והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'. יבואר עפ"י מאמר המדרש שני דברים שאלה כנסת ישראל שלא כהוגן והשיב להם הקב"ה כהוגן. הם שאלו יבא נא כגשם לנו. א"ל הקב"ה בתי הגשם פעמים נעצרים ופעמים אינם נעצרים. אהיה כטל לישראל שלעולם אינו נעצר. שוב שאלו שימני כחותם על לבך א"ל הקב"ה בתי הלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה אני אשימך כחותם על זרועי שלעולם נראה הן על כפים חקותיך עכ"ל. וענין השאלה והתשובה פלא להבין אמנם הנכון בזה היות שאמר הקב"ה לישראל המתוכחים עמו לאמור לך התשובה פתחי לי כמחט של סדקית אני אפתח לכם כפתח של אול' כי מן ההכרח להיו' התעוררת דלתתא בתחלה ואח"כ הבא לטהר מסייעין לו כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש. והנה ההפרש בין טל ומטר הוא שאין טפה של גשמים יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה מלמטה כמש"ה ואד יעלה מן הארץ וא"כ צריך התעוררת התהום בתחלה משא"כ הטל הבא מאת ה' בלתי התעוררת התהום. והנה קודם לזה הבטיח הנביא וגם מהם אקח לכהנים וללוים. ופירש האברבנא"ל דזה קאי על היהודים האנוסים במדינת ספרד ופורטיגאל ואף כי נטמאו בין הגוים גם מהם יקח הקב"ה לעתיד לכהנים וללוים ויכניסם תחת כנפי השכינה. ואף שאלו היהודים אין להם התעוררת מלמטה כלל כי כבר נטמאו וגם נתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם אעפ"כ יתעוררם הקב"ה מלמעלה ליתן יראתו בלבם לאהבה וליראה אותו. וא"כ יהיה דוגמת הטל אשר ירד על הארץ בלי שום התעוררת התהום כנגדו. וזהו שאמר פה והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים ר"ל אלו היהודים האנוסים הנטמאים בקרב עמים רבים ואין להם התעוררת לשוב אל ה' מצד עצמם יהיה כטל הבא מאת ה' בלתי שום התעוררת התהום כנגדו. וזה ג"כ כוונת המדרש הנ"ל אשר שאלו ישראל יבא נא כגשם לנו ויסייע אותנו לטהרינו מכל חטאתינו אף שלא נפתח כי אם בהתעוררת עצמינו תחלה. והשיבם הקב"ה מה לך לשאול שאבא אליך כגשם אשר לא ירד על הארץ כי אם יתעורר תחלה התהום מלמטה. מוטב שאהיה לכם כטל אשר ירד על הארץ זולת התעוררת התהום כלל. כך אתן את יראתי בלבך אף שלא תעורר עצמך כלל. וא"כ אף ליהודים האנוסים יש תקנה. והנה יש ב' סוגים בקיום המצות. הסוג הא' יקיימם בכל הכוונות הצריכות להם וזהו מצות מן המובחר אשר בוודאי יעלה לרצון לפני ה'. משא"כ בסוג הב' אשר יקיים המצות בלתי כוונת הלב כלל ובזה נכללים ג"כ פושעי ישראל שהם ג"כ מלאים מצות כרמון. וזהו תשובת הקב"ה שנית אתה אמרת שימני כחותם על לבך אשר הוא פעמים אינו נראה. כלומר אם יהיו הדברים רק אחר כוונת הלב יהיו רק מעוטים כי כמה וכמה מצות יעשה האדם בלתי כוונת הלב אני אשימך כחותם על זרועי שלעולם נראה ר"ל שיחשבו גם המצות הנעשים זולת כוונת הלב וא"כ גם פושעי ישראל מליאים מצות כרמון ויש להם תקומה ודוק:

וכרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. יובן במה שהביאו חכמי המחקר. היות נמצאים סימני החיים אשר בהם יוכלו היודעים ומכירים אותם להחיות בהם את המתים וסיבתם יבאר ע"פ מאמר הגמ" אמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא ולא בעתירותא אכלי ירקא. לא בעניותא משום דמגרר גריר. ולא בעתירותא משום דבאתרא דעל ירקא ליעול בשרא וכורי. הקשו בתוס' הא אמרי' אסור לת"ח לדור במקום שאין בו ירקות וא"כ למה לא רצה רב הונא לאכלן וי"ל עפ"י הלצה דאית' במדרש וה' ברך את אברהם בכל אפי' ספינה המוטרפת בים היתה ניצולה בזכותו של אברהם ופריך אם היתה הספינה מלאה יין נסך איך ניצולה בזכותו הלא א"א לשתות הימנה ומשני הא מוזיל חמרא על גבה דאם יש הרבה יין נסך נעשה יין כשר בזול וא"כ אין מקום לקו' התוס' דודאי אסור לת"ח לדור במקום שאין בו ירקות כי שם יתייקר הבשר ביותר ואפ"ה לא יחוייב מזה לאכול דוקא הירקות. וזהו מאמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא משום דמגרר גריר ולא בעתירותא דבאתרא דעל ירקא ליעול בישר' וכוורי בזול ע"י מציאות הירק תמיד וא"ש:

אמנם אמיתות הענין נראה לומר ע"פ מ"ש האר"י זלה"ה על פסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. היות נודע כי כל הנשמות הבאות בסוד הגלגול יתחלקו לג' חלקים מהן בצומח ומהן בחי ומהן במדבר וממש בכל הדברים שיאכלם האדם יש בם נשמות מגולגלות הצריכים תיקון ואם יזכה ויברך עליהם כראוי יכול לתקנם וזש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל לתקן הנשמה שנדבק בהאוכל. וזהו כוונת הפסוק הנ"ל כי לא על הלחם לבדו וכו' כי על כל מוצא פי ה' כלומר הנשמה הדבוקה בו כי לפעמים אם יהיה הנשמה הדבוקה באוכל מקולקלת הרבה תוכל להזיק את האדם האוכלה. וכמו שמצינו ביוחנן כה"ג ששימש פ' שנה ונעשה אח"כ צדוקי. ובלי ספק שאכל דבר שהיה נדבק בו נשמה המקולקלת הרבה והיא גרמה לו זאת. וכן הוא בהיפך אם הנשמה היא טובה א"כ גם עליה יחיה האדם האוכל מקום דביקותם עכ"ל האר"י זלה"ה. והנה כבר מוסכם שלפי מעלות ומדריגות הנשמה תהיה כמו כן גדר גלגוליהם. הפחות שבהם יתגלגל בצומח. והיותר טוב בחי. והמובחר שבחי הם הדגים והמעולים שבנשמות מגולגלים במדבר. וזהו מאמר רב הונא לא בעניותא אכלי ירקא הרצון כשאני עני בתורה משום דמגרר גריר פי' שמגרר אחריו נשמות מקולקלות ביותר לפעמים ויראתי לאכלם פן יזקוני. ומטעם זה ע"ה אסור לאכול בשר כיון שהוא אינו יכול לתקנם ויוכל להיות שאפי' נשמת עצמו יתטמא בכך. ולא בעתירותא אכלי ירקא הרצון כשאני עשיר בתורה דאף שהייתי כדאי לתקן מ"מ באתרא דעל ירקא ליטול בשרא וכוורי כלומר טוב לי שאתקן הנשמות היותר טובות המגולגלות בחי דהיינו בשר ודגים משאתקן נשמות הפחותים המגולגלות בצומח:

והנה בכל העצים ועשבים יש נשמות מגולגלות טוב ורע חוץ מאותן עשבים שהביא עמו אדם הראשון מג"ע שאין בהם רק טוב ואין בהם גלגולי נשמות הצריכות תיקון והם אותם סמני החיים אשר זכרו חכמי המחקר הנ"ל. והנה שארי עשבים כולם צריכות תיקון ממטר כי יעלה מן הארץ חוץ מאותן עשבים הנ"ל שהם גדלים מבלי מטר כלל רק בשפעת הטל עליהם מלמעלה. וגם הם אינם צריכים למעשה ידי אדם כמו העידור והניכוש ודומיהם. רק צומחים מעצמם בלי שום התעוררת כלל וזש"ה כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה כי אותן העשבים שגדלים מן הטל אינם צריכים שום תיקון וזש"ה כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ר"ל לצדיק המתקן אותם בעבור שאין בהם גלגולי נשמות כלל. וגם לא ייחל לבני אדם לעבודתן רק הכל ע"י שפעת אלהים ממעל בלי מטר ובלי שאר התעוררת. כך יתגיירו האנוסים הנ"ל בלי שום התעוררת מלמטה כלל וא"ש:

והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים. יובן למה שינה לכתוב פה מלת בגוים יותר מהכתוב הקודם לו. אך כבר נודע שיש שני מיני אונסים. המין הא' אשר לא נשאו נשים נכריות ובגוים לא יתחשב והם אשר דברנו בם למעלה רק שנולדו מאב ואם אונסים כמוהם והמין השני אשר כבר נתערבו בגוים רק מצד אב ואם הם באים מישראל. אמנם גם הם יתגיירו לעתיד והנה כבר נתחבטו המפרשים על מה שאמר בלעם ועתה איעצך אשר יעשה העם הזה באחרית הימים. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב ומחץ פאתי מואב. ותמהו כל המפרשים הא מלת ועתה איעצך קאי על עצתו הרעה אשר יעץ להכשילם בדבר פעור. וא"כ מאי ענין אשר יעשה העם הזה וכו' שלאחר זה. אך נראה דבל"ז יש להקשות מה היו הקסמים אשר הביאו זקני מדין בידם אל בלעם כדכתיב וקסמים בידם. אך הענין הוא כך שראו באצטגנינות שעתיד לצאת בן ממואב ומישראל וימלוך על ישראל וימחץ פאתי מואב ואמת היה הכוונה על דוד אמנם הם דימו שיקויים החזון באותן הימים וזהו היה הקסמים אשר הביאו זקני מדין ובקשו מאת פניו לקללם ולכן כאשר יעץ בלעם בדבר פעור לא הפקירו בנות מואב כאשר כתבו כל המפרשים וקרא מסייע לזה דכתיב צרור את המדינים כי הן הנה היו וכו' וכדדרשינן בגמ' ולא הפקירו בנות מואב כי נשמרו שלא יצא המלך מישראל וממואב כנ"ל. אמנם בלעם הקוסם שראה שאין הכוונה הנ"ל בעת הזאת רק את אשר יעשה וכו' באחרית הימים ר"ל על דוד. אמר איעצך ר"ל הכשילם אפי' בבנות מואב כדי לשקע את ישראל הרבה בטומאה כי אין הכוונה בעת הזאת רק אשר יעשה העם הזה באחרית הימים דרך כוכב מיעקב ר"ל זה דוד ולא לעת עתה וא"כ אין אתם צריכים לשמור עצמיכם מן ההפקר. והנה אי' בגמ' מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כאשר מצינו דוד בא ממואב ומחץ פאתי מואב עובדיה בא מאדום וניבא על אדום וכדומה רבים. ונר' טעם בדבר דהנה כתיב אני ה' בעתה אחישנה ר"ל אם יזכו ישראל בתשובה ימהר הקב"ה הגאולה. וקשה הא אל אמונה ואין עול ואם נגזר על אומה ממשלה זמן קצוב איך יטול הקב"ה הממשלה מהם אפי' רגע אחת קודם בשביל שיזכו ישראל. אכן הדבר הוא כך כי כאשר יגיע קיצם לפני זמנם בשביל ישראל מחריב כל האומה ומשייר מהם רק ענף אחד וזה יגייר את עצמו ואותו הגר מקבל כל השפע הנקצב לאותה אומה שהוא עצמו מחריב אותה אומה ומהרסם ואח"כ נעשה ראש לישראל ומקבל השפע הקצוב לאותו אומה לאחר שגייר את עצמו בהיותו מושל על האומה להחריבה ולעשות בהם כרצונו. וזהו הטעם מיניה וביה אבא ליזל ביה נרגא א"כ לא יחזור אותו הנקצב בדבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה. וזה שכתב הכתוב והיה שארית יעקב וכו' כלומר אותם שארית יעקב שנטמאו כבר בגוים ונשאו נשים נכריות גם הם יתגיירו לעתיד ואף שאינם ראוים ליקח מהם כהנים ולוים היותם מטומאים מ"מ יהי כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר טרף ורמס ואין מציל ר"ל אף כאשר ישמעו הבהמות יער קול אריה השואג מ"מ לא יברחו מפניו כי ידמוהו לשאר חיה. וכן כאשר יבא הכפיר בעדרי צאן לא יברחו ממנו כי גם הם ידמוהו לשאר חיה ואח"כ פתע פתאום הוא טורף ואין מידו מציל. ככה האונסים הנ"ל לעתיד יטרפו את העכו"ם ואין מידם מציל כי הם יטלו אותו השפע הנקצבת לאותה אומה על חלקיכם. משא"כ שארי בני ישראל יכולים לעשות כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה ביה נרגא וכנ"ל וא"ש:

תרום ידיך על צריך וכל אויביך יכרתו. אי' במדרש אין הרמת יד אלא לשון גדולה לפי פשוטו י"ל על דרך לפני שבר גאון ה"ה כאן בתחלה תרום ידך על צריך שיתגדלו שונאיך ואח"כ וכל אויביך יכרתו:

ובד"א יובן עפ"י מ"ד ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך ופי' הזוהר הקדוש הטעם לפי שהיה אי אפשר למלאך לירד מצרימה מפני הטומאה אשר גדלה שם כ"כ עד שהיה אי אפשר למלאך להכניע הטומאה. והנה בהר עשו גדלה הטומאה ביותר עד שאפי' השכינה אינה נכנסת לשם כי מלאה קיא צואה בלי מקום קדושה כלל כדכתיב בראש כל פנה. וזש"ה ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו ופירשו המפרשים דלעתיד יעלה עשו להר ציון לעזור את ישמעאל ושם תהיה קבורתו ולכאורה הוא דבר הצריך טעם ולפי הנ"ל ניחא כי במקומו א"א להפילו היות שהשכינה אינה יורדת לשם לגודל טומאתם לכך יוכרח מתחלה לעלות מארצו אל הר ציון ושם יפול והיתה לה' המלוכה. וזהו כוונת הגמרא דגיטין שנענש בר דרומא על אמרו הלא אתה אלהים זנחתנו ופה"ג הא דוד נמי אמר הכי ומשני דוד אתמוהי קא מתמה. ופריך המהרש"א דלמא בר דרומא נמי אתמוהי קא מתמה. אמנם לפי הנ"ל ניחא דבשלמא דוד שפיר קאמר מי ינחני עד אדום ומי יובילני עיר מבצר זה הר עשו להחרימה כי הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו לגודל טומאתם כנ"ל ושפיר קאמר. אבל בר דרומא שהיה במקומו מקום קדוש וא"כ שלא כדין עביד דאתמה שהיה לו לבטוח בחסדי אל אשר לא תקצר ידו מלהושיע. והנה אי' במדרש תרום ידך על צריך זה עשו. וזהו לכאורה דברי נביאות אמנם לפי הנ"ל הוא כוונת הפסוק תרום ידך אין הרמת יד אלא לשון גדולה זהו עשו כלומר שמתחלה יגדל עשו וירום לבבו לעלות אל הר ציון ואז וכל אויביך יכרתו כי שם תהיה קבורתו מה שאין כן זולתו ואתי שפיר:

והיה ביום ההוא נאום ה' והאבדתי מרכבותיך והכרתי סוסיך מקרבך. פי' דידוע שהקב"ה יציל את ישראל ממלחמת גוג ומגוג כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו יהיה עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה. ועיקר חטאם בזמן הבית הוא היה ירידתן למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים לעזרה. ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם. והנה מקור טעם סיבת ירידת למצרים היה למען הרבות סוס להביא ממצרים כידוע בכמה מקומות. לזה אמר והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך ועפ"כ לא תטוש את נחלתיך לירד למצרים וא"כ תהיה התשובה בתכלית הטוב משא"כ אם יהיו להם סוסים לרוב אין מן הצורך לירד למצרים וא"כ איננה התשובה מפורסמת כ"כ וא"ש. בד"א יובן עפ"י מ"ד בגמ' אמרו זקני מדין לבלעם אמאי לא רכבת אסוסיא ולכאורה אין זה מובן מאי נ"מ אם רוכב על סוס או על חמור וקודם לזה נבאר דברי תימה מ"ד בפסוק שכאשר שלח בלק לבלעם בפעם ראשונה א"ל הקב"ה לא תלך עמהם. ובפעם השנית א"ל אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר כו' ויש לתמוה ממ"נ מה יפעל בהליכתו אם אינו רשאי לקללם ומה ראה בלעם להלוך עמהם אע"ג דאי' בגמ' והובא ברש"י בחומש כיון שא"ל הקב"ה מי האנשים האלה עמך אמר פעמים יודע ופעמים אינו יודע. אף אני אראה עת שאוכל לקללם ולא יבין. אך הדבר בעצמו הוא תימה איך יטעה אותו רשע נביא או"ה בזה. אכן יובן דהנה כבר בארנו ענין הקסמים אשר הביאו לו זקני מדין כי כל כחו של בלעם היה לקלל אדם שמזלו רע כי הוא קסם ע"י ז' כוכבי לכת. וידוע שדור המדבר היה להם מזל ומערכה רעה כמש"ה ראו כי רעה נגד פניכם וכמ"ש משה למה יאמרו הגוים וכו' ברעה הוציאם וכו' להרוג אותם בהרים אלו המזלות שנקראו הרים כאשר יבואר בסמוך. וע"י הקסמים האלו הביאו לו זקני מדין. אמנם מתחלה היה ירא בלעם שמא ישראל המה למעלה מן המזל כנודע אליו אח"כ באמת. לכן אמר בתחלה אל שלוחי בלק לינו פה הלילה וכו' ולמחר השיבם כי לא אוכל לעבור את פי ה' אשר נתנם למעלה מן המזל ואין כח בידי לעשות שום דבר. ואעפ"כ שלח בלק שוב שנית להביאו אליו אף שלא יוכל לקללם. אכן באשר שכבר נודע טבעו של בלעם כי כל אשר יברך מבורך לכן בלק שנתיירא פן ילחכו הקהל וכו' רצה שיבא בלעם אליו לברך אותו ואף שלא יקלל את ישראל מ"מ יכנס מורך בלבבם ומתוך כך יפנו מעליו וינצל. וזה בעצמו היה הטעם של הקב"ה אשר צוהו לברכם אח"כ אף שכל הברכות חזרו כדאי' בגמ' מ"מ שיתיראו האומות כי יעלה בדמיונם שכל אותן הברכות יתקיימו בהם:

ויובן בזה מאמר הגמ' שהגביה הקב"ה את קולו של בלעם עד שנשמע מסוף העולם ועד סופו והטעם למען ישמעו כל העמים וייראו כמ"ש רחב הזונה כי שמענו וימס לבבנו. ולזה אמר אם לקרא לך באו האנשים כדי לייראם קום לך אתם ואך את הדבר וכו'. אמנם בתחלה היה ירא בלעם פן יגלה הקב"ה קלונו שאי אפשר לו לקלל את ישראל וידעו ולא יתייראו אך כאשר שאלו הקב"ה מי האנשים האלה עמך אמר בלבו שומע אני שפעמים יודע ופעמים אינו יודע א"כ לא יגלה לישראל אמיתות הענין. וא"כ אף אני אלך עכ"פ ליראם. והנה לכאורה יש להבין מ"ד בגמ' בלעם היה שוכב עם אתונו וכי לא היה לו בתי זונות עד שהיה צריך לשכיבת בהמה. גם י"ל למה לא חרד מיד כאשר נפתח פי האתון. וזה יובן היות נודע שיש מכשפים הקוסמים ומשביעים את השד בגופם ואז יפלו לארץ משוללי הדעת כמו חולי הנכפה רחמנא ליצלן. והשד יגיד להם לפעמים עתידות מה שנודע לו. אכן הם לא יבינו מה שיגיד להם השד רק אחר יושב וכותב דבריהם. כי הם אינם שומעים דבר בהיות שהם בעת ההיא נעדרי החושים. וזהו היה ג"כ ענינו של בלעם שהיה נופל וגלו עינים כמו אותם המנחשים הנזכרים למעלה הנופלים והשד מגיד להם אמנם ביני לביני שהם משביעים השד בגופם מזמנים להם סופר הכותב דבריהם עד כי יקיצו משנתם ואז יגידו להם מה שדברו משא"כ בלעם גס רוח הלך שפי לבדו שלא היה כבודו ליקח סופר. וזהו היה ענינינו שהשביע השד באתונו להגיד מתוכו עתידות והוא היה שומע מה שהאתון מדבר. משא"כ אם ישביע השד בגופו אז יודע הסופר טרם שהוא יודע. לכן טימא את עצמו יותר ע"י אתונו. ולפיכך כאשר נפתח פי האתון לא חרד כי זהו דרכו כל הימים תמיד ע"י כישוף השד באתונו. ולכך בתחלת דמיונו סבר שגם עכשיו יבא הדבור מפאת הנ"ל. והנה מצינו שיש שני מיני קליפות האחד הנדבק בסוס והשני הנדבק בחמור ואותו הנדבק בחמור הקליפה ההיא שורש הטומאה. כי השדים המה מיסוד אש. והסוס גם כן היסוד אש מתגבר אצלו. ולבעבור זה הסוס מזומן לזנות כמש"ה וזרמת סוסים זרמתם. וא"כ יותר נוח לשד לדבק בסוס כמו בחמור שהוא בטבעו קר כמ"ד אינשי חמרא אפי' בתקופת תמוז קרירא ליה. וא"כ אינו נדבק בו כי אם טומאה וקליפה חזקה בעבור שהם מיסוד אש. וזהו ששאלו לבלעם מאי טעמא לא רכבת אסוסיא היינו לכשף בתועבות שלך ע"י השדים לדבקם בסוס שהוא יותר קרוב ממה שיטמא א"ע ע"י תכלית טומאת החמור. והנה לעתיד כשיבא משיח האמיתי יכרית בתחלה קליפת החמור ויכניעו כל עיקר וזהו עני ורוכב על החמור וגם יעקב ירא מזה לכנוס למצרים עד ששמע מיוסף בנו שהשפיל קליפת החמור ורמז בזה ששלח לאביו עשרה חמורים ומזה הטעם נמי היה צריך יוסף להכניע קליפת חמורי מצרים על ידי שאמר להם שימולו את עצמם ואי אפשר כ"כ שידבקו לקליפת החמור. ולא נשארו למצרים כי אם רכב שהוא קליפת סוס וכן נמי מלך ראשון שהוא שאול הצדיק הכניע ג"כ בתחילה קליפת החמור וזו היא ענין אבידת האתונות וזהו שאמר הכתוב פה שלעתיד יכרית ה' ע"י משיח האמיתי קליפת החמור. וגם קליפת הסוס תמה ונכרתה וזהו והכרתי סוסיך מקרבך ר"ל שד שמדבק בסוס כי יעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ וק"ל:

והכרתי ערי ארציך והרסתי כל מבצריך יובן מה שאמר משה הבמחנים אם במבצרים ופירש"י סימן הוא אם בפרזים יושבים גבורים הם שבוטחים על גבורתם וזהו והכרתי ערי ארצך הם הפרזים והרסתי כל מבצריך הם המוקפים שאדם בוטח בהם. כי ה' ילחם לכם בשבילכם מבלי חרב וחנית חומה גבוה דלתים ובריח וק"ל:

והכרתי כשפים מידך. כבר בארנו לעיל דכוונת בלק במה ששלח שנית לבלעם אע"פ ששמע שהקב"ה אמר לא תאור את העם הזה. רק כוונתו היה לירוא ולהפחיד לישראל במה שבלעם יקללם. ובאמת הקב"ה הגביהם למעלה מן המזל. וכן לעתיד אמר והכרתי כשפים מידך ולא תירא ולא תפחד מהם כי ה' יהיה אתך בכל אשר תלך וק"ל:

והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך. יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל הכועס כאלו עובד עכו"ם. והטעם הוא דהכעס הוא מחמת המרה המתפשטת בכל הגוף וידוע מה שכתב הרמב"ם וסייעתו אם האדם עובד ה' בעבור חמדת הממון וכהנה סיבה אחרת לא תכון לו עבודתו ולא נחשב לו כעובד ה' רק כאלו עובד הממון אשר אם יבצר ממנו אפשר שלא יעבוד. וז"ש והכרתי פסיליך מקרבך דייקא השוכן בקרבך ובתוכך כמו הכעס או חמדת הממון ונחשב לו כאלו עובד לפסל כמ"ש הכתוב פן יפתה לבבכם וכו' ועבדתם שם וכו' קאי על פתיית הלב לחמדת הממון וק"ל. ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. יובן במה שאמר הכתב ועבדתם שם אלהים אחרים פי' התרגום ותפלחון תמן לפלחי טעוותא וכ"כ הרמב"ם שם כי בעו"ה בגלות המר הזה נתקיים בנו ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן וטעם הדבר כי אנחנו מוכנעים ומושפלים תחת ע' שרים בגלותינו בד' רוחות השמים. והנה כשישראל חוטאים נברא מלאך המשחית וגורמים אנחנו שיצליחו האומות ויגבר עלינו והם יושבים בשלותם מקטרים לצבא השמים וזהו נחשב לנו כאלו אנחנו עושים זאת כי עונותינו הטו כל אלה הצלחת האומות ואנו משועבדים ועיבדים אותם וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים כי אנחנו גורמים להם הצלחה. ולעתיד יבער ה' פלחי טעוותא ויפלו לפניו חללים וזהו ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך ר"ל אל שר האומות ופסיליהם המשביעים שמות הטומאה כי גברו כאשר אנחנו חטאנו ונחשב כאלו זה מעשה ידינו את כל אלה יכרית ה' כי לכולם יהיה שפה אחת לקרוא בשם ה':

או יאמר במה דכתיב והשתחוו אליך דרך ארצם ר"ל בבית המקדש. וגם כל אותן השתחויות שהיו במקדש כדאי' בגמרא יהיה לעתיד ג"כ שיבנה הקב"ה את בהמ"ק והבהמ"ק ההוא יהיה מעשה ה' כי נורא הוא. וזהו ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך ר"ל לבהמ"ק מעשה ידיך רק לבית שיהיה מעשה השם ב"ה וק"ל:

שמעו נא את אשר ה' אומר קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך וכו' לבאר סוד הענין והמשך הפסוקים הוא על דרך נפלא כי ההרים המה י"ב מזלות וגבעות הן הנה ז' כוכבי לכת. וכבר הקדמנו פעמים רבות כי המזל לישראל הוא רע מאוד כמ"ש פרעה כי רעה נגד פניכם זהו כוכב העולה לקראתכם. וז"ש משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ע"י רוע מזלם שנקראו הרים. וגם מ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו כי ידוע דבלק היה קוסם יותר מבלעם בי"ב מזלות ובלעה היה קוסם יותר מבלק בז' כוכבי לכת. והנה בלק ראה באצטגנינות שלו כי מדריגת המזל הוא רע מאוד לישראל. ואותן הקסמים שלח לבלעם כנ"ל לקללם ובלעם השיבו כי מראש צורים אראנו צורים המה הרים כינוי לי"ב מזלות ומגבעות שהוא כינוי לז' כוכבי לכת אשורנו ר"ל כי הקב"ה שידד מערכת בעבור ישראל עמו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כשאר אומות השוכנים תחת המזל וגם הפך הקב"ה סימן דם מה שראה פרעה לדם מילה. וזש"ה פה אתם הרים וגבעות ר"ל גרמיים השמים הבאים בטענה להרע לישראל מצד איכות מדריגם ומזלם. ואמר הקב"ה שמעו הרים את ריב ה' הרים וגבעות קומו שמעו כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח ר"ל מזה הריב אשר יריב ה' את עמו תראו כי ה' הכניע והשפיל כחכם אשר אתם רוצים להשפיע על ישראל כי הם למעלה מן המזל. וענין הויכוח ה' עם עמו הוא במה שאמר עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי כי ישראל היו רוצים לפרוק עול בזמן החורבן והוכיחם הקב"ה בזה ותחלה נבאר מ"ד בגמ' דע"ז ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר אם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר מכאן מודעא רבא לאורייתא פי' דיכולים לומר אנוסים היינו. ופריך המהרש"א הא באמת טענה חזקה היא ח"ו לומר אנוסים היינו. עי"ל דאי' שם בגמ' לעתיד יתוכח הקב"ה עם האומות על שלא קבלו את התורה ויאמרו כלום כפית עלינו ההר כגיגית ואעפ"כ יענשם הקב"ה. וצריך להבין הטעם. גם למה צריך הקב"ה לכפיית ההר שאם לא יקבלו שם תהא קבורתם למה צריך לזה וכי לא יוכל להמיתם בדבר אחר. אמנם יובן עפ"י מ"ד בש"ע חושן משפט דאם אחד אנס את חבירו שיקנה לו חפץ אחד אינו קנין אבל בטובת הנראה דא"ל לא אעשה לך טובה פלוני עד שתקנה לי חפץ זה קנינו קנין. והנה ידוע ההרים שהמה המזלות היו רע לישראל כאשר הקדמנו לעיל כמ"ש פרעה ראו כי רעה נגד פניכם וכו' וגם בלעם אמר כי מראש צורים אראנו וכו' אכן כאשר קבלו התורה הגביהם הקב"ה למעלה מן המזל ואין למזל רשות להרע להם. וזהו טובת הנאה שכפה הקב"ה על ישראל ההר שהוא המזל כגיגית ר"ל גלגל המזלות ואמר ואם תקבלו התורה אף אני אעשה לכם חטיבה אחת וטובת הנאה להצלכם מן המזל ואם לאו אסתיר פני מכם ואניח לכם ביד מחייבי המזלות כאשר יגרמו לך בתחלת הבריאה ושם תהיה קבורתכם כמ"ש משה להרוג אותם בהרים. וא"כ לא הכריח הקב"ה את ישראל רק אמר להצילם כנ"ל וזהו לא הוי מכירה באונס כנ"ל ויתורץ קו' המהרש"א. ובזה יוסרו גם תלונות האו"ה שאמרו כלום כפית עלינו ההר כגיגית ברוע איכות המזלות כאשר עשית לישראל ואין זה טענה כי כוכב שלהם לא היה גורם מזגים רעים וא"כ יכריח אותם ואין זה ממדותיו. וז"ש הנביא עמי מה עשיתי לך מדוע אתם רוצים לברוח ממני כבכרה קלה משרכת דרכיה. ואם תאמר אנוסים היינו בקבלת התורה ע"ז אמר עמי מה עשיתי לך בכפיית ההר כגיגית הלא לא היה אלא להצילך ולהטיב לך נגד מחייבי המזלות ומה הלאיתיך וא"כ אין אתה מוכרח וברצון הטוב קבלת עליך עבודתי זהו ויכוח עם ישראל אתם ההרים היינו המזלות תוכלו לראות שכחכם לריק נגד ישראל כי כפה הקב"ה הר כגיגית להשפילכם ולהתיש כחכם נגד ישראל. גם זה מהויכוח כי העליתיך מארץ מצרים וכו' ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים חזר הקב"ה עם ישראל אם תאמרו שעדיין אתם מוכרחים והוא דהשם אמר למשה בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וא"כ מוכרחים אנחנו בעבודת ה' בעבור תניח לנו עול השיעבוד ולכך קבלנו התורה והרי זה באונס. וע"ז אמר ואשלח לפניך את משה וכו' דאי' במדרש נדיב לב זה משה שא"ל הקב"ה אנכי ולא יהיה לך לך צויתם ולא להם והוא נתן בטובת הנאה מתנה לישראל התורה וז"ש ואשלח לפניך את משה ר"ל שאף אם לא קבלתם התורה היה משה מקבלה ובאמת נתנה לך במתנה ומשה היה משבט לוי ולא היה בכלל השיעבוד וא"כ אין אתה מוכרח לקבל התורה ומאחר שקבלה היה זה ברצון טוב. ומ"ש משה ואהרן ומרים היינו דמשה ואהרן למדו מפי הגבורה והם למדו עם ישראל ומרים למדה עם הנשים כדאי' במדרש והדרא קושיא לדוכתא למה בקשו ישראל לפרוק עול וק"ל:

עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. עוד זה מהויכוח פן יאמרו ישראל עדיין אנוסים היינו דאמרי' בגמ' הדר קבלוהו בערבות מואב ושם יראו מקללת בלעם וא"כ קבלו מפחד וע"ז אמר מה יעץ בלק מלך מואב שהוא ראה באצטגניניות שהמזל רע לישראל וזה היה לסוף מ' שנה שכבר תמו למות במדבר והם בניהם אשר קמו מאחריהם וענה אותו בלעם בן בעור כי מראש צורים אראנו שהמזלות וקסמים אינם נרשו להרע לישראל וא"כ ה"ה פה היה רק להציל מהמזלות ועוד ראייה במה שאמר מן השיטים ועד הגלגל מפני דבגלגל מלו בני ישראל שנית וכתיב היום גלותי את חרפת מצרים מפני שהמצרים ראו במזל סימן דם והקב"ה הפכו לדם מילה ורמז שישראל המה למעלה מן המזל וק"ל. פי' אחר מן השיטים ועד הגלגל ע"פ מ"ד שישראל לא מלו במדבר מחמת טרדות הדרך. וצריך להבין למה לא מלו בשיטים הלא שהו שם זמן ששה חדשים אכן יובן במה דכתב הרמב"ן טעם למה צוה הקב"ה למול בני ישראל את ערלת בשרם מפני תאות המשגל. וגלוי וידוע היה לפני הקב"ה שעתידין ישראל לזנות אחר בנות מואב ואלו צוה הקב"ה שימולו בשיטים לא היה ח"ו תקנה לישראל על שהזנו אחר בנות מואב לכך נטר הקב"ה עד הגלגל ושם צוה שימולו את ערלתם וא"כ יש לישראל קצת התנצלות ברוב הגברת תאות הנשים וז"ש הפסוק מה ענה אותו בלעם שיפקיר את בנותיו לכך נטר הקב"ה עד הגלגל למען דעת צדקות ה' הצדיק וק"ל:

במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. יובן במה דאיתא טעם למה אנו מברכים ברוך אתה ה' היה לנו לברך ה' ברוך אתה אך הטעם הוא דאנחנו צריכים לשחות ברוך ולזקוף בשם ואלו היה פותח בשם היה צריך לשחות מיד בשם ואנן קיימא לן דצריך לזקוף בשם. ועוד יש טעם אחר דהנה הכה"ג ביוה"כ אומר חטאת לה' ואמרי' התם הטעם במאי דלא אמר לה' חטאת דשמא ימות בינו לבינו ונמצא מוציא ש"ש לבטלה ולכך אין פותחין בשם מטעם הנ"ל וזהו כוונת המאמר במה אקדם ה' ר"ל להתחיל לברך בשם לומר ה' ברוך אתה. לזה בא כמתרץ ואומר אכף לאלהי מרום ר"ל דהלא צריך לשחות בתחלה ולכוף ראשו כאגמון וזה א"א דצריך לזקוף בשם. וגם האקדמנו בעולות ר"ל וכי אקדמנו לומר לה' חטאת אצל עולות שהקריב הכה"ג ביוה"כ והטעם פן ימות וזהו שייך ג"כ הכא או יאמר דזה הפסוק קאי על שפלת ישראל בגלותם הנאנחים והאנקים ועליה הורגנו כל היום ובכל הצרות אשר השיגונו לא שכחנו ולא שקרנו ח"ו בברית ה' אשר כרת עמנו בהוציאנו ממצרים. אך בעו"ה כל היום דוה ועול גלות מאריך עלינו ברוב צרות וצועקים במר נפשם במה אקדם ה' וכו' ר"ל מדאגה מדבר פן מידות הדין יכלה אותנו. ולהבין הפסוקים נקדים מ"ד בגמ' ב"ג מדות כתיב ה' ה' אני ה' קודם שיחטא ואני ה' אחר שיחטא והק' הרא"ש הלא קודם החטא א"צ לרחמים כי לא חטא כלל. אמנם יובן במה דהקדמנו כמה פעמים במה דכתיב וחרה אף שה' שהוא שם של רחמים דהן יפלא איך אפשר ח"ו שאף מדה"ר יתמלא עלינו חימה. אך דהענין הוא כך דהמדה"ר עושה כאלו הוא חימה שפוכה ח"ו על ישראל ולכך המה"ד אינו מקטרג כ"כ כיון שרואה שאף מדה"ר נתמלא חימה וא"כ ה"ה דקודם שחטא אין מקום לבעל דין לקטרג כי אין דן על המחשבה אך המדת הרחמים נתמלא חימה קודם שחטא על המחשבה ואם כן אף שיחטא אחר כך כבר קדמה רחמים לרוגז ונידון אף לאחר שחטא במדת הרחמים וזהו ה' מדת הרחמים אף קודם שחטא. וזהו שיסד הפייטן הרחום ומקדים רחמים לרוגז ר"ל שמדה"ר קודם למדה"ד שהוא רוגז וז"ש פה במה אקדם ה' ר"ל איך אעשה שיקדים מדה"ר אכף לאלהי מרום ר"ל שיהא גובר עלי מדה"ר על מדה"ד ואמר האקדמנו בעולות דעולות מכפרים על המחשבה או האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי לבאר נקדים מ"ד כתוב א' אומר פוקד עון אבות על בנים וכ"א אומר איש בחטאו יומתו ומתרץ ל"ק כאן בשוגג ר"ל שוגג נפרעין מן האדם עצמו וכאן במזיד נפרעין ממנו ומבניו וחטאו שמור לדורות וזהו כוונת ירמיה אבותינו חטאו ואינם ר"ל חטא שהוא שוגג כי נמחלו חטאם. ואנחנו עונותיהם שהיא המזיד סבלנו. ואי' בפסוק ויעש ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימת אותו ה' פי' הרמב"ן שבא להשמיענו שלא מת בחטא אביו רק היה רע בעיני ה' ובעון עצמו מת. ואמ"ו להמתיק הענין דכתיב קדש לי כל בכור פי' הזוהר דהבכור אינו נתפס בעון אביו כי הוא קדוש. וזהו נמי הטעם הקרבת בכורים שהוא ראשון והוא כולו טוב א"כ היה פה ער בכור יהודה לא מת בחטא אביו כי בהיותו בכור אינו נתפס בזדונות אביו וז"ש פה האתן בכורי פשעי ר"ל שהבכור יהא נתפס על הפשעים שאין נתפס כלל על הזדונות פרי בטני חטאת נפשי ר"ל שאר הבנים שהם נתפסים על הזדונות האתן עליהם חטאת נפשי כי החטא נפרע מן האדם עצמו כנ"ל וק"ל:

הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וכו' ניחם הנביא לישראל בגלות המר הזה אגיד לך מה טוב כדי שימהר ויחיש ה' לרחמיך. והן הנה ג' דברים שהעולם עומד עליהם והוא עשות משפט באמת ובתמים דין מה שיש בין אדם לחבירו. ואהבת חסד זהו לפנים משורת הדין והצנע לכת זה תשובה על עבירות שבין אדם למקום והוא עבודת האל יתב' בבר לבב וק"ל:

או י"ל דהמצית הם על שני מדריגות. יש מהם נקראים מצות העשויים שצריך האדם לעשות דבר מצוה בגופו ובכלי החושים כגון תפילין וציצית סוכה ולולב וכדומיהם והם נראים לכל אדם. אכן סוג הב' מן המצות הם חובת הלבבות שיש לעשות בשכל ובלב לבד והוא יחוד האל יתב' בלב שלם ואהבתו בלבנו וליחד מעשינו לשמו וכדומה אשר אינם יודעים אם מצפונם זך אלא האל לבד. אכן בתחלה צריך להרגיל עצמו במצות העשויות אחר ידע יחוד האל בלב שלם ואח"כ יעלה ממדריגה למדריגה אהבת האל בלב שלם ומצוה פנימית אשר הזכיר החסיד רבינו בחיי בספר חובת הלבבות שלו אשר לא יזכה כל אדם לכך והם המצות פנימיות מסירים לאדם ואין אחר יודע אם הם בזך מצפונו. וז"ש בתחלה תעשה המשפט ואהבת חסד זו מצות העשויות אח"כ תוכל להגיע אל המעלות משובחות הצנע לכת עם ה' אלהיך שהם מצות חובת הלבבות שזכרנו ועי"ז נזכה לביאת הגואל שתהיה במהרה בימינו אמן: