[כ"י] והגזלן כו' עד כדון צריכה. עי' במה"פ שכ' דהר"מ פ"ב מה' בכורים פסק דאפילו נתייאשו הבעלים אינו מביא וכתב הפני משה דהרמב"ם סובר לא יהא אלא בעיא דלא איפשיטא ספיקא דאורייתא לחומרא והוא תמוה דאדרבא בספק פסקינן דמביא ואינו קורא ואמאי פסק הרמב"ם דאינו מביא כלל מוכח דסובר דבודאי אינו מביא גם בנתייאשו הבעלים ולזה העירני בני הנבון כמ"ר (נחום) אליהו שי':

[כ"י] הפריש בכורים חוץ מז' המינים לא קדשו. מכאן ק"ל על הגרע"א בחי' לפ"ג דבכורים בשם חי' הר"ן לסנהדרין דאם רוצה יוכל להפריש בכורים גם שלא מז' המינים וע"ש בתוס' ירושלים מ"ש ע"ז וע"כ כונתו דאם מביאין הן קדושין דאל"כ הא מעייל חולין בעזרה וכמו שהקשו בב"ב (פ"א ב') והא כאן מבואר להדיא דלא קדשו וחי' הר"ן לחולין אין אתי לעיין בו:

[כ"י] אתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אומר לא קדשו. וכ' הפ"מ דגלי קרא זית שמן מן המובחר בדוקא וה"ה לשאר פירות שנתחייבו בבכורים שיהיו מן המובחר דוקא ובמכ"ת אשתמיטתיה ש"ס מנחות (פ"ד ב') דאיתא שם ג"כ פלוגתת ר"י ורשב"ל הזאת ואמרו שם ר"ל אמר אם הביא קידש נעשה ככתוש בקדשים בשלמא ר"ל כדאמר טעמא אלא ר"י מ"ט אר"א ר"י חזאי בחלמא מילתא מעלייתא אמינא אמר קרא מראשית ולא כל ראשית מארצך ולא כל ארצך כו' ע"ש מבואר דהטעם הוא מדכתיב מארצך ולא כל ארצך ולא כהפני משה:

רבי שמע לאלין דבי בר עשתור דאינון גרים בני גרים כו' עמ"ש המפרשים. אולם ברוקח (סי' של"א) העתיק הנוסחא הורה שמעון חסידא לאילן דבי בר אשתער דאינון גרים בני גרים ואומרים אלקי אבותינו והתנינן אם היתה אמו מישראל מביא וקורא הא גרים ובני גרים לא. ודכוותיה היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו הא גרים ובני גרים לא. אמר ר' יוסי קמיה בנימין בר עשתור קומי ר' חייא בר אבא שבא בעבירה על בת ישראל הא מתניא וע"ש מה שפירש בזה:

סליק סדר זרעים בע"ה:

[כ"י] חדא כר"י וחדא כרבנן כו' ע' בפ"מ שפי' בפלוגתת ר"י ורבנן השנויה בפ"ג הלכה ד' וע"ש במה"פ מה שדחק בזה אך הכריחו לכך מ"ש דלא מצינו שום פלוגתא דר"י ורבנן שתהא שייכא להאי ענינא ומזה תמה על התוי"ט שכ' שבפ"ג ר"י מפרש לדברי רבנן ולא פליגי ומהתימה ממנו שבמכ"ת אישתמיטתיה ש"ס דמכות (י"ח ע"ב) שאמרו שם דתניא ר"י אומר והנחת זו תנופה אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והניחו זו תנופה ופירש"י דלר"י לא מעכב הנחה דדרש והנחתו יתירה לתנופה ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשו ליה להכי מיבעיא להו לשנות בהנחה לעכב עכ"ל. מבואר דזהו פלוגתת ר"י ורבנן אם שינה הכתוב לעכב בהנחה דלרבנן שינה הכתוב ולר"י לא שינה והאי והנחתו זו תנופה וא"כ צדקו דברי התויו"ט די"ל דר"י לפרש דברי ת"ק אתי ולא פליגי כלל וכן פי' הרא"פ דברי הירושלמי ומהתימה מהמה"פ שהזכיר בתוך דבריו סוגיא דאלו הן הלוקין ולא העיר דע"ז כוונו בירושלמי: