וכן העדים שהעידו בין לטמא כו'. בא"ז בתשובת (סי' תשמ"ה) גרס מבודין היינו. והיינו שאמרו שמעושין היו מתחילה לשקר והביא ראיה דאין נאמנין לומר שחתמו בשקר מדלא אמרו מבודין היינו וע"ש שגרס ההוא דאמר ר' יוסי תיכף אחר מימרא דרשב"ל והאריך בביאור הירושלמי:

אתמול אמרה טמאה יומא דין טהורה בערוך (ערך סמרון) היה גירסתו אתמול אמרה טמאה אני סמרון טהורה ופי' סמרון הוא היום בלשון יון יע"ש:

אמרין בשם ר' יוחנן אשת לסטים כליסטים. בש"ק כ' וז"ל וגדולה מזו דמתיק אמרו בשם ר"י אשת לסטים כלסטים הרי דר"י כרב דנשי גנבי כגנבי. ומכאן נ"ל ראיה לפסק הריטב"א שפסק כרב ודלא כלוי דהא ר' יוחנן קאי כותיה דרב עכ"ל ודבריו תמוהים דמאין מוכח זה דאם היה ר' יוחנן אומר אשת גנבי היה מוכח כן אבל באמרו אשת לסטים אדרבה נראה ההיפוך דסתם לסטים היינו לסטים מזוין והוי כההוא כלוי דאשת בן דינאי. וע' בש"מ שכ' שבן דינאי ליסטים היה ואם כן באמרו אשת לסטים היינו כלוי ועכ"פ אינו מוכח להיפוך דפסק כרב וז"ב:

אפי' קרוב וקטן כו' בש"ק כתב לא ראיתי להפוסקים שהביאו דין זה דקרוב וקטן כשר כו' וצ"ע ע"ש. והנה לא ראה שמובא הירושלמי הזה בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' ה') ובא"ז בתשובה (ח"א סי' תשמ"ז) וע' בה"ה פ"כ מהא"ב שכתב דבנו ובתו נאמנים בין גדולים בין קטנים ועבדה ושפחתה צריכים להיות מסל"ת כו' מבואר להדיא דבנו ובתו קטנים נאמנים אף שהם קרובים. ובחושן משפט הביא גם כן דברי הירושלמי הללו ולפ"מ שנראה מהר"מ דהאי מעשה קאי אקטן וכן פירש הבית מאיר דברי הש"ע אם כן מבואר כן להדיא בר"מ וש"ע: