון מן הארץ ויהיה הריח בקדושה. ולכן אי' במד' הדודאים נתנו ריח אלו פושעי ישראל כי הם קבלו הריח מהקליפות. וז"ש והריחו ביראת ה' דבעת הזאת יעביר זדון מן הארץ ויהיה הריח בקדושה ויהי' משיח מורח ודאין ביראת ה' וק"ל:
ולא למראה עיניו ישפוט וכו'. הנה צריך להבין הלא משיח ה' יהיה גדול במעלה כמו משה וגבי משה כתיב ואתה תחזה ופי' הזוהר הא דכתיב לשון תחזה הרצון בזה לומר אתה תחזה ותבין בחכמת הפרצוף ולמה לא יהיה משיח ה' במעלה ההיא עד שצריך למורח ודאין. וי"ל דכתיב חכמת אדם תאיר פניו וזהו אם יש לאדם נשמה קדושה אז באפשר להאיר אל עבר פניו ויוכל לראות הדין עם מי. אבל אם אין לו נשמה קדושה הוא בלתי אפשר להבין חכמת הפרצוף. וז"ש דוקא והריחו ולא למראה עיניו ישפוט ר"ל בחכמת הפרצוף והטעם הוא במה שאמר ושפט בצדק דלים ר"ל דלים מנשמה הקדושה ולהם צריך בהכרח להיות מורח ודאין דוקא. ועוד נתן טעם היותו מורח ודאין במה שאמר והוכיח במישור לענוי ארץ. דהנה מצינו תלמידים ראשונים הענוים ביותר היו מכסים פניהם והלכו שחוח לבל יסתכלו פניהם בפני רבם והנה לענוים כמותם א"א להסתכל בפרצופם ולדון אותם בחכמת הפרצוף. וז"ש והוכיח במישור לענוי ארץ המכסים פניהם בהביטם אל רבם ולכך הוכרח להיות מורח ודאין. והנה במי מריבה כתיב יען לא האמנתם בי להקדישני דכל חטאו של משה היה שלא דבר אל הסלע כדאי' בגמ' דאלו דבר אל הסלע נשאו ישראל ק"ו בעצמם ומה סלע וכו' אנו עאכו"כ וז"ש והכה ארץ בשבט פיו ר"ל במאמר פיו שהארץ תשמח לגזרתו אף בדבור לחוד וממילא ברוח שפתיו ימית רשע דה"ל לדון ק"ו מארץ וק"ל. והנה אי' בגמ' אדה"ר קודם החטא היה מסוף העולם ועד סופו ר"ל דהי' בשלימות דכל הנשמות נאחזים בו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ומשיח יהיה כאדם הראשון קודם החטא. ולפי דעת האבן עזרא דצדק הוא תחלה לז' כוכבי לכת דמצינו מקומו למעלה משבתאי. וז"ש ע"ד משל והיה צדק ר"ל דיה משיח כ"כ במעלה שיהיה צדק הגדול והגבוה למעלה מכוכבי לכת יגיע לאזור מתניו והאמונה הם שאר המזלות המכונה בשם אמונה כמ"ש תשורי מראש אמנה. הם יגיעו לאזור חלציו לגודל מעלתו כי יהיה במדריגת אדה"ר קודם החטא למעלה מן המזל וק"ל:
וגר זאב עם כבש וכו' ונער קטן נוהג בם. דהנה מצינו לפעמים במרכבה שור ולפעמים כרוב ואמרו לעתיד יהיה תחת השור כרוב ואמרי' בגמ' מאי כרוב אפי זוטרי וזהו לעתיד במרכבה ונער קטן נוהג בם וא"ש:
ופרה ודוב תרענה יחדיו. אי' גבי אלישע שהמית מב' ילדים אי' בגמ' לא דובים ולא יער וכו'. והטעם הוא לפי שהם היו כופרים בתורת משה והיו מחזיקים במחלוקת של קרח וזהו שאמרו לו עלה קרח עלה קרח. ודובים הוא לשון דיבור כמ"ש דובב שפתי ישינים לכן היה מכ"מ לא דובים ולא יער ונעשה נס וכו' וחטא ישראל במדבר היה חטא עגל וחטא מתלוננים על משה ואהרן ולעתיד לא יהיה קנאה ותחרות ולשה"ר ולא יזכרו ולא יפקדו אלו החטאים האלה בנפשותם וזהו ופרה ודוב תרעינה יחדיו. וארי' כבקר יאכל תבן. דהנה מצינו ארי' במרכבה טהורה דבאמת הארי' הוא טהור בעצמותו אלא לפי שאוכל דברים טמאים ומתפטם באיסור מחיות ובהמות טמאות לזה הוא טמא. אבל לעתיד ואריה כבקר יאכל תבן ומתפטם בהיתר וישאר טהור:
ושעשע יונק על חור פתן. פי' דהנה אי' ברמב"ם לעתיד בימי משיח יתבטל הגשמי לא כמו שסובר ההמון עם שיתענגו לעה"ב במאכל ומשתה יין ושכר אלא הצדיקים יתענגו מזיו השכינה וישיגו שלימות המצות ויחודם ובאמת צריך להבין דהרבה כתובים מייעדים דלעתיד יהי' הממשלה בישראל על עו"ג וכדומה לזה. אלא הענין הוא כך דודאי קודם שנבא לשלימות המצות ישפיע הקב"ה לנו עושר וכבוד ונהי' בני חורין מכל וכל דזה הוא הכשר גדול היותם פנויה לבא אל המנוחה לעה"ב וענייני עה"ז הלא המה מעשה תעתועים מעשה יצה"ר הנקרא נחש וז"ש ושעשע יונק ר"ל בעודם יונק על חור פתן חור לשון חירות ושררה דמתחלה יהיו שרים ויחשבו על ענייני עוה"ז ואפ"ה לא ירעו ולא ישחיתו ואדרבה מכח זה הם משיגים יותר כי מלאה הארץ דעה וק"ל:
כמים לים מכסים. יובן עפ"י מאמר הגמ' משה אמר כי לא יראני וכו' וישעי' אמר ואראה. ומשני משה ראה באספקלריא המאירה וישעיה באספקלריא שאינה מאירה והענין הוא דמשה השיג וראה כ"כ מעלת הבורא והשיג שאין יוכל להשיג הבורא ית' אבל ישעיה שלא השיג כ"כ דימה בעצמו שהשיג הבורא ית'. אבל לע"ל תמלא כל הארץ דעה וידעו שלא קם כמשה וידעו שלא יוכל שום אדם להשיג הבורא יתברך וזהו כמים לים מכסים שהנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא כך א"א להשיג הבורא ית' וק"ל:
באופן אחר נר' דהנה דוד אמר האזינו כל יושבי תלד ופירש"י כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מתולדה ולכך נקראת ארץ חלד ע"כ. ולהבין למה אמר דוד בכאן בלשון חידה הל"ל יושבי יבשה ועוד למה באמת לא נברא תולדה בים ג"כ. ונר' דהנה מ"ט פנים טומאה יש ולעומת זה עשה אלהים מ"ט פנים בקדושה וזהו מט"ט שר התורה דמ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. ולעתיד יטהרו הטמאים על דרך איזו מחלוקת שסופה להתקיים זו מחלוקת הלל ושמאי דבזוהר אי' לעתיד יפסקו הלכה כב"ש דאלו ואלו דברי אלהים חיים ובכל מחלוקת הדין עם א' וצדיק א' בריבו זולתי מחלוקת הלל ושמאי שניהם צדקו והראיה דלעתיד יפסקו הלכה כב"ש וזהו מאמרם איזו מחלוקת שסופה להתקיים דלעתיד יפסקו כמותם. ומ"ט שערי טומאה נחלקו לז' שערים ז' פעמים ז' עולה מ"ט ואלו ז' שערים מתהפכים מלהט החרב המתהפכת. אבל שער הח' הוא שער הנו"ן א"א להתהפך כי הוא בטומאתו וטמא טמא יקרא מחוץ למחנה קדושה מושבו וידוע מה שיש ביבשה טמא בים טהור וחולדה הוא אחת משמונה שרצים האמורים בפרשה צא מהם א' הם ז' שביעיות הוא מ"ט פנים טמא וטהור דכל שיבשה טמא בים טהור אבל השער הנו"ן אין לה טהרה וחולדה היא השמינית שבשמונה שרצים והיא נגד השער החמישים שבשערי טומאה לכן לא תמצא בים שאין לה טהרה. ולעתיד יהי' מ"ט פנים טהור לבד והי' הכל טהור אף החולדה וזהו כי מלאה הארץ דעה את ה' דיעבור זדון מן הארץ וזהו כמים לים מכסים דכל מה שמכסה הים טהור וק"ל:
והיה ביום ההוא שורש ישי וכו' אליו גוים ידרושו הנה בגמ' משמע שהמשיח הוא מלך דוד בעצמו ובפסוק כתיב שורש ישי אליו גוים ידרושו. והנה דוד בהתפללו תשימני לראש גוים י"ל דהענין הוא כך דמשיח ימלוך על ישראל אבל דוד יהיה מלך על עו"ג לכך אמר שורש ישי דהוא דוד אליו גוים ידרושו למלוך עליה ולמעלה אמר ויצא חוטר מגזע ישע דהוא המשיח למלוך על ישראל וק"ל:
או יאמר דהנה רב הלל אמר אין משיח לישראל דכבר אכלוהו בימי חזקיהו. והיינו דודאי ישראל לא יצטרכו למלך כי ה' הוא מלכם רק עו"ג יבא וימלוך עליהם ויגייר אותם לעבודת המקום ב"ה וזהו טענה ישראל באמרם תנה לנו מלך ככל הגוים כי להם יתייחס המלך וז"ש כאן אליו גוים ידרושו וק"ל:
וסרה קנאת אפרים. דהנה אפרים מתקנא תמיד ביהודה לאמר לי נאה למלוך דמן הדין הי' ליוסף כי הבכורה ניטלה מראובן שהי' לו תחלה יתר שאת ויתר עוז זו מלכות וניתנה ליוסף ולכך מתקנא בו. אמנם כל קנאתו הי' להיות מלך על ישראל אבל לענין למלוך על העו"ג זהו בכלל וראוי לבוא לאחר מיתת אביהם ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ולפי שאמר למעלה שורש ישי אליו גוים ידרושו שיהי' מלך לעו"ג לכך וסרה קנאת אפרים וק"ל:
או יאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו דאי' בגמ' דגיטין לא היו סיקריקון ביהודא. ופי' התוס' מעולם שונא עשו ליהודה דקבלה בידם שיהודה הרג לעשו לכך בא עשו תמיד להלחם עם יהודה. וידוע דאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל לכך אמר אפרים לי נאה המלוכה דאם יבא עשו במלחמה עמך צריך אני לעוזרך ולעתיד יתבטל כח עשו וא"כ סרה קנאת אפרים והטעם משום וצוררי יהודה יכרתו ולכך אפרים לא יקנא את יהודה וק"ל:
ועפו בכתף פלשתים ימה. דהנה לעתיד יטלו הכהנים ארון ה' ויעבירו בתוך ארץ ישראל לקדש אותה כמו בהמ"ק שהי' מקום מקודש כן יהי' בכל הארץ קודש. וידוע דארץ פלשתים היא א"י. וז"ש ועפו ר"ל יעופו וירוצו בכתף הוא הארון הקודש שנושאין בכתף ירוצו לארץ פלשתים ויקדשו אותה ג"כ כמו שאר א"י וא"ש.
יחדיו יבוזו את בני קדם. הם בני קטורה ששלחם אברהם לארץ קדם ויתן להם מתנות פירש"י שמות הטומאה מסר להם. ולע"ל יבוזו את בני קדם שלא יהא להם שליטה בשמות הטומאה כלל ובמד' אי' ויתן להם מתנות מה היו המתנות לעשות צדקה ומשפט והנה יהודה יהי' לעתיד מלך ומלך במשפט יעמיד ארץ וכמש"ה לבית דוד דינו לבקר משפט. ויוסף כלכל את אביו ואת אחיו במצרים ועשה צדקה לזה אמר יחדיו ר"ל יהודה ואפרים יבוזו את בני קדם שהי' להם מעלות הללו וק"ל. אדום ומואב משלוח ידם. ר"ל ישראל ישלחו יד בהם להרוג אותם מכ"מ הם דימו להרוג ישראל אדום פן בחרב אצא לקראתך ומואב ע"ד ששכר בלעם עליך לקללך. אבל עמון שלא עשה כלום רק הי' בשב ואל תעשה ע"ד אשר לא קדמוך בלחם ומים לכך לא יהרגום רק יהיו נכנעים תחת יד ישראל וזהו ועמן משמעתם וק"ל:
והחרים ה' את לשון מצרים. זהו נילוס והניף ידו על הנהר זו נהר פרת והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים הנה העקב הוא הגורם לחימוד ולכך נאמר למשה של נעליך מעל רגליך למעט החימוד והתאוה ולכך הכהנים הולכים יחפים שלא יראו קרי וזהו והי' עקב תשמעון מצות שאדם דש בעקביו וזהו ענין חליצה לחלוץ נעלו על שלא אבה לייבם אותה ומיעט בתאוה ואי' בגמ' למה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין ולעתיד יתבטל החימוד והיצה"ר ולכך והדריך בנעלים וק"ל:
ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. דהנה כתיב ותרה אף ה' בכם דהוא מדה"ר דהיינו המדה"ד מקטרג שיאבדו ישראל לכך מקדים רחמים לרוגז ואז אין כ"כ משפט חרוץ וזהו טובה גדולה לישראל אם המדה"ר יחרה בהם וז"ש אודך ה' זו מדה"ר כי אנפת בי וממילא ישוב אפך זו מדה"ד ותנחמני וק"ל.
או יאמר דהנה ידוע מ"ד אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי והדרנא בי ולפ"ז זו היא טובה גדולה כשיש גז"ד על ידי כעס דיוכל לחזור בו וז"ש אודך ה' כי אנפת בי ולכך ישוב אפך וכו'. ואמר הנה אל ישועתי ר"ל אל זועם בכל יום וזהו ישועתי דע"י הזעם יוכל לחזור אפי' בשבועה וזהו חסד אל כל היום וק"ל:
ואמרתם ביום ההוא וכו'. דאי' לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. אמנם אנחנו בגלות המר הזה אין לבבנו פנוי לסדר תחלה שבחו של מקום רק אנו כעומד בראש האילן או בראש הנדבך כי עליך הורגנו כל היום ואין אנו יכולין להתפלל אלא תפלה קצרה. וזהו פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף הוא מלשון והיו העטופים ללבן מלשון איחור בזמן ור"ל תפלה לעני כי בא בעיטוף ואיחור הזמן ואין לו פנאי להתפלל הרבה ולסדר שבחו של מקום תחלה ויתפלל מיד בקשתו וזהו ולפני ה' ישפוך שיחו יבא תיכף בשפך תפלתו. אמנם לעתיד יהיה לנו לב פנוי וזמן מרווחת להתפלל וז"ש ואמרתם ביום ההוא הודו לה' בשבח תחלה ואח"כ קראו בשמו בתפלה ואחר התפלה הודיעו בעמים עלילותיו אשר הראה לנו וק"ל:
או יאמר דהנה לעתיד יקראו הצדיקים בשם ה'. ולפ"ז במה יודע איפוא אם בא להזכיר שמו של הקב"ה דיטעו לומר דכוונתו על הצדיק. אכן אי' בספר ברית מנוחה דיהי' שינוי בניקוד השם ובו יודע מי שסובר וז"ש ואמרתם ביום ההוא הודו לה' רק על זה יש מקום לטעות הואיל וגם הצדיקים נקראו בשם ה' וזהו קראו בשמו לזה אמר הזכירו כי נשגב שמו בנקודותיו ובו יודע את אשר מתפלל למקום ב"ה וק"ל:
צהלי ורוני יושבת ציון. רוני זו תורה וכמ"ש לשמוע אל הרנה ואל התפלה וזהו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה זו תורה. דהנה ההבדל שיש בין ישראל לעו"ג בשמרם חגם ושבתם הכל הוא בשמחת מצוה משא"כ העו"ג אוכלין ומשתכרין וממלאים בטנם ואחרי שרירות לבם הלכו. וזהו דעו"ג מצדיקים עליהם את הדין דהשמחה ראוי לישראל ולא לזולתם וזהו אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה זו תורה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה כדין דאלו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים בשמחה של שטות וז"ש צהלי ורוני יושבת ציון בתורה והטעם כי גדול בקרבך קדוש ישראל ועינינו תחזינה ב"ב אמן: