Ahavat Yehonatan, Haftarah of Vayigash
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויהי דבר ה' אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכו'. הר"י לוריא זצ"ל ביאר טעם למה נקרא שמו בן אדם. לפי דיחזקאל היה גלגול קין בן אדה"ר ולכך נקרא שמו בן אדם. דהיינו אדה"ר גם על מה שמדה"ד פגע ביחזקאל שמתה אשתו כמ"ש הנני לוקח ממך את מחמד עיניך היה הענין דתיקין חטא קין שהרג להבל מפני תאומה יתירה שנולדה עם הבל ונתקנא בו לכן אמר הקב"ה ליחזקאל הנני לוקח ממך את מחמד עיניך דהיינו אשתו כדי לתקן חטא קין. ויחזקאל ייעד על משיח ב"י דהיה נשמת קין ועל משיח ב"ד דהיה נשמת משה ומשה היה גלגול הבל כמבואר במד' על ויך את המצרי ומשה נקרא בשגם דבשגם גי' משה והיו ימיו ק"כ שנה ונראה לבאר ענין מכיר' יוסף דהענין קשה לציירו דשבטי ישורון אשר המה נאצלין מן הקודש פנימה מי"ב צירופי האיתן עין הדעת נוטה שיעשו מעשה מגונה כזה להרוג את אחיהם ואולם הענין הוא מפני שיוסף היה גלגול קין ויהודה היה רוע' צאן שהוא מגלגול הבל כנ"ל. ויוסף חלם לו חלום והנה אנחנו מאלמי' אלומי' שהוא מפרי אדמה מגלגול קין ולכך ראה מאלמי' אלומי' וכאשר סיפר יוסף חלומו לאחיו נתבשר להם שהוא מגלגול קין כי זהו מענין עבודתו וביקשו לנקו' נקמת הבל ולכך ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ובקשו להרג אותו כעין כל הורג נפש במזיד והשיב יהודה ראש המדברים מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו הכוונה בזה המאמר דהדין נותן שנהרוג אותו מפני שהוא הרג להבל ולא כיסה את דמו והיה דמו מושלך על עצים ואבנים דכתוב קול דמי אחיך צועקי' אלי שלא כיסה את דמו ועתה נכסה דמו בהריגת קין ואולם הש"י חרץ עונשו שיהיה נע ונד בארץ ואין לנו לעבור על דינו לכן אמר באו ונמכרנו לישמעאלים שהוא ג"כ גלות ולכך התנבא יחזקאל מפני שהיה גלגול קין והתנבא על יוסף ויהודה שהיה מגלגול קין והבל וא"ש. ואי' בגמרא אותו מנחה שהביא קין מפרי אדמה היתה של פשתן לכך כתיב גבי יוסף וילבש אותו בגדי שש וגבי קין כתיב כי שבעתים יוקם קין לכך נתגדל יוסף ע"י שבעתים שבע שני שובע ושבע שני רעב ואצר אוצרות בר מצרים עד כי חדל לספור כי זהו ענינו. ונראה להבין גם הענין שלקח הנביא שני עצים דווקא ולא דבר אחר מפני שעצים הללו רמזו על שני עצים שהיו בגן עץ הדעת ועץ החיים וכן היו בני של אדה"ר קין והבל קין הי' עץ הדעת והבל הי' עץ החיים הנצחי. ויהודה היה גלגול הבל ודוד בא מיהודה ודוד מלך ישראל חי וקים וכן משיח הוא נשמת דוד. ויוסף הי' גלגול קין עץ הדעת טוב ורע לכן כתיב גבי יוסף ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס והוא טוב ורע. ולכך נתגדל יוסף על ידי החלומות דאין חלום בלא דברים בטילים וזהו טוב ורע וגבי הדעת כתיב נחמד למראה וטוב למאכל ולכך הי' יוסף יפה תואר ויפה מראה. וגם ירבעם יצא מחלציו שהיה בו דבר טוב כמו שמעיד עליו הנביא יען נמצא בו דבר טוב והוא עצמו פורק עול שמים. ולפי דברינו הנ"ל יתבאר המדרש דאי' במדרש כאשר שתה שלמה יין ונשתכר וישן ולא היו הכהנים יכולין להקריב תמיד של שחר ויסרתו אמו אל למלכים שתוי יין ורוזנים אי שכר שמח ירבעם והענין הוא דשלמה היה עץ חיים ואי' עץ הדעת גפן היה וכיון שנהנה שלמה מעץ הדעת כסבור שהמלוכה ישתלשל אליו בגין דהוא היה מעץ הדעת ואם מותר למלך ליהנות ממנו ר"ל מן היין א"כ בהכרח יסתבב אליו המלוכה ולכך שמח. וזהו ענין מאמר האל יתב' שיקח שני עצים ויכתוב עליו עץ א' ליהודה הכוונה עץ החיים שזהו משיח בין דוד ועל עץ א' יכתוב ליוסף זהו עץ הדעת ולעתיד יתאחדו הב' עצים והותרה השאלה הנ"ל. וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל וכו' ליוסף ולבית ישראל וכו' האברבנאל מבאר הטעם שינוי הלשון דאצל יהודה כתיב לבני ישראל ואצל יוסף כתיב לבית ישראל. מפני שבשעת שנחלקה המלכות הלכו מן ישראל לגור בארץ יהודה כדי שיוכלו לעלות לרגל לחוג את חגם ולכך מדייק הנביא בלשונו אצל יהודה לבני ישראל דהיו מתי מספר. אבל ביוסף כתיב לבית ישראל דכל יו"ד שבטים נכללים בו. ונראה לתת טעם על שכתוב חבירו וקרינן חביריו דהענין היא דכתיב ואהבת לרעך כמוך זהו יתד שהכל תלוי בו דאהבת חבירו צריך שיהיה חקוקה על לבו. ואי' דהמלך יהושפט חלק כבוד לתלמידי חכמים ואולם הא קיי"ל דאהבת כל אדם צריך שיהיה שוה. ויש לחלק דוודאי בלבו צריך שיאהב כל אדם בשוה ואולם בגלוי צריך לחבב ת"ח ביותר מפני שמגמתן השכל וזהו ענין דכ' חבירו דבלב כל ישראל חבירים ואולם בגלוי קרינן חביריו הכוונה תלמידי חכמים צריך לכבד בגלוי יותר מעמא דבר וק"ל:
וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדי' בידך נראה דמבאר שיתאחדו שני המלכים ר"ל משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לדעה אחת ולא יהיה קטטה ביניהם ואולם זה הענין קשה לציירו דא"א שיעלה דעת שניהם בקנה אחד ואולם אם לא יעשו לדבר כי אם ע"פ הנביא שפיר לא יהיה קטטה ביניהם כי ע"פ ה' יסעו וע"פ ה' יחנו וז"ש והיו לאחדים בידך ע"פ מאמר הנביא יתאחדו וק"ל. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד וישלח יד ימנו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו. ונראה לבאר איך הכניס אפרים ומנשה בין שאר שבטי ישורון ואיך שיכל את ידיו כי לא דבר רק הוא. והענין הוא כי יעקב סוד המרכבה כידוע ליודעי חן ומה שאנו מכנין ימין ושמאל אצל השם ב"ה ענינו הוא כי ימין ה' רוממה זהו חצי שם העצם ר"ל שם של ד' והוא י"ה ושמאל הוא חציו השני מן שם עצם והוא ו"ה. וגם לדברי המאמר שימין הוא מדה"ר ושמאל הוא מדה"ד אין מפסיד כי זה מורה על זה הענין דחצי הראשון מורה על אחדות כי יו"ד במ"ק הוא א' ומספר חמשה ג"כ יתאחד ואל מלא רחמים כי מאת ה' לא תצא רעה ואולם החצי האחרון הוא וי"ו והוא מספר הנפרדת אשר לא יתאחד ומורה על עולם הגלגלי' כי הדין הנעשה בשפלים הוא באמצעות המערכת השמימה וזהו דין. וזו כוונת יעקב ששלח יד ימינו על שמאלו הכוונה באם תצטרף במספר גדול ט"ו פעמים י"א עולה קס"ה ובמ"ק הן י"ב והן שבטי ישראל אשר בחר בם ה' ובזה ענין כלל מנשה ואפרים עם שאר שבטי ישראל ושיכל את ידיו וזהו ענין שאמר האל יתברך ליחזקאל ויהיו לאחדים בידיך דבשני ידים הן יהיו לאחדי' וק"ל:
וכאשר יאמרו לך בני עמך מה אלה לך נראה לבאר מה שדייק הנביא באומרו בני עמך ולא זולתו והענין הוא ע"פ מ"ד רק את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל הבדיל הכתוב את שבט לוי מבני ישראל מפני שהן היו לגיונין של מלך ואין נאה להם שישתעבדו לזולתם כי עבודת הקודש עליהם ולכך לא ישתמשו בשרביטו של מלך בשפלים כי הם למעלה במדריגה כי יעקב הוציא לוי מתוך שבטי ישראל מאיכות גדול מעלתו וזהו היה סיבה שנפלו חשמונאים ביד הורדוס מפני ששמשו בשרביט המלך ומלכו על ישראל. וזהו ענין עמך מפני שיחזקאל היה כהן וכהן ולוי אין לו עסק במלכות אם יתאחדו או לא וז"ש וכאשר יאמרו לך בני עמך ר"ל הכהנים מה אלה לך לקרב אותם לעץ אחד וביאר לן הסיפור כאשר יאמר דבר וכו' וק"ל
והיו העצי' וכו' לעיניהם מבאר איך יהיה ההשגחה על מין הישראלי בעת שיבא הגואל בלי מניעה. דאי' בשיר שלמה ברח דודי ודמה לך לצבי אי' במד' מה צבי אף שהוא ישן עינו אחת פקיחא כך יהא רעווא שעין של מעלה יהיה פתוח עלינו בזמן הגולה כמו שהי' אהבת נעורי'. דענין מניעת ההשגחה הוא מפחת המקבל מאיכות רוע פעולתינו אשר נדמה לנו כישן מפני סילוק השגחה. ואולם אם ישקיף ה' במדה"ר נהפך שמאל לימין הכוונה דשמאל הוא מדה"ד וימין הוא מדה"ר ובאם הדין יצא מימין אזי אין קשה כ"כ לסובלו כי הרחמים ממתיק הדין וז"ש והיו העצי' אשר בידך לעיניהם הכוונה שיהיה השגחה בשני עינים אף אם יתחייבו בדין ישגיח הש"י ברחמים מן ימין ויעיר הנביאים שיצאו מן הגולה וק"ל:
הנני לוקח וכו' וקבצתי אותם מסביב וכו' והבאתי אותם אל אדמתם יובן עפ"י מ"ד ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו' יש מקשים והנדחים בשאר ארצות מה תהא עליהם. אמנם י"ל דה"פ וייעד על יו"ד השבטים שנגלו ע"י סנחרב והענין הוא דבכל מדינה ומדינה אשר יגיע אליהם דבר המלך מלכו של עולם וקול התור נשמע בארצנו כי בא העת אשר ייעד ע"י הנביאים יתקבצו באותו מדינה ומייחלים עד אשר יבא עליהם המורה ומורה להם את הדרך אשר ילכו בה וז"ש ובאו האובדים שנאבדו ע"י סנחרב יתקבצו בארץ אשור והנדחים בימי מקדש שני שנגלו ע"י רומיים יתקבצו בארץ מצרים ומשם יבאו הם והם והשתחוו בהר הקודש בירושלים ועיין ברד"ק פ' שמות וזהו ענין שאמר
הנה אני לוקח וכו' וקבצתי אותם מסביב הכוונה בארץ מיצרים שהיא סביבות א"י. ואח"כ והבאתי אותם אל אדמת' וק"ל. ועשיתי אות' לגוי אחד בארץ מבאר דאחדות ישראל יהיה מושלל מן אחד המספ'. ענין אחד המספ' מונה אחריה שנים ושלש ואולם ישראל הם גוי אחד בארץ ואין להם שניים כי מעולים מכל המדברים בעולם ר"ל מע' אומות ולכך הם נקראין אחד. וכמו כן ארץ ישראל נקראת אחד ואין לה שניה כי הארץ היא גבוה במעלה יותר מכל שאר ארצות שכל טמירין מתגלין שם. וזהו שאמר ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל שיתאחדו אחד אל אחד וא"ש. ומלך אחד יהיה לכולם למלך מבאר ענין של משיח שיהיה מרוצה לכל העם והענין הוא דאי' דכאשר אמר האל יתברך למשה שלא יבא לא"י התפלל על ישראל ואמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם והיינו לפי דקשה להעמיד פרנס על הצבור שיהיה נוח ומרוצה לכל העם וכול' יסכימו שעשה להן כהוגן וע"ז התפלל משה. וי"ל איך היה משה עצמו מרוצה לכל העם והסכימו עליו דיעות כל אדם הלא דיעות אדם שונות זו מזו וצריך לומר דמשה היה כלול כל הנשמות ישראל והיה יודע לכוין דעת כל אחד מבלי קטטה וז"ש ומלך אחד יהיה לכולם למלך הכוונה שיהיה כלול נשמת כולם וידע בלי ספק כוונתם וא"ש:
ולא יהיה עוד לשני משפחות. נראה דמבאר הנביא כי לא יהיה עוד לשני משפחות מפני דבזמן הגולה וקודם לכן היו משפחות משפחות כהנים לוים וישראלים ולעתיד מצינו שייעד הנביא שיהיו כולן כהנים כמו דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ולא יהיו אלא משפחה אחת וז"ש ולא יחצו עוד לשתי ממלכות שיהיו גוי א' ומלך א' וכאן הותר השאלה שאמרו לו מה אלה לך ר"ל שאתה כהן כנ"ל ומבאר דיהיו כולן כהנים וא"ש:
ולא יטמאו וכו'. מבאר שיתלבן הש"י את חטאתינו כתלג חיור דהענין הוא דאם אדם חוטא נברא מלאך המשחית המקטרג לבל יגיע אליו הטובה ואם שב האדם לאל יתב' נעקר המשחית כמ"ש וכל הר וגבעה ישפלו הכוונה מפני שלא היה הר בא"י שלא עבדו ע"ז וזהו המקטרג על ישראל. וגדול כח התשובה שנעקר המשחית עם ההר ולא ישאר שום רושם כלל מן החטא ולא יתביישו מן המקומות שעבדו עליהן ע"ז. וזהו ענין דאמרינן בגמרא היכי דמי ב"ת באותו מקום ובאותו מעשה מפני דבאותו מקום נשאר המשחית ואם שב לאל יתברך נעקר המשחית באותו מקום לפי שהוא מליץ רע וזהו ענין שאמר והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם וא"ש. והיו לי לעם ידוע דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רק י"ל דכשאדם מתעורר בתשובה מעצמו א"א שלא יחטא אבל כשהקב"ה מעוררו בתשובה הרבה ריוח והצלה לפניו שלא יחטא אפי' בהרהור וז"ש כאן והושעתי אותם מכל מושבותיהם היינו שהקב"ה יושיע אותם שיחזרו בתשובה ואח"כ והיו לי לעם שלא יחטאו אפי' בהרהור וק"ל:
ואנכי אהיה להם לאלהים יובן ע"פ מה דאמר יעקב והיה ה' לי לאלהים דענין תפלתו היה לפי שכשאדם חוטא המדה"ד מתוח עליו וצריך לעשות דינו וכן אי' כל האומר הקב"ה ותרן וכו' ואין מרחמים בדין ואולם הרחמים הוא אם הדין נעשה ברחמים אין הדין כ"כ קשה דנפרעין ממנו מעט מעט ואם הדין חורץ עונשו כפי הראוי לו מן הדין נפרעין ממנו במהירות בלי הפסק וזהו שביקש יעקב רחמים על עצמו והיה הכוונה מדה"ר שהשם של ד' הוא רחמים יהיה לי לאלהים לדיין ויהיה רחמים בדין שלי. וז"ש ואנכי ר"ל שם העצם אהיה להם לאלהים שהוא אל מלא רחמים וק"ל:
ועבדי דוד מלך עליהם מבאר דלעת ד יתעוררו בתשובה כולם ולא ישאר שום רושם כלל מן החטא. רק שישראל יתביישו לעשות תשובה על כל מעשים רעים אשר עשו לזה אמר ועבדי דוד מלך עליהם וידוע מאמר חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה וא"ש:
ורועה א' יהיה לכולם מבאר הנביא שיהיה לנו מלך. ויבואר זה במה שהתפלל משה יפקוד ה' וכו' איש על העדה אשר יוציאם ואשר יביאם ר"ל שיהא מורה להם הדרך אשר ילכו בה ולא שילחם מלחמותיהם כי ה' נלחם להם והתפלל שיהיה מהות האיש ההוא רק שידריכם ולא בענין אחר וז"ש הנביא ורועה אחד יהי' לכולם הכוונה כמו רועה שמנהיג את הצאן על הדרך הישרה כפי מה שיאות להן כן ינהיג אותנו ומבאר והולך ובמשפטי ילכו וחקתי ישמורו וזה יהיה עבודתם שילמדם להועיל ולחזק עבודה הצפונה בלב וא"ש:
וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב יובן עפ"י מ"ד בגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים. וי"ל מה ענין שכר זה על זאת המצוה ונראה שאמר הקב"ה ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ואמרי' בגמרא מלמד שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו ולפי הפשוט הוא תמוה איך יתכן שקיפל הקב"ה את א"י תחתיו ואין דעת האנושי סובלת ונר' עפ"י מ"ד שדי על שם שאמר לעולמו די הכוונה דכאשר אמר הקב"ה שתמתח הארץ על גבוליה סביב היתה מתפשטת והולכת בלי גבולות ותכלית כי החומר היולי היתה מרכז האמצעי וממנה התפשטה הארץ עד אין קץ וכאשר אמר הקב"ה די נשארת על תכונתה כמו שהיא. ואי' למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם ר"ל זו היתה חומר הראשון ומזו נבראת הארץ. ואי' בגמרא והובא ברש"י ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום כד מטי לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי. יהיב דעתיה למיהדר קפצה לו הארץ וביקש לילך לחרן מיד בא השמש כדמסקינן בגמרא וישכב שם בלילה ההוא ויחלום וכו' ואותו מקום היה הר המוריה מקום שנעקד יצחק וזהו אבן שתיה שממנה הושתת העולם וכל העולם נמתחת ממנה. וזהו ענין שאמר הקב"ה הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ומבואר בגמ' הענין שקיפל כל הארץ תחתיו. כי אותו מקום הוא יתד שהכל תלוי בו וגם זהו כוונת הגמרא כל השומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים דכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך ענין נחלת יעקב הוא בלי מצרים כי מן נחלתו הושתת העולם ולולי מאמר הקב"ה די לא היה לה גבול. וגם זהו כוונת התנא ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום וכו' בירושלים כי מן הר המוריה היתה מתפשטת והולכת הארץ והבן זה. וז"ש כאן וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב ר"ל שיהא נחלה בלי מצרים. ואמר וירבו עליה הכוונה שיהיו כולם בא"י ואעפ"כ הארץ מחזקת אותם כי תתפשט על גבולה וק"ל. ודוד עבדי נשיא עליהם יובן עפ"י הפסוק שבטי יה עדות לישראל כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ונרא' לבאר הענין דאי' בפסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים ובפרטן אתה מוצא ס"ט ותי' הרלב"ג והאבן עזרא דיעקב היה משלים לשבעים וזהו סימן לדורות דהיו שבעים סנהדרין ומופלא על גביהן כדעת ר' יהודה דסנהדרין הם צריכין להיות ע' ומכאן נראה דהמופלא היה חשוב בסנהדרין מדחשיב יעקב עמהן ויוסף בן גוריון כתב בספרו לרומיי' דאע"פ שפסקה המלוכה מבית דוד בבית שני המופלא שבסנהדרין היה מבית דוד וזהו ענין שאמר המשורר שבטי יה עדות לישראל הכוונה דשבטי יה בעת בואם למצרים היו ס"ט וס"ט עולה במ"ק ט"ו וזהו כמנין יה וזהו שבטי יה והוא עדות לישראל כשיושבין בדין שיהיו ס"ט והמופלא משלי' לשבעים וזהו כוונתו כי שמה ישבו כסאות למשפט ואותן יהיו כסאות לבית דוד וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם אע"פ שלא יהיה מלך מ"מ לא יסור שבט מיהודה דהיינו המופלא שבסנהדרין וק"ל. באופן אחר נראה דכתיב לא יסור שבט מיהידה עד כי יבא שילה ובפסוק הזה פרקו הכופרים אמנם כוונת הכתוב הוא דהנה שית אלפי שנין הוי עלמא והם ששת ימי המעשה הנזכרים במעשה בראשית ויום הז' רמז לאלף השביעי והוא יום שביתה יום אסור בעשיית מלאכה וענין השביתה הוא שלא יתנועעו המזלות ולא יפעלו בשפלים כמו בששת אלפים שנה וענין אלף השביעי הוא שלא יצטרכו למלך כי ה' הוא מלכם ומלת שילה הוא לשון מנוחה כמ"ד אל המנוחה זו שילה והוא ענין שביתה וז"ש לא יסור שבט מיהודה עד כי יבא שילה הכוונה עד שיבא עת המנוחה זו אלף הז' יתנהג במלוכה והותרה בזה שאלת הנוצרי'. וז"ש ודוד עבדי נשיא להם לעולם ר"ל כל ימי עולם וק"ל:
וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהי' אתם. מבאר איך יהיה בדרך הטבע שיחיו דיובן עפ"י הפסוק שאמר הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום דענין מיתה טבעית הוא מאיכות רוע מזגו שאיננו שלם במתכונתו והיסודות אינם שווים באיכות במזגם ומקבל מקרה ממקרי' ההוים בעולם ויגיעו אליו ימי הזקנה והשיבה והגוף מקבל הפסד ונפרד הגשם וכל התורה כולה בנויה על שמירת הגוף ממקרי'. ודע כי שומר מצוה לא ידע דבר רע וז"ש הקב"ה לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום שיהא שלום בין היסודות ולזה אמרי' פנחס זה אליהו ואליהו חי וקים לעולם וזהו שייעד כאן וכרתי להם ברית שלום וק"ל:
And I will make a covenant of peace with them; it shall be an everlasting covenant with them: It explains how it is that they should live [forever] naturally; that it is understood according to the verse that the Holy One, blessed be He, said to Pinchas (Numbers 25:12), "behold, I give him My covenant of peace." For the matter of natural death is from the inferior quality of [man's] makeup. As he is not perfect in his composition, so that [his] components do not equally fit his makeup. So he acquires one of the circumstances [that compromise his health] that exist in the world and the days of old age and senescence come upon him, such that the body encounters deterioration. Yet the whole entire Torah is built upon guarding the body from [these] circumstances. And you should know that 'one who keeps the commandment does not know a bad thing.' And this is what the Holy One, blessed be He, said to Pinchas, "behold, I give him My covenant of peace." For it is peace among the components [of his body]. And that is why we say that Pinchas is Eliyahu and that Eliyahu lives and survives forever. So that is what it informs us here, "And I will make a covenant of peace with them." And it is easy to understand.
והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם יובן מאמר המדרש כשהקרייב נשיא הראשון קרבנו ביקש הקב"ה לסלק שכינתו וכשהקריב נשיא השני ביום השני אמר הקב"ה פני' חדשות באה לכאן והשרה שכינתו גם ביום השני וכן בכל הימים. העולה מזה דכשיש פנים חדשות הוא סיבה להשראת שכינה. וז"ש והרביתי אותם ר"ל שנולד בכל יום צדיק ויש כאן פנים חדשות ולכך ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם דהיינו שתשרה שכינה בכל יום וק"ל. ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם יובן עפ"י הפסוק בקרבך קדוש לא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אלא אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים שלמעלה אם נכון ירושלים של מטה. והענין הוא דאם אין כוונת האדם רצויה במעשיו כגון בתפלה או בהקרבת קרבן אינו מתקבל לרעוא כי בכוונה תליא מלתא. ואולם נגד המלאכים המקטריגים על ישראל מתקבל כי המעשה רצויה אעפ"י שאין הכוונה רצויה דאין המלאכים יודעים מה בלבו של אדם. וזהו שאנו מכנין שהקב"ה הוא בירושלים של מעלה ואינו מקבל תפלת ישראל רק המלאכי' וזהו רחמים. וטעם ירושלים של מעלה הוא מקום שאין רשות למלאכים לכנוס לשם. וזהו אם המעשה שלא בכוונה אבל אם המעשה בכוונה מתקבל לרעוא בלי אמצעי כלל. וזהו ענין דאמרינן שנשבע הקב"ה שלא יבא בירושלים של מעלה אם יהא נכון ירושלים שלמטה ומתקבל בלי אמצעי. וז"ש בקרבך קדוש לא אבוא בעיר ר"ל שהכוונה רצויה לאל יתב' ופיו ולבו שוין לא אבא בעיר ר"ל ירושלים שלמעלה. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שיהא קדושה בתוכם וכוונת' יהא מרוצה לאל ולכך והיה משכני עליהם דלזאת הסיבה יהא השכינה שוכן עליהם וישיגו את כבוד הבורא ולא יהא כושל ביניהם וק"ל. באופן אחר נראה עפ"י מ"ד בגמרא את משכן העדות מלמד שהמשכן הוא עדות שהשכינה שורה בישראל וי"ל איך מוכח דמשכן הוא עדות ונ"ל דהענין הוא דהשראת שכינה הוא על ב' אופנים דיש השגה שהיא במקום מיוחד כמו בהר המוריה דאוירא דא"י מחכים וגם יש השראה על אדם מיוחד מאיכות זך מעשיו ובהיר שכלו כמו אברהם ויצחק וכמה מאות נביאים. ואולם במדבר היה מוכח דלא היה המקום גורם דלא היה במקום מיוחד כל מ' שנה וגם היו מפרקין המשכן בעת הנסיעה. וז"ש דהמשכן הוא עדות ששכינה שורה בישראל שאין המקום גורם כלל. וז"ש ונתתי מקדשי בתוכם הכוונה שישיגו את הכבוד ומבאר כמו והיה משכני עליהם היינו בזמן המשכן כנ"ל וק"ל. והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם נ"ל לבאר דהענין הוא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואולם כבר קדם הרפואה שישובו לאל יתב'. ומבאר הנביא דיתעוררו מן השמים לשוב בתשובה ואתערותא יהא מלעילא לתתא ועי"כ נזדכך שכלם ונפשם ויהיו נקראים עם ה' והייתי להם לאלהים הכוונה שיתעוררו מן השמים ולכך המה יהיו לי לעם וק"ל. וידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם מבאר הנביא שלא יהא ספק כלל באו"ה כי ישראל קדושים הם. דהענין הוא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך דהיינו סילוק שכינה כי הוא לא ישא פנים ולא יקח שוחד. והנביא ייעד שהשכינה יהא שורה בישראל ובזה ידעו הגוים כי אני ה' מקדש ישראל והראי' בהיות משכני בתוכם לעולם ויאתיו כל לעבדו ויתנו לו זר מלוכה ב"ב אמן: