מי שאחזו קורדייקוס כו'. כ' הפני משה דבבבלי אומר מי שאחזו רוח רעה מחמת שתיית יין ובירושלמי מפרש לה בענין אחר עכ"ל ולא ידעתי מניין לו דהירושלמי מפרש דלא כהבבלי דהא בירושלמי אי' מאי קורדייקוס אמר ר' יוסי המים וכי' הפ"מ שהוא מין חולי הנקראת כך ומי יודע אם החולי הזה אינה החולי שנזכרת בבבלי (והיינו שמחמת שהוא תולה ובריאתו נפסדת יש רשות להשד לחול עליו וכמ"ש בשו"ת ח"ש חיו"ד יע"ש. וראיה יש דהוא א' עם מה שנאמר בבבלי ממה דאמרינן אתי עובדא קומי ר' יוסי בחד טרסיא דהוי יהבין ליה סמיק גו אכים והוי לעי אכים גו סמיק והוי לעי והוא בשר עם יין והוא עצמו הרפואה הנאמרת בבבלי (ס"ז ב') וא"כ משמע דא' הם. וראיתי בפני משה שכ' דהוי לעי היינו שהי' תולה עדיין ופי' זהו קורדייקוס שאמרו חכמים היינו על הטרסיא הזה ולא נהירא כן. ולעי. פירושו שנתרפא וכן פי' השדה יהושע והוא כמבואר בבבלי ומ"ש זהו קורדייקוס כו' קאי אלמטה דקורדייקוס כו' פעמים שוטה פעמים חלים וא"כ הבבלי והירושלמי המה שפה אחת:

אדם מעיד עדותו מיושב כ' המראה הפנים משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקיי"ל בבבלי. יושב פסול לעדות ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דגם כוונת הירושלמי הוא בדיעבד כשא"א בענין אתר כמו הכא באחזו קורדייקוס ומצאתי להדיא כן בתולדות אדם להרשב"א (שי' ס"ד) שהביא מהירושלמי הזה ראיה דבדיעבד כשר וכ"כ הר"ן בתי' שבועות ד"ל ע"ש באורך. וכן ראיתי בבעה"ע (אות ק' קבלות עדות) שכ' ר' אבא בשם ר' הונא צריכים העדים להיות עומדים בשעה שמקבלים עדות שנאמר ועמדו כו' ומסתברא דע"י הדחק וכדאמרינן בירושלמי פ' מי שאחזו עכ"ל. ונראה דצ"ל. ומסתברא דע"י הדחק שרי והביא ראיה מהירושלמי הזה והיינו דפי' הירושלמי דמיירי בע"י הדחק וכמ"ש הרשב"א. ושוב ראיתי בשו"ת תו"י (סי' כ"ב) שתמה על הרשב"א דמה ענין הירושלמי דמעידין יושב לכאן והחו"י (סי' כ"ג) כ' דנוסחא אחרת ה"ל להרשב"א. אולם להרשב"א הי' הגירסא כגרסיתינו ופי' הירושלמי הא דיליף דאף בעדות מהני הבדיקה ואי דבעת שהוא חלוש מסתמא הוא יושב על המטה אדם מעיד עדותו מיושב והדר מיבעיא אף לנדרים כן היינו דאף לנדרים בודקין אותו ולא כהפני משה שפי' דבאיבעיא אם גם לנדרים נשאלין מיושב. והנכון כמ"ש. ועי' בשער המשפט (סי' כ"ח סק"ה) מה שהקשה ע"ד הירושלמי הללו ולפמ"ש החו"י דהוא מימרא בפ"ע א"ש. אך לפי הנוסחא שהביא הרשב"א זאת אומרת א"א לפרש כן. שוב ראיתי בפני משה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ח) שמצא בחי' הרשב"א שבועות (ל"ב) שמשוה דעת הבבלי והירושלמי וחזר בו ממ"ש כאן והיינו כמ"ש למעלה. ועי' בהגה"ת הר"פ לסמ"ק (סי' רכ"ג) שכ' על מ"ש הסמ"ק דבדיעבד מותר בישיבה גבי כע"ד וז"ל מדאמר בירושלמי סנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינים עומדים גבי מברך את השם ומסתמא ה"ה גבי עדים עכ"ל וקשה אמאי יליף לה מסתמא ולא מהירושלמי הזה דמבואר כן גבי [עדים] וצ"ל דהי' מקום לחלק בין עדות אשה לשאר עדות. ושוב ראיתי בחי' הגהות בטוח"מ (סי' י"ז סק"ה) שהביא דברי הפני משה בגיטין ולא ראה מ"ש בשנהדרין גם לא ראה דברי התו"י. ושוב נדפס פי' ש"ק. וראיתי שפי' אף לנדרים כמו שפרשתי דקאי לענין בדיקה והניח בצ"ע דהא בנדרים קיי"ל גמר בלבו א"צ שיוציא בשפתיו ולא ידענא מאי קושיא הא הבדיקה הוא דלמא מחמת חולי הוא אינו צלול בדעתו א"כ צריך לבדוק אותו אם מה שחשב הוא צלול בדעתו וז"פ:

חברייא בשם ר' יוחנן אינה איסרטה ר' זעירא בשם ר' יוחנן אינה כגיטין אינה כמהנה ופי' הפ"מ אינה איסרטה כלומר דחבריא אמרו דכן השיב לו ר' יוחנן כו' ובלישנא בעלמא פליגי עכ"ל. וכן פי' הפני משה בירושלמי ב"ב (פ"ח ה"ט) ועמ"ש השדה יהושע (דנ"ד ע"ב) והוא דוחק לומר דפליגי בלישנא בעלמא וגם מלת איסרטה אין לו מובן כלל ונעלם ממנו שו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ט"ו) ששם הובא הירושלמי הזה והגירסא הוא איסתריתא והיינו שר' יוחנן מחלק בין איסור למתנה דגט דהוי איסורא הוי חזרה ובממונא דהוי מתנה לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי בשו"ת רב"א שם שתמה על הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקס"ג) שפסק בהקדש דלא אמרינן באומר מהיום ולאחר ל' דיהיה הקדש דניין דא"א להיות הפרי מהיום ולאחר ל' והגוף יהיה של הקדש דא"כ תינוק החולין מהגוף של ההקדש וזה א"א לכן אמרינן דהוי חזרה וע"ז הקשה הר"ב דהא בירושלמי אמרינן להדיא דבהקדש כיון דאמרינן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא הוי חזרה ע"ש ולענ"ד לק"מ עפ"י מה שראיתי בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קכ"ג) דמביא שם ירושלמי בקידושין (פ' האומר) דמבואר שם דסובר דההקדש יכול לינוק מהחולין ויכול להקדיש הגוף מהיום והפירות יהי' של חולין וכ' ע"ז הרשב"א דהוא נגד ש"ס דילן בב"ב ע"ש באורך וא"כ לפ"ז א"ש דאין ראיה מהירושלמי דגיטין דאנן קיי"ל כש"ס דילן דא"א להיות הגוף מהיום והפרי לאחר מיתה. ושפיר פסק הרשב"א דלא חל ההקדש כלל ואין ראיה מירושלמי דהוא סובר בקידושין דיכול להקדיש הגוף מהיום והפירי לאחר מיתה והירושלמי מקשה שם איך הדין בהקדש (ולא כפי' הרב"א דלמה לא קחשיב גם ההקדש בין ההפקר וכדומה דאינו חל רק דבאמת יוכל ל היות הפירי מהיום רק מקשה איך הדין בהקדש) ומשני דבהקדש כ"ע מודו כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט א"כ לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי במחנה אפרים (ה' צדקה סי' ד') שהשיג ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן שכ' שיכול לחזור דהוא פלוגתא בירושלמי. וכ' המחנה אפרים דכמדומה שכיון לירושלמי פ' האומר ואם לזה כיון אדרבה משם איכא למילף איפכא דבכל דוכתא קיי"ל כר' יצחק עכ"ד ולק"מ דהא הני תרי אמוראי פליגי אליבא דר' יוחנן ור' זעירא ור' אבוהי דסברי דהוי מכירה הוי תרי וכ"כ הרשב"א (בסי' קכ"ב) להדיא ועוד דהא ש"ס דילן פליגי אר' יוחנן לאותו מ"ד וז"פ. ושוב נדפס פי' ש"ק וראיתי ג"כ שהעיר ע"ד הרשב"א וכנראה שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' שהבאתי שמשם באר"ה דדבריו צודקים ולק"מ: