Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואין האשה בכלל שפיכת דמים אמר ר' אמי תיפתר בבריאה כו'. עי' תוס' ע"ז (כ"ה ב' ד"ה א"ב) מ"ש בביאור הירושלמי דבריאה הוא שתוכל לעמוד נגדם ולא יקטלוה כו' ע"ש. אולם בא"ז ח"א בתשובה (סי' תשמ"ז) כ' וז"ל ונראה בעיני דר' מנא אסר לה לומר נכרית אני ולהכי מוקמי לה בבריאה דוקא שיכולה לסבול התשמיש עכ"ל נראה מזה שפי' דברי הירושלמי דר' מנא ס"ל דוקא בבריאה שיכלה לסבול תשמיש בזה אמרינן דלא יהרגה דכלי זיינה עלה ור' בון ס"ל דאפי' באשה שאינה יכולה לסבול התשמיש עכ"ז ליכא חשש דשפיכת דמים דיכולה לומר נכרית אני וזה פי' חדש ומבואר מזה דלפי' הא"ז גם הירושלמי ס"ל דאשה כלי זיינה עלה היינו שלא יהרגו אותה מפני התשמיש והיינו כפירש"י בע"ז שם ולא כפי' התוס' דכלי זיינה עלה שאינה בעלת מלחמה כו' וכן מצאתי בתוס' רי"ד בע"ז במה"ק ובמהדורא תליתאה. שעם שבפי' הגמ' נטה מדרך רש"י עכ"ז הסכים לפירש"י בזה דכלי זיינה עלה מפני שיכולים לזנות עמה וכ"ה בחי' הריטב"א במה שפי' שם בשם הר"מ הלוי דגם הוא הסכים לפירש"י בהא דכלי זיינה עלה. ובזה יש ללמד זכות על רבינו הב"י בתשובותיו (חאה"ע בדין עכו"ם מסל"ת סי' ז') שכ' דנער בארצות ישמעאל דחשודין על משכב זכור דין נער כמו אשה שזיינה עלה ע"ש. וראיתי בשו"ת תפארת צבי חאה"ע בדין תקנות עגונות (ססי' י"ח) שהניח בתימה ע"ז מדברי התוס' הנ"ל שלפי פירושם אין ענין לנער ע"ש. אמנם לפמ"ש צדקו דברי מרן הב"י כיון דרש"י והא"ז ותוס' רי"ד והר"ם הלוי והר"י פירשו כלי זיינה לענין עריות לכן יש לפסוק כן דרבים נינהו נגד התוס' וא"ש:
[כ"י] ואית דאמרין איתגיירת. נ"ב עי' בקרבן העדה בשבת (פי"ב ה"ד) שכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן יקבץ ממון מרפואה זו והוא לא עשה כן אלא גילה הדבר לבני ישראל אמרה ראויה אומה זו לידבק בה. הנה מדכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן מקבץ ממון מרפואה זו נראה שסובר שהמטרוניתא שהיא אדונית והיתה בתו של השר מטבריה קיבלה מעות עבור הרפואה. ואינו נראה כן. וראיה לזה דלא קיבלה שכר לפ"ד ההג"א פ"ב דע"ז שכ' דמה דאסור להתרפאות בחולי של חלל הוא דוקא כשמרפא בחנם אבל אם מרפא בשכר מותר דלא יפסיד שכרו וכותיה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ה) וקשה לפ"ז ממה דמקשה הגמ' בע"ז (כ"ח א') ור"י היכי עביד הכי כו' הא י"ל דהיה בשכר דמותר לדעת ההג"א וכבר הקשה כן בס' עבודת עבודה והניח בצ"ע ע"ש והוא קושיא גדולה ועכצ"ל דכיון דהיא היתה מטרוניתא לא קבלה שכר עבור זה והיתה מרפאות בחנם וזהו דלא כהקרבן העדה שנראה מדבריו דהיתה מקבלת שכר ולא ידעתי מי הכריחו לומר כן דשפיר י"ל דכיון דראתה דר' יוחנן יש לו לב טוב וגלה לרבים על כן נתגיירת וכן פירש היפה מראה בירושלמי שם:
[כ"י] עד כדון כשאמר לו. נ"ב סמ"ג (מל"ת סי' מ"ה):
רבנן דקיסרין בשם ר' יהודא בר טיטוס כ"ה ג"כ הנוסחא בתה"ה (שער ג' בית ה') ובמשמרת הבית שם. אולם בכנה"ג (יו"ד סי' קכ"ג הגב"י ס"ק י"ח) כ' דאין ספק דיש כאן ט"ס דהא ודאי לא מסקינן בשמייהו ומצא בתמים דעים (סי' ק"א) שהביא הגירסא בן אנטיגנוס. ועי' בסה"ד (ח"ב אות ט') שהוסיף על מה שהשמיט היוחסין טיטוס ר' חייא בר טיטוס ולפ"ד הכנה"ג גם שם יש ט"ס ולכן לא הביאו היוחסין:
[כ"י] ארפון לון מדידהון אינון אכלין וכתב בציון ירושלים בשם הגהות אשר"י שמבואר דאסור להתעסק בקבורתו. נ"ב עיין באור זרוע הלכות גיד הנשה סוף סימן תמ"ח אחר שהביא את המעשה הזאת מן ירושלמי תרומות פ"ח כתב הא למדת שאפילו כלבים אוכלים את בשרו אין להבריחן מעליו וכל שכן שאין להתעסק בקבורתו וה"מ שלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה ע"ש שהאריך:
רבי יעקב בר אחא בשם רבנן יין שאסור בשתייה ומותר בהנאה כו' פינהו וכנס לתוכו יין אחר היין אסור והקנקנים מותרים. בבית מאיר ביו"ד (סי' קל"ה ס"ב) כ' וז"ל תו איכא למידק מהירושלמי הנ"ל להמבואר בפוסקים דסתם קנקן הוא כלי שמכניסין לקיום ואפי' נשתמש לשעה גזרו עליו בהכשר עירוי א"כ למה התיר הירושלמי הקנקן בשכשוך וע"כ לומר שלא גזרו לשעה אלא בכלי נכרי ולא בכלי ישראל עכ"ל ולק"מ דהא כתב המראה הפנים בתוספותיו לירושלמי לקמן כנס הנכרי לתוכן מים וז"ל ומיהו שמעינן מהני ברייתות דמילוי מים ג' ימים מעל"ע בעינן ולא כדאמר הכא לעיל דאחר שנתן לתוכן ג"פ יין הקנקנים מותרים וההוא אליבא דר' יעקב בר אחא איתמר עכ"ל. וא"כ לק"מ דההוא דהכא דלא כהלכתא ור' יעקב סובר דלא בעינן ג' ימים משא"כ לדידן שפיר כתבו הפוסקים דצריך הכשר עירוי וא"ש:
ביצה צלויה כו' חזקיה אסור כו'. מיחלפא שיטתיה דחזקיה ממה דס"ל בש"ס דילן בע"ז (ל"ח ב') דשרי והמפרש לא העיר בזה ומדברי רש"י בס' הפרדס סי' ר"ן משמע קצת דהיה גירסתו גם בירושלמי כמו בש"ס דילן ולא ידעתי מדוע לא הובא בש"ע סי' קי"ג הך דינא דגם בלא דעתו אסור ובפרדס (סי' רנ"א) מבואר שפסק דאסור גם בנצלו מאליהן ע"ש:
[כ"י] חוורנס אין בו משום בשולו נכרים כו' נ"ב כתב הפני משה חוורנס זהו הטריות רכות שנזכר ברפ"ו דנדרים והוא קמח של חטים מבושל במים והוא מהתימה דהרי בנדרים שם פירש הפני משה בעצמו על הטריות רכות דהן דילועין רכות וכן פירש הקרבן העדה שם גם מה שכתב הפני משה על ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אם בישלן הנכרי הוא לפלא למה כתב אם בישלן הנכרי דעיקר הרבותא הוא דנקרא תבשיל ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אף אם בישלה ישראל:
ישראל שופת ועכו"ם מנער מי מחזיר כו' בפני משה כ' מי מגיס הקדירה ומחזיר המאכל בתוכו כדי שיתבשל ואינו מובן דכיון דקאמר דעכו"ם מנער א"כ מאי שאל מי מגיס הקדירה דהיינו מנער היינו מגיס הקדירה והנכון דפירושו אם רוצה העכו"ם ליקח הקדירה ולהחזירה אם רשאי ואמר דהישראל צריך להחזיר דאף שהישראל שפת הקדירה עכ"ז באש שהעכו"ם מחזיר הקדירה אסור וזה כדעת הרשב"א בתהה"א (שער ז' בית ג') ולא כדעת הב"ח ביו"ד (סי' קי"ג) ועפר"ח שם (ס"ק י"ז) ופרי תואר (ס"ק י"ב):