Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ר' שמעון אחוה דר' ברכיה נשכח במסורת הש"ס לציין לערלה פ"ב ה"א. ועי' סה"ד (ח"ב אות ש') ערך רב שמואל אחוה דר' ברכיה שכ' שט"ס הוא וצ"ל ר' שמואל אחוה כו' וכ"ה בערלה שם:
ר' אבונא בעי מחצה למחצה מהו אמר ר' זעירא עד דאנא תמן מצרכת לי מיצרי לי מינך לא שאילתי' כו' עי' מה שפי' בזה הרא"פ אמנם ראיתי בא"ז (ה' סעודה סי' קצ"ז) שגרס אמר לי' מזמנין (רב שמואל השיב לו דמזמנין) עד דאנא תמן אצרכתא (רב אבינא השיב לו דכשהיה בא"י הי' מסופק בזה) א"ל מי צריך לי מינך לא שאלת (רב שמואל השיב לו שאם הי' מסופק בזה בודאי הי' שואל לו כו' ע"ש). ועי' בב"י סי' קצ"ז שהביא בשם האגור שכ בשם הא"ז שפסק דמחצה על מחצה מזמנין וכ' הב"י שנראה שהא"ז פוסק ברש"י ובאמת מבואר כן בא"ז רק מה שדחק הב"י לפרש ואיהו סבר להנך פוסקים מבואר בא"ז דהם הי' גורסים אלא היא כו' ע"ש וא"ש:
וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכת ופורים כו' עי' במרדכי פ' במה מדליקין שהביא הירושלמי הזה והובא ג"כ בתה"ד (סי' לח) והי' לו הגירסא דבפורים וחנוכה מחזירין אותו וע"כ פסק כן ע ש בתה"ד שכ' שיש מפרשים הירושלמי בשבת דחנוכה ופורים ע"ש. ועשו"ת רש"ל (סי' מ"ח) א"ח סי' תרצ"ג בב"ח וט"ז שם מה שהאריכו בזה. אולם במרדכי לפנינו איתא הנוסחא בירושלמי כמו שהוא לפנינו רק שכ' בשם הראבי"ה דשויא עלי' חובה כמ"ש הבה"ג לענין תפלת ערבית וע"כ נפלאות הוא בעיני על החיי אדם (וכלל קנ"ה סי' ל"ב) שפסק דאין מחזירין אותו וכ' וכן נ"ל דכן מצאתי בפ' ג' שאכלו ה"ד, מבואר מדבריו דהראבי"ה לא ידע מהירושלמי ושגה בזה דבאמת, הראבי"ה הביא הירושלמי והי' לו נוסחא אחרת או שכ' ששויא עלי' חובה:
שכח ולא הזכיר של שבת כו' עי' בא"ז ה' סעודה (סי' ר') שהביא שם לשון הירושלמי הזה בזה"ל אשר נתן מנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת טעה ולא הזכיר יו"ט כו' טעה ולא הזכיר בר"ח אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל בא"י מקדש ישראל ור"ח ולפנינו ליתא:
אילין בית נשיאי מה את עבד לון כבית א' או כב' בתים לכאורה אין לזה ביאור כלל. וראיתי בחי' הרמב"ן לפסחים (ד' כ"ה) שכתב שלא נתברר פי' הירושלמי ומ"ש הרא"פ לא נהירא כלל. ולענ"ד הי' נראה לפרשו עפ"י מה דפליגי בא"ח סי' קצ"ה דמה דאיתא בירושלמי דבעינן נכנסו מתחלה אדעתא דהכי אי בעינן אותו אפי' בבית א' או דוקא בב' בתים ע"ש. וא"כ יש להוכיח מהירושלמי הזה דבבית א' לא בעינן נכנסו מתחלה אדעתא דהכי ושפיר מקשה מה את עביד להון כנ"ל לפרש דברי הירושלמי ושוב זכני ד' ומצאתי בא"ז ה' סעודה (סי' ר"ד) שפי' כן ונהנתי. ועכ"פ מבואר דמה דבעינן נכנסו מתחלה אדעתא דהכי הוא משום קביעות ולכן אם רה"ר מפסיק לא הוי קביעות ולכן לא ידעתי מדוע העלה בצ"ע בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קע"ח) דמ"ש דבעדות מצטרפין כו' יעו"ש והדבר פשוט דלא דמי לאהדדי דכאן בעינן קביעותא: