זה קורא וזה מברך. עי' בקה"ע שכתב ואפ"ה מברך לקרות המגילה כו' נראה שסובר שגם בברכה שלפניה אמרינן דזה קורא וזה מברך. אולם במרדכי בחולין פ' כיסוי הדם כתב בשם ר' שמחה ע"ד הירושלמי הללו וז"ל מיהו נראה דהתם מיירי בברכה שלאחריה אבל בברכה שלפניה אין נראה שאחד מברך וא' קורא כו' עכ"ל. וכן ראיתי בבעל העיטור בה' מגילה שכתב ע"ד הירושלמי ומסתברא שבירך לפניה אבל לא בירך לאחריה. מבואר דבברכה שלפניה לא אמרינן זה מברך וזה קורא. אמנם ראיתי בא"ז פ"ג דמגילה (סי' שע"ט) שכ' דכן הדין בברכה ראשונה. וכ"ה בהג"א שם וכ"נ מרמ"א סי' תרצ"ג וצ"ע שלא הביאו דעת ר' שמחה ובעל העיטור ועי' מ"ש המרדכי מגילה (סי' תתל"ה) במחלוקת שבין ר' יואל ור' אפרים וצ"ע:

מכאן ששומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך. כ' הפני משה וז"ל וכה"ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא ע"י בן שפן ליהוקים אשר קראו לפני מלך יהודא כו' והוא תמוה דלא נמצא שם כלל זה הכתוב והברור דהוא המגילה שקראו לפני יאשיהו (דהוא במלכים ב' כ"ב) וכן פי' הקה"ע וז"ב:

עאל לכנישתא חמא חונה. הפני משה כ' דכך שם המתרגם ולא ראה ברי"ף (פ' הקורא עומד) ובטוא"ח (סי' קמ"א) ובמנהיג ה' שבת (סי' כ"ז) ותשב"ץ (ח"ג סי' קס"ג) ותוס' ב"ב (דט"ו א' ד"ה שמנה) שהעתיקו חמא חזנא (ובב"י שם כ' שכ"כ הרי"ף והרא"ש ובאמת ברא"ש לא העתיק הירושלמי והשמיטו. ואולי דכוונתו שהביא התוספתא שצריך לחזן עליו) וכ"ה בכל בו (סי' כ') ושיבולי הלקט (סי' י"ט) וע' בא"ז ה' שבת (סי' מ"ג) שהביא שם תשובת ר' יואל לר' אפרים דלמד מהירושלמי הזה דאין אדם קורא בתורה עד שיהיה א' עומד והחזן עמו ור' אפרים השיב לו וז"ל ואשר הבאת מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום סרסור מההוא בר נש ואית ספרי ירושלמי דגרסי חזנא כו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותיה שלא העמיד אחר לקרות הל"ל לא קם בר נש בהדיא מה תחותי' ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד זהו סרסור ששניהם קורים כו' ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותיה ולא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ע"ש:

הרב את ריבך כו'. כתב בשירי קרבן ונראה דלכך פותחת בברוך לפי שגם מי שאינו קורא את המגילה צריך לברך ברכה זו. תמהני עליו שלא ראה שכן כתב הר"ן ובחי' הריטב"א במגילה שם ועבטוא"ח (סי' תרצ"ב). ודע שראיתי בכל בו (סי' מ"ה) שכתב ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בציבור. והובא ברמ"א בא"ח (סי' תרצ"ב ס"א) ולפנינו ליתא לזה בירושלמי ועי' ביאורי הגר"א שם. ובא"ר כתב דשאר הפוסקים חולקים ע"ז. וס"ל דאף ביחיד יש לברך. ונ"ל כן מתוך דברי הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות פ' הרואה שכתב שברכה שאינה קבוע שאין מברכין אותה רק ברבים אין אומרים בה שם ומלכות ע"ש וא"כ הכא אם נימא דנתקנה רק בציבור א"כ אמאי יש בה שם ומלכות ע"כ דס"ל להראב"ד דגם ביחיד יש לברך אותה:

התקין שיהיו אופין פת בע"ש כדי שתהא פרוסה מצויה לעניים. ע' בשירי קרבן מה שדחק בזה. אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"ק (כ"ב ב') שפי' בשם ר' יונתן בש"ס דילן וז"ל משכמת ואופה ביום ו' בשבת לכל ימות השבוע כדי שתהא פת מצויה לעניים לכל ימי השבוע וק"ו להדיוט מלחם הפנים שהיה נאכלים לח' ימים עכ"ל. וא"כ יש לפרש גם דברי הירושלמי כן דאופה בע"ש לכל ימי השבוע וא"צ לדוחקו של הקה"ע. ואין להקשות מ"ש דאופה בע"ש י"ל כמ"ש הדרכי משה בא"ח (סי' תר"ב) דמשום כבוד השבת אופין בלא"ה. ועפרמ"ג בא"ח (סי' רמ"ב בא"א סק"ד). וראיתי להמור וקציעה שכ' ע"ד הד"מ שהוא תמוה שלא נמצא זה בגמרא ויש סמך לזה מדביתהו דר' חנינא בן דוסא כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה דברי הירושלמי הללו. אולם מדברי הרמב"ם בה' אישות פכ"א שהעתיק זה בה"א ולא בה' שבת נראה שתכס עיקר כש"ס דילן ולא כהירושלמי. אולם באגודה (סי' ק"ב) ראיתי שהעתיק גם בש"ס דילן שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש שחהא פת מצויה לעניים ע"ש:

אבל כשיש לו מתורגמן קוראין כו' עמ"ש הקה"ע ובש"ק והוא דחוק דמאי קוראין דקאמר אטו הם קוראים בהפטורה וצריך לומר נגד ג' קרואין והוא דחוק. אולם ביאור הירושלמי דסובר דסגי בג' פסוקים כשיש מתורגמן וכמ"ש ההגמי"י. ועשו"ת מהר"ם פאדו"ה (סי' ע"ח) שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו ופי' אותם דלא ישאר בקושיא ואישתמיט זה מהקה"ע:

אמר ר' יהודא כאן בשהביא ב' שערות כו'. ע' בס' סת"ם (ה' תפילין סי' ל') שתמה על הירושלמי דאם לא הביא ב' שערות איך יכול לפרוס על שמע וע"ש שפי' הירושלמי בדרך רחוק. ולק"מ דבשהגיע לחינוך דמחויב מדרבנן מותר לפרוס על שמע דהוא ג"כ דרבנן דכמבואר במס' סופרים (פי"ד הי"ז) וע' בא"ז (ה' שבת סי' מ"ג) ובתשובה בח"א (סי' תשנ"ב) במה שהאריך בזה. ועי' במה שפי' הפני משה. ובמראה הפנים כ' נראה דהקושיא והתירוץ על נשיאות כפים בלחוד הוא דקאי וכן אמרינן בבבלי סוטה דל"ה דכשהביא ב' שערות נושא כפיו וע"ש דמשמע דבאקראי בעלמא וכ"כ הב"י סי' קכ"ח עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דקאי על נ"כ הוא דחוק למאד דהא מבואר בירושלמי והא תנינן קטן לא יפרוס את שמע מבואר דעיקר הקושיא הוא מפריסת שמע ואיך כתב הפ"מ דמקשה רק מנ"כ וגם לפ"ז עדיין תקשה דאיך מבואר בהמשנה דאביו או רבו עוברין עבורו לפני התיבה מבואר דפריסת שמע יכול הוא לפרוס לבדו וא"כ עדיין לא תירצו ע"ז ומלבד זה מ"ש הפ"מ דבקטן קודם י"ג שנה מבואר בבבלי דבהביא ב"ש נושא את כפיו. הוא תמוה מאד דבבבלי אין זכר לזה כלל ובב"י מבואר דבהי' לו י"ג שנה ולא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו כלל בפני עצמו אפי' באקראי ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג שנה נושא כפיו באקראי ובנתמלא זקנו נושא כפיו בתמידות א"כ אין זה ענין כלל לההוא דירושלמי דמיירי בהביא ב' שערות ולא היה בן י"ג ועתוס' סוכה (מ"ב ב') וחי' הרשב"א ספ"ק דחולין ובחי' הריטב"א בסוכה שם. ובישועת יעקב בא"ת (סי' נו"ן סק"ז) הביא דברי הירושלמי הללו וכ' דמכאן למד הר"מ בה' תפלה (פ"ח הי"א) דבפורס שמע הוא בהביא ב' שערות ופי' הך קטן בלא נתמלא זקנו וצ"ע דא"כ למה כ' הר"מ בפט"ו מה' תפלה דבנ"כ בעינן נתמלא זקנו דאם פסק כהירושלמי הזה הא גם בנ"כ מתיר אף בלא נתמלא זקנו וצ"ל דהר"מ פי' דהך עוברין לפניו הוא נ"כ ג"כ דהיא בכלל התפלה אבל פריסת שמע אינו מענין התפלה. ועשו"ת רדב"ז (ח"א בלשונות הר"מ סי' י') ע"ש:

האמר יברכוך טובים ה"ז דרך המינות. עי' בשירי קרבן שהביא פרש"י שצריכים לצרף פושעי ישראל בתפלה. וראיתי [להתפ"י] (ע"ד דמגילה ציון י"ב) שכתב תמהני הרי כתיב וחסידיך יברכוכה יראי ה' ברכו את ה' וכדומה הרבה וצ"ע עכ"ל ולדידי לק"מ דהתם בכתוב וחסידיך יברכוכה כתיב מקודם יודוך ה' כל מעשיך הרי כלל כל הברואים בשבחו של מקום וכן ביראי ה' הרי כתיב מתחלה בית ישראל ברכו כו' וכלל כל ישראל וא"כ ע"כ הכוונה במה שאמר אח"כ דכל חד לפי מדריגה שלו כן הוא מהלל לה' משא"כ אם אמר יברכך טובים לבד בזה שפיר כתב הקה"ע דנראה דאינו כולל רק הטובים:

מר עוקבן בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בציבור כו' עי' פני משה. ובמת"כ אשתמיע מיניה דברי התוס' מגילה (כ"ה ב') דפירשו אדרבה להיפוך דגנאי יחיד בציבור יותר מגנאי ציבור בציבור וקאי הטעם על מה שמעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני לא מתרגם דהראשון היא גנאי ציבור בציבור והשני הוא גנאי יחיד בציבור. ועי' ברי"ף ורא"ש שכתבו שגם פסוק ויגוף אינו מתרגם והיינו דהפי' בירושלמי דאינו חולק על הקודם שעד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם ורק הוא מוסיף פסוק ויגוף. ולא כהפני משה שפי' שהוא חולק על הקודמים וליתא. וכ"ה בר"מ ה' תפלה (פי"ב ה"ב) ובכ"מ כתב שם שלמד מדברי הרי"ף זה. ויותר היה לו לומר שלמד כן מהירושלמי. שוב ראיתי בתוי"ט שהעיר בזה ותו נעלם מהפני משה תוספתא בפ"ג דמגילה דאיתא התם להדיא ועוד פסוק ויגוף כו' מבואר דגם פסוק זה וגם הקודמים. ויש להעיר על הפני משה שי' במשנה הטעם דעגל שני לא מיתרגם שיטעו שיש ממש בזה. ולא היה לו ליכתוב כן בדברי הירושלמי דהוא סובר הטעם משום כבוד אהרון וכמ"ש התוס' על רש"י. וצל"ע על התוס' שכתב וז"ל וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם הוא מעשה העגל והיינו סיפא דקרא וירא משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא תחלת הפסוק עכ"ל דאמאי כ' דהוא פלוגתא בירושלמי ואיכא מ"ד עד לשמצה כו' דהא קושיתם הוא אליבא דכ"ע דכל המ"ד סוברים דעד לשמצה אינו מתורגם ומה פלוגתא יש בזה והפלוגתא אינו רק אם מויאמר משה או מויאמר אהרן אבל כ"ע ס"ל דעד לשמצה וצ"ע. וגם קושיתם על רש"י לק"מ. דהנה לכאורה בלא"ה קשה על רש"י דלמה לא מתרגם כל הפרשה מויאמר משה. לא היה לו לתרגם רק הפסוק ויצא העגל הזה. וצ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א בחי' למגילה דאלו היה מתרגם כל השאר כ"ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה. וא"כ י"ל גם קושית התוס' דאם היו מסיימים בהכתוב ויצא העגל הזה והפסוק שאח"ז היו מתרגמים היו מעיינים בהכתוב האחרון וע"כ תרגמו עוד פסוק א' וא"ש. וע' בטורי אבן שהקשה על התוס' דמה הקשו על רש"י הלא מש"ס דילן מוכח דלא ס"ל משום כבודו של אהרן מדלא אסרו לתרגם גם פסוק כי פרעה אהרן כו' ע"ש ולפענ"ד לק"מ דא"כ תקשה על הרי"ף והרא"ש שכתבו להדיא הטעם משום כבודו של אהרן ואעפ"כ כתבו דאינו מתרגם עד פסוק כי פרעה אהרן וכן תקשה על הר"מ דגם הוא ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וכמ"ש בפי' המשנה וכן מוכח ממ"ש ועוד פסוק ויגוף ועכ"ז כתב דעד פסוק כי פרעה כו' ועכצ"ל דפירשו דעד בכלל וגם ש"ס דילן פירשו התוס' דס"ל כהירושלמי רק מהש"ס דילן לא יכלו להקשות על רש"י דדלמא הפי' לא עד בכלל וע"כ הקשו מהירושלמי דמפורש להדיא כן וא"כ גם בש"ס דילן הפי' כן. וראיתי במס' סופרים (פ"ט ה"ט וי') דאיתא התם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מהיכן הוא מתחיל מאנא חטא העם הזה. והנחלת יעקב כתב דהמ"ס ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וע"כ הוא מתחיל שלא לתרגם מאנא חטא כו' לפי שבסופו יש פסוק ויגוף כו'. וכן פי' בכסא רחמים שם ולפי דעתי הוא תמוה דאס"ד משום כבודו א"כ למה מתרגם עד כי פרעה אהרן כו' הלא פוגם בכבוד אהרן וע"כ נ"ל דאדרבה ס"ל כרש"י והפי' מהיכן מתחיל הוא שמאנא חטא הוא מתחיל לתרגם ולמעלה מזה לא מתרגם לפי שיש פסוק ויצא העגל הזה ומה שאינו מתחיל תיכף לתרגם הוא כמ"ש לעיל בשם הריטב"א שבכדי שלא יעיינו למה לא תרגם עד כה ע"כ אינו מתרגם עוד איזה פסוקים וא"ש והבן:

הגע עצמך שהיה שער גבוה כו' כנגד כתפי' כו' הראב"ד בה' מזוזה (פ"ו הי"ב) פסק כהירושלמי הזה וכן במרדכי בהלכות קטנות והמרדכי כ' שם דש"ס דילן לא פליג בזה ואדרבה צריך לפגוע כדי שיפגע במזוזה ע"ש. ולפ"ז י"ל דגם כל הפוסקים אינם חולקים בזה רק שהם מדברים בסתם פתח שאינו גבוה. ולכן כיון שהפוסקים סתמו דבריהם ובראב"ד ובמרדכי בשם ר"י בעל התוס' פסקו כהירושלמי ע"כ נראה שהלכה כמותו ובפרט דכן עשה ר' חנינה מעשה רב. וע' בב"ח ביו"ד (סי' רפ"ט) שאחר שהביא דברי המרדכי והראב"ד כתב דהכי נקטינן וכ"כ המעיו"ט ונראה שהוא מטעם שכתבתי וכן פסק הלבוש ובש"כ שם. וראיתי בקיצור ש"ע וסי' י"א ס"ה בהג"ה) שכ' דהוא תמוה מאד כיון דרוב הפוסקים ס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי איך נניח רוב הפוסקים וניזול בתר מיעוטא ע"ש ולק"מ דרק בתוס' מבואר דס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי אבל בשאר הפוסקים י"ל דהם מיירי בשאין הפתח גבוה ולא דברו מזה דהוא לא שכיח. ועי' בשירי קרבן שתמה על התוס' דמניין להם דש"ס דילן פליג. בשגם דמ"ש דלש"ס דילן פסול בדיעבד היכא שלא הניח בשליש העליון גם זה אינו מוסכם עי' במנוח ובטור ומ"ש הב"י ע"ז. וע"כ נראה עיקר כהכרעת האחרונים. [ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ש בהלק"ט אחר שכתב דבש"ס דילן מבואר דביהכ"נ פטור ממזוזה כ' וז"ל ובירושלמי פרק בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא היה בו מזוזות ומונחות בין כתפים של אדם עכ"ל. וראיתי בדברי חמודות שם שתמה ע"ז דלמה לו לסיים שהיו מונחות בין כתפים דלמאי צריכה הכא ע"ש ולענד"נ דהרא"ש הביא הירושלמי ונסתפק בו מה דאיתא דהיה בי מדרשא המזוזות ומונחות בין כתפים אם הכוונה דבי מדרשא היו חייבים במזוזה או שבין כתפי' פסולות למזוזה כיון שלא היה בשליש העליון רק לזכר מזוזה עשאוהו כך וכמו של בית מונבז במנחות (צ"ב ב') וע"כ אינו מוכח מזה דבית המדרש חייב במזוזה והבן]: