השוכר את הפועל להביא יין לחולה כו'. עיין בפני משה ובמראה הפנים במה שפירשו דברי הירושלמי דאינו משלם לו רק דמי רגלו ומזה הוליד פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא פ"ז דב"מ הסוברת דצריך לשלם לו כל שכרו משלם. אולם באמת אין הכרח לזה די"ל הפי' בירושלמי דבצוה להביא לו ממקום פלוני דחייב ליתן לו היינו משלם והסיום בירושלמי דמי רגלו נותן לו וכא לא דמי רגלו נותן לו היינו דמחלק דממקום פלוני כיון שייחד לו מקום להביא משם א"כ נראה שהשכר שקצב לו הוא בשביל דמי רגלו לכן צריך ליתן לו שכרו משלם אבל כשלא ייחד לו ממקום פלוני אז א"צ ליתן לו כלל דהשכר הוה בשביל היין. ועיין מחנה אפרים ה' שכירות (סי' ח') נראה שהבין כן וא"כ נראה שאין פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא:

[כ"י] מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים. נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):

למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו. ע' בציון ירושלים שתמה על המל"מ פ"ב מה' נזירות שחקר אי עונשין ממה מצינו. דהא הכא מבואר שאין עונשין ממה מצינו ואמאי לא הביאו ראיה מהירושלמי הזה ע"ש ולענ"ד אינו מוכרח דהנה בש"ס דילן בקידושין דנ"ז איתא ג"כ הך סוגיא דאי מה שלי בשלך כו' והוא לכאורה תמוה דהא אין עונשין ממה מצינו ועיין בעצמות יוסף שהעיר בזה ע"ש ובסדר משנה ה' עכו"ם (פ"י ה"א). אולם נראה דש"ס דילן ס"ל דעונשין ממה מצינו וא"כ הוי מחלוקת הירושלמי והבבלי ובודאי דנקטינן כהבבלי. ועמ"ש הלח"מ ה' אישות (פ"א ה"ב):

ר' אמא סליק עם ר' יודן נשייא לחמתא דגרר כו'. עיין בס' מקור מים חיים (חיו"ד סי' ק"כ) שהניח בתימה על מה דקיי"ל דהלוקח כסף מעכו"ם ועושה אותו כלי דא"צ טבילה דכאן מוכח להיפוך דדוקא משום דהוי שאול אבל אי הוי לקוח היה צריך טבילה ע"ש ובאמת לק"מ. דהנה בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' קי"ד) פי' דברי הירושלמי בזה האופן דלא נסתפקו דשואל א"צ טבילה גם אם קנה כסף מעכו"ם ועשאו ישראל כלי דא"צ טבילה רק הכא הי' העובדא דשאלו כסף מעכו"ם להחזיר לו לאחר זמן ובתוך ימי שאלה התיכן ישראל ועשה מהם כלים וכיון דאיכא תרתי שיכול להפקיע לגמרי וגם קנה שבח הכלי ושינה אותו ואין לעכו"ם תביעה [אלא] על כסף שבור לא [על] גוף הכלי ע"כ הצריכו טבילה רק כיון דעדיין מעורב יד העכו"ם באמצע לכן יש סברא דלא מהני טבילה לכן סיים דר' הושע זבן ומטבילן דמזבן מן העכו"ם אחר שנעשה כלי שנכנס לגמרי לקדושת ישראל עכ"ד בקצרה ולפ"ז א"ש קושיות המקור מים חיים [ועי' חתם סופר מה שנדפס לעיל]:

[כ"י] סכין תוחבה בארץ ג"פ. נ"ב רוקח (סי' רנ"ח תפ"א ותפ"ח):

[כ"י] ר' בא בשם ר"י הדא דתימא בסכין קטנה. נ"ב רוקח (סי' תפ"ח):